ביאור:בבלי סנהדרין דף פא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא תימא ליה לאבוך הכי ^[1]! דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה - לא יאמר לו "אבא! עברת על דברי תורה"! אלא אומר לו "אבא כך כתיב בתורה" ^[2]!

סוף סוף היינו הך ^[3]?

אלא ^[4] אומר לו: "אבא - מקרא כתוב בתורה כך הוא ^[5]" ^[6].

משנה:

מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין - נידון בחמורה;

עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות ^[7] - נידון בחמורה; רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו ^[8].

גמרא:

פשיטא ^[9]!? אלא איתגורי איתגור ^[10]?

אמר רבא: ^[11] הכא במאי עסקינן ^[12]? - כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה: סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה - האי 'גברא קטילא' הוא? - קא משמע לן. [עיין תוספות ומהרש"א.]

בעא מניה אחוה דרב יוסף בר חמא מרבה בר נתן: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'מי שנתחייב שתי מיתות בית דין - נידון בחמורה' ^[13]?

דכתיב (יחזקאל יח י-יב) והוליד בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה] [פסוק יא] [והוא את כל אלה לא עשה כי גם] אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא [פסוק יב] [עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב] ואל הגלולים נשא עיניו [תועבה עשה]:

'והוליד בן פריץ שופך דם' – בסייף; 'את אשת רעהו טימא' - זו אשת איש, בחנק; 'ואל הגלולים נשא עיניו' - זו עבודת כוכבים – בסקילה; וכתיב (יחזקאל יח יג) [בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה] מות יומת דמיו בו יהיה – בסקילה ^[14].

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כולהו בסקילה: 'והוליד בן פריץ שופך דם' - זה בן סורר ומורה ^[15], דבסקילה; 'אשת רעהו טמא' - זו נערה המאורסה, דבסקילה; 'ואל הגלולים נשא עיניו' - זו עבודת כוכבים, דבסקילה.

אם כן - מאי קא משמע לן יחזקאל? דילמא תורה קא מהדר? אם כן איבעי ליה לאהדורה כי היכי דאהדרה משה רבינו ^[16]!?

דרש רב אחא ברבי חנינא: מאי דכתיב (יחזקאל יח ו) [אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב]: 'אל ההרים לא אכל' - שלא אכל בזכות אבותיו ^[17]; 'ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל' - שלא הלך בקומה זקופה; 'ואת אשת רעהו לא טימא' - שלא ירד לאומנות חבירו; 'ואל אשה נדה לא קירב' - שלא נהנה מקופה של צדקה ^[18]; וכתיב ^[19] (יחזקאל יח ט) [בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת] צדיק הוא חיה יחיה [נאם ד' ה’] ^[20].

כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה - היה בוכה, ואמר: מאן דעביד לכולהו - הוא דחיי, בחדא מינייהו לא!

אמר ליה רבי עקיבא: אלא מעתה (ויקרא יח כד) אל תטמאו בכל אלה [כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם] - הכי נמי: בכולהו – אִין, בחדא מינייהו לא? אלא באחת מכל אלה - הכי נמי באחת מכל אלה.

עבר עבירה [שנתחייב שתי מיתות - נידון בחמורה; רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו]:

תניא [תוספתא פ"יב מ"ג; ושם: רבי יהודה במקום רבי יוסי]: כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו ^[21]'? חמותו ונעשית אשת איש ^[22] - נידון בחמותו ^[23]; ^[24] אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש ^[25].

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו? לידון נמי אאיסור אשת איש, דהא אמר רבי אבהו ^[26]: 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ^[27]'!

עמוד ב

אמר ליה: אדא ברי, בתרי קטלי קטלת ליה ^[28]? ^[29]

משנה:

מי שלקה ושנה ^[30] - בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת.

גמרא:

משום דלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה?

אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש: הכא - במלקיות של כריתות עסקינן ^[31], דגברא בר קטלא הוא ^[32], וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה ^[33], וכיון דקא מוותר לה נפשיה ^[34] - מקרבינן ליה לקטליה עילויה.

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: תא אסברא לך: במלקיות של כרת אחת ^[35], אבל של שתים ושל שלש כריתות - איסורי הוא דקא טעים, ולא מוותר כולי האי.

מי שלקה ושנה:

'שנה' - אף על גב דלא שילש! לימא מתניתין ^[36] דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דאי רבן שמעון בן גמליאל - הא אמר ^[37] עד תלת זימני לא הויא חזקה!

אמר רבינא: אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל: קסבר עבירות מחזיקות ^[38].

מיתיבי ^[39]: 'עבר עבירה שיש בה מלקות: פעם ראשונה ושניה מלקין אותו, ושלישית כונסין אותו לכיפה [## בית דין של שלשה או בית דין של כ"ג? תקנת חכמים או הלכה למשה מסיני? – מרגליות הים]; אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ברביעית כונסין אותו לכיפה' - מאי? לאו דכולי עלמא מלקיות מחזיקות, ובפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי ^[40]!?

לא! דכולי עלמא אית להו דרבן שמעון בן גמליאל, והכא בהא קא מיפלגי: דמר סבר [תנא קמא] עבירות מחזיקות , ומר [אבא שאול] סבר מלקיות מחזיקות ^[41].

והדתניא: 'התרו בו ושתק ^[42], התרו בו והרכין ראשו ^[43]פעם ראשונה ושניה - מתרין בו ^[44], שלישית - כונסין אותו לכיפה ^[45]; אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו, ברביעית כונסין אותו לכיפה' והתם מלקות ליכא ^[46] - במאי קמיפלגי ^[47]?

אמר רבינא: ^[48] - בכיפה צריכה התראה קמיפלגי ^[49].

ומאי 'כיפה'?

אמר רב יהודה: מלא קומתו.

והיכא רמיזא ^[50]?

אמר ריש לקיש: (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה [ושנאי צדיק יאשמו] ^[51].

^[52]

ואמר ריש לקיש: מאי דכתיב (קהלת ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה [וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם]; מאי 'מצודה רעה'? - אמר ריש לקיש: חכה ^[53].

משנה:

ההורג נפש שלא בעדים ^[54] - מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו (ישעיהו ל כ) [ונתן לכם ה’] לחם צר ומים לחץ [ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך] ^[55].

גמרא:

מנא ידעינן ^[56]?

אמר רב: בעדות מיוחדת ^[57];

ושמואל אמר: שלא בהתראה;

ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות, כדתנן [פ"ה מ"ב]: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ^[58].

ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:

מאי שנא הכא דקתני 'נותנין לו לחם צר ומים לחץ' ומאי שנא התם [במי שלקה ושנה, משנה ה, דף פא,ב] דקתני 'מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת'?

אמר רב ששת: אידי ואידי נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו ^[59], והדר מאכילין אותו שעורין ^[60] עד שכריסו מתבקעת ^[61].

משנה:

הגונב את הקסוה ^[62], והמקלל בקוסם, והבועל ארמית ^[63] - קנאין ^[64] פוגעין ^[65] בו ^[66].

[## קשה על רש"י שכתב אבל לאחר מיכן - אין מיתתו מסורה לבית דין – וכי לפני כן מיתתו מסורה לבית דין? הרי לפניכן טרם עשה מעשה? אולי יש להשמיט את המילה 'אין', ולגרוס: 'מיתתו מסורה לבית דין', כלומר: כמו המטיח את אשתו והמחמר: אם השעה צריכה לכך בית דין יכולים להרוג אותו גם לאחר המעשה – וכן היה צריך להיות במעשה של זמרי, לולא פעל פנחס.]

כהן ששמש בטומאה - אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין ^[67].

זר ששמש במקדש: רבי עקיבא אומר בחנק, וחכמים אומרים: בידי שמים.

גמרא:

מאי 'קסוה'?

אמר רב יהודה: כלי שרת; וכן הוא אומר (במדבר ד ז) [ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית] ואת קשות הנסך [ולחם התמיד עליו יהיה];

והיכא רמיזא ^[68]?

(במדבר ד כ) ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו ^[69].

והמקלל בקוסם:

תני רב יוסף: "יכה קוסם את קוסמו" ^[70].

רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי: יכהו קוסם ^[71], לו ולקונו ולמקנו ^[72].

והבועל ארמית:

בעא מיניה רב כהנא מרב:

הערות

^ להודיעו בהדיא שהוא טועה, משום דמכסיף ומצטער
^ קסלקא דעתא בתמיהה קאמר: "וכי כך כתיב בתורה"
^ דמביישו ואומר "וכי יפה אתה עושה"
^ בניחותא
^ ואומר לו "אבי! מקרא כך וכך כתוב בתורה
^ והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו; והכי נמי: אין לך לומר לאביך "לא תתנייה הכי"
^ כגון חמותו והיא אשת איש
^ בגמרא מפרש לה
^ דבחמורה נדון, שהרי אף בה נתחייב - דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה
^ במה שעבר שתי עבירות? אילו לא עבר אלא על החמורה - היה נדון בה, ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת - נדון בקלה
^ ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן
^ כי איצטריך למתנייא
^ ואף על גב דנגמר דינו לקלה
^ דכל 'דמיהם בם' – בסקילה, דהיא חמורה, ואי דלא נגמר דינו קודם לכן - לא איצטריך קרא לאשמועינן
^ וקרי ליה 'שופך דם' על שם שסופו לשפוך, כדאמרינן (לעיל דף עב.): שעומד בפרשת דרכים וכו'
^ במשנה תורה
^ שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד
^ שהוא דבר גנאי לאדם הגון
^ סיפיה דקרא
^ לומר: זה צדיק גמור, ועל כרחך משום דלא עביד הני; לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות - אלא לאו כמשמעותיה מדריש
^ באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון, אבל לא באיסור הבא עליו אחרון - אף על פי שהוא חמור: דקסבר רבי יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל, הלכך אין כאן שתי מיתות
^ כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו, ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש
^ נדון בחמורה: בשריפה, דהיא קדמה
^ אבל אם היתה
^ הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש - תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש, ואינו נדון אלא בחנק
^ ביבמות בפרק 'ארבעה אחין'
^ אסור מוסיף ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש, (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה, כגון הכא: כשהיתה אלמנה והיא חמותו - היתה אסורה לו משום 'חמותו', ומותרת לכל אדם; וכשנעשית אשת איש - הוסיף בה השם הזה איסור: שאסרה לכל העולם; וכי האי גוונא מודה רבי יוסי דאסור חל על אסור: מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו - חייל נמי אהאי, ואף על פי שאסורה לו ועומדת
^ בתמיהה: אמת שחלו שתיהן עליו, ועבירה שיש בה שתי מיתות - הוא נדון בחמורה, והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש? וכי תהרגנו שתי פעמים
^ וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי - לענין שוגג הוא, ולהתחייב שתי חטאות.
^ שלקה שתי פעמים על שתי עבירות
^ לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות
^ בידי שמים יכרתוהו
^ עדיין לא נתקרבה מיתתו
^ דמפקיר עצמו לעבירות
^ שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים: על השתים לוקה, ובשלישית יכנסוהו לכיפה
^ דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע, ובעי כיפה
^ ביבמות: נשאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי – תנשא, לרביעי - לא תנשא: דעד תלתא זימנין - לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה
^ עבירות מחזיקות אותו: בחזקת רשע הוא; ובהתראה ולא מלקות; הלכך בשלישי - כונסין אותו לכיפה, דהא איתחזק ליה בשלש עבירות
^ לרבינא, דמהדר לאוקומה למתניתין כרבן שמעון בן גמליאל
^ מדפליג אבא שאול ואמר כרבי שמעון בן גמליאל - מכלל דתנא קמא לאו כרבן שמעון בן גמליאל
^ לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות; וכיון דלקי על השלישית - אף על גב דאיתחזק השתא רשע - לא מעיילינן ליה לכיפה, דבתרי דיני לא דיינינן ליה
^ שהראה בעצמו כמקבל התראה; ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא
^ וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה, אף על פי דלא לקי בהתראות כי הני: דלא התיר עצמו למלקות, מכל מקום התראות נינהו להחזיקו רשע, ו
^ פעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה, וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה
^ מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה, שהרי הוחזק רשע בשלוש עבירות של התראת מלקות
^ (דלא התיר עצמו למלקות, שהרי שתק, דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות, ולא הוחזק עד שילקה, וכיון דלקה על השלישית - לא עייל ליה לכיפה)
^ והא - לא לרבינא מותיב, דהא לדידן נמי קשיא, דבפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל לא מצינו לאוקומה, דהא על כרחך עבירות מחזיקות סבירא להו: דהא אין כאן מלקות, ואמאי בעי אבא שאול רביעית
^ בין הכא בין במתניתין קמייתא
^ ודכולי עלמא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות, או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש; וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה: תנא קמא סבר: כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות - כונסין אותו לכיפה, ואף על פי שלא הותרה על כך; ואבא שאול סבר: על שלש התראות של מלקות הוחזק רשע, ולא על השתים, ומהשתא בעינן עבירה רביעית: להתרות בו "אם תעבור - תכנס לכיפה"
^ ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה, ומיהו היכא רמיזא מקצת
^ מי שהוחזק רשע - תמיתתו רעתו; אלמא מוחזק רשע - מיתה הוא
^ איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא - מייתינן לאידך דרשא דריש לקיש
^ אמ"ו בלע"ז: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום, ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות
^ שלא ניתן לבית דין להרגו
^ לקמן בעי: מאי שנא בכיפה קמייתא
^ הואיל וליכא עדות
^ דשנים מעידין עליו ועדותן אמת, אלא שאין מיתתו מסורה לבית דין, כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, דאמר במסכת מכות (דף ו:) דלא מיקטל עליה; ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה; אבל על פי עד אחד - מוציא דבה בעלמא הוא
^ בדיקות יתירא הוא; ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא, מיהו עדות אמת הוא, ועייל לכיפה
^ בני מעיו
^ שנופחין בתוך מעיו
^ ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע
^ מפרש בגמרא
^ בת עובד כוכבים
^ בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום
^ פוגעין = ממיתין, כמו 'לך פגע בו' (מלכים א ב כט)
^ בשעה שרואין את המעשה; אבל לאחר מיכן - אין מיתתו מסורה לבית דין; והלכה למשה מסיני הוא
^ פקעין אשעל"ש בלע"ז
^ דשייכא בה מיתה
^ 'כבלע' - לשון גנב: שמבליעין ומחביאין; ורמז בעלמא הוא, ולא מקרא נפיק, דעיקר קרא - בלוִים כתוב: שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן: שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות, כמו שכתוב שם 'ובא אהרן בנסע המחנה והורידו' (במדבר ד ה)
^ שמקלל כלפי מעלהבקוסם "יכה הקוסם זה את קוסמו", היינו כלפי מעלה: שנותן קסמים האלו בלבו, דקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו
^ מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה
^ דהיינו כלפי מעלה: שהוא קונה את העולם, ומקנה לבריותיו את טובו

[1] להודיעו בהדיא שהוא טועה, משום דמכסיף ומצטער

[2] קסלקא דעתא בתמיהה קאמר: "וכי כך כתיב בתורה"

[3] דמביישו ואומר "וכי יפה אתה עושה"

[4] בניחותא

[5] ואומר לו "אבי! מקרא כך וכך כתוב בתורה

[6] והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו; והכי נמי: אין לך לומר לאביך "לא תתנייה הכי"

[7] כגון חמותו והיא אשת איש

[8] בגמרא מפרש לה

[9] דבחמורה נדון, שהרי אף בה נתחייב - דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה

[10] במה שעבר שתי עבירות? אילו לא עבר אלא על החמורה - היה נדון בה, ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת - נדון בקלה

[11] ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן

[12] כי איצטריך למתנייא

[13] ואף על גב דנגמר דינו לקלה

[14] דכל 'דמיהם בם' – בסקילה, דהיא חמורה, ואי דלא נגמר דינו קודם לכן - לא איצטריך קרא לאשמועינן

[15] וקרי ליה 'שופך דם' על שם שסופו לשפוך, כדאמרינן (לעיל דף עב.): שעומד בפרשת דרכים וכו'

[16] במשנה תורה

[17] שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד

[18] שהוא דבר גנאי לאדם הגון

[19] סיפיה דקרא

[20] לומר: זה צדיק גמור, ועל כרחך משום דלא עביד הני; לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות - אלא לאו כמשמעותיה מדריש

[21] באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון, אבל לא באיסור הבא עליו אחרון - אף על פי שהוא חמור: דקסבר רבי יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל, הלכך אין כאן שתי מיתות

[22] כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו, ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש

[23] נדון בחמורה: בשריפה, דהיא קדמה

[24] אבל אם היתה

[25] הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש - תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש, ואינו נדון אלא בחנק

[26] ביבמות בפרק 'ארבעה אחין'

[27] אסור מוסיף ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש, (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה, כגון הכא: כשהיתה אלמנה והיא חמותו - היתה אסורה לו משום 'חמותו', ומותרת לכל אדם; וכשנעשית אשת איש - הוסיף בה השם הזה איסור: שאסרה לכל העולם; וכי האי גוונא מודה רבי יוסי דאסור חל על אסור: מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו - חייל נמי אהאי, ואף על פי שאסורה לו ועומדת

[28] בתמיהה: אמת שחלו שתיהן עליו, ועבירה שיש בה שתי מיתות - הוא נדון בחמורה, והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש? וכי תהרגנו שתי פעמים

[29] וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי - לענין שוגג הוא, ולהתחייב שתי חטאות.

[30] שלקה שתי פעמים על שתי עבירות

[31] לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות

[32] בידי שמים יכרתוהו

[33] עדיין לא נתקרבה מיתתו

[34] דמפקיר עצמו לעבירות

[35] שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים: על השתים לוקה, ובשלישית יכנסוהו לכיפה

[36] דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע, ובעי כיפה

[37] ביבמות: נשאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי – תנשא, לרביעי - לא תנשא: דעד תלתא זימנין - לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה

[38] עבירות מחזיקות אותו: בחזקת רשע הוא; ובהתראה ולא מלקות; הלכך בשלישי - כונסין אותו לכיפה, דהא איתחזק ליה בשלש עבירות

[39] לרבינא, דמהדר לאוקומה למתניתין כרבן שמעון בן גמליאל

[40] מדפליג אבא שאול ואמר כרבי שמעון בן גמליאל - מכלל דתנא קמא לאו כרבן שמעון בן גמליאל

[41] לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות; וכיון דלקי על השלישית - אף על גב דאיתחזק השתא רשע - לא מעיילינן ליה לכיפה, דבתרי דיני לא דיינינן ליה

[42] שהראה בעצמו כמקבל התראה; ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא

[43] וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה, אף על פי דלא לקי בהתראות כי הני: דלא התיר עצמו למלקות, מכל מקום התראות נינהו להחזיקו רשע, ו

[44] פעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה, וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה

[45] מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה, שהרי הוחזק רשע בשלוש עבירות של התראת מלקות

[46] (דלא התיר עצמו למלקות, שהרי שתק, דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות, ולא הוחזק עד שילקה, וכיון דלקה על השלישית - לא עייל ליה לכיפה)

[47] והא - לא לרבינא מותיב, דהא לדידן נמי קשיא, דבפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל לא מצינו לאוקומה, דהא על כרחך עבירות מחזיקות סבירא להו: דהא אין כאן מלקות, ואמאי בעי אבא שאול רביעית

[48] בין הכא בין במתניתין קמייתא

[49] ודכולי עלמא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות, או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש; וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה: תנא קמא סבר: כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות - כונסין אותו לכיפה, ואף על פי שלא הותרה על כך; ואבא שאול סבר: על שלש התראות של מלקות הוחזק רשע, ולא על השתים, ומהשתא בעינן עבירה רביעית: להתרות בו "אם תעבור - תכנס לכיפה"

[50] ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה, ומיהו היכא רמיזא מקצת

[51] מי שהוחזק רשע - תמיתתו רעתו; אלמא מוחזק רשע - מיתה הוא

[52] איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא - מייתינן לאידך דרשא דריש לקיש

[53] אמ"ו בלע"ז: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום, ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות

[54] שלא ניתן לבית דין להרגו

[55] לקמן בעי: מאי שנא בכיפה קמייתא

[56] הואיל וליכא עדות

[57] דשנים מעידין עליו ועדותן אמת, אלא שאין מיתתו מסורה לבית דין, כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, דאמר במסכת מכות (דף ו:) דלא מיקטל עליה; ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה; אבל על פי עד אחד - מוציא דבה בעלמא הוא

[58] בדיקות יתירא הוא; ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא, מיהו עדות אמת הוא, ועייל לכיפה

[59] בני מעיו

[60] שנופחין בתוך מעיו

[61] ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע

[62] מפרש בגמרא

[63] בת עובד כוכבים

[64] בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום

[65] פוגעין = ממיתין, כמו 'לך פגע בו' (מלכים א ב כט)

[66] בשעה שרואין את המעשה; אבל לאחר מיכן - אין מיתתו מסורה לבית דין; והלכה למשה מסיני הוא

[67] פקעין אשעל"ש בלע"ז

[68] דשייכא בה מיתה

[69] 'כבלע' - לשון גנב: שמבליעין ומחביאין; ורמז בעלמא הוא, ולא מקרא נפיק, דעיקר קרא - בלוִים כתוב: שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן: שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות, כמו שכתוב שם 'ובא אהרן בנסע המחנה והורידו' (במדבר ד ה)

[70] שמקלל כלפי מעלהבקוסם "יכה הקוסם זה את קוסמו", היינו כלפי מעלה: שנותן קסמים האלו בלבו, דקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו

[71] מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה

[72] דהיינו כלפי מעלה: שהוא קונה את העולם, ומקנה לבריותיו את טובו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]