ביאור:בבלי סנהדרין דף פ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] אי הכי [2] היינו דקתני עלה [3] '[4] 'אמר רבי יוסי: אפילו אבא חלפתא ביניהן [5]' [6]!?
אלא אמר רבא: הכי קאמר [7]: '[8] שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם [9] והרג - שניהם פטורין; ואמר רבי יוסי: אפילו אבא חלפתא ביניהן [10]; [11] ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורין אחרים מעלייא - סוקלין אותן [12]; רבי יהודה אומר [13]: כונסין אותן לכיפה [14]'; והתניא [15]: 'פרה שהמיתה ואחר כך ילדה: אם עד שלא נגמר דינה ילדה - וולדה מותר [16]; אם משנגמר דינה ילדה - וולדה אסור [17]; נתערב באחרים ואחרים באחרים - כונסין אותן לכיפה; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביאין אותן לבית דין וסוקלין אותן'.
אמר מר: 'אם עד שלא נגמר דינה ילדה - וולדה מותרת' - ואף על גב דכי נגחה הות מיעברה? והאמר רבא 'ולד הנוגחת אסור: היא וולדה נגחו; ולד הנרבעת אסור: היא וולדה נרבעו' [18]?
אימא: 'אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה [19] - וולדה מותר; אם משנגמר דינה עיברה וילדה [20] - וולדה אסור [21]'.
הניחא למאן דאמר [22] 'זה וזה גורם אסור',
אלא למאן דאמר 'זה וזה גורם מותר' - מאי איכא למימר [23]?
אלא אמר רבינא: אימא: 'אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה - ולדה מותר; ואם עד שלא נגמר דינה [24] עיברה [25] ומשנגמר דינה ילדה - ולדה אסור [26]עובר - ירך אמו הוא.
כל חייבי מיתות [שנתערבו זה בזה - נידונין בקלה]:
שמע מינה [27]: מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל [28]!
אמר רבי ירמיה: [29]; הכא במאי עסקינן? - כגון שהתרו בו [30] סתם [31], והאי תנא הוא [32], דתניא: 'ושאר חייבי מיתות שבתורה [33] - אין ממיתין אותן אלא בעדה ועדים והתראה [34], ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתת בית דין; רבי יהודה אומר: עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג'; תנא קמא יליף ממקושש [35], ורבי יהודה אומר: מקושש - הוראת שעה היתה [36].
הנסקלין בנשרפין [רבי שמעון אומר: נידונין בסקילה שהשריפה חמורה1 וחכמים אומרים: נידונין בשריפה, שהסקילה חמורה]:
מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה: 'הנשרפין בנסקלין [37] - רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה'; אמר ליה רב יהודה [גם הוא בר יחזקאל, אחי רמי בר יחזקאל]: אבא! לא תיתנייה הכי: מאי איריא דשריפה חמורה - תיפוק ליה דרובה נסקלין נינהו [38]!
אלא היכי אתנייה [39]?
[40] 'הנסקלין בנשרפין' [41] 'רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה'.
אי הכי - אימא סיפא: 'וחכמים אומרים: ידונו בשריפה, שהסקילה חמורה' - תיפוק ליה דרובה נשרפין נינהו!?
התם - רבנן הוא דקאמרו ליה לרבי שמעון: לדידך, דאמרת שריפה חמורה; לא! - סקילה חמורה [42]!
אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא -
הערות
עריכה- ^ בין לריש לקיש בין לשמואל קא מותיב:
- ^ אי הכי דהני 'אחרים' דמתניתין דרוצחים קאמר, והאי רוצח שנתערב בהוכר ולבסוף נתערב קאמר
- ^ הא דתני עלה בברייתא הכי:
- ^ רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין
- ^ כולן פטורין
- ^ - מאי 'אפילו' דקאמר רבי יוסי
- ^ בשלא הוכר לבית דין קאמר
- ^ כגון:
- ^ ואין יודעין אי זה מהן זרקו
- ^ שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקו - לא מחייבינן לאידך משום האי חזקה; ובהא - אפילו רבי יהודה מודה; ורבי יהודה, דאמר 'כונסין אותן לכיפה' - לא עלה קאי, אלא הכי קאמר תנא קמא, וחסורי מחסרא מתניתין
- ^ והכי קתני:
- ^ דהא על כרחיך כולהו אסירי בהנאה, ואין הפסד לבעלים בסקילה, הלכך סוקלין אותם: כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה
- ^ שאין צריכין לסוקלן, שלא להטריח בית דין, אלא
- ^ כונסין אותן בחדר והם מתים ברעב
- ^ בניחותא
- ^ לקמן מפרש לה
- ^ דעובר - ירך אמו הוא, וגם הוא נאסר בגמר דין אמו
- ^ 'אסור' – בהקרבה, כגון שנגחה על פי עד אחד או על פי הבעלים, דמתסרא לגבוה ולא להדיוט; הלכך: על כרחיך שמעינן מדרבא: דהיכא דאית עדים - אסור אף להדיוט, וצריך לגמור דין שניהם [הפרה וולדה]; והא ליכא למימר 'טעמא דתנא קמא דתני 'וולדה מותר' משום דלא נגמר דינו עמה, דאי בשלא בא לבית דין - מאי איריא 'ולדה'? אפילו אמו נמי: אם לא נגמר דינה - לא מיתסרא! וכי איצטריך תנא למיתני 'מותר' - הכי אשמעינן: דאין זקוק להביאה לבית דין קאמר, ותיובתא דרבא
- ^ דהיינו בין נגיחה לגמר דין: דלא הוה ולד לא בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין, ולא נוצר מן האיסור: דאכתי אימיה הות שריא
- ^ דנולד מן האיסור
- ^ אף על גב דלא הוה בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין
- ^ פלוגתא הוא בתמורה (לא,א)
- ^ דהא כשנוצר לאחר גמר דין - לאו איהו לחודיה גרמא ליה, שאף מן הזכר הוא בא: דהיתר ואיסור גרמו לו שיבא
- ^ דהיינו: בין נגיחה לגמר דין
- ^ גירסת רש"י: 'ואם עד שלא נגמר דינה הוכר עוברה'
- ^ אף על גב דלא הוה בשעת נגיחה, כיון דהוה בשעת גמר דין - נאסר בגמר דין עם אמו, ד
- ^ מדקתני 'ידונו בקלה'
- ^ משום דקלה בכלל חמורה: דאי לא הוי מותרה למיתה קלה, הנך דנתחייבו חמורה - היאך נתחייבו בסקילה? הא לא אסרו בהם מיתה זו, ונפטרי' לגמרי! אלא נילף מהכא דהוי מותרה
- ^ מהכא ליכא למילף
- ^ מיתה
- ^ ולפיכך קלה וחמורה במשמע
- ^ דקאמר 'לא בעינן להזכיר שם אותה מיתה'
- ^ חוץ ממסית, שאינו צריך התראה, דרחמנא אמר 'לא תחמול ולא תכסה עליו'
- ^ 'עדה ועדים' - לאו דוקא, דמסית נמי עדים ועדה קא בעי, והא דנקט 'ושאר' - משום התראה נקט לה
- ^ שהמוצאים אותו - לא התרו בו שֵׁם מיתתו, דלא הוו ידעי לה אלא מיתה סתם
- ^ ועל פי הדבור מחייב, ולא גמרינן מינה לדורות, הואיל ונפקא לן התראה מ'יומת המת': שיתיר עצמו למיתה: אותה מיתה משמע
- ^ משמע: כגון דהוו נסקלין רובא, ואיערבא בהו מיעוטא נשרפין
- ^ היכי נקט טעמא 'משום דאי אתה רשאי למושכו למיתה חמורה'? בלאו הכי נדיינינהו בסקילה - בתר רובא
- ^ אבוה מהדר ליה: אלא היכי אלמדנו
- ^ אמר ליה רב יהודה:
- ^ דאף על גב דנשרפין רובא, מדתני
- ^ התם הוא דקא מסיימי רבנן 'שהסקילה חמורה': לאו למיתב טעמא למילתייהו מסיימי הכי, אלא הכי קאמרי: ידונו בשריפה, כדינייהו: בתר רובא; ודקאמרת למיזל בתר מיעוטא משום דשריפה חמורה, ואין אנו רשאין למשוך את הקלים - לאו חמורה היא אלא קלה היא