פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר (דניאל ג כה) ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון ורויה די רביעאה דמה לבר אלהין [1]!

אמר רבי תנחום בר חנילאי: בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם [2]; אמרו להם: יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם? מיד פתחו ואמרו (דניאל ט ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה [לאיש יהודה ולישבי ירושלם ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שיר השירים ז ט) אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו [ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים]? 'אמרתי אעלה בתמר' - אלו ישראל [3], ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה.

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (זכריה א ח) ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה [ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים] [4];

מאי 'ראיתי הלילה'? - ביקש הקב"ה להפוך את כל העולם כולו ללילה [5];

'והנה איש רוכב' - אין 'איש' אלא הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה ה' שמו

'על סוס אדום' - ביקש הקב"ה להפוך את העולם כולו לדם;

כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה - נתקררה דעתו, שנאמר 'והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה', ואין 'הדסים' אלא צדיקים, שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה [היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת], ואין 'מצולה' אלא בבל, שנאמר (ישעיהו מד כז) האומר לצולה [6] חרבי [7] ונהרותיך אוביש; מיד מלאים רוגז, נעשים שרוקים [8], ואדומים נעשו לבנים.

אמר רב פפא: שמע מינה: סוסיא חיורא מעלי לחלמא [9].

ורבנן [10] - להיכא אזלו [11]? [12]

אמר רב: בעין הרע מתו [13].

ושמואל אמר: ברוק טבעו [14]!

ורבי יוחנן אמר: עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.

כתנאי: רבי אליעזר אומר: בעין הרע מתו;

רבי יהושע אומר: ברוק טבעו;

וחכמים אומרים: עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, שנאמר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה [כי הנני מביא את עבדי צמח] - איזו הם אנשים שנעשה להן מופת? הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה [15].

ודניאל - להיכן אזל [16]?

אמר רב: למיכרא נהרא רבא בטבריא [17]

ושמואל אמר: לאתויי ביזרא דאספסתא [18].

ורבי יוחנן אמר: לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים [19].

איני! והתנן [(לעיל לג,א); משנה בכורות פ,ד מ"ד]: 'תודוס הרופא אמר [20]: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, בשביל שלא תלד [21]'!?

זוטרי אייתי בלא דעתייהו [22].

תנו רבנן: שלשה היו באותה עצה [23]: הקב"ה, ודניאל, ונבוכדנצר: הקב"ה אמר: ניזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל; ודניאל אמר: איזיל מהכא דלא ליקיים בי (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש [לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא] [24]; ונבוכדנצר אמר: יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא.

ומניין דסגיד ליה?

דכתיב (דניאל ב מו) באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד [ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה].

(ירמיהו כט כא) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיה בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר [הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך בבל והכם לעיניכם], וכתיב (ירמיהו כט כב) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש; 'אשר שרפם' לא נאמר, אלא 'אשר קלם'

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות [25].

(ירמיהו כט כג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם [וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע ועד נאם ה’] - מאי עבוד?

אזול לגבי ברתיה דנבוכדנצר; אחאב אמר לה: כה אמר ה' השמיעי [26] אל צדקיה, וצדקיה אמר: כה אמר ה' השמיעי אל אחאב!

אזלה ואמרה ליה לאבוה, אמר לה: אלהיהם של אלו - שונא זימה הוא; כי אתו לגבך - שדרינהו לגבאי.

כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה, אמר להו: מאן אמר לכון?

אמרו: הקדוש ברוך הוא!

והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור!?

אמרו ליה: אנן נמי נביאי כוותייהו; לדידהו לא אמר להו, לדידן אמר לן!

אמר להו: אנא בעינא דאיבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה!

אמרו ליה: אינון תלתא הוו [27], ואנן תרין!

אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו.

אמרו: יהושע כהן גדול.סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגנא עלן; אחתיוהו שדינהו אינהו, איקלו; יהושע כהן גדול - איחרוכי מאניה, שנאמר (זכריה ג א) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' [והשטן עמד על ימינו לשטנו], וכתיב [28] ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך [השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש] [29].

אמר ליה: ידענא דצדיקא את, אלא מאי טעמא אהניא [30] בך פורתא נורא, חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל?

אמר ליה: אינהו תלתא הוו, ואנא חד.

אמר ליה: והא אברהם יחיד הוה!?

התם לא הוו רשעים בהדיה, ולא אתיהיב רשותא לנורא; הכא הוו רשעים בהדי ואתיהיב רשותא לנורא; היינו דאמרי אינשי: תרי אודי יבישי וחד רטיבא - אוקדן [31] יבישי לרטיבא.

מאי טעמא איענש [32]?

אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן, שנאמר (זכריה ג ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים [ועמד לפני המלאך]; וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן.

אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב (רות ג יז) שש השעורים האלה נתן לי [כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך]; מאי שש השעורים [33]? אילימא שש שעורים ממש - וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים [34]?


עמוד ב

אלא שש סאין [35].

וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין [36]?

אלא רֶמֶז רָמַז לה [37] שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות, ואלו הן: דוד, ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה:

דוד - דכתיב (שמואל א טז יח) ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו [38], ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג [39] אלא בלשון הרע [40]: 'יודע נגן' - שיודע לישאל, 'גבור' שיודע להשיב, 'איש מלחמה' שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה [41], 'ונבון דבר' - שמבין דבר מתוך דבר, 'איש תואר' - שמראה פנים בהלכה [42], 'וה' עמו' - שהלכה כמותו בכל מקום; בכולהו אמר להו "יהונתן בני כמוהו"; כיון דאמר ליה 'וה' עמו' - מילתא דבדידיה [43] נמי לא הוה ביה [44] - חלש דעתיה ואיקניא ביה, דבשאול [45] כתיב (שמואל א יד מז) [ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים] ובכל אשר יפנה ירשיע, ובדוד כתיב ובכל אשר יפנה יצליח [## אולי הכונה ל שמואל א יח,יד: ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו, ומפרשים 'ישכיל' = יצליח].

מנלן דדואג הוה?

כתיב הכא (שמואל א טז יח) ויען אחד מהנערים [ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו] - מיוחד שבנערים, וכתיב התם (שמואל א כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' [46] ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול [47].

משיח - דכתיב (ישעיהו יא ב) ונחה עליו רוח ה': [48] רוח חכמה, ובינה, רוח עצה, וגבורה, רוח דעת, ויראת ה' [49]; וכתיב [50] והריחו ביראת ה' [ולא למראה עיניו ישפוט [ולא למשמע אזניו יוכיח] - אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים [51]

רבא אמר: [52] דמורח [53] ודאין [54], דכתיב (ישעיהו יא ג) [והריחו ביראת ה’] ולא למראה עיניו ישפוט [ולא למשמע אזניו יוכיח] [55] [56] ושפט בצדק דלים [57] והוכיח במישור לענוי ארץ [והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע].

בר כוזיבא [58] מלך תרתין שנין ופלגא; אמר להו לרבנן: אנא משיח! אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין; נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין – קטלוהו.

דניאל חנניה מישאל ועזריה, דכתיב בהו [59] [ילדים] אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם [60] לעמוד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים;

מאי 'אשר אין בהם כל מום'?

אמר רבי חמא ברבי חנניא: אפילו כריבדא [61] דכוסילתא [62] לא הוה בהו [63].

מאי 'ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך'?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה [64], ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם, מפני אימת מלכות.

(דניאל א ו) ויהיו בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה; אמר רבי אלעזר: כולן מבני יהודה הם [65]; ורבי שמואל בר נחמני אמר: דניאל - מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה - משאר שבטים [66].

(מלכים ב כ יח; ישעיהו לט,ז) ומבניך [67] אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל; מאי 'סריסים'?

רב אמר: סריסים ממש [68], ורבי חנינא אמר: [69] שנסתרסה עבודה זרה בימיהם [70].

בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - היינו דכתיב (דניאל ג כה) [ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא] וחבל לא איתי בהון [ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין]; אלא למאן דאמר סריסים ממש - מאי 'וחבל לא איתי בהון' [71]? [72]

חבלא דנורא [73].

[74] והכתיב [75] (דניאל ג כז) [ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו] וריח נור לא עדת בהן?

לא חבלא ולא ריחא [76].

בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - היינו דכתיב (ישעיהו נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי [ובחרו את אשר חפצתי ומחזיקים בבריתי]; אלא למאן דאמר סריסים ממש - משתעי קרא בגנותא דצדיקי?

הא והא הוה בהו [77].

בשלמא למאן דאמר סריסים ממש, היינו דכתיב (ישעיהו נו ה) [ונתתי להם] בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות [שם עולם אתן לו אשר לא יכרת] [78]; אלא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - מאי 'טוב מבנים ומבנות' [79]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מבנים שהיו להם כבר ומתו [80];

מאי 'שם עולם אתן לו אשר לא יכרת'?

אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בצפורי: זה ספר דניאל שנקרא על שמו [81].

[82] מכדי כל מילי דעזרא - נחמיה בן חכליה אמרינהו [83], ונחמיה בן חכליה - מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה?

אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה [כל אשר עשיתי על העם הזה].

דוד נמי מימר אמר [84] (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך [85]!?

דוד - רחמי הוא דקבעי.

רב יוסף אמר [86]: מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחד כסף שקלים ארבעים [גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים], ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר; ומנלן דגדול ממנו? - דכתיב (דניאל י) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא; 'והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה' - ומאן נינהו 'אנשים' [87]? - אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי [88].

הערותעריכה

  1. ^ דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף, דכתיב 'ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין'
  2. ^ שהשתחוו לצלם
  3. ^ ישראל נמשלו לתמר, כדאמרינן (סוכה דף מה:): 'מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו'; אני אמרתי - שכל התמר שלי הוא, שיהיו בהם צדיקים הרבה
  4. ^ העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה
  5. ^ מפני שהשתחוו לצלם
  6. ^ לבבל שיושבת במצולה
  7. ^ לשון 'חרבו המים' (בראשית ח יג)
  8. ^ צבועים, ואח"כ נעשו לבנים: כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו
  9. ^ מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה
  10. ^ חנניה מישאל ועזריה
  11. ^ כשיצאו מן הכבשן
  12. ^ דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי!
  13. ^ שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן
  14. ^ באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל, שאומרין: אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם
  15. ^ אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול
  16. ^ כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש, שלא הושלך עמהם
  17. ^ לחפור ולהוציא נהר בטבריא; לישנא אחרינא: למכרא נהרא בטורא - בהר
  18. ^ להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר; הכי הוה קים להו
  19. ^ שלחו, כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם
  20. ^ לחכמים שהיו אומרים 'ניטלה האם - טרפה'
  21. ^ כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים, ואף על פי כן חיו
  22. ^ ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם
  23. ^ שהלך משם דניאל
  24. ^ דנבוכדנצר עשאו אלוה, כדכתיב 'ולדניאל הוה סגיד' (דניאל ב מו; ושם כתוב: ולדניאל סגד כמו שכתוב בגמרא להלן) והוה ליה כפסילי אלהיהם; שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן - לכך היה מתירא
  25. ^ שבלים המהובהבין באש
  26. ^ השתמשי
  27. ^ ונפישי זכותייהו
  28. ^ פסוק ב
  29. ^ 'הלא זה אוד': מה אוד נחרך אף הוא נחרך
  30. ^ הועיל
  31. ^ שרפו
  32. ^ יהושע, דאהני נורא למאניה? דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר - דחייה בעלמא דחייה
  33. ^ שש גרעינים שעורים
  34. ^ והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) 'אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים'
  35. ^ דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר, דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה
  36. ^ ולישא משוי כזה
  37. ^ דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז
  38. ^ היינו שש ברכות
  39. ^ לקמן מפרש ה'אחד מן הנערים' היינו דואג
  40. ^ שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו
  41. ^ להתוכח בתלמוד
  42. ^ שמביא ראיה לדבריו
  43. ^ דשאול
  44. ^ לא הוה הלכה כמותו, כדאמרינן בעירובין (דף נג.): דוד - דגלי מסכתא, כתיב ביה 'יראיך יראוני וישמחו' (תהלים קיט עד)
  45. ^ דלא גלי מסכתא
  46. ^ ללמוד תורה הרבה
  47. ^ אלמא ההוא מיוחד שבנערים, דהיינו דואג, דחזינן הכא דקרי 'אביר הרועים'
  48. ^ איזה רוח? -
  49. ^ הרי ששה
  50. ^ פסוק ג
  51. ^ והיינו 'והריחו' - לשון רחים; ולא גרסינן 'וכתיב והריחו'
  52. ^ מאי 'והריחו'?
  53. ^ שמריח באדם
  54. ^ ושופט, ויודע מי החייב, שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה
  55. ^ ואפילו הכי
  56. ^ פסוק ד
  57. ^ כגון על ידי הרחה
  58. ^ ממלכי הורדוס היה
  59. ^ דניאל א,
  60. ^ הרי שש
  61. ^ 'ריבדא' = פוניור"א בלעז
  62. ^ שם כלי המקיז פלנמא"ל
  63. ^ שלא היו צריכין להקזה;
  64. ^ שלא היו מספרין בדברים בטלים כדי שלא יתגנו בפני המלך
  65. ^ כדחשיב לעיל: ששה בנים העתידים לצאת מרות, וחשיב בהדייהו חנניה מישאל ועזריה
  66. ^ דניאל לחוד קאי אבני יהודה, אבל חנניה מישאל ועזריה – לא, ולית ליה הך דרשה דלעיל 'שש שעורים'
  67. ^ בחזקיהו מלך יהודה כתיב
  68. ^ שסירסו לחנניה מישאל ועזריה, שכן דרכן של מלכים: לסרס את האדם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך, ולית ליה הא דחכמים דאמרי לעיל: שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות
  69. ^ לא סרסם אלא להכי קרו ליה סריסים:
  70. ^ שבימיהם נודע לכל שאין ממש בעבודה זרה; ופורענות שהיה נביא מתנבא לחזקיהו: שיהיו גולים מארצם ויוליכם בהיכל מלך בבל; ורבי שמואל בר נחמני, שאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו - מוקים האי קרא בדניאל לחוד
  71. ^ והלא חבלה היא זו שנסתרסו
  72. ^ ומהאי קרא דלעיל 'ילדים אשר אין בהם כל מום' לא מצי פריך, דאיכא למימר בשעה שבאו לנבוכדנצר תמימים הוו, וסרסן.
  73. ^ חבל די נורא לא איתא בהון, אבל חבלת הגוף מיהא איכא
  74. ^ ופריך: לחבלא דנורא לא איצטריך
  75. ^ דהא כתיב קרא
  76. ^ עשן האש
  77. ^ סריסים ממש, ושנסתרסה עבודה זרה בימיהם
  78. ^ 'טוב מבנים ומבנות' -מכלל דבנים לא הוו להו, דסריסים היו
  79. ^ הכא לא מצי לתרוצי 'הא והא הוו', דאם כן במאי פליגי
  80. ^ דלא חיו בניהם, ומיהו לא היו סריסים
  81. ^ אתן לו. 'להם' לא נאמר אלא 'לו': לאחד מהם, והיינו ספר דניאל, שנקרא על שמו
  82. ^ והשתא קא פריך פירכא באפי נפשה אגב דאתי בידו ספר דניאל:
  83. ^ רוב דברים שבספר עזרא ו נחמיה אמרם
  84. ^ הכי
  85. ^ כלומר: מאי מחזיק טובה איכא
  86. ^ לאו אהכי איענש, דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא, אלא לכך נענש
  87. ^ שהיו עמו
  88. ^ וכיון שהם לא ראו והוא ראה - אלמא גדול מהם הוה; ומדאשכחן דדניאל הוה חשיב טפי מחגי זכריה ומלאכי, דהוו נביאי - שמע מינה דגדול הוה מנחמיה בן חכליה, דלא הוה נביא, ואפילו הכי ספר עליו דלא אפקיה מכלל גנות הראשונים; דניאל היה מבאי הגולה עם החרש והמסגר, ונחמיה הוה מעולי הגולה זמן מרובה לאחר מיכן