פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף נב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

האי (ויקרא כא ט) [ובת איש כהן כי תחל לזנות] את אביה היא מחללת [באש תשרף] מאי דריש ביה?

מבעי ליה לכדתניא: היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר 'את אביה היא מחללת'? - שאם היו נוהגין בו קודש - נוהגין בו חול; כבוד - נוהגין בו בזיון: אומרין: ארור שזו ילד, ארור שזו גידל, ארור שיצא זו מחלציו.

אמר רב אשי: כמאן קרינן 'רשיעא בר רשיעא' ואפילו לרשיעא בר צדיקא – כמאן? - כהאי תנא.

זו מצות הנסקלין:

מאי תנא דקתני 'זו מצות הנסקלין' [1]?

משום דתנא 'נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה, היה גבוה שתי קומות', ואיידי דקא בעי למיתנא מצות הנשרפין - תנא נמי 'זו מצות הנסקלין'.

משנה:

מצות הנשרפין: היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו [2], ונותנין סודר קשה לתוך הרכה [3], וכורך על צוארו: זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו, ומדליק [4] את הפתילה [5], וזורקה לתוך פיו, ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו [6].

רבי יהודה אומר: [7]אף הוא אם [8] מת בידם [9] - לא היו מקיימין בו מצות שריפה [10], אלא פותח את פיו בצבת [11] שלא בטובתו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה.

אמר<ו> לו: מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי [12].

גמרא:

מאי 'פתילה'?

אמר רב מתנה: פתילה של אבר.

מנא לן [13]?

אתיא שריפה שריפה מעדת קרח [14]: מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים [15] - אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים.

רבי אלעזר אמר: אתיא שריפה שריפה מבני אהרן [16]: מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים.

מאן דיליף מעדת קרח - מנא ליה [17]?

דכתיב (במדבר יז ג) ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם [ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל] - שנשמתן נשרפת וגוף קיים [18].

ואידך?

ההיא שריפה ממש היא [19], ומאי 'בנפשותם'? שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם [20], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (תהלים לה טז) 'בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו'? - בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה [21] - חרק עליהן שר של גיהנם שניו [22].

ומאן דיליף מבני אהרן - מנא ליה [23]?

דכתיב (ויקרא י ב) [ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם] וימותו לפני ה' - כעין מיתה.

ואידך?

ההוא שריפה ממש הואי [24], ומאי דכתיב 'וימותו'? - דאתחיל בהו מגואי [25], כעין מיתה, דתניא: אבא יוסי בן דוסתאי אומר: שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום.

והכתיב (ויקרא י ב) ותאכל אותם [26]?

[27] אותם - ולא בגדיהם.

ונילף מפרים הנשרפים: מה להלן שריפה ממש - אף כאן שריפה ממש!?

מסתברא מאדם הוה ליה למילף, שכן אדם חוטא נשמה [28] פיגול [29]!

אדרבה: מפרים הנשרפים הוה ליה למילף, שכן מכשיר [30] לדורות [31].

הנך נפישין.

[32] מאן דיליף מעדת קרח - מאי טעמא לא יליף מבני אהרן?

[33] ההוא שריפה ממש הואי.

ונילף מינה [34]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: (ויקרא יט יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] - ברור לו מיתה יפה.

וכי מאחר דאיכא דרב נחמן - גזירה שוה למה לי?

אי לאו גזירה שוה - הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל [35]; ואי משום ואהבת לרעך כמוך - לפיש ליה חבילי זמורות, כי היכי דלישרוף לעגל [36]? - קא משמע לן [37].

וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן [38], וכל ישראל אחריהן; אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור?

אמר להן הקב"ה: הנראה מי קובר את מי!

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני [39].

אמר רבי <אליעזר> [אלעזר]:


עמוד ב

[40] למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה [41] - דומה לקיתון של זהב; סיפר הימנו - דומה לקיתון של כסף; נהנה ממנו - דומה לקיתון של חרש: כיון שנשבר - שוב אין לו תקנה.

אימרתא בת טלי - בת כהן שזינתה הואי; אקפה רב חמא בר טוביה [42] חבילי זמורות ושרפה.

אמר רב יוסף: טעה בתרתי: טעה בדרב מתנה [43] וטעה בדתניא (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם [ודרשת והגידו לך את דבר המשפט] - בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט [44].

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה בבת כהן שזינתה וכו':

אמר רב יוסף: בית דין של צדוקים הוה [45].

הכי אמר להו [46]? והכי אהדרו ליה [47]? והתניא: אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה; אמרו לו: קטן היית ואין מביאין ראיה מן הקטן [48]!?

שני מעשים הוו.

הי אמר להו ברישא? - אילימא הא קמייתא אמר להו: ברישא אמר להו כשהוא גדול [49] ולא אשגחו ביה [50] - אמר להו כשהוא קטן ואשגחו ביה [51]? אלא הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה קטן היית, ואמר להו כשהוא גדול, ואמרו ליה 'מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי'.

משנה:

מצות הנהרגין: היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה.

רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו [52], אלא מניחין את ראשו על הסדן [53], וקוצץ בקופיץ.

אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.

גמרא:

תניא: אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה (ויקרא יח ג) [כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו] ובחקותיהם לא תלכו.

ורבנן?

כיון דכתיב סייף באורייתא - לא מינייהו קא גמרינן; דאי לא תימא הכי - הא דתניא 'שורפין [54] על המלכים [55] ולא מדרכי האמורי [56]' - היכי שרפינן? והכתיב 'ובחקותיהם לא תלכו'? אלא כיון דכתיב שריפה באורייתא, דכתיב [57] (ירמיהו לד ה): [בשלום תמות] ובמשרפות אבותיך [וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך כי דבר אני דברתי נאם ה’] - לאו מינייהו קא גמרינן; והכא נמי כיון דכתיב סייף באורייתא - לאו מינייהו קא גמרינן.

והא דתנן באידך פירקין: 'אלו הן הנהרגין: הרוצח ואנשי עיר הנדחת'; בשלמא עיר הנדחת - כתיב בהו (דברים יג טז) [הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה] לפי חרב; אלא רוצח מנלן?

דתניא (שמות כא כ) [וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו] נקם ינקם [58]; נקימה זו איני יודע מה הוא? כשהוא אומר (ויקרא כו כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית [ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב] - הוי אומר נקימה זו סייף.

ואימא דבריז ליה מיברז [59]?

'לפי חרב' כתיב [60].

ואימא דעביד ליה גיסטרא [61]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא (ויקרא יט יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] - ברור לו מיתה יפה.

אשכחן דקטל עבדא [שהפסוק אומר: וכי יכה איש את עבדו או את אמתו], [62] בר חורין מנא לן [63]?

ולאו קל וחומר הוא?: קטל עבדא בסייף - בר חורין בחנק?

הניחא למאן דאמר חנק קל, אלא למאן דאמר חנק חמור - מאי איכא למימר?

נפקא ליה מדתניא (דברים כא ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך [כי תעשה הישר בעיני ה’]; הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה: מה להלן בסייף ומן הצואר [64] - אף כאן בסייף ומן הצואר.

אי מה להלן בקופיץ וממול עורף [65] - אף כאן בקופיץ וממול עורף?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא (ויקרא יט יח) [לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] - ברור לו מיתה יפה.

משנה:

מצות הנחנקין: היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותן סודר קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו; זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת.

גמרא:

תנו רבנן: (ויקרא כ י: ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת) איש - פרט לקטן;

אשר ינאף את אשת איש - פרט לאשת קטן [66];

אשת רעהו - פרט לאשת אחרים [67];

מות יומת - בחנק;

אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?

אמרת: כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם - אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה - דברי רבי יאשיה [68];

רבי יונתן אומר: לא מפני שהיא קלה [69], אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם - אינה אלא חנק.

רבי אומר [70]: נאמר מיתה בידי שמים [71] ונאמר מיתה [72] בידי אדם: מה מיתה האמורה בידי שמים: מיתה שאין בה רושם [73], אף מיתה האמורה בידי אדם: מיתה שאין בה רושם.

ואימא שריפה?

מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה, מכלל דהא - לאו בת שריפה היא [74].

הערותעריכה

  1. ^ גירסת רש"י: מאי 'זו': אהיכא קאי
  2. ^ שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו מבחוץ
  3. ^ כורכין סודר קשה לתוך הרכה מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו, והקשה מחבל את גרונו ומנוולתו; לפיכך קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין
  4. ^ מתיך
  5. ^ בגמרא מפרש פתילה של אבר
  6. ^ לשון 'חמרמרו מעי' (איכה ב יא): כווצת
  7. ^ אין חונקין אותו בסודרין, ד
  8. ^ היה
  9. ^ על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה
  10. ^ 'אף הוא' - לישנא בעלמא הוא, כלומר: אם יחניקוהו אף הוא ימות בידם, ואין זו שריפה
  11. ^ טנליי"ש בלע"ז
  12. ^ צדוקין היו: שאין להם גזירה שוה, אלא קרא כמשמעו
  13. ^ דכי האי גוונא 'שריפה' היא דקאמר רחמנא
  14. ^ כתיב הכא (ויקרא כא ט) באש תשרף וכתיב התם (במדבר יז ד) אשר הקריבו השרופים
  15. ^ ולקמן פריך מנא לן
  16. ^ דכתיב בהו (ויקרא י ו) [ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל] יבכו את השריפה [אשר שרף ה’]
  17. ^ דעדת קרח הכי הוו
  18. ^ בנפשותם - ולא בגופם
  19. ^ הלכך על כרחיך לא מצי למילף גוף קיים מהתם; ולקמן פריך: ותהוי שריפה ממש, ולילף שריפת בית דין מיניה, ותהוי ממש?
  20. ^ על חנופת אכילה ושתיה הנכנסת בנפשותם
  21. ^ בשביל חנופת של לגימות מעוג: שהאכילם והשקם קרח לעדתו ונתחברו עמו
  22. ^ 'מעוג' לשון דבר הנאכל, כדכתיב (מ"א יז,יב) באלמנה הצרפית שאמרה לאליהו 'חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג'
  23. ^ דגוף קיים בבני אהרן
  24. ^ אף הגוף
  25. ^ אבל מבפנים התחילה שריפתן, ושרפה והלכה עצמות ובשר
  26. ^ דמשמע מיעוט אותם ולא דבר אחר, ואם הכל נשרף מאי קא ממעט
  27. ^ ומשני:
  28. ^ אדם מאדם חוטא מחוטא נטילת נשמה מנטילת נשמה; אבל שריפת פרים אין בהם נטילת נשמה, שכבר הן נשחטין
  29. ^ דבר שאין בו פיגול מדבר שאין בו פיגול
  30. ^ שריפת ב"ד – מכשיר: הכשר מצות המקום; וכן פרים הנשרפים; אבל שריפה דהני - לאו בידי אדם הוה, שיקיימו בהם מצות המקום
  31. ^ דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות
  32. ^ ופרכינן:
  33. ^ משום דקסבר
  34. ^ ותהוי שריפה ממש, ונילף שריפת בית דין מיניה לשריפה ממש, דהוה ליה אדם מאדם, וחוטא מחוטא, ונשמה, ופיגול
  35. ^ ובבית דין – 'שריפה' כתיב, ואי אתה רשאי לברור לו זו שאינה קרויה 'שריפה'
  36. ^ מהר
  37. ^ גזירה שוה דמיקריא נמי 'שריפה'; והשתא דאיהי מיקריא 'שריפה' - ברור אותה לו מדרב נחמן
  38. ^ איידי דאיירי בבני אהרן - תני ליה הכא לאשמועינן דבשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות מתו
  39. ^ הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו; בכרי מדין ועיפה (ישעיהו ס ו) - ומתרגמינן 'הוגני'; בכרה קלה (ירמיהו ב כג) היינו גמלא נערה ויונקה, שהיא קלה ועסקיה רעים מחמת שלא הורגלה לטעון משאוי
  40. ^ משום דאיירי בעדת קרח נקט לה, שהיו תלמידי חכמים, כדכתיב (במדבר טז ב) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם; ועל שם שפיתָם אותו רשע כשנהנו מממונו - הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת למרוד בהקב"ה
  41. ^ בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו - הוא יקר בעיניו
  42. ^ בדורות האחרונים היה, כשאר האמוראים
  43. ^ דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא
  44. ^ שאין בית דין ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית, בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית - נוהגת אף בחו"ל, כדאמרינן במסכת מכות (דף ז,א ע"ש)
  45. ^ שדורשין מקרא ככתבו
  46. ^ רבי אלעזר לחכמים, בתמיה, כדאמרינן במתניתין, דמשמע שראה מעשה זה משגדל
  47. ^ לא היה בית דין בקי
  48. ^ ד'אין מביאין ראיה מן הקטן' אהדרו ליה [ולא שהיה בית דין של צדוקין]
  49. ^ מעשה שראה בגדלו
  50. ^ דאמרו ליה: לא היה בית דין של אותה וכו'
  51. ^ והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו
  52. ^ השתא משמע: מפני שהרגו מעומד ונופל
  53. ^ עץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים
  54. ^ מטתן וכלי תשמישן
  55. ^ שמתו
  56. ^ ואין בהן משום דרכי האמורי
  57. ^ שנאמר בצדקיהו
  58. ^ במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו, דהוי במיתת בית דין משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן
  59. ^ תוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא
  60. ^ פיפיות של חרב: שני צדדין, מכאן ומכאן, דכתיב (תהלים קמט ו) חרב פיפיות; אלמא תרי נינהו
  61. ^ חולקו לאורכו לשנים
  62. ^ קטל
  63. ^ בסייף? דלא כתיב ביה אלא מיתה סתם, וכל מיתה סתם - חנק הוא
  64. ^ גרון
  65. ^ מאחרי הפנים; דכתיב (דברים כא ד) וערפו [את העגלה] לשון עורף; 'מול' = הרואה את העורף, דהיינו אחורי צואר, שרואין את העורף; ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים, דכתיב (ירמיהו לב כז) ויפנו אלי עורף ולא פנים; אלמא עורף להדי פנים
  66. ^ אשמועינן דקטן אין לו קדושין
  67. ^ נכרים; אשמועינן שאין קידושין לנכרי, ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא
  68. ^ ולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן - גמרא גמיר להו רבי יאשיה מסיני; וכיון דחנק קלה מכולם - על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין, שהרי אין לך כח להחמיר עליהם: שמנין לך לדונם בחמורה - שמא לא נתחייב בה?
  69. ^ דסבירא ליה כרבי שמעון דאמר (לעיל דף מט:) חנק והרג
  70. ^ ורבי מפרש לה לדרבי יונתן
  71. ^ וימת גם אותו (בראשית לח י)
  72. ^ סתם
  73. ^ אין בה חבורה וסימן
  74. ^ הלכך מות יומת הנואף – על כרחך חנק הוא