ביאור:בבלי סנהדרין דף קיא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי 'אמן' [1]?
אמר רבי חנינא: אל מלך נאמן [2].
(ישעיהו ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק [וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה]; אמר ריש לקיש: למי שמשייר אפילו חוק אחד [3].
אמר רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי [4], אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד <שנאמר> (זכריה יג ח) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה; אמר ריש לקיש: שלישי של שֵׁם [5].
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו [6] דאמרת להו הכי [7], אלא אפילו שלישי של נח [8].
(ירמיהו ג יד) [שובו בנים שובבים נאם ה’] כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה [והאתי אתכם ציון] - אמר ריש לקיש: דברים ככתבן [9].
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה [10], ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה.
יתיב רב כהנא קמיה דרב, ויתיב וקאמר: דברים ככתבן.
אמר ליה רב: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא אחד מעיר מזכה כל העיר, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה.
חזייה [11] דהוה קא חייף רישיה [12] וסליק ויתיב קמיה דרב; אמר ליה: (איוב כח יג) [לא ידע אנוש ערכה] ולא תמצא בארץ החיים [13]!
אמר ליה: מילט קא לייטת לי?
אמר ליה: קרא קאמינא: לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה.
תניא: רבי סימאי אומר: נאמר [14] ולקחתי אתכם לי לעם [והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים], ונאמר [וכתיב בתריה [פסוק ח]] והבאתי אתכם [אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה’]: מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ: מה ביאתן לארץ שנים מששים ריבוא [15] - אף יציאתן ממצרים שנים מששים ריבוא [16].
אמר רבא וכן לימות המשיח [17], שנאמר: (הושע ב יז) [ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה] וענתה שמה [18] כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.
תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד ואמר לי: בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין [19]; ועל דבר זה נענש משה רבינו [20], שנאמר [21]: (שמות ה כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה [והצל לא הצלת את עמך]! אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין [22]: הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי [23], ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי [24] 'מה שמך' [25]:
אמרתי לאברהם (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה; בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי;
אמרתי ליצחק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך [כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך] - בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר (בראשית כו כ) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים [ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו] - ולא הרהר אחר מדותי;
אמרתי ליעקב (בראשית כח יג) [והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק] הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה [ולזרעך] - ביקש מקום לנטוע אהלו [26] ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי, ולא אמרו לי "מה שמך", ואתה אמרת לי "מה שמך" בתחלה, ועכשיו אתה [27]אומר לי (שמות ה כג) [ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה] והצל לא הצלת את עמך – [הפסוק הבא: שמות ו,א:] [ויאמר ה' אל משה] עתה תראה אשר אעשה לפרעה [כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו] - [28] במלחמת פרעה אתה רואה [29], ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים.
(שמות לד ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו: מה ראה משה [30]?
רבי חנינא בן גמלא אמר: ארך אפים ראה; ורבנן אמרי: אמת ראה [31].
תניא כמאן דאמר 'ארך אפים ראה', דתניא: כשעלה משה למרום - מצאו להקב"ה שיושב וכותב 'ארך אפים'; אמר לפניו: רבונו של עולם! ארך אפים לצדיקים!
אמר ליה: אף לרשעים.
אמר ליה: רשעים – יאבדו [32]!
אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך!
כשחטאו ישראל - אמר לו [33]: לא כך אמרת לי: ארך אפים לצדיקים [34]?!
אמר לפניו: ריבונו של עולם! ולא כך אמרת לי: אף לרשעים?
והיינו דכתיב (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר [35].
רבי חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא; שמעיה לההוא ינוקא דאמר (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים [36] וסמיך ליה [37] (תהלים צ א) תפלה למשה [איש האלקים ה' מעון אתה היית לנו בדר ודר] – אמר: שמע מינה ארך אפים ראה.
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר (ישעיהו כח ה) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו;
מאי 'לעטרת צבי ולצפירת תפארה'? - לעושים רצונו ומצפים לישועתו; יכול לכל [38]? תלמוד לומר 'לשאר עמו': למי שמשים עצמו כשִירַיִּם [39];
(ישעיהו כח ו) ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה:
'ולרוח משפט' [40] - זה הרודה את יצרו [41];
'וליושב על המשפט' - זה הדן דין אמת לאמיתו;
'ולגבורה' זה המתגבר ביצרו [42];
'משיבי מלחמה' זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה;
'שערה' - אלו שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות [43].
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מה נשתנו אלו [44] מאלו [45]?
אמר לה [46]: (ישעיהו כח ז) וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו [כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה] פקו פליליה; ואין 'פוקה' אלא גיהנם, שנאמר (שמואל א כה לא) לא תהיה זאת לך לפוקה [ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב ה' לאדני וזכרת את אמתך], ואין 'פלילה' אלא דיינין, שנאמר (שמות כא כב) [וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה] ונתן בפלילים.
משנה:
אנשי עיר הנדחת - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך [47] וידיחו את יושבי עירם [לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם]; ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר, ומאותו השבט [48], ועד שיודח רובה [49], ועד שידיחוה אנשים; הדיחוה נשים וקטנים, או שהודח מיעוטה, או שהיה מדיחיה חוצה לה [50] - הרי אלו כיחידים [51], וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד [52].
זה חומר ביחידים מבמרובים: שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט [53]; והמרובין בסייף לפיכך ממונם אבד.
[דומה לסיפרי ראה פיסקא צד] (דברים יג טז) הכה תכה את יושבי העיר הזאת לפי חרב [החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב] - החֲמֶרֶת והַגַּמֶּלֶת העוברת ממקום למקום - הרי אלו מצילין אותה [54], שנאמר 'החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב'; מכאן אמרו: נכסי צדיקים: שבתוכה - אובדין, שבחוצה לה – פליטין; ושל רשעים: בין שבתוכה בין שבחוצה לה - הרי אלו אובדין, שנאמר (דברים יג יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה [ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד] [55].
אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב [56];
היתה רחבה חוצה לה [57] - כונסין אותה לתוכה [58], שנאמר (דברים יג יז) [ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך [והיתה תל עולם לא תבנה עוד];
'שללה' - ולא שלל שמים [59]; מכאן אמרו: ההקדשות שבה – יפדו [60], ותרומות – ירקבו [61]; מעשר שני וכתבי הקדש – יגנזו [62];
'כליל לה' אלהיך' - אמר רבי שמעון: אמר הקב"ה: אם אתם עושין דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני;
'והיתה תל עולם': לא תעשה גנות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי;
רבי עקיבא אומר: 'לא תבנה עוד' - לכמות שהיתה [63] אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים [64];
(דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך] שכל זמן שהרשעים בעולם - חרון אף בעולם; אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם.
גמרא:
תנו רבנן: [(דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] 'יצאו' - הן ולא שלוחין [65]; 'אנשים' – אין אנשים פחות משנים [66];
דבר אחר: 'אנשים' - ולא נשים; 'אנשים' - ולא קטנים;
'בני בליעל' - בנים שפרקו עול שמים מצואריהם;
'מקרבך' - [67] ולא מן הספר [68];
'יושבי עירם' - ולא יושבי עיר אחרת [69];
'לאמר [70]' - [71] שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד [72].
איתמר: רבי יוחנן אמר: חולקין עיר אחת לשני שבטים [73], וריש לקיש אמר: אין חולקין עיר אחת לשני שבטים [74].
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו שבט' – מאי? לאו אף על גב דמדיחיה מאותה העיר, אי איכא מאותו שבט [75] – אִין [76], אי לא [77] – לא [78], שמע מינה חולקין עיר אחת לשני שבטים [79]?
לא [80], [81] דנפלה ליה בירושה [82]; אי נמי דיהבוה ניהליה במתנה.
איתיביה: (יהושע כא טז) [ואת עין ואת מגרשה ואת יטה ואת מגרשה את בית שמש ואת מגרשה] ערים תשע מאת שני השבטים האלה [83] – מאי? לאו ארבע ופלגא מהאי וארבע ופלגא מהאי [84], ושמע מינה חולקין עיר אחת לשני שבטים [85]?
לא: ארבעה מהאי וחמש מהאי.
אי הכי לפרוש פרושי [86]?
הערות
עריכה- ^ כשעונין על כל ברכה וברכה אמן - היאך משמע קבלת יראת שמים
- ^ בנוטריקון; שמאמין עליו הקב"ה
- ^ מלשמרו - נידון בגיהנם
- ^ אין הקב"ה רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה
- ^ ששני חלקים של כל העולם יהיו נכרתים, וחלק שלישי יותר בה; ואיזה חלק שלישי? כל שלישיות שיש - לשלש אנו משלשין: שמנח נפרדו כל העולם, ושלשה בנים היו לו - הרי שליש בניו שֵׁם, ושלישי של שם - הוא ארפכשד, כדכתיב: 'בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם' (בראשית י כב), ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה שארית, הואיל וישראל יוצאים ממנו; ושלישי של ארפכשד, שהוא שלישי של שם, שהוא שלישי של נח - יוותר, וכל העולם יכרת; ולדברי ריש לקיש נמצאו ישראל מתמעטין ביותר: שמארפכשד יצאו ישראל, כדכתיב בפרשת נח 'ארפכשד הוליד [בתורה בגירסתנו כתוב: 'ילד’] את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג - עד אברהם; וכשאתה מחלק לשלשה חלקים זרעו של ארפכשד, כגון: בני ישראל וישמעאל שהן בני אברהם, ובני לוט ובני הרן, וכן שאר האומות שיצאו ממנו, לשלשה חלקים - שמא ישראל יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם, ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים אלא אם כן ישראל משלימין רובן או חציין, ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך פי שנים
- ^ להקב"ה
- ^ שאתה ממעט אותן כל כך
- ^ כלומר: מכל בני נח, דהיינו: מכל העולם כולו - יותר השליש; ומסתמא אותו חלק השלישי שישראל בו יהיה שארית, ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד משלשה שבעולם - יהיו הגרים וחסידי עובדי כוכבים להשלים לשליש; ואם הם מרובין להיות יותר מחלק השלישית - יתמעטו קצת; ומכל מקום לרבי יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך כמו לדברי רבי שמעון בן לקיש; [מ"ר]; לישנא אחרינא: 'שלישי של שם' ו'השלישית' - משמע שני שליש; לכך נאמר 'שלישית': שלישית של שלישי לשֵׁם, וכתיב 'ובני שם עילם ואשור וארפכשד', וישראל - מארכפכשד הוו; ושלישית מארפכשד - שהוא שלישי לשם - יותר; היינו שלישית מישראל; אלא 'שלישי' - שלישי של נח, כלומר: כולו ארפכשד יותר בה, שהוא שלישי: שלישי של נח, דשֵׁם היה בן שלישי של נח, דכתיב (בראשית י א) ובני נח שם חם ויפת; וארפכשד שלישי לשם, ועיקר
- ^ שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה
- ^ בשביל חסיד אחד שבעיר - אקח את כל העיר כולה
- ^ רב לרב כהנא
- ^ חופף ראשו ומעדן בעצמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה
- ^ משמע שמקללו "לא תבוא לעולם הבא"
- ^ בפרשת וארא: שמות ו,ז
- ^ שלא נשתיירו מששים רבוא שיצאו ממצרים אלא שני אנשים: יהושע וכלב, כדאמרינן בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' (קכא.) לא נגזרה גזרה לא בפחות מעשרים ולא ביותר מששים שנה בהנך נמי ששים רבוא שנמנו במדבר לא אחשוב לא פחות מבן עשרים שנה ויותר מששים
- ^ שמכל ששים רבוא שהיו במצרים - לא נשתייר מהם אלא שנים בלבד; ואותם שנים של ששים רבוא עלו לששים רבואות: שיצאו אחד מששים רבוא שהיו בהם] והשאר מתו כולם בשלשת ימי אפילה, שלא יהיו מצרים רואין במפלתן של ישראל
- ^ שלא ישארו מכל ששים רבוא אלא שנים
- ^ עניים ושפלים יהיו
- ^ היו בונין אותם במקום לבנים
- ^ שכשראה שנעשה לישראל כך - התחיל להתרעם ולהרהר לפני הקב"ה
- ^ אמר משה לפני הקב"ה
- ^ הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם
- ^ שאמרתי לו 'אני אל שדי פרה ורבה וגו' (בראשית לה יא); 'אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים' (שם יז,א) והייתי מבטיחו שכל ארץ ישראל לו ולבניו
- ^ (כמו שעשית אתה)
- ^ שאין אתה כאברהם ויצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי מדותי
- ^ כמו 'ויטע אהלי אפדנו' (דניאל יא מה) ולשון 'נטיעה' שייך באהל
- ^ ועכשיו הרהרת על מדותי ו
- ^ 'עתה תראה': הפעם
- ^ תראה נפלאות שאני עושה להם
- ^ על איזה מדה של י"ג מדות ראה והשתחוה
- ^ במדותיו שנקרא 'אמת', ונתיירא אם נתחייבו כלייה: אם הוא דן אותן בדין גמור, ומיהר והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן לפי מעשיהם
- ^ ולא יהיה לך ארך אפים עליהם
- ^ הקב"ה
- ^ ולא לרשעים
- ^ והשתא [מסתברא] כמאן דאמר 'ארך אפים ראה': שכיון שראה [מדה זו] בהקב"ה שהוא ארך אפים אף לרשעים - שמח
- ^ היינו מדת ארך אפים, ועליה אמר משה 'עדותיך נאמנו מאד': שראה אותו בחורב; ופסוק זה משה רבנו עליו השלום אמרו
- ^ דכתיב לעיל מיניה
- ^ למי שעושין צביונו, אף על פי שמתגאה
- ^ שיריים שאין נחשבין - כך אינו חשוב בעיניו, ואינו מתגאה
- ^ שופט את רוחו
- ^ שבועט ביצרו וחוזר בתשובה מן העבירה שעבר
- ^ מרגיז יצר הטוב על יצר הרע: אם היצה"ר אמר לו "עשה עבירה זו" לא דיו שנמנע מן העבירה, אלא הולך ועושה מצוה; ומתגבר עדיף מרודה
- ^ גירסת רש"י: 'שערה' אלו בתי כנסיות
- ^ שיש בהם מדות הללו
- ^ מן השאר
- ^ הקב"ה
- ^ שאין להם חלק לעולם הבא
- ^ דכתיב 'מקרבך': מקרב אותו שבט עצמו
- ^ דכתיב ויושבי העיר [?? אולי צ"ל 'יושבי עירם’], משמע: ישובה של עיר, היינו רובה; לישנא אחרינא: עד שיודח רובה, דכתיב 'מקרבך' קרי ביה 'מרובך'
- ^ שלא היו מאותה העיר
- ^ שהן בסקילה וממונן פלט
- ^ כדיליף בגמרא
- ^ ומתוך שהחמרת עליו במיתתו הקלת עליו בממונו
- ^ מדכתיב 'יושבי' - מכלל דשיירה של חמרים וגמלים שנשתהו בעיר שלשים יום, כדמפרש בגמרא, דהוו להו 'יושבי העיר' - הרי אלו מצילין: אם רוב אנשי העיר הודחו, וחמרים וגמלים משלימין המיעוט ועושה אותם רוב - מצילין עליהם שאין ממונם אבד אלא נדונים כיחידים; וגורמין נמי לעשות אותה עיר הנדחת אם משלימים לעיר הנדחת לעשות רוב; אלא הא פסיקא טפי דחמרת וגמלת - אין דעתם מעורבת עם בני העיר להיות נדונין עמהן
- ^ בגמרא מפרש לה מדכתיב 'כל'
- ^ ורחובה דהשתא - נמי משמע
- ^ שמקום קבוץ בני העיר היה חוץ לעיר
- ^ כונסין אותה לעיר: שצריך לעשות לה רחוב בתוכה: 'רחוב' = סרטיא גדולה
- ^ דשלל שמים פלט
- ^ כלומר: אין נשרפין, אלא הרי הם כשאר הקדש, שצריך פדייה - כל שכן דשלל שמים הם
- ^ ובגמרא מוקמי לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא, וחל עליה איסור דעיר הנדחת; דנהי דבשריפה לא הויא עם שאר שללה, ד'קדש' אקרי, ולא מזלזלינן ביה כולי האי
- ^ מעשר שני, אף על פי שהוא נאכל לישראל, הואיל ו'קדש' איקרי - לא אמרינן ישרף אלא יגנזו
- ^ ביישוב בתים
- ^ בגמרא מפרש במאי פליגי
- ^ אם המדיחין עצמן יצאו והדיחן, והרי הם מרובים, ודנין בסייף; אבל אם הדיחו על ידי שליח - כיחידים הם, בסקילה, וממונם פלט
- ^ דעל ידי מדיח אחד - אין נעשית עיר הנדחת
- ^ משמע באמצע
- ^ שאם היתה עיר של ספר: בין מחוז נכרים למחוז ישראל - אינה נעשית עיר הנדחת, דגזירת הכתוב היא שלא תעשה עיר הנדחת
- ^ דהיינו: מדיחיה מחוצה לה
- ^ נלכה ונעבדה
- ^ משמע שצריך להיות לפנינו שכך אומרים "נלכה ונעבדה", ואין אמירה אלא בעדים
- ^ אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד: שיעידו עליהם מה שאמרו; והכי נמי צריך התראה לכל אחד ואחד מהם
- ^ בתחלה כשחלקו ישראל את הארץ - היו רשאין ליתן ולחלוק עיר אחת לשני שבטים, כגון אם אירע להם עיר בתחום ומקצת מושכת לתחום אחר, שבט אחד נוטל חלק באותו קצת הארץ; על פי הגורל נחלקה הארץ: אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו, דהכי אמרינן בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין ומנחילין' (דף קכב.)
- ^ אלא כולה של אותו השבט שרובה בתחומיה
- ^ אם יהיו מאותו שבט
- ^ נעשית עיר הנדחת
- ^ שאם אינו מאותו שבט שהודחו, אלא משבט אחר שבעיר
- ^ אינו בסייף אלא בסקילה
- ^ אלמא אפשר שיהו מן אותה העיר ולא מאותו שבט! והיכי דמי? כגון שחלקו עיר אחת לשני שבטים
- ^ לעולם אימא לך דאין חולקין
- ^ והיכי משכחת לה מאותה עיר ולא מאותו שבט? כגון
- ^ דנפלה למדיחיה בירושה מקצת העיר על ידי בת יורשת נחלה
- ^ ממטה יהודה וממטה שמעון נטלו תשעה ערים ונתנום ללוים
- ^ שהיתה עיר אחת של יהודה ושמעון, ונטלו מהם
- ^ אלמא חולקין עיר אחת לשני שבטים
- ^ הי נינהו שבט דשקיל מיניה חמשה והי נינהו דשקיל מיניה ארבעה, ואמאי כתיב 'ערים תשע מאת שני השבטים' - משמע דבשוה שקל