ביאור:בבלי סנהדרין דף קב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואף אחיה השילוני טעה [1] וחתם [2]; דהא יהוא - צדיקא רבה הוה, שנאמר (מלכים ב י ל) ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל, וכתיב [3] ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל; [4] מאי גרמא ליה?
אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר (מלכים ב י יח) [ויקבץ יהוא את כל העם ויאמר אלהם] אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה;
רבא אמר: חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה [5], דכתיב (הושע ה ב) וְשַׁחֲטָה שֵׂטִּים [6] העמיקו.
אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה: הם העמיקו [7] משלי: אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה, והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב [8] ואני מוסר לכולם [9]!
(מלכים א יא כט) ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה [ושניהם לבדם בשדה]; תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות [10];
(ירמיהו נא יח) [הבל המה מעשה תעתעים] בעת פקודתם יאבדו; תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות.
(ישעיהו מט ח) [כה אמר ה’] בעת רצון עניתיך [וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות]; תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לטובה.
(שמות לב לד) [ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך] וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם [11]; תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות [12].
(בראשית לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו [ויט עד איש עדלמי ושמו חירה]; תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות [13].
(מלכים א יב א) וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו; תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף [14], בשכם נחלקה מלכות בית דוד [15].
(מלכים א יא כט) [ויהי בעת ההיא] וירבעם יצא מירושלים -
אמר רבי חנינא בר פפא: שיצא מפיתקה של ירושלים [16]
[17] וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה
מאי 'בשלמה חדשה'?
אמר רב נחמן: כשלמה חדשה: מה שלמה חדשה אין בה שום דופי - אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי [18];
דבר אחר: 'שלמה חדשה': שחידשו [19] דברים שלא שמעה אזן מעולם.
מאי 'ושניהם לבדם בשדה'?
אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה;
ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.
(מיכה א יד) לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל;
אמר רבי חנינא בר פפא: [20] יצאה בת קול ואמרה להן: מי שהרג את הפלשתי [21], והוריש אתכם גת [22] - [23] תתנו שילוחים לבניו [24]? -
בתי אַכְזִיב לְאַכְזָב [25], למלכי ישראל [26].
אמר רב חיננא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פושע חבר הוא לאיש משחית; ואין 'אביו' אלא הקב"ה, שנאמר (דברים לב ו) [הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם] הלא הוא אביך קנך [הוא עשך ויכננך], ואין 'אמו' אלא כנסת ישראל, שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך [27].
מאי 'חבר הוא לאיש משחית'?
חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.
(מלכים ב יז כא) [כי קרע ישראל מעל בית דוד וימליכו את ירבעם בן נבט] וידח [כתיב 'וידא’] ירבעם את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה
אמר רבי חנין: כשתי מקלות המתיזות זו את זו [28].
[29] (דברים א א) [אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת] ודי זהב;
אמרו דבי רבי ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי [’די זהב’] - גרם להם לעשות להם אלהי זהב! משל: אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר [30].
אמר רבי אושעיא: עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד [31], מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים [32].
אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא [33]: 'כמה הוי הכרע ליטרא'</ref> של עגל הראשון, שנאמר (שמות לב לד) [ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך] וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם;
אמר רבי חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות [34] נגבה פסוק זה [35], שנאמר (יחזקאל ט א) ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו [36].
(מלכים א יג לג) אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה [וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות].
מאי 'אחר'?
אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן!
אמר לו: מי בראש?
בן ישי בראש.
אי הכי לא בעינא!
רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים [37]; חלש קביל עליה דלא דריש; כיון
דאיתפח [38] - הדר קא דריש; אמרי [39]: לא קבילת עלך דלא דרשת בהו?
אמר: אינהו מי הדרו בהו [40] דאנא אהדר בי [41]?
רב אשי אוקי א'שלשה מלכים' [42]; אמר: "למחר נפתח בחברין [43]".
אתא מנשה, איתחזי ליה בחלמיה, אמר [44]: חברך וחבירי דאבוך קרית לן [45]?! מהיכא בעית למישרא המוציא [46]?
אמר ליה: לא ידענא!
אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, ו'חברך' קרית לן [47]!?
אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא.
אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא [48].
אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי - מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים?
אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי [49]!
למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא [50]: 'אחאב' - אח לשמים [51], אב לעבודת כוכבים: אח לשמים - דכתיב (משלי יז יז) [בכל עת אֹהֵב הרע] [ו]אח לצרה יִוָּלֵד [52]; אב לעבודת כוכבים [53] - דכתיב (תהלים קג יג) כרחם אב על בנים [רחם ה' על יראיו] [54]
[55] (מלכים א טז לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט [56] [ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידנים וילך ויעבד את הבעל וישתחו לו] -
אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב - כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם [57]? - מפני שהוא היה תחילה לקלקלה [58].
(הושע יב יב) [אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו] גם מזבחותם כגלים על תלמי שׂדי;
אמר רבי יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת כוכבים והשתחוה לה.
ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי?
דכתיב (מלכים א כא כא) [הנני מבי אליך רעה ובערתי אחריך] והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל; עצור בעולם הזה, ועזוב לעולם הבא.
[59];
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר (מלכים א טז כד) ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדנֵי ההר שמרון;
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה? - מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות, שנאמר (מלכים א כ ב) וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה [פסוק ג] ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם [פסוק ו] כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו [פסוק ט] ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות [וילכו המלאכים וישבהו דבר]!
מאי 'מחמד עיניך'? לאו ספר תורה [60]!?
דילמא [61] עבודת כוכבים?
לא סלקא דעתא, דכתיב (מלכים א כ ח) ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה [62].
ודילמא סבי דבהתא הוו [63]? מי לא כתיב (שמואל ב יז ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל, ואמר רב יוסף: סבי דבהתא!?
התם לא כתיב 'וכל העם', הכא כתיב 'וכל העם', דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי, וכתיב (מלכים א יט יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
אמר רב נחמן: אחאב - שקול היה [64], שנאמר (מלכים א כב כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה [65].
מתקיף לה רב יוסף: מאן דכתב ביה (מלכים א כא כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו, ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים, ואת אמרת 'שקול היה'? אלא אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו - כיפרו לו מחצה.
(מלכים א כב כא) ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו בַּמָּה [פסוק כב] ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן;
מאי 'רוח'?
אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי [66].
מאי 'צא'?
אמר רבינא: צא ממחיצתי, שכן כתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי 'דפרע קיניה [67] - מחריב ביתיה [68]'
(מלכים א טז לג) ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו; אמר רבי יוחנן: שכתב על דלתות שמרון "אחאב כפר באלהי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל"!
(דברי הימים ב כב ט) ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון [ויבאהו אל יהוא וימיתהו ויקברהו כי אמרו בן יהושפט הוא אשר דרש את ה' בכל לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר כח לממלכה] - אמר רבי לוי: שהיה קודר אזכרות [69] וכותב עבודת כוכבים תחתיהן [70].
'מנשה' - שנשה יה [71]; דבר אחר: מנשה - שהנשי [72] את ישראל לאביהם שבשמים.
ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי?
דכתיב (דברי הימים ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה – [סיום הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים ב כא ג) [וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל] ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם]; - מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא [73] - אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.
רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג יג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו' [הציטוט משובש, וכך הוא: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]:
אמר רבי יוחנן: ושניהם [74] מקרא אחד דרשו, שנאמר (ירמיהו טו ד) ונתתים לזעוה [’לזועה' כתיב] לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו [אשר מלך בירושלם]: מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר
הערות
עריכה- ^ דסבר: לנסויינהו אתי
- ^ באותו מעשה
- ^ פסוק לא
- ^ ואמרינן:
- ^ מכלל דהוא טעה
- ^ 'שטים' = עובדי כוכבים, על שם ששטים אחריה לשחוט לעבודת כוכבים
- ^ והחמירו
- ^ כדי שילכו וישחטו לפני העגלים; כלומר: אנכי לא חשתי כל כך לכבוד עצמי, לומר 'כל מי שאינו עולה לרגל ידקר בחרב' כמו שחשו הם לכבוד עבודת כוכבים
- ^ יסורין בעלמא יסרתים, כלומר: דעבר בעשה; לישנא אחרינא: 'שטים' כלומר שְׂטִיות [סטיות] שלהם: שסרו מאחרי - העמיקו עד שחיטה: שחייבו מיתה כל מי שעולה לרגל ומניח את העגלים; 'ושחטה' - לשון שחיטה
- ^ ששם נחלקה מלכות ישראל; דסמיך ליה ויקח את השלמה 'ויקרעה שנים עשר קרעים וגו' [מ"א יא,ל]
- ^ בתשעה באב
- ^ שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו במדבר - יום מזומן לפורענות: בו חזרו מרגלים, בו נחרב הבית בראשונה ובשניה
- ^ שתמר נתחייבה שריפה, ומתו שני בניו
- ^ כדכתיב (בראשית לז יג) 'הלא אחיך רועים בשכם' – ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם, ונקראת על שם שכם; אי נמי מדרשו: שהיו דנין עליו להרגו
- ^ כדכתיב במלכים (א יב)
- ^ מכללה, שלא לחזור בה לעולם, ולא ליטול חלק בעבודה; 'מפתקה' כגון (בבא מציעא פו.) 'נפל פתקה מרקיעא'; כלומר: מחזקת של ירושלים הכתוב וחתום בה
- ^ המשך הפסוק
- ^ גימגום בגמרא
- ^ דרשו דברי תורה בין ירבעם לאחיה
- ^ כשהמליכו את ירבעם
- ^ דוד
- ^ וע"י כן היה מוריש לכם גת
- ^ לכן
- ^ שתעזבו מלכות בית דוד ותמליכו אחרים
- ^ למלכי בית דוד אתם מכזבים
- ^ והלכתם אחר מלכי ישראל, לפיכך תהיו נמסרין לאכזב: ביד עובדי כוכבים, שהן שטי כזב
- ^ ואין גזילה כלפי מעלה וכלפי כנסת ישראל אלא זו בלבד: שמונע מלברך כנסת ישראל - הוא גוזל להקב"ה: שחכמים תקנו על כל דבר ודבר ברכה, כדאמר התם (ברכות דף לה.): 'כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן, שנאמר לה' הארץ ומלואה'
- ^ כאדם שיש בידו מקל א' ומכה בו מקל אחר, ומתיזו ומשליכו ברחוק - כך הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' בעל כרחם
- ^ איידי דאיירי עד השתא בעגלים של ירבעם - מפרש האי קרא:
- ^ כשיש לו הרבה לאכול הוא נוהם
- ^ לוקין על חטא עגל אחד שעשו במדבר
- ^ שנים מירבעם, ושלישי של המדבר; ולפי מה שכתוב בספרים: 'שנים ושלשה עגלים' – ניחא, כלומר: משנים שעשה ירבעם ושלישי שנעשה במדבר; ו'שלשה' היינו שלישי, כמו (משלי ל יח) 'שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים'
- ^ לאו דוקא, אלא כלומר: דבר מועט מאד, כמה שכף המשקל נוטה לצד זה יותר מצד זה [בבא בתרא פט.
- ^ למעשה העגל
- ^ דכתיב בעגל: 'וביום פקדי'
- ^ והכא - בימי צדקיה, כשחרב הבית, כתוב 'קרבו פקודות העיר': קרב אותו מעשה שנאמר 'וביום פקדי'; וממעשה העגל עד צדקיה - כ"ד דורות: דבימי נחשון נעשה העגל; צא וחשוב כמה דורות מנחשון עד צדקיה: נחשון 2.שלמון בנו 3.בועז בנו 4.עובד בנו 5.ישי בנו 6.דוד בנו 7.שלמה בנו 8.רחבעם בנו 9.אביה בנו 10.אסא בנו 11.יהושפט בנו 12.יורם בנו 13.אחזיה בנו 14.יואש בנו 15.אמציה בנו 16.עוזיה בנו 17.יותם בנו 18.אחז בנו 19.חזקיה בנו 20.מנשה בנו 21.אמון בנו 22.יאשיה בנו 23.יהואחז ויהויקים בניו, ומלכו זה אחר זה, ודור אחד הם; יהויכין בנו של יהויקים - הרי כ"ד; יהויקים לא סיים מלכותו, שהוגלה לבבל עם החרש והמסגר, והמליכו צדקיהו דודו במקומו, והלכך לא קא חשיב צדקיה דור באפיה נפשיה, דהוא מלך בדור כ"ד
- ^ דהוה קאי במתניתין ד'שלשה מלכים אין להם חלק'
- ^ נתרפא
- ^ אמרו לו תלמידיו
- ^ מדרכם הרעה
- ^ מלדרוש
- ^ אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו ל'שלשה מלכים'
- ^ נדרוש בחברינו: שהיו תלמידי חכמים כמותנו, ואין להם חלק לעתיד
- ^ מנשה בחלום
- ^ כלומר: וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך
- ^ אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא
- ^ ואתה קורא אותנו חבירך
- ^ דרפתא: ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור, דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו, אבל באמצע – לא: שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם - לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו; לישנא אחרינא 'מהיכא דקדים': כלומר: מהיכא שמקדים לאפות; והיינו הך; לישנא אחרינא 'מהיכא דגמר בשולא': ממקום שהלחם אפוי יפה, ולא מאותו מקום שקורין בשו"ל; וראשון נראה
- ^ היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט
- ^ נתחיל לדרוש ברבותינו; ולא אמר 'בחבירינו'
- ^ רע לשמים, כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש 'אח וראש'
- ^ [ווי לצרה] אלמא 'אח' לשון רעה, ווי
- ^ שהיה אוהבה ביותר
- ^ אלמא אב מרחם; והני קראי - בכדי נקט להו [שהרי מילת 'הרע' מנוקד הָרֵעַ, החבר!]
- ^ באחאב כתוב:
- ^ כלומר: קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם
- ^ דבכמה מקומות כתיב 'לא סר מכל חטאת ירבעם' ולא כתיב 'אחאב', אף על פי שהיה רשע ממנו
- ^ שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו
- ^ 'משתין בקיר' - תלמיד חכם: משית בקירות לבו
- ^ (ומניין שכבד את התורה: דכתיב 'והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם' והיינו ספר תורה, ועל זה השיבו "את הדבר הזה לא אוכל לעשות")
- ^ מחמד עיניו היינו
- ^ מדקאמרי ליה זקנים "לא תשמע ולא תאבה", ואי עבודת כוכבים - מי הוו אמרו ליה הכי?
- ^ זקנים שפלים שהיו רשעים, כמו שמצינו באבשלום, דקרי ליה לסבי דבהתא 'זקנים'
- ^ מחצה עונות ומחצה זכויות
- ^ מדמהדרי כולי האי 'מי יפתה את אחאב', משמע דבקושי גדול נענש
- ^ שלפי שהוא הרג נבות - היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו
- ^ קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו
- ^ כרוח של נבות: שנקם כעסו מאחאב, ויצא ממחיצתו של הקב"ה
- ^ מוחק שמות שבתורה
- ^ לפיכך היה מתחבא: שאילו היה עושה בפרהסיא - לא היו מניחין [אותו] לעשות כן; 'קודר' כמו (עירובין נח.) 'מקדרין בהרים', לשון (נוקב) [מחטט ונוקר]
- ^ ששכח הקב"ה
- ^ השכיח
- ^ כדאמרן 'עזוב לעולם הבא'
- ^ רבי יהודה דאמר: יש לו חלק, ורבנן דאמרי: אין לו חלק