ביאור:בבלי סנהדרין דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בנשיא שבט שחטא עסקינן [1]: מי לא אמר רב אדא בר אהבה [2]: (שמות יח כב) ’[ושפטו את העם בכל עת והיה] כל הדבר הגדול יביאו אליך [וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך] - דבריו של גדול'; האי נמי גדול הוא.
עולא אמר רבי אלעזר: בבאין על עסקי נחלות, וכתחילתה של ארץ ישראל [3]: מה תחילתה שבעים ואחד - אף כאן שבעים ואחד.
אי מה תחילתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל [4] אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל?
אלא מחוורתא כדרב מתנה.
רבינא אמר: לעולם בשבט שהודח, ודקא קשיא לך בדינא דרבים דיינינן ליה – אִין: אף על גב דקטלינן ביחיד [5] - [6] בי דינא דרבים דיינינן ליה [7]; מי לא אמר רבי חמא ברבי יוסי [8] אמר רבי אושעיא '(דברים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' [אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו] - איש ואשה אתה מוציא לשעריך [9], ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך [10]' - הכא נמי: איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך.
לא את נביא השקר [... אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:
מנהני מילי?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא [11]: מה להלן בשבעים ואחד [12] אף כאן [13] בשבעים ואחד [14]!
והא הזדה [15] כי כתיבא - בקטלא הוא דכתיבא, וקטלא [16] בעשרין ותלתא הוא [17]!?
אלא אמר ריש לקיש: גמר 'דבר' 'דבר' מהמראתו [18].
ולהדר זקן ממרא ולגמר [19] הזדה הזדה מנביא השקר [20]?
[21]'דבר' 'דבר' גמיר [22], [23]הזדה הזדה לא גמיר [24].
ולא את כהן גדול [אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:
מנהני מילי?
אמר רב אדא בר אהבה: דאמר קרא (שמות יח כב) [ושפטו את העם בכל עת והיה] כל הדבר הגדול יביאו אליך [וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך] [25] - דבריו של גדול [26].
מיתיבי: ’[ה]דבר [ה]גדול' [שם] – ’[ה]דבר [ה]קשה' (שמות יח כו); אתה אומר 'דבר קשה' או אינו אלא ’[דבר גדול, כלומר] דבריו של גדול'? כשהוא אומר (שמות יח כו) [ושפטו את העם בכל עת] את הדבר הקשה יביאון אל משה [וכל הדבר הקטן ישפוטו הם] - הרי דבר קשה אמור'!
הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'דבר גדול' - דבריו של גדול; אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר הקשה? כשהוא אומר הדבר הקשה - הרי דבר קשה אמור, הא מה אני מקיים 'דבר גדול'? - דבריו של גדול.
והאי תנא [27] - תרי קראי למה לי?
חד לצואה בעלמא, וחד לעשייה.
ואידך?
אם כן לכתוב או 'גדול' 'גדול' או 'קשה' 'קשה'; מאי 'גדול' ומאי 'קשה'? - שמע מינה תרתי.
בעי רבי אלעזר: שורו של כהן גדול [28] - בכמה? למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה?
אמר אביי: מדקא מבעיא ליה שורו - מכלל דממונו פשיטא ליה [29]; פשיטא? מהו דתימא הואיל וכתב 'כל הדבר הגדול' - כל דבריו של גדול [30] - קא משמע לן.
אין מוציאין כו' [למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:
מנהני מילי?
אמר רבי אבהו דאמר קרא: (במדבר כז כא) [ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה] 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד... הוא' - זה מלך; 'וכל בני ישראל אתו' - זה משוח מלחמה; 'וכל העדה' - זה סנהדרי.
ודילמא [31] לסנהדרי [32] הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים [33]?
אלא כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד; כיון שהגיע חצות לילה - רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו [34]; מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה [35] עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר - נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין לפרנסה! אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ [36] משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו [37]! אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד! מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין [38] ושואלין באורים ותומים.
אמר רב יוסף: מאי קרא:
(דברי הימים א כז לד) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר, ושר צבא למלך יואב; אחיתופל - זה יועץ, וכן הוא אומר (שמואל ב טז כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ וגו' [בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם]; ובניהו בן יהוידע - זו סנהדרין [39]; אביתר - אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר (דברי הימים א יח יז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי [ובני דויד הראשנים ליד המלך] [40]; ולמה נקרא שמן 'כרתי ופלתי'? – 'כרתי' - שכורתין דבריהן</ref>חותכין דברים באמונתן</ref>, ו'פלתי' - שמופלאין מעשיהן; ואחר כך שר הצבא למלך יואב: א"ר יצחק בריה דרב אדא ואמרי לה א"ר יצחק בר אבודימי: מאי קרא [41]? - (תהלים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר [42].
ואין מוסיפין על העיר [אלא על פי בית דין של ע"א]:
מנהני מילי?
אמר רב שימי בר חייא: אמר קרא (שמות כה ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו לדורות הבאין [43].
מתיב רבא: 'כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשן; מיכן ואילך [44] עבודתן מחנכתן [45]' – ואמאי? נימא 'וכן תעשו לדורות הבאין'?
שאני התם דאמר קרא (במדבר ז א) [ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו] וימשחם ויקדש אותם - אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה.
ואימא אותם במשיחה, ולדורות: אי במשיחה אי בעבודה?
אמר רב פפא אמר קרא: (במדבר ד יב) [ולקחו את כל כלי השרת] אשר ישרתו בם בקודש [ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על המוט] - הכתוב תלאן בשירות [46]; אלא 'אותם' למה לי? [47] אי לאו 'אותם' הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה, דהא כתיב 'וכן תעשו' - כתב רחמנא 'אותם': אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה.
ואין עושין סנהדראות כו' [לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:
מנא לן?
כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות [48], ומשה במקום שבעים וחד קאי [49].
תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל? תלמוד לומר: (דברים טז יח) [שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק] 'שופטים... תתן'; שוטרים [50] לישראל מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים תתן'; שופטים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר: 'שופטים... לשבטיך'; שוטרים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים... לשבטיך'; שופטים לכל עיר ועיר מניין? תלמוד לומר: 'שופטים... לשעריך'; שוטרים לכל עיר ועיר מניין? תלמוד לומר: 'שוטרים... לשעריך'; רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולן [51], שנאמר 'תתן לך'; רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'לשבטיך ושפטו' - מצוה בשבט לדון את שבטו [52].
ואין עושין עיר הנדחת [אלא על פי בית דין של שבעים ואחד]:
מנא הני מילי?
אמר רבי חייא בר יוסף אמר רבי אושעיא: דאמר קרא: (דברים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא [אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו] איש ואשה אתה מוציא לשעריך [53], ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך.
אין עושין עיר הנדחת בספר:
מאי טעמא?
'מקרבך' אמר רחמנא (דברים יג יד: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם), ולא מן הספר.
ולא שלש <ערי הנדחת>: - דכתיב (דברים יג יג) 'אחת' [כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבת שם לאמר].
אבל עושין אחת או שתים, דכתיב [54] 'עריך'.
תנו רבנן: אחת אחת ולא שלש; אתה אומר אחת ולא שלש - או אינו אלא אחת ולא שתים?
כשהוא אומר 'עריך' - הרי שתים אמור; הא מה אני מקיים 'אחת'? אחת ולא שלש.
זימנין אמר רב: בבית דין אחד - הוא דאין עושין [55], הא בשנים ושלשה בתי דינין [56] עושין; וזימנין אמר רב: אפילו בשנים ושלשה בתי דינין לעולם אין עושין.
מאי טעמא דרב?
משום קרחה.
אמר ריש לקיש: לא שנו אלא במקום אחד [57], אבל בשנים ושלשה מקומות – עושין.
רבי יוחנן אמר: אין עושין משום קרחה.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל, אבל עושין אותם שתים, כגון אחת ביהודה ואחת בגליל, אבל שתים ביהודה ושתים בגליל - אין עושין; וסמוכה לספר - אפילו אחת אין עושין [מאי טעמא?] שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.
ותיפוק לי ד'מקרבך' אמר רחמנא, ולא מן הספר!?
רבי שמעון היא, דדריש טעמא דקרא [58].
סנהדרי גדולה היתה [של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד? שנאמר (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה] אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך] ומשה על גביהן. רבי יהודה אומר: שבעים]:
מאי טעמא דרבנן, דאמרי: 'ומשה על גביהן'?
אמר קרא (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד] והתיצבו שם
הערות
עריכה- ^ ובאחת מכל מיתות בית דין
- ^ לקמן
- ^ כך דינה לעולם אם נפלה מחלוקת נחלה בשבט
- ^ ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קכב.) מפורש
- ^ דדינא של שבט בסקילה
- ^ אפילו הכי
- ^ דבעי ע"א, ולא בדינא דיחיד בכ"ג
- ^ לקמן
- ^ לב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה
- ^ אלא בסנהדרי גדולה
- ^ בנביא השקר כתיב (דברים יח כ) 'אך הנביא אשר יזיד' ובזקן ממרא כתיב (שם יז,יב) 'והאיש אשר יעשה בזדון'
- ^ זקן אינו נהרג אלא אם כן המרה על פי בית דין הגדול, דכתיב (דברים יח ח) 'וקמת ועלית'
- ^ נביא
- ^ אינו נידון אלא בבית דין הגדול
- ^ דזקן ממרא
- ^ דידיה
- ^ דכי כתיב 'וקמת ועלית' - בהוראה כתיב: שבאין לשואלו מה יורו, וחוזר לעירו, ואם הורה לעשות כבתחילה - נידון כשאר המומתין: בכ"ג, דהא לא תני במתניתין (דף ב.) 'ולא את זקן ממרא'
- ^ בנביא בקטליה כתיב (דברים יח כ) 'אשר יזיד לדבר דבר וגו', ובהמראת זקן כתיב (דברים יז י) 'ועשית על פי הדבר'
- ^ קטליה בסנהדרי גדולה הזדה הזדה
- ^ דהא בקטלא דתרווייהו כתיב הזדה, ונימא: מה נביא בסנהדרי גדולה - דהא גמרינן מהמראת זקן - אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה, וניתני במתניתין (דף ב.) 'ולא את הזקן ממרא אלא בב"ד של ע"א'
- ^ הך גזירה שוה ד
- ^ האי תנא מרביה
- ^ אבל הך ד
- ^ מרביה, וקל וחומר אדם דן מעצמו ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבל מרבו הלכה למשה מסיני, דאיכא למימר: קרא למילתא אחריתא אתא, וכן הלכה רווחת בישראל
- ^ ומשה במקום שבעים ואחד קאי
- ^ דינו של בעל שררה, כגון נשיא וכהן גדול
- ^ דדרש דבר גדול = דבר קשה
- ^ אם המית איש
- ^ שמע מינה: שורו הוא דמספקא ליה, משום דכתיב (שמות כא כט) 'וגם בעליו יומת': כמיתת בעלים, אבל שאר ממונו פשיטא לן דבשלשה ככל דיני ממונות
- ^ ואפילו ממונו ליבעי סנהדרי גדולה
- ^ הא דקא מדכר קרא
- ^ בסנהדרי גדולה
- ^ משום שאילת אורים ותומים הוא אתא לאשמעינן דנשאלין לסנהדרין באורים ותומים, וכן למלך, וכן למשוח מלחמה, אבל לא להדיוט, ולעולם לענין לצאת למלחמה יוצאין בלא רשות סנהדרי
- ^ כנור - נקב שלו כלפי צפון היה, ובלילה רוח צפונית מנשבת, דקיימא לן (בבבא בתרא כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום: מזרחית בבקר, ורוח דרומית בחצי היום, ומערבית בתחילת לילה, וצפונית בחצי לילה, כמהלך חמה שמהלכת ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון; ותניא ביבמות (עב.): כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, אף על פי שנזופים היו ולא נשבה להם רוח צפונית ביום - לא היה יום שלא נשבה להם רוח צפונית בחצי הלילה; אלמא חצות לילה - עת נשיבתה לעולם, ופעמים שהיא מנשבת אף ביום; והיא רוח נוחה ויפה לבריות, והיום מאיר בה
- ^ כדכתיב חצות לילה אקום (תהלים קיט סב)
- ^ פרנסה מועטת
- ^ עוקר חוליא מבור עמוק וחוזר והשליכה לתוכו - אינו מתמלא בכך; כלומר: אין סיפק בידינו לפרנס עניים שבתוכנו
- ^ נוטלין רשות מהן והיינו מתניתין
- ^ שהיה מופלא שבבית דין
- ^ הוא למעלה מהם, וקודם היה להם; ומדסמך בקרא קמא אביתר בתר בניהו - שמע מינה אביתר היינו 'כרתי ופלתי'; וספרים דכתיב בהו 'ואביתר על הכרתי' - שיבוש הוא: שאין מקרא זה בכל הנביאים
- ^ דכנור תלוי על מטתו של דוד ומקיצו לדוד משנתו
- ^ אני מעורר השחר ולא כשאר מלכים שהשחר קודם ומעוררן
- ^ מה משכן על פי משה והוא במקום סנהדרי גדולה - אף לדורות על פי סנהדרי גדולה
- ^ כלים שעשו אחרי כן
- ^ משעה שמתחנכים בעבודה מתקדשין
- ^ 'אשר ישרתו' להבא משמע: לדורות הבאים נתנו בשירות, מדכתיב (במדבר ד יב) 'כל כלי השרת אשר ישרתו'
- ^ הכי גרסינן:
- ^ בעצת יתרו
- ^ ומשה היה שופט ודיין על פי הדבור ושקול כסנהדרי גדולה שבירושלים
- ^ גוליירים חובטין במקלות על פי השופטים לכל מי שאינו שומע
- ^ זו סנהדרי גדולה
- ^ ולא ילכו בני שבט זה לבית דין של שבט אחר
- ^ לבית דין שבכל עיר ועיר
- ^ שם
- ^ כל זמן שסנהדרי זו קיימא
- ^ אבל מתו אלו ונתמנו אחרים
- ^ כגון בגליל או ביהודה
- ^ ב'המקבל' (בבא מציעא קטו.)