פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תניא כוותיה דרבא [1] (ויקרא כ יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו - ערות אביו גלה, מות יומתו שניהם דמיהם בם):

'איש' - פרט לקטן;

'אשר ישכב את אשת אביו' - משמע בין אשת אביו שהיא אמו, ובין אשת אביו שלא אמו; אמו שאינה אשת אביו מניין? תלמוד לומר: 'ערות אביו גלה' [2]: [3] מופנה [4]: להקיש ולדון ממנו גזרה שוה [5];

'מות יומתו' – בסקילה.

אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?

נאמר כאן (ויקרא כ יא) ’[ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם] דמיהם בם' ונאמר באוב וידעוני (ויקרא כ כז) ’[ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם] דמיהם בם': מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה.

עונש שמענו, אזהרה מניין?

תלמוד לומר: (ויקרא יח ז) ערות אביך [וערות אמך] לא תגלה [אמך היא לא תגלה ערותה]; 'ערות אביך' זו אשת אביך.

אתה אומר אשת אביך - או אינו אלא ערות אביך ממש?

נאמר כאן 'ערות אביך לא תגלה' ונאמר להלן (ויקרא כ יא) [ואיש אשר ישכב את אשת אביו] ערות אביו גלה [מות יומתו שניהם דמיהם בם] - מה להלן באישות הכתוב מדבר אף כאן באישות הכתוב מדבר [6], ומשמע: בין אשת אביו שהיא אמו, בין אשת אביו שאינה אמו [7]; אמו שאינה אשת אביו מניין?

תלמוד לומר (ויקרא יח ז) [ערות אביך ו]ערות אמך לא תגלה [אמך היא לא תגלה ערותה].

אין לי אלא באזהרה שעשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, עונש מניין [8]?

נאמר כאן [באזהרה] (ויקרא יח ז) 'ערות אביך לא תגלה' ונאמר להלן [בעונש] (ויקרא כ יא) 'ערות אביו גלה': מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו - אף בעונש עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו; 'אמך היא' [9]: משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב [10].

ורבנן?

ערות אביך – ממש [11].

האי - מ'ואת זכר [לא תשכב משכבי אשה תועבה היא]’ (ויקרא יח כב) נפקא!?

לחייב עליו שתים, וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה: נכרי [12] הבא על אביו חייב שתים [13], הבא על אחי אביו חייב שתים [14].

אמר רבא: מסתברא מילתא דרב יהודה בישראל, בשוגג, ובקרבן [15], והאי דקאמר 'נכרי' - לישנא מעליא הוא; דאי סלקא דעתך נכרי ממש - דינו מאי ניהו? קטלא [16]! בתרי קטלי קטלת ליה?

תניא נמי הכי: 'הבא על אביו חייב שתים הבא על אחי אביו חייב שתים'.

איכא דאמרי דלא כרבי יהודה [דאמר: אינו חייב אלא משום האם בלבד] [17], ואיכא דאמרי אפילו תימא רבי יהודה, ומייתי לה בקל וחומר מאחי אביו [18]: ומה אחי אביו, דקורבה דאביו הוא - חייב שתים, אביו לא כל שכן!

וקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא [19]: מר סבר עונשין מן הדין ומר סבר אין עונשין מן הדין.

ורבנן - אזהרה לאשת אביו מנא להו?

נפקא להו מ'ערות אשת אביך לא תגלה [ערות אביך היא]’ (ויקרא יח ח)

ורבי יהודה?

ההוא מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה.

ורבנן?

ההוא - מסיפא דקרא נפקא: 'ערות אביך היא'.

ורבי יהודה?

ההוא מיבעי ליה משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש [20]

והאנן תנן 'הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו' ולא פליג רבי יהודה?

אמר אביי: פליג בברייתא.

ורבנן - עונש דאשת אביו לאחר מיתה מנא להו? [21] בשלמא רבי יהודה [22] - מייתי לה [23] בגזרה שוה; אלא רבנן מנא להו?

אמרי לך: ההוא ' ויקרא כ,יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו] ערות אביו גלה [מות יומתו שניהם דמיהם בם] [24], דמפיק לה רבי יהודה לגזירה שוה - מפקי ליה אינהו לעונש דאשת אביו לאחר מיתה.

ורבנן - עונש לאמו שאינה אשת אביו מנא להו [25]?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: אמר קרא: (ויקרא יח ז) [26] אמך היא [לא תגלה ערותה] - עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו [27].

הבא על כלתו כו' [חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין]:

ולחייב נמי משום אשת בנו [28]?

אמר אביי: פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו [29] לומר לך: זו היא כלתו זו היא אשת בנו.

משנה:

הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה – בסקילה.

אם אדם חטא בהמה מה חטאה?

אלא לפי שבאה לאדם תקלה [30] על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל;

דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו "זו היא שנסקל פלוני על ידה".

גמרא:

זכר מנא לן?

דתנו רבנן: (ויקרא כ יג) [ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מת יומתו דמיהם בם]

'איש' - פרט לקטן

'אשר ישכב את זכר' - [31] בין גדול בין קטן [32]

'משכבי אשה' - מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה [33]

אמר רבי ישמעאל: הרי זה בא ללמד [34] ונמצא למד [35].

'מות יומתו' – בסקילה;

אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?

נאמר כאן 'דמיהם בם' ונאמר באוב וידעוני (ויקרא כ כז) ’[ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם] דמיהם בם': מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה.


עמוד ב

עונש שמענו, אזהרה מניין?

תלמוד לומר: (ויקרא יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא;

למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מניין?

תלמוד לומר: (דברים כג יח) [לא תהיה קדשה מבנות ישראל ו]לא יהיה קדש מבני ישראל, ואומר (מלכים א יד כד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש [ה' מפני בני ישראל] [36] [37] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה' - קרי ביה [38] 'לא תִּשָׁכֵב' [בכריתות ג,א: 'לא תשכיב’].

בהמה - מנא לן?

דתנו רבנן [ספרא פרשת קדושים פרשה י]: (ויקרא כ טו: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו):

'איש' - פרט לקטן

'אשר יתן שכבתו בבהמה' - בין גדולה בין קטנה

'מות יומת' - בסקילה

אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה? נאמר כאן 'תהרגו' ונאמר להלן [39] (דברים יג י) כי הרג תהרגנו [ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה] [40] וסקלתו באבנים [ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים]</ref> - מה להלן בסקילה - אף כאן בסקילה.

למדנו עונש לשוכב, עונש לנשכב [41] מנלן?

תלמוד לומר: (שמות כב יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת; אם אינו ענין לשוכב - תניהו ענין לנשכב.

למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב, אזהרה מניין [42]?

תלמוד לומר: (ויקרא יח כג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה [ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא];

למדנו אזהרה לשוכב, לנשכב מניין?

תלמוד לומר: (דברים כג יח) [לא תהיה קדשה מבנות ישראל ו]לא יהיה קדש מבני ישראל, ואומר (מלכים א יד כד) וגם קדש היה בארץ [עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל] [43] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר 'לא תתן שכבתך' - לא תתן שכיבתך. [## האם רבי עקיבא סובר יש אם למסורת?]

[עד כאן הספרא; וכאן מתחילה הגמרא לדון בברייתא ובמסקניתיה:]

הבא על הזכור והביא עליו [44] זכר [45]: אמר רבי אבהו: לדברי רבי ישמעאל חייב שתים: חדא מ'לא תשכב' (ויקרא יח כב: ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא) וחדא מ'לא יהיה קדש' [46]; לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת: 'לא תשְכַב' 'לא תשָכֵב' חדא היא [47].

הבא על הבהמה והביא בהמה עליו: אמר רבי אבהו: לדברי רבי ישמעאל חייב שתים: חדא מ'לא תתן שכבתך' וחדא מ'לא יהיה קדש'; לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת: 'שכבתך' ו'שכיבתך' - חדא היא.

אביי אמר: אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי אינו חייב אלא אחת: דכי כתיב 'לא יהיה קדש' - בגברי כתיב [48].

[## אביי מקל בחשיבות לשון הספרא?]

אלא לרבי ישמעאל: אזהרה לנשכב מנא ליה? - נפקא ליה מ'כל שוכב עם בהמה מות יומת' (שמות כב יח): אם אינו ענין לשוכב - תניהו ענין לנשכב; ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב: מה שוכב ענש והזהיר - אף נשכב ענש והזהיר [49].

הנרבע לזכר והנרבע לבהמה: אמר רבי אבהו: לדברי רבי עקיבא חייב שתים: חדא מ'לא תשכב' וחדא מ'לא תתן שכבתך'; לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת: אידי ואידי 'לא יהיה קדש' הוא.

אביי אמר: אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי חייב שתים [50], דכתיב 'כל שוכב עם בהמה מות יומת': אם אינו ענין לשוכב - תניהו ענין לנשכב; ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב [51]: מה שוכב ענש והזהיר - אף נשכב ענש והזהיר; אבל הבא על הזכור והביא זכר עליו, הבא על הבהמה והביא בהמה עליו - בין לרבי אבהו בין לאביי: לרבי ישמעאל חייב שלש, לרבי עקיבא חייב שתים [52].

תנו רבנן: זכור לא עשו בו קטן כגדול [53]; בהמה עשו בה קטנה כגדולה [54].

מאי 'לא עשו בו קטן כגדול' [55]?

אמר רב: לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים [56];

ושמואל אמר: לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: כל דאיתיה בשוכב איתיה בנשכב, וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב [57];

ושמואל סבר: (ויקרא יח כב: ואת זכר לא תשכב) משכבי אשה [תועבה הוא] כתיב [58].

תניא כוותיה דרב: זכר בן תשע שנים ויום אחד [59]!

הערותעריכה

  1. ^ בתורת כהנים דסתם ספרא - רבי יהודה דערות אביך לרבי יהודה זו אשת אביך, ואית ליה גזירה שוה למילף מיניה עונש לאמו שאינה אשת אביו, ואייתר ליה אמך היא להאי דרשה
  2. ^ ומשמעות לא משמע אנוסה, דהאי לאו 'ערות אביך' היא
  3. ^ אלא
  4. ^ הוא
  5. ^ כדדריש בסופה [של ברייתא זו], ומההיא תיפוק לן עונש לאמו אנוסה, כדמפרש בסופה
  6. ^ דהא רישא דקרא: 'איש אשר ישכב את אשת אביו' כתיב
  7. ^ וחייב עליה משום אשת אב, עד דאתא 'אמך היא' דסופה [של ויקרא יח,ז], ומיעטה ואוקמה לרישא דקרא על כרחיך באשת אביו שאינה אמו
  8. ^ היינו הך דאתחיל בה לעיל ושבקה
  9. ^ ארישא דקרא מהדר, לאפוקי ממשמעותיה, והיכא דאשת אביו הויא אמו -
  10. ^ אינו חייב עליה משום אשת אב אלא משום אם
  11. ^ אבל אשת אב לא רמיזא הכא; הלכך לא אתיא 'אמך היא' למעוטי, ולדרשה אחרינא אתא כדלקמן
  12. ^ מפרש ליה רבא דבישראל קאמר, והא דנקט 'עובד כוכבים' - לישנא מעליא
  13. ^ מ'ואת זכר' ו'ערות אביך'
  14. ^ מ'ואת זכר' ו'ערות אחי אביך לא תגלה', דמשמע ליה ממש
  15. ^ דכיון דאיכא שני לאוין - חלוק חטאות ביניהם אף על גב דכרת אחת היא, דנפקא לן במסכת מכות ב'אלו הן הלוקין' (דף יד:) ברישיה, דדרשינן 'אחותו' יתירא לחלק כרת למפטם וסך, דכתיב ביה שני לאוין וכרת אחת, והוא הדין לכל שני לאוין וכרת אחת
  16. ^ ואפילו שוגג, דקאמר לקמן בהאי פירקא (דף נז:): 'אזהרה שלהם זו היא מיתתם'
  17. ^ דהא לא משמע 'ערות אביך' ממש, דאתיא גזירה שוה ואפיקתיה ממשמעותיה
  18. ^ דההוא ודאי משמע ליה ממש, דכתיב בגופיה 'אל אשתו לא תקרב'
  19. ^ ב'עונשין מן הדין', ב'אלו הן הנשרפין'
  20. ^ דכיון דמחייב עליה רישא דקרא משום 'אשת אב' - משמע נמי אשת איש, ואתא היא ואפקיה
  21. ^ אבל אזהרה כתוב בה כדדרשינן מדרשה למר ולמר.
  22. ^ דיליף עונש מאזהרה
  23. ^ נמי
  24. ^ גבי עונש כתיב
  25. ^ עונש באמו לא כתיב, אלא באשת אב הוא דכתיב
  26. ^ ערות אביך וערות אמך לא תגלה
  27. ^ 'אמך היא': בהוויתה היא: כל צדדין שוין בה, בין שהיא אשת אב בין שאינה אשת אביו
  28. ^ דהא שני לאוין ושני שמות הן: 'ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה' (ויקרא יח טו)
  29. ^ דכתיב ’[אשת בנך] היא' ומשמע: היא האמורה ברישא דקרא, והאי דהדר וכתביה - לחייב עליה אף לאחר מיתה
  30. ^ מכשול עון
  31. ^ מדלא כתיב 'איש' - לא חלק בנשכבים
  32. ^ להתחייב השוכב עליה; ואשמעינן דלא בעינן תרוייהו בני עונשין; ומינה נמי ילפינן דאי הוה נשכב גדול ושוכב קטן, כגון בן תשע שנים ויום אחד, דביאתו ביאה ולאו (בני) עונשין הוא - ומחייב נשכב
  33. ^ שוין זה לזה לחייב בכל עריות: כדרכה ושלא כדרכה
  34. ^ על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה
  35. ^ למשכב זכור לא איצטריך קרא, דפשיטא לן דכל משכב זכר שלא כדרכו הוא, אלא האי 'משכבי' - לאשמועינן אתא: דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה - חייב
  36. ^ מה קדש האמור כאן יש בו תועבה - אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה, והדר גמרינן תועבה האמור ב'לא יהיה קדש' מתועבה האמור במשכב זכור, דכתיב 'אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם' מה תועבה האמור שם - אף נשכב במשמע
  37. ^ 'וגם קדש היה בארץ' לשון זנות, דכתיב 'כתועבות הגוים' ומשכב זכור - תועבה היא
  38. ^ נמי
  39. ^ במסית
  40. ^ פסוק יא
  41. ^ זכר שנרבע לבהמה
  42. ^ בשוכב בהדיא כתיב: 'ובכל בהמה לא תתן שכבתך', אבל נשכב בזכר לא כתיב
  43. ^ 'כתועבות הגוים' - האי נמי מתועבותיהם הוא, דכתיב בפרשת עריות (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ
  44. ^ בהעלם אחת
  45. ^ 'והביא זכר עליו' גרסינן ולא גרסינן 'זכור': דלא מקרי 'זכור' אלא נקב המשכב
  46. ^ דשני לאוין הם, דמתרי קראי אתו; לפיכך חלוק חטאות ביניהם
  47. ^ דכיון דמחד קרא נפקי - אין חלוק חטאות ביניהם
  48. ^ בזנות דגברי כתיב; אבל לבהמה אין זנות, כדילפינן ביבמות (דך נט:) מ'אתנן זונה ומחיר כלב' ולא שייך בה לשון קדשות; והאי דתנייה תנא לעיל 'לא יהיה קדש' - לרווחא דמילתא, אבל עיקר אזהרה לאו מהתם
  49. ^ דאפיקתיה לעונש לנשכב בלשון שוכב לילפיה משוכב לאזהרה, הלכך אזהרה לשוכב ונשכב מלאו ד'לא תתן שכבתך' הוא: חד במשמעותיה, וחד מדאיתקש לחבריה; וכיון דחד לאו לתרוייהו - אין חלוק חטאות ביניהם
  50. ^ דכי כתיב 'לא יהיה קדש' - בגברי הוא דכתיב, כדאמרן לעיל, ונרבע לבהמה - לאו מיניה יליף, אלא
  51. ^ ואיכא לאו ד'לא תתן שכבתך'
  52. ^ לרבי אבהו בא על הזכור מ'לא תשכב', הביא זכר עליו מ'לא יהיה קדש' בא על הבהמה מ'לא תתן שכבתך' אבל משום נרבע לבהמה - לא מחייב בהדיא; הביא זכר עליו דמחד קרא נפקי; ולאביי: בא על הזכור והביאו עליו - תרי נינהו: 'ואת זכר לא תשכב' ו'לא יהיה קדש'; בא על הבהמה והביאה עליו – מ'לא תתן שכבתך'; אבל משום נרבע לבהמה - לא מחייב, דכיון דחזינן נרבע מהאי קרא 'וכל שוכב עם בהמה': מדאפקיה רחמנא בלשון שוכב - לא מחייב אלא אחת, כיון שאינן חלוקין בלאוין
  53. ^ בנשכב מיירי, והכי קאמר ליחייב שוכבו, כדאמרינן לעיל 'אשר ישכב את זכר- בין גדול בין קטן'; ואשמעינן הכא דלאו בכל קטנים קאמר, אלא דלא בעינן בני עונשין לחייב שוכבו, אבל גדול קצת בעינן; ולקמן פריך: מאי היא
  54. ^ לחייב את הרובעה
  55. ^ איזהו קטן פטור שוכבו, ואיזהו דקרית ליה 'גדול' לחייב שוכבו? דהא פשיטא לן דלאו גדול ממש ובר עונשין בעי, דהא 'את זכר' כתיב: בין גדול בין קטן
  56. ^ אם בא על פחות מבן תשע – פטור! ולקמן מפרש טעמא
  57. ^ רב סבר: הואיל ואזהרת נשכב - משוכב אתא, כדרבי עקיבא, כל דליתיה בשוכב - ליתיה בנשכב; ושוכב פחות מבן תשע הבא על הזכור גדול ובר עונשין - אינו מחייבו מיתה, דהא לאו 'ביאה' היא, כדאמרינן במסכת נדה (דף מה.), ולקמן מייתי לה בשמעתין: בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו וכו' הלכך נשכב פחות מבן ט' נמי אינו מחייב את שוכבו
  58. ^ בזכר; ואשה בת שלש שנים ראויה לביאה, ומחייב שוכבה מיתה, וזכר נשכב נמי, לא שנא
  59. ^ הוי 'זכור', הא פחות מכן - לא הוי זכור,; ובנשכב קאמר: דאילו בשוכב לא קאמר 'זכור'; ועוד: אי בשוכב קאמר, ולחייב את הנשכב גדול קאמר: מאי שנא זכור דנקט? כל עריות נמי לא ניחייבו על ידי ביאת קטן פחות מבן תשע