ביאור:בבלי סנהדרין דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והא ^[1] - רבי עקיבא - מרבי יהושע גמיר לה ^[2]?
והתניא: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו;
הוא יושב בקינוף שלו ^[3], והן יושבין בטרקלין שלו,
ואותו היום – ערב שבת היה,
ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו ^[4];
גער בו - ויצא בנזיפה.

אמר להן הבן לחביריו בכתבי היד: לחביריו של אביו, או: אמר להן "חבריו של אבא! כמדומה אני... ": כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה ^[5].
אמר להן רבי אליעזר עצמו: דעתו ודעת אמו נטרפה: היאך מניחין איסור סקילה ^[6] ועוסקין באיסור שבות ^[7]!?

כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות ^[8].

אמר להן: למה באתם?
אמרו לו: ללמוד תורה באנו.

אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם?
אמרו לו: לא היה לנו פנאי.

אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן.

אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו ^[9]?
אמר לו: שלך קשה משלהן ^[10].

נטל ^[11] שתי זרועותיו והניחן על לבו,
אמר: אוי לכם שתי זרועותיי, שהן כשתי ספרי תורה שנגללין ^[12];
הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי:
הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים ^[13] ^[14],
^[15] הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי ^[16] אלא כמכחול בשפופרת ^[17] ^[18];
ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ^[19] ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם,
ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות - ואמרי לה שלשת אלפים הלכות - בנטיעת קשואין ^[20] ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף:
פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי! למדני בנטיעת קשואין;
אמרתי דבר אחד - נתמלאה כל השדה קשואין;
אמר לי: רבי למדתני נטיעתן, למדני עקירתן!? אמרתי דבר אחד - נתקבצו כולן למקום אחד.

אמרו לו: הכדור ^[21] והאמום ^[22], והקמיע ^[23] וצרור המרגליות ^[24], ומשקולת קטנה ^[25] – מהו ^[26]?
- אמר להן: הן טמאין ^[27], וטהרתן במה שהן ^[28].

מנעל שעל גבי האמום - מהו ^[29]?
- אמר להן: הוא טהור - ויצאה נשמתו בטהרה.

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "הותר הנדר! הותר הנדר ^[30]"!.

למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא: מן קיסרי ללוד ^[31] היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ.
פתח עליו בשורה ^[32], ואמר: (מלכים ב ב יב) [ואלישע ראה והוא מצעק] אבי אבי רכב ישראל ופרשיו [ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים]! הרבה מעות יש לי ^[33], ואין לי שולחני להרצותן ^[34]"!

אלמא מרבי אליעזר גמרה!?
- גמרה מרבי אליעזר, ולא סברה; הדר גמרה מרבי יהושע - ואסברה ניהליה.

היכי עביד ^[35] הכי ^[36]? והאנן תנן "העושה מעשה חייב"?
- להתלמד שאני, דאמר מר (דברים יח) לא תלמד לעשות - לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות ^[37].

הדרן עלך ארבע מיתות

סנהדרין פרק שמיני בן סורר ומורה

עמוד ב

משנה:

^[38]
בן סורר ומורה - אימתי נעשה בן סורר ומורה? - משיביא שתי שערות ^[39], ועד שיקיף זקן ^[40]
- התחתון ולא העליון ^[41], אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, שנאמר (דברים כא יח) כי יהיה לאיש בן [סורר ומורה איננו שומע בקול טביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם] 'בן' - ולא בת, 'בן' - ולא איש ^[42];
- קטן פטור, שלא בא לכלל מצות.

גמרא:

קטן - מנלן דפטור?
- 'מנלן'? - כדקתני טעמא: שלא בא לכלל מצות!? ותו - היכא אשכחן ^[43] דענש הכתוב ^[44], דהכא ליבעי קרא למיפטריה?

אנן - הכי קאמרינן: אטו בן סורר ומורה על ^[45] חטאו נהרג ^[46]?
- על שם סופו נהרג ^[47],
- וכיון דעל שם סופו נהרג - אפילו קטן נמי!? ועוד: ’’בן' ולא איש' - קטן משמע!

אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא: וכי יהיה לאיש בן^[48] - בן הסמוך לגבורתו של איש ^[49].

ועד שיקיף זקן התחתון כו':

תני רבי חייא ^[50]: ^[51] עד שיקיף עטרה.

כי אתא רב דימי, אמר ^[52]: דהקפת גיד ולא הקפת ביצים ^[53].

אמר רב חסדא: קטן שהוליד ^[54] - אין בנו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר 'כי יהיה לאיש בן' - לאיש בן, ולא לבן בן.
- האי - מיבעי ליה לכדרב יהודה אמר רב ^[55]!?

אם כן לימא קרא 'כי יהיה בן לאיש' ^[56], מאי 'כי יהיה לאיש בן' ^[57]? - שמע מינה לכדרב חסדא.

ואימא: כוליה ^[58] להכי הוא דאתא ^[59]?
- אם כן ^[60], ^[61] נימא קרא '^[62] בן איש ^[63]' ^[64]; מאי '^[65] לאיש בן' ^[66] - שמע מינה תרתי ^[67].

^[68] ופליגא דרבה, דאמר רבה: קטן אינו מוליד, שנאמר ^[69]: (במדבר ה ח) [ו] אם אין לאיש גאל [להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] ^[70] - וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל ^[71]? אלא בגזל הגר ^[72] הכתוב מדבר;

הערות

^ מילתא דלקיטת קשואין
^ בתמיה
^ ארבעה עמודים וכילה פרוסה עליהם כדאמרינן בסוכה (דף י.)
^ של אביו, דקסבר שבת - לאו זמן תפילין הוא, ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות הרבים
^ וקרוב הוא למות שאילו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו
^ הדלקת הנר והטמנת חמין
^ ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור שבות: דמניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה ואפילו יצא לרשות הרבים: דהא דרך מלבוש הוא, ותכשיטין הוא לו בחול
^ מפני הנדוי: שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא (נט:)
^ גירסת רש"י: שלו מהו: במה תהא מיתתו
^ מפני שלבך פתוח כאולם, ואילו שמשתני היית למד תורה הרבה
^ רבי אליעזר
^ כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה - כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות, לפי שלא שמשוני ולמדו ממני
^ לפי חכמתם שהיתה גדולה - אין תלמודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט, ככלב המלקק מן הים
^ 'ולא חסרתי' – כלומר: לא חסרתים מחכמתם ממה שהיו מתחילה גדולים יותר ממני, וגם עתה גדולים הם ממני, לפי שלא למדתי מחכמתם כי אם מעט מהם
^ וכן
^ תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם
^ אפילו כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול אחד
^ 'שפופרת': קנה שנותנין בה 'כחול': קיסם של עץ או של כסף: שתוחבין מכחול בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו
^ בהלכות מראות נגעים
^ הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים
^ כדור - פלוט"ה מחופה עור, ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק
^ וכן אימום שלהם של עור היה, כעין מנעל, וממולא מתוכו שער, ופיו תפור, ובו היו עושין המנעלים, כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ
^ של עור וממולא מתוכו ותלאהו בצואר לנוי
^ תופרין המרגלית בעור, ותולין אותו בצואר בהמה לרפואה
^ כעין אונקיא שעושין מעופרת, ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר; אבל משקולת גדולה אין דרכה לחפותה בעור
^ לפי שנחלקו באלו רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות (כלים פכ"ג), וחכמים אומרים: אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול, דהא איתקש לשק, והני - הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי בתוכו עולמית - לא שמיה 'קבול'; ורבי אליעזר אומר מקבל טומאה, דבית קיבול העשוי למלאות - שמיה 'קבול'; ועוד נחלקו בכדור ובאימוס שנקרעו ונראה חלל שלהם: דמודו רבנן דמקבלי טומאה, דהא איכא בית קיבול! ופליגי לענין טבילה: שחכמים אומרים: מה שבתוכו חוצץ, ורבי אליעזר אומר: מה שבתוכו אינו חוצץ, דכולי חד כלי הוא; ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו, ושאלוהו: מה אתה אומר באותן שני המחלוקות
^ טמאים אפילו שלמים והטומאה נוגעת מבחוץ
^ כלומר: אם נקרעו, שחכמים מודים שמקבלין טומאה, וחלוקין עלי לומר שהמלוי חוצץ, ועומד אני בדברי: שהמלוי אינו חוצץ: שמטבילן כמות שהן
^ שאף בו נחלקו בתוספתא דטהרות: חכמים אומרין: הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן: שהדיוט יכול לסלקו מעל האימוס - כבר שם כלי עליו, וטמא; ורבי אליעזר מטהר, שעדיין לא נגמרה מלאכתו
^ שברכוהו
^ שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד
^ שהיו עושין שורה סביבות המטה להספד
^ להחליף
^ כלומר: הרבה שאלות יש לי לשאול, ואין למי לשאול
^ רבי אליעזר
^ שעשה מעשה בנטיעת קשואין
^ להתלמד בהם רבי עקיבא - הוא דעבד רבי אליעזר
^ סדר נסקלין דתניא בפרקין דלעיל - מסיים הלכותיו ואזיל:
^ אבל מקמי הכי לא מיענש, כדמפרש ואזיל: שעדיין לא בא לכלל מצות
^ שיהא זקן מוקף שער סביב כולו
^ לא זקן ממש, אלא זקן אותו המקום
^ וזה, משהקיף זקן – 'איש' הוא; ואף על גב דבן - מקטנותו קרוי 'בן' - לא מצינן לחיוביה מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור: שלא בא לכלל מצות; הלכך חיוביה בתר הכי הוא; ואף על גב דמכי מייתי שתי שערות לענין כל התורה 'איש' הוי, מיהו כי מיעטיה קרא - לאו בתחלת אישותו קא ממעט, כדמפרש בגמרא 'בן הסמוך לגבורתו של איש', אלמא בתחלת אישותו חייביה קרא
^ בשאר עונשין
^ את הקטן
^ שם
^ דנבעי 'בר עונשין'? וכי מה חטא שיהרג? מפני שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין
^ כדמפרש בשלהי פרקין (דף עב.) 'סוף שמגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא וכו' - אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב'
^ סורר ומורה
^ לכשיגיע לכלל איש הבן הזה - קורא לו הכתוב בן סורר ומורה
^ במתניתיה הכי
^ משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן=
^ פֵּרְשָׁהּ
^ דהא דתנא - עד שיקיף עטרה, לאשמועינן ד'הקפת זקן התחתון' דקתני מתניתין = הקפת גיד קאמר, סמוך לביצים, ולא הקפת הכיס של ביצים, דהוו לבתר הכי טובא
^ רב חסדא סבר קטן שלא הביא שתי שערות מוליד
^ דאמר: האי 'לאיש' - בבן סורר ומורה עצמו קאי, והכי קאמר: כשיהיה הבן לאיש, כלומר כשיגיע לכלל אישות
^ דמשמע שפיר דהכי קאמר: 'כי יהיה הבן לכלל איש'
^ השתא משמע כשיהיה לאיש בן דהאי 'איש' - אאבות קאי, ולמעוטי דבנו של קטן פטור לעולם
^ האי קרא
^ לכדרב חסדא הוא דאתי: למעוטי בנו של קטן, אבל קטן עצמו - מיחייב דהא 'בן' כתיב; ו'סמוך לגבורתו של איש' מנא לן
^ דכוליה אאבות קאי
^ לא לכתוב ביה למ"ד אלא
^ כי יהיה
^ סורר ומורה
^ דמשמע: בנו של איש, ולא בנו של קטן
^ וכי יהיה
^ למה הקדים לאיש ברישא והוצרך להטיל בו למ"ד
^ משום דהשתא משמע הכי ומשמע הכי: 'כי יהיה בן לאיש' - כשיגיע לגבורתו של איש, ומשתמע נמי אאבוה: כי יהיה לאיש גדול בן, ולא שיהיה לקטן בן
^ הא דרב חסדא דאמר קטן שמוליד פטור דאלמא דקטן מוליד -
^ גבי גזל ונשבע על שקר
^ דכתיב לעיל מיניה [פסוק ז] 'והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו', והאי אשמו = קרן של גזלה
^ אין לך אדם בישראל שאין לו גואלים כל זמן שלא כלו בני יעקב: הקרוב קרוב קודם
^ ומת לאחר שנשבע לו ואין לו יורשים

[1] מילתא דלקיטת קשואין

[2] בתמיה

[3] ארבעה עמודים וכילה פרוסה עליהם כדאמרינן בסוכה (דף י.)

[4] של אביו, דקסבר שבת - לאו זמן תפילין הוא, ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות הרבים

[5] וקרוב הוא למות שאילו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו

[6] הדלקת הנר והטמנת חמין

[7] ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור שבות: דמניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה ואפילו יצא לרשות הרבים: דהא דרך מלבוש הוא, ותכשיטין הוא לו בחול

[8] מפני הנדוי: שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא (נט:)

[9] גירסת רש"י: שלו מהו: במה תהא מיתתו

[10] מפני שלבך פתוח כאולם, ואילו שמשתני היית למד תורה הרבה

[11] רבי אליעזר

[12] כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה - כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות, לפי שלא שמשוני ולמדו ממני

[13] לפי חכמתם שהיתה גדולה - אין תלמודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט, ככלב המלקק מן הים

[14] 'ולא חסרתי' – כלומר: לא חסרתים מחכמתם ממה שהיו מתחילה גדולים יותר ממני, וגם עתה גדולים הם ממני, לפי שלא למדתי מחכמתם כי אם מעט מהם

[15] וכן

[16] תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם

[17] אפילו כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול אחד

[18] 'שפופרת': קנה שנותנין בה 'כחול': קיסם של עץ או של כסף: שתוחבין מכחול בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו

[19] בהלכות מראות נגעים

[20] הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים

[21] כדור - פלוט"ה מחופה עור, ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק

[22] וכן אימום שלהם של עור היה, כעין מנעל, וממולא מתוכו שער, ופיו תפור, ובו היו עושין המנעלים, כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ

[23] של עור וממולא מתוכו ותלאהו בצואר לנוי

[24] תופרין המרגלית בעור, ותולין אותו בצואר בהמה לרפואה

[25] כעין אונקיא שעושין מעופרת, ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר; אבל משקולת גדולה אין דרכה לחפותה בעור

[26] לפי שנחלקו באלו רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות (כלים פכ"ג), וחכמים אומרים: אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול, דהא איתקש לשק, והני - הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי בתוכו עולמית - לא שמיה 'קבול'; ורבי אליעזר אומר מקבל טומאה, דבית קיבול העשוי למלאות - שמיה 'קבול'; ועוד נחלקו בכדור ובאימוס שנקרעו ונראה חלל שלהם: דמודו רבנן דמקבלי טומאה, דהא איכא בית קיבול! ופליגי לענין טבילה: שחכמים אומרים: מה שבתוכו חוצץ, ורבי אליעזר אומר: מה שבתוכו אינו חוצץ, דכולי חד כלי הוא; ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו, ושאלוהו: מה אתה אומר באותן שני המחלוקות

[27] טמאים אפילו שלמים והטומאה נוגעת מבחוץ

[28] כלומר: אם נקרעו, שחכמים מודים שמקבלין טומאה, וחלוקין עלי לומר שהמלוי חוצץ, ועומד אני בדברי: שהמלוי אינו חוצץ: שמטבילן כמות שהן

[29] שאף בו נחלקו בתוספתא דטהרות: חכמים אומרין: הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן: שהדיוט יכול לסלקו מעל האימוס - כבר שם כלי עליו, וטמא; ורבי אליעזר מטהר, שעדיין לא נגמרה מלאכתו

[30] שברכוהו

[31] שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד

[32] שהיו עושין שורה סביבות המטה להספד

[33] להחליף

[34] כלומר: הרבה שאלות יש לי לשאול, ואין למי לשאול

[35] רבי אליעזר

[36] שעשה מעשה בנטיעת קשואין

[37] להתלמד בהם רבי עקיבא - הוא דעבד רבי אליעזר

[38] סדר נסקלין דתניא בפרקין דלעיל - מסיים הלכותיו ואזיל:

[39] אבל מקמי הכי לא מיענש, כדמפרש ואזיל: שעדיין לא בא לכלל מצות

[40] שיהא זקן מוקף שער סביב כולו

[41] לא זקן ממש, אלא זקן אותו המקום

[42] וזה, משהקיף זקן – 'איש' הוא; ואף על גב דבן - מקטנותו קרוי 'בן' - לא מצינן לחיוביה מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור: שלא בא לכלל מצות; הלכך חיוביה בתר הכי הוא; ואף על גב דמכי מייתי שתי שערות לענין כל התורה 'איש' הוי, מיהו כי מיעטיה קרא - לאו בתחלת אישותו קא ממעט, כדמפרש בגמרא 'בן הסמוך לגבורתו של איש', אלמא בתחלת אישותו חייביה קרא

[43] בשאר עונשין

[44] את הקטן

[45] שם

[46] דנבעי 'בר עונשין'? וכי מה חטא שיהרג? מפני שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין

[47] כדמפרש בשלהי פרקין (דף עב.) 'סוף שמגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא וכו' - אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב'

[48] סורר ומורה

[49] לכשיגיע לכלל איש הבן הזה - קורא לו הכתוב בן סורר ומורה

[50] במתניתיה הכי

[51] משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן=

[52] פֵּרְשָׁהּ

[53] דהא דתנא - עד שיקיף עטרה, לאשמועינן ד'הקפת זקן התחתון' דקתני מתניתין = הקפת גיד קאמר, סמוך לביצים, ולא הקפת הכיס של ביצים, דהוו לבתר הכי טובא

[54] רב חסדא סבר קטן שלא הביא שתי שערות מוליד

[55] דאמר: האי 'לאיש' - בבן סורר ומורה עצמו קאי, והכי קאמר: כשיהיה הבן לאיש, כלומר כשיגיע לכלל אישות

[56] דמשמע שפיר דהכי קאמר: 'כי יהיה הבן לכלל איש'

[57] השתא משמע כשיהיה לאיש בן דהאי 'איש' - אאבות קאי, ולמעוטי דבנו של קטן פטור לעולם

[58] האי קרא

[59] לכדרב חסדא הוא דאתי: למעוטי בנו של קטן, אבל קטן עצמו - מיחייב דהא 'בן' כתיב; ו'סמוך לגבורתו של איש' מנא לן

[60] דכוליה אאבות קאי

[61] לא לכתוב ביה למ"ד אלא

[62] כי יהיה

[63] סורר ומורה

[64] דמשמע: בנו של איש, ולא בנו של קטן

[65] וכי יהיה

[66] למה הקדים לאיש ברישא והוצרך להטיל בו למ"ד

[67] משום דהשתא משמע הכי ומשמע הכי: 'כי יהיה בן לאיש' - כשיגיע לגבורתו של איש, ומשתמע נמי אאבוה: כי יהיה לאיש גדול בן, ולא שיהיה לקטן בן

[68] הא דרב חסדא דאמר קטן שמוליד פטור דאלמא דקטן מוליד -

[69] גבי גזל ונשבע על שקר

[70] דכתיב לעיל מיניה [פסוק ז] 'והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו', והאי אשמו = קרן של גזלה

[71] אין לך אדם בישראל שאין לו גואלים כל זמן שלא כלו בני יעקב: הקרוב קרוב קודם

[72] ומת לאחר שנשבע לו ואין לו יורשים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]