ביאור:בבלי סנהדרין דף צח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו [למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך].
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו ד א) אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב [ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד]!
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי [2] וככלות נפץ יד עם קדש [3] תכלינה כל אלה [4] וגו'
(דניאל יב ח ואני שמעתי ולא אבין ואמרה ד' מה אחרית אלה
|- דניאל יב,ט ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ
|- דניאל יב,י יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו
|- דניאל יב,יא ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים
|- דניאל יב,יב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה
|- דניאל יב,יג ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין)
ושתק רבי אליעזר.
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' [כי קרבו לבוא] [5]!
רבי אלעזר [אליעזר? – כך ברש"י, אך נראה שזו טעות גם בד"ה של רש"י] אומר: אף מזה [6]: שנאמר [7] כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה [8] איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר [ואשלח את כל האדם איש ברעהו] [9];
מאי 'ליוצא ולבא אין שלום מן הצר' [10]?
רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם 'שלום' [11], דכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאהבי תורתך [ואין למו מכשול] - [12] אין שלום מפני צר [אולי צ"ל 'מן הצר’] [13];
ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין [14].
אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר (יחזקאל לב יד) אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך [נאם ד' ה’] [15], וכתב (יחזקאל כט כא) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל [ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה’].
אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל [16], שנאמר (ישעיהו יח ה) [כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה] וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז [17], וכתיב בתריה (ישעיהו יח ז) בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט [ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם ה' צבאות הר ציון].
אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר (צפניה ג יא-יב) [ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי] כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך [ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי] וכתיב [18] והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' [19].
אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר (ישעיהו א כה-כו) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך [20] ואסירה כל בדיליך [21] וגו' [22] ואשיבה שופטיך [כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה].
אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיהו א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
אמר רב פפא: אי בטלי יהירי [23] - בטלי אמגושי [24]; אי בטלי דייני - בטלי גזירפטי [25]:
אי בטלי יהירי בטלי אמגושי [26], דכתיב (ישעיהו א כה) [ואשיבה ידי עליך] ואצרוף כבור סיגיך [27] - [28] ואסירה כל בדיליך;
ואי בטלי דייני - בטלי גזירפטי, דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה' משפטיך [29] פנה אויבך [30] [מלך ישראל ה' בקרבך לא תיראי רע עוד]
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו, שנאמר (שמואל ב כב כח) ואת עם עני תושיע [ועיניך על רמים תשפיל]
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו, שנאמר (ישעיהו נט יט) [ויראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו] כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו [31], וסמיך ליה (ישעיהו נט כ) ובא לציון גואל [ולשבי פשע ביעקב נאם ה’].
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב: בדור שכולו זכאי, דכתיב (ישעיהו ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ [32] [נצר מטעו מעשה ידי להתפאר]; בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נט טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע [ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו], וכתיב (ישעיהו מח יא) [למעני] למעני אעשה [כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן].
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: (ישעיהו ס כב) [הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה] כתיב 'בעתה' וכתיב 'אחישנה'?
זכו – 'אחישנה', לא זכו – 'בעתה'.
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז יג) [חזה הוית בחזוי ליליא] וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה [הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי] [33], וכתיב (זכריה ט ט) [גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא] עני ורוכב על חמור [ועל עיר בן אתנות] [34]?
זכו - עם ענני שמיא; לא זכו - עני רוכב על חמור.
אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו משיח על חמרא אתי? אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי [35]!
אמר ליה: מי אית לך בר חיור [36] גווני [37]? [38]
רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה: אתינא לעלמא דאתי?
אמר ליה: אם ירצה אדון הזה [39].
אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי וקול שלשה [40] שמעתי.
אמר ליה: אימת אתי משיח?
אמר ליה: זיל שייליה לדידיה [41].
והיכא יתיב?
אפיתחא דקרתא [דרומי] [42].
ומאי סימניה?
יתיב ביני עניי סובלי חלאים [43], וכולן [44] שרו ואסירי בחד זימנא [45], איהו [46] שרי חד [47] ואסיר חד [48], אמר: דילמא מבעינא דלא איעכב [49].
אזל לגביה, אמר ליה [50]: שלום עליך רבי ומורי!
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי.
אמר ליה: לאימת אתי מר?
אמר ליה: היום
אתא לגבי אליהו, אמר ליה: מאי אמר לך?
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי.
אמר ליה: אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי [51].
אמר ליה: שקורי קא שקר בי, דאמר לי 'היום אתינא' - ולא אתא!
אמר ליה: הכי אמר לך: (תהלים צה ז) [כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו] היום אם בקולו [52] תשמעו.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא?
אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות.
אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.
אמר להו: לכשיפול השער הזה [53] ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו [54] עד שבן דוד בא.
אמרו לו: רבינו! תן לנו אות!
אמר להם: ולא כך אמרתם לי: שאין אתם מבקשין ממני אות!?
אמרו לו: ואף על פי כן!
אמר להם: אם כך - יהפכו מי מערת פמייס [55] לדם
ונהפכו לדם בשעת פטירתו!
אמר להן: העמיקו לי ארוני [56],
שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו [57], [58] ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן [59].
אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות {הרשעה} על ישראל תשעה חדשים, שנאמר (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה [60] ויתר אחיו ישובון על בני ישראל [61].
אמר עולא: ייתי [62] ולא איחמיניה.
וכן אמר רבה: ייתי ולא איחמיניה.
רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה [63].
אמר ליה אביי לרבה: מאי טעמא [64]? אילימא משום חבלו של משיח [65], והתניא: 'שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים', ומר הא תורה והא גמילות חסדים!?
אמר ליה: שמא יגרום החטא, כדרבי יעקב בר אידי: דרבי יעקב בר אידי רמי: כתיב (בראשית כח טו) הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך [והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך], וכתיב (בראשית לב ח) ויירא יעקב מאד וייצר לו [ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות]? - שהיה מתיירא שמא יגרום החטא, כדתניא: (שמות טו טז) [תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן] עד יעבור עמך ה' - זו ביאה ראשונה - עד יעבור עם זו קנית - זו ביאה שניה; אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס [66] בביאה שניה [67] כביאה ראשונה [68], אלא שגרם החטא.
וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.
אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא [69]? אילימא משום דכתיב (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש - בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר [70] - דומה כמי שפגע בו ארי; נכנס לעיר - פגע בו גבאי [71], דומה כמי שפגעו דוב; נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב - דומה כמי שנשכו נחש! אלא משום דכתיב (ירמיהו ל ו) שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון;
מאי 'ראיתי כל גבר'? - אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו [72];
ומאי 'ונהפכו כל פנים לירקון'?
אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה (מלאכי ם) ופמליא של מטה [73], בשעה שאמר הקב"ה "הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו" [74].
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה [75] [76].
אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח [77].
אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו [78]?
לאפוקי מדרבי הילל, דאמר: אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה [80].
אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד [81];
ושמואל אמר: למשה [82].
ורבי יוחנן אמר: למשיח.
מה שמו [83]?
דבי רבי שילא אמרי: 'שילה' שמו, שנאמר (בראשית מט י) [לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו] עד כי יבא שילה [ולו יקהת עמים];
דבי רבי ינאי אמרי: 'ינון' שמו [84], שנאמר (תהלים עב יז) יהי שמו לעולם לפני שמש [85] ינון שמו [ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו] [86];
דבי רבי חנינה אמר: 'חנינה' שמו, שנאמר (ירמיהו טז יג) [והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם שם את אלהים אחרים יומם ולילה] אשר לא אתן לכם חנינה [87];
ויש אומרים: 'מנחם בן חזקיה' שמו, שנאמר (איכה א טז) [על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים] כי רחק ממני מנחם משיב נפשי [היו בני שוממים, כי גבר אויב];
ורבנן אמרי: 'חיוורא דבי רבי [88]' שמו, שנאמר (ישעיהו נג ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה;
אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא כגון אנא, שנאמר (ירמיהו ל כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא [והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה’];
אמר רב: אי מן חייא הוא [89] - כגון רבינו הקדוש [90]; אי מן מתיא הוא [91] - כגון דניאל איש חמודות [92].
אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר [93], שנאמר (ירמיהו ל ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם; 'הקים' לא נאמר, אלא 'אקים'. [94].
אמר ליה רב פפא לאביי: והכתיב (יחזקאל לז כה) [וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם] ודוד עבדי נשיא להם לעולם!?
כגון קיסר ופלגי קיסר [95].
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (עמוס ה יח) הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור - משל לתרנגול ועטלף [96] שהיו מצפין לאור; אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא [97], ואתה למה לך אורה [98]?
הערות
עריכה- ^ אעפ"כ יגאלו:
- ^ אלמא יש קץ בדבר
- ^ כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם - שהיתה נפוצה אילך ואילך - גבורה ותועלת: לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד
- ^ תכלינה אלו הצרות, ויבא משיח כדאמרינן 'כי אזלת יד' (דברים לב לו)
- ^ כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר
- ^ הפסוק
- ^ זכריה ח,
- ^ עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה
- ^ כשתראה דאין שום אדם משתכר, ואף שכר הבהמה לא נהיה; והיינו כדאמרן: עד שתכלה פרוטה מן הכיס = אין מעות מצויות בכיס
- ^ אז יבא משיח
- ^ והיינו 'וליוצא ולבא' - אלו תלמידי חכמים: אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום
- ^ אפילו להנהו
- ^ מרוב הצרות; לישנא אחרינא: מיצר הרע
- ^ שוין שער התבואה ויין רווחין, כדאמרן 'חמישית שובע גדול'; לישנא אחרינא 'שקולין': שוין, שכולן יקרין
- ^ שיהיו כולן קפויין; וכיון שהם קפויין - אין דגים נמצאין בחכה
- ^ שלא תהא להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה
- ^ נטישותיו = ענפים קטנים; כלומר: השרים והשופטים
- ^ פסוק יב
- ^ כלומר: שתבא להם גאולה, ויחסו בצל שדי
- ^ תערובות שבך
- ^ המובדלים לראשי עם
- ^ פסוק כו
- ^ גסי רוח מישראל
- ^ פרסיים מכשפין, שמצערין ישראל; במסכת שבת (דף עה.) פלוגתא: איכא למאן דאמר אמגושי = חרשי, ואיכא מאן דאמר = גדופי עובדי כוכבים
- ^ שופטים עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות
- ^ הבדלים מיראת המקום
- ^ [סיגיך - כמו 'רב' דמתרגמינן 'סגי':] רבים וגדולים בגסותם, כשאצרוף ואסלקם ממך
- ^ אזי
- ^ שופטיך
- ^ גזירפטי
- ^ 'נוססה' - כמו (ישעיהו י יח) כמסוס נוסס וכמו (שם נא,ח) 'יאכלם סס': רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות, שאף הוא מתכוין להשמידם
- ^ היינו גאולה
- ^ במהירות
- ^ כעני הבא על חמורו בעצלות
- ^ סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי, דגנאי הוא שיבא על חמור - מלגלג היה; לישנא אחרינא סוסיא בדקא: סוס בדוק לרוץ
- ^ 'חיור' = מאה בלשון פרסי
- ^ כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא
- ^ במלתא בעלמא דחייה.
- ^ שכינה היתה עמהם
- ^ דשכינה הוה בהדייהו
- ^ למשיח
- ^ נראה למורי: לא בפתח העיר ממש, אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם; וקאמר ליה: דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי
- ^ מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב (ישעיהו נג ה) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם, פסוק ד) חליינו הוא נשא
- ^ מי שיש לו ארבע וחמש נגעים
- ^ מתירין כל נגעתן ביחד, ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן
- ^ משיח
- ^ נגע ומקנחו וקושרו
- ^ ואחר כך מתיר האחר ועושה כן, ואינו מתיר שני נגעים יחד
- ^ דסבר: אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל - לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים
- ^ רבי יהושע למשיח
- ^ דאי לאו צדיקים גמורין אתם - לא הוה יהיב לך שלמא, ולא הוה מדכר שמיה דאבוך
- ^ של הקב"ה
- ^ של עיר רומי, שבעיר רומי היה אותו שער
- ^ פעם שלישית
- ^ שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה א): 'ירדן יוצא ממערת פמייס' ומפרש התם שפיר
- ^ עשו לי קבר בקרקע עמוק
- ^ כלומר: עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה, ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם
- ^ ומשם באים לא"י ולוכדים אותה
- ^ שמוציאין הארונות חוץ לקרקע, ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג
- ^ היינו תשעה חדשים, כדמתרגמינן 'בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד'; וכתיב (מיכה ה ג) 'ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל' ומתרגמינן 'ויתיבון מביני גלוותהון'
- ^ היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו
- ^ משיח
- ^ בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו; כופיתא = רעי, כמו 'רמא כופתא וסכר ירדנא' בבבא בתרא (ד' עג:)
- ^ אמר לא אחמיניה
- ^ גורלו; ולקמן בעי 'מאי היא?'; לישנא אחרינא 'חבלו' = פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל האומות
- ^ לעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס
- ^ בימי עזרא
- ^ בימי יהושע - מדהקישן הכתוב
- ^ איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר "לא אחמיניה"
- ^ מפרש בבבא בתרא (דף סח.): בר מחוזנייתא: שיודע מיצרי השדות וגבוליהן: עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני, ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר; וכשפוגעו אותו סנטר - רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות
- ^ גובה מס המלך
- ^ הקב"ה
- ^ וישראל; 'אפילו הגרים' לא גרסינן
- ^ הקב"ה מצטער בעצמו, כיולדה, ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל: היאך אאביד אלו מפני אלו
- ^ כשרץ השור ונפל - מעמידין סוס במקומו באבוסו, מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור, שהיה חביב עליו שורו ביותר; וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו - קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם; כך הקב"ה: כיון שראה מפלתן של ישראל - נותן גדולתו לעובדי כוכבים, וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין - קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל
- ^ 'אורייה' כמו (מלכים א ה ו) 'ארוות סוסים'
- ^ שובע שיהיה באותן הימים - לישראל יהיה
- ^ כך היו רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יט.): 'לא חילק ידענא ולא בילק ידענא'
- ^ המשך דברי רש"י: ולי נראה דמשמעות לשון 'חילק' ו'בילק' - לשון חורבה, כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב יא) ואמרינן בחולין (שם): לא חילק – דרבנן: דמצריכין לחלק הסימן: שמצריכין לחלק כל הטבעת, ולשייר על פני כולו; ולא בילק - לרבי יוסי, שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת; ונראה למורי דאין לו משמעות, לא הכא ולא התם; לישנא אחרינא חילק ובילק: שני דייני סדום שהיו שמותיהן כך.
- ^ שחזקיה היה משיח, ועליו נאמרו כל הנבואות: 'אצמיח קרן לבית ישראל' (יחזקאל כט כא) 'ועמד ורעה בעוז ה’’ (מיכה ה ג)
- ^ בזכות דוד: שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות
- ^ בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה
- ^ של משיח
- ^ 'ינון' כמו 'ינאי': כל אחד היה דורש אחר שמו
- ^ עד שלא נברא
- ^ היה שמו 'ינון', והיינו אחד משבעה דברים שעלו במחשבה ליבראות
- ^ עדיין לא יבא משיח
- ^ מצורע של בית רבי
- ^ אם משיח מאותן שחיים עכשיו
- ^ ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.)
- ^ ואם היה מאותן שמתו כבר
- ^ היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא לישנא אחרינא: כגון רבינו הקדוש כלומר: אם יש דוגמתו בחיים - היינו רבינו הקדוש, ואם דוגמא הוא למתים - היינו כגון דניאל איש חמודות
- ^ שעתיד למלוך עליהם
- ^ אקים. הקים לא נאמר אלא אקים
- ^ מלך ושני לו - כן דוד החדש מלך, כדכתיב 'ודוד מלכם אשר אקים' ודוד המלך שני לו, כדכתיב 'נשיא להם' ולא כתוב 'מלך'
- ^ קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין לה עינים
- ^ שיש לי עינים לראות, ונמצאתי נהנית בה - כך ישראל מצפין לגאולה: שיום ה' יהיה להם אור
- ^ אבל העובדי כוכבים - למה מקוים אותו? הרי הוא להם חשך ולא אור