ביאור:בבלי סנהדרין דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה [1], שנאמר (ויקרא כד כב) [2]משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם] [3].

[תוספות ד"ה אחד דיני ממונות: מה בין דיני ממונות לדיני נפשות אף על גב דשוים בחקירה ודרישה מדכתיב 'משפט אחד יהיה לכם' לענין מילי דתלו בזכות וחובה אין להשוותם, דלא שייך בדיני ממונות.

והרי המשנה אומרת זכות וחובה בדיני ממונות!?

אומר מהר"ם: דלא שייך בדיני ממונות לחלק בין זכות לחובה!]

מה בין דיני ממונות לדיני נפשות?

דיני ממונות בשלשה [4] ודיני נפשות בעשרים ושלשה;

דיני ממונות פותחין [5] בין לזכות בין לחובה [6], ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה [7];

דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה [8], ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות [9], ועל פי שנים לחובה [10];

דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה [11], דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה [12];

דיני ממונות: הכל מלמדין זכות וחובה [13], דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה;

דיני ממונות: המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה, דיני נפשות: המלמד חובה מלמד זכות [14], אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה [15];

דיני ממונות דנין ביום [16] וגומרין בלילה [17], דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום;

דיני ממונות גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה; דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה [18]; לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב [19].

דיני ממונות, הטמאות והטהרות [20] מתחילין מן הגדול [21], דיני נפשות מתחילין מן הצד [22];

הכל [23] כשרין לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה [24].

גמרא:

דיני ממונות מי בעינן דרישה וחקירה? ורמינהו [תוספתא מכות פ"א מ"ב]: 'שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה [25] ובאו עדים ואמרו "היאך אתם מעידין על שטר זה, והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני" - שטר כשר ועדיו כשרין': חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו [26], ואי סלקא דעתך בעינן דרישה וחקירה - היכי [27] חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו [28]?

וליטעמיך [29] תיקשי לך מתניתין [30]: 'שטרי חוב המוקדמין [31] פסולים [32], והמאוחרים [33] כשרין [34]' [35] ואי סלקא דעתך בעינן דרישה וחקירה - מאוחרין אמאי כשרין?

הא [36] - לא קשיא, דעדיפא מינה קאמרינן [37]: דאפילו אחד בניסן בשמיטה [38] דלא שכיחי אינשי דמוזפי [39], דליכא למימר שמא איחרוהו וכתבוהו, דלא מרע לשטריה [40] - אפילו הכי: כיון דשביעית סופה משמטת [41][42]מכשרינן;

מכל מקום קשיא [43]!

סימן חרפ"ש [ליישוב הסתירה בין המשניות]:

אמר רבי חנינא: דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה, שנאמר 'משפט אחד יהיה לכם'; ומה טעם אמרו 'דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה' - כדי שלא תנעול דלת בפני לוין; [44].

אלא מעתה


עמוד ב

טעו [45] לא ישלמו [46]?

כל שכן שתנעול דלת בפני לווין [47].

רבא אמר: [48] מתניתין דהכא בדיני קנסות [49] ואידך - בהודאות והלואות [50];

רב פפא אמר: אידי ואידי בהודאה והלואה: כאן בדין מרומה [51] כאן בדין שאינו מרומה, כדריש לקיש, דריש לקיש רמי: כתיב (ויקרא יט טו) [לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול] בצדק תשפוט עמיתך [52] וכתיב (דברים טז כ) צדק צדק תרדף [למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך]; הא כיצד? - כאן [צדק צדק תרדוף] בדין מרומה, כאן [בצדק תשפט] בדין שאין מרומה.

רב אשי אמר: מתניתין – כדשנין [53]; [54] קראי [55] - [56] אחד לדין ואחד לפשרה [57], כדתניא: 'צדק צדק תרדף' אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד? - שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה: אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות [58], [59] בזה אחר זה [60] - שתיהן עוברות; וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון [61] ופגעו זה בזה [62]: אם עלו שניהן [63] - שניהן נופלין, בזה אחר זה - שניהן עולין; הא כיצד? - טעונה ושאינה טעונה: תידחה שאינה טעונה מפני טעונה; קרובה [64] ושאינה קרובה: תידחה קרובה מפני שאינה קרובה; היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות - הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו [65].

תנו רבנן: (דברים טז כ) צדק צדק תרדף [למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] - הלך אחר בית דין יפה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל.

תנא: קול ריחים [66] בבורני [67] – "שבוע הבן! שבוע הבן!" [68]; אור הנר בברור חיל [69] - [70] "משתה שם! משתה שם!" [71].

תנו רבנן: (דברים טז כ) צדק צדק תרדף [למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] - הלך אחר חכמים לישיבה [72]: [73] אחר רבי אליעזר ללוד [74], אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי [חנינא בן אחי רבי] יהושע לגולה [75], אחר רבי לבית שערים [מרגליות הים אות כד], אחר חכמים [76] ללשכת הגזית.

דיני ממונות פותחין כו' [בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה]:

[הדיון בגמרא – בפתיחה לזכות בדיני נפשות:][77] היכי אמרינן [78]?

אמר רב יהודה: הכי אמרינן להו[79]: "מי יימר כדקאמריתו [80]?" [81].

אמר ליה עולא: והא חסמינן להו [82]!

[83] וליחסמו [84]! מי לא תניא 'רבי שמעון בן אליעזר אומר: מסיעין [85] את העדים [86] ממקום למקום [87] כדי שתיטרף דעתן ויחזרו בהן'?

מי דמי? התם ממילא קא מידחו, הכא קא דחינן להו בידים [88]!

אלא אמר עולא הכי אמרינן: "יש לך עדים להזימם?"

אמר ליה רבה: וכי פותחין בזכותו של זה שהיא חובתו של זה [89]?

[90] ומי הויא חובתו [91]? והתנן: 'אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין'!

הכי אמינא: אילו שתיק האי עַד דמיגמר דיניה, ומייתי עדים ומזים להו הויא ליה 'חובתו של זה' [92];

אלא אמר רבה: אמרינן ליה: "יש לך עדים להכחישן [93]?"

רב כהנא אמר: [94] [95] "מדבריכם נזדכה פלוני [96]" [97].

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אמרינן ליה: "אי לא קטלת - לא תדחל".

רב אשי אמר: "כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו"!

תניא כוותיה דאביי ורבא: רבי אומר (במדבר ה יט) [והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה] אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית וגו' [טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה]

[98];

הערות עריכה

  1. ^ חקירות ודרישות שחוקרים את העדים
  2. ^ Note: או במדבר טו,טז: תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם
  3. ^ ובדיני נפשות כתיב 'ודרשת וחקרת' (דברים יג טו)
  4. ^ הא ילפינן בפרק קמא (דף ב:)
  5. ^ תחלה במשאו ומתנו של דין
  6. ^ באיזה שירצו
  7. ^ ובגמרא יליף להו
  8. ^ מטין את הדין אחר המרובין על פי דיין אחד, כגון שנים אומרים "זכאי" ואחד "חייב" או איפכא
  9. ^ שנים עשר מזכים ואחד עשר מחייבים - זכאי
  10. ^ אבל לחובה אין מטין אחר הרוב אלא אם כן רבו המחייבין על המזכין שנים, כדאמרינן בפרק קמא (דף ב.) 'לא תהיה אחרי רבים לרעות'; ובדיני ממונות ליכא לאוקמה, כדאמר (לקמן דף לו:) 'לא תטה משפט אביונך' אבל אתה מטה משפט שור הנסקל, וכל שכן שאר דיני ממונות
  11. ^ סותרין את הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו - מחזירין את הדבר, בין לזכות בין לחובה
  12. ^ בגמרא יליף לה
  13. ^ ואפילו תלמידים היושבין לפני הדיינין ולא נתמנו בית דין על כך
  14. ^ דיין שהתחיל תחלה להביא ראיות לחובה יכול לחזור בו וּלְזַכּוֹת
  15. ^ סברא היא, דבעינן 'והצילו' ובגמרא (דף לד.) מוקים לה בשעת משא ומתן - הוא דלא יחזור: דמתוך שאתה אומר לו שלא לחזור - הוא מחזר אחר ראיות להעמיד דבריו, ושמא ימצא ראיות נכונות; אבל בשעת גמר דין, שכבר חזר על כל צדדין ונראה לו שאין דבריו נכונים - חוזר ומלמד חובה
  16. ^ משא ומתן של דין
  17. ^ אם רצו וכו' יליף בגמרא
  18. ^ אם זיכוהו ביום ראשון - פוסקין את דינו מיד, והולך לו; אבל אם לא יכלו לזכותו ביום ראשון - אין פוסקין את דינו לחובה, אלא מלינין את דינו עד למחר, שמא ימצא בלילה זכות
  19. ^ שאין יכולין לגומרו למחר אם יתחייב: שאין מיתת בית דין דוחה שבת, ולשהותו אי אפשר מפני עינוי הדין משנגמר הדין
  20. ^ אם בא אדם לישאל על דבר טהרות
  21. ^ שואלין תחלה לגדול שבדיינים מה הוא אומר בדבר
  22. ^ מן הקטנים, שמא יחייבנו הגדול ולא ירצו לחלוק על דבריו משום 'לא תענה על ריב' (שמות כג ב) על דבריו של גדול: 'רב' כתיב, בלא יו"ד
  23. ^ ואפילו ממזר
  24. ^ המיוחסין וראויין להשיא בנותיהם לכהנים
  25. ^ לקמן מפרש אמאי נקט שמיטה; זמנו הוכיח שנכתב באחד בניסן בשמיטה, והוציא בעל חוב על חבירו - על ידי משכון או על ידי פרוזבול שלא משמטתו שביעית, או שהגיע זמנו לגבות קודם ראש השנה של שמינית, ושביעית בניסן אינה משמטת אלא בסופה, דכתיב (דברים טו א) 'מקץ שבע שנים' - לסוף שביעית, וזה קדם ותבעו
  26. ^ וקודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר, והוטל עליהם לכתוב שטר, ואיחרוהו מלכותבו עד אחד בניסן, וכתבוהו במקום שאומרים המזימין, ולא כתבו שם המקום שנכתב בו השטר אלא שם המקום שראו המלוה שם; ואף על גב דאמרינן בגיטין (פ.) 'כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי' - מיהו אם כתבו בשילי - לא מיפסיל בהכי, וההיא עצה טובה קא משמע לן: שלא יביאוהו לידי הזמה, דלא לימרו "והלא ביום פלוני עמנו הייתם בהיני"
  27. ^ אמר
  28. ^ מכדי דרישה וחקירה לאכחושי קא אתיא, והיכא דקא מיתכחשו קמן - ניקו אנן מתרצינן למילתייהו בשמא
  29. ^ דמותבת מברייתא
  30. ^ אותיב ממתניתין, דאלימא, ומצויה בפי כל [משנה שביעית פ"י מ"ה]
  31. ^ ליכתב קודם המלוה
  32. ^ דקא בעי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב שלא כדין, וקנסינן היתרא אטו איסורא, ופסול אפילו מזמן שני, כדאמרינן ב'איזהו נשך'
  33. ^ שבאו עדים ואמרו "אנו יודעים במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב כאן"
  34. ^ דמעליותא היא: דקא מחיל ליה לשיעבודא עד השתא
  35. ^ אלמא לא בעינן דרישה וחקירה, דא"כ היכי מתרצינן למילתא דשטרא? נימא "זיופא הוא ולא ראו עדים החתומים בו את המלוה הזאת"! ואי משום הנך סהדי אחריני - תהוי כמלוה על פה, ולא יטרוף לקוחות, דמלוה על פה לא טרפא ממשעבדי, דלית לה קלא
  36. ^ דמקשה לי לותביה ממתניתין
  37. ^ מתניתא דאותיבנא מינה העדיפה והחזיקה כח בדבר יותר מאותה משנה, דאשמעינן רבותא
  38. ^ דאפילו שמיטה, דאי לאו דווקא קאמרי בו ביום לא הוו מרעי למילתייהו לכתוב שטר המלוה הנעשית קודם לכן באותו זמן
  39. ^ משום דמתייראין מן השמיטה שלא תשמט מעותיהם
  40. ^ שהכל מרננין אחריו לומר "מזוייף הוא", שאין דרך להלוות בזמן שמיטה
  41. ^ אינה משמטת אלא בסופה, דכתיב 'מקץ'
  42. ^ תלינן באיחרוהו ו
  43. ^ מתניתין קשיין אהדדי
  44. ^ ומתניתין – דאורייתא: קמי תקנתא, וברייתא דרבנן: בתר תקנתא
  45. ^ ב"ד בדיני ממונות
  46. ^ דדילמא אי שבקת להו לדרוש ולחקור - הוה רווחא למילתא ולא הוו טעו
  47. ^ דמתייראין להפסיד על ידי בית דין טועין
  48. ^ תרווייהו בתר תקנתא דרבנן
  49. ^ דליכא למיחש לנעילת דלת
  50. ^ דאיכא למיחש לנעילת דלת בהודאות והלוואות: בדיני מלוה, וזה בא לידון בעדי הודאה שהודה לו בפניהם או בעדי הלוואה שהלווהו בפניהם, דאיכא למיחש לנעילת דלת
  51. ^ שבית דין מכירין בתובע זה שהוא רמאי, או מבינים טענת רמאי בדבריו
  52. ^ 'בצדק תשפוט' ולא כתיב 'בצדק צדק' להזהיר בית דין לדקדק בו כל כך: לדרוש ולחקור
  53. ^ מתנייתא שפיר איתרצו בחד מהני שינויי: אי כרבי חנינא אי כרבא אי כרב פפא
  54. ^ אבל
  55. ^ דרמי להו ריש לקיש
  56. ^ לא קשו:
  57. ^ ד'צדק צדק' לאו לדרישה ולחקירה אתי, אלא: 'צדק' - דין שלך, ו'צדק' - פשרה שלך, לפי ראות עיניך, ולא תרדוף את האחד יותר מחבירו
  58. ^ שתדחוק זו את זו
  59. ^ ואם
  60. ^ משתלך אחת אל היבשה עד שתעבור חבירתה, ואחר כך תעבור היא
  61. ^ מקום צר ואין דרך לנטות ימין ושמאל
  62. ^ וצריך האחד לנטות לאחוריו עד שמוצא מקום לנטות
  63. ^ כגון זה עולה מצד זה וזה עולה מצד זה, ופוגעות בראש חודו של הר, והבקעה עמוקה מימין ומשמאל
  64. ^ לעירה
  65. ^ לאחת, ותידחה
  66. ^ שנשמעין
  67. ^ מקום
  68. ^ סימן הוא שיש שם ברית מילה, כמכריז ואומר "שבוע הבן כאן", והריחים - סימן לשחיקת סממנין למכת התינוק; ושעת גזירת המלכות היה: שגזרו שלא למול והיו יראים להוציא קול, וקבעו סימן זה
  69. ^ ביום או נרות נראים הרבה בלילה
  70. ^ סימן הוא, כמו שצועק
  71. ^ ברית מילה קרי "שבוע הבן" על שם שהוא לסוף שבוע
  72. ^ בית הוועד ששם בית דין קבוע
  73. ^ כגון
  74. ^ וכן כולם: כל אחד למקומו
  75. ^ לפומבדיתא, כדתנן בראש השנה (כג:): 'עד שרואה כל הגולה לפניו כמדורת אש', ואמרינן (שם כג.) 'מאי 'גולה'? אמר אביי: פומבדיתא': שעיקר ישיבת בבל שם היתה
  76. ^ סנהדרי גדולה
  77. ^ בפתיחת זכות: כשקיבלו עדותן של עדים, ודרשום וחקרום, ובאין לישא וליתן
  78. ^ להו לעדים
  79. ^ Note: אחרי שהעידו? – עיין תוספות ד"ה היכי אמר להו; ובהמשך: 'דחינן להו בידים'; ומה האבחנה בין דחינן להו –ובין שהיו מסיעין? וממילא קא מדחו? אולי המסיעין היו לפני שנפתח הדין לפני הדיינים, ואין לדיינים חיוב של 'ובערת הרע' בפועל. ולא מצאתי הסבר אלא במגמה של חכמי המשנה ושלאחר מכן למעט בדיני נפשות בעקבות האיסור לדון בדיני נפשות שהטיל השלטון.
  80. ^ שמא בעצה באתם
  81. ^ וזו היא פתיחת הצלה לזה
  82. ^ חוסמין אנו את פיהם כשאנו מכחישין אותן ויחזרו בהן בתוך כדי דיבור
  83. ^ ופרכינן:
  84. ^ מאי תיקשי? ליחסמו, ולהדרי בהו
  85. ^ בית דין
  86. ^ קודם קבלת עדות
  87. ^ ומחדר לחדר כשבאין להעיד; אומרים להם "לא נקבל כאן אלא כאן" וכן משם למקום אחר
  88. ^ וכתיב (דברים יט יט) 'ובערת הרע'
  89. ^ לחזר אחר עדי הזמה כדי שיהרגו הראשונים
  90. ^ ופרכינן:
  91. ^ אי הוו מיתזמי השתא קודם גמר דין
  92. ^ היכי מזהרינן להאי לחזר אחר עדי הזמה? והא חובתן של אלו היא, דדילמא שתיק האי עד דמיגמר דין והדר מייתי להו
  93. ^ כגון: "אנו ראינו אותו הרוג אחר כך חי וקיים" דהויא עדות בטילה, דהוא והן פטורין, דאין זוממין אלא ב"עמנו הייתם", כדיליף במסכת מכות (דף ה.)
  94. ^ כך פותחין בזכות:
  95. ^ לאחר קבלת עדות אומר:
  96. ^ סופו לצאת מבית דין זכאי לפי ראות עינינו
  97. ^ ואחר כך נושאין ונותנין
  98. ^ תחילת התנאי לזכות