ביאור:בבלי סנהדרין דף ט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאתרו בה מלקות ולא אתרו בה קטלא [1], וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, דתנן [במשנתנו]: 'מכות בשלשה; משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה' [2].
רבינא אמר: כגון שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול [3],
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבי אליבא דרבי עקיבא, דתנן [4]: רבי עקיבא אומר: לא בא שלישי אלא להחמיר עליו: לעשות דינו כיוצא באלו; אם כן ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה [5] - על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה [6]; [מ"ח] ומה שנים: נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה - אף שלשה: נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה; ומניין שאפילו מאה? תלמוד לומר: 'עדים'; אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים [7]? - בדיני נפשות [8], אבל בדיני ממונות - תתקיים עדות בשאר; רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות [9], ואימתי [10]? בזמן שהתרו [11] בהן [12], אבל בזמן שלא התרו [13] בהן [14] -
מה יעשו שני אחים ואחד [15] שראו באחד שהרג את הנפש?' [16].
ואיבעית אימא: כגון שהתרו בה אחרים ולא התרו בה עדים, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן, דתנן [מכות פ"א מ"ט] רבי יוסי אומר: לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז ו) על פי שנים עדים [או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד].
ואיבעית אימא: כגון דאיתכחוש בבדיקות [17] ולא איתכחוש בחקירות [18], וקמיפלגי בפלוגתא דבן זכאי ורבנן, דתנן [פ"ה מ"ב; דף מ,א] 'מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים' [19].
אמר רב יוסף: הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל - עדי הבעל נהרגין [20] ואין משלמין ממון [21]; חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב [22] - עדי האב נהרגין [23] ומשלמין [ממון] [24]: ממון לזה [25] ונפשות לזה [26].
ואמר רב יוסף: "פלוני רבעו [27] לאונסו [28]" - הוא ואחר מצטרפין להרגו [29]; "לרצונו" - רשע הוא [עיין תוספות], והתורה אמרה: אל תשת רשע עד [30].
רבא אמר: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע [31].
אמר רבא:
הערות
עריכה- ^ דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה: דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו, וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא
- ^ טעמא מפרש (לקמן דף י.):
- ^ והיו שם שלשה או ארבעה, שיכולה עדות להתקיים בשאר
- ^ במסכת מכות [פ"א מ"ז-ח]
- ^ דממשמע שנאמר (דברים יז ו) 'על פי שנים עדים' (יקום) - כל שכן שלשה; למה נאמר [שם] 'או שלשה עדים'? אלא להחמיר עליו: ליתן חומר בעדי שקר: ששלישי זה - אף על פי שלא היה זה נידון על פיו למיתה, שהרי בשנים שהעידו תחלה נמי היה נידון - אפילו הכי עשה הכתוב את דינו כיוצא באלו, שאם הוזמו - יהרג אף השלישי, מפני שנטפל לעובר עבירה
- ^ דקיימא לן: מדה טובה מרובה ממדת פורענות; הלכך קל וחומר הוא
- ^ דעדותן בטלה
- ^ דרחמנא אמר (במדבר לה כה) 'והצילו העדה' דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות, ולא יהרג לא הוא ולא הם
- ^ שוין בכך דעדותן בטלה
- ^ בדיני נפשות עדותן בטלה
- ^ הקרוב או הפסול
- ^ בעוברי עבירה, שגילו דעתם שאף הם נעשים עדים, והרי הכתוב הקיש שלשה לבטל העדות אם יש קרוב או פסול
- ^ הקרוב והפסול
- ^ בעוברי עבירה אלא שתקו והכשרים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים העדות בשאר
- ^ כשר עמהם
- ^ ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה: רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, דאמר: בדיני נפשות - לא שנא התרה ולא שנא שתק - עדותן בטלה; ורבנן סברי כרבי: דהיכא דשתק - תתקיים העדות בשאר ומיקטלא
- ^ זה אומר "כליו של בועל שחורים" וזה אומר "לבנים"
- ^ איזה יום ואיזו שעה וכיוצא בהם, שהעדים באים על ידיהם לידי הזמה; ורבי מאיר סבר הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא מיקטלא, ורבנן סברי: כיון דבחקירה נמצאו מכוונים - הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא: דלא רמו סהדי אדעתיהו למיבדק כולי האי
- ^ שאמרו העדים "תחת תאנה נעשה מעשה"; אמר לו: תאנה זו - עוקציה דקין או עוקציה גסין? 'עוקצין' - זנבות תאנים, כמו (סוכה לד:) 'ניטל עוקצו'
- ^ שבאו להורגה
- ^ אף על פי שהיו מפסידין אותה כתובה - אין משלמין טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי כתובה [במסכת מכות (דף ג:)]: דכיון דבשבילה הן נהרגין - אין משלמין לה ממון: דמתחייב בנפשו - פטור מן התשלומין, דכתיב (שמות כא כב) 'לא יהיה אסון ענוש יענש'; ואי משום מאה סלע דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה - לאב - לאו עלייהו רמו לשלומי, אלא על הבעל, שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב: דכל זמן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו - אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי עצמו, כדאמרינן בכתובות (דף מו.): דלא קרינא ביה 'ואם אמת היה וגו': דבלאו עדים לא מיקטלא; הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו
- ^ "היאך אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני - והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני"
- ^ שרצו להרוג עדי הבעל
- ^ מאה כסף לבעל: שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו
- ^ לבעל
- ^ ונהרגין בשביל העדים; דקסבר רב יוסף: כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה
- ^ במשכב זכור
- ^ על כרחו
- ^ הנרבע הזה כשר להעיד עליו, ואם יש אחר עמו - נהרג הרובע על פיהם
- ^ דכתיב (שמות כג א) [לא תשא שמע שוא] אל תשת ידך וגו' [עם רשע להית עד חמס]
- ^ אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו, דאדם קרוב אצל עצמו; הלכך: אין אדם יכול לשום עצמו רשע, כלומר: על עדות עצמו אינו נעשה רשע, שהרי תורה פסלה קרוב לעדות, ונהרג הרובע, דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות