ביאור:בבלי סנהדרין דף נא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אין לי אלא שניסת לכהן [1], ניסת ללוי ולישראל לעובד כוכבים [כותי או גר משבעת עממים?], לחלל [2] לממזר ולנתין [3] מניין? תלמוד לומר: (ויקרא כא ט) ובת איש כהן [כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף] [4] - [5] אף על פי שאינה כהנת [6]: היא בשריפה - ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה - ואין זוממיה בשריפה; רבי אליעזר אומר: את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה [7].
אמר מר: 'יכול אפילו חיללה שבת'; חיללה שבת? בת סקילה היא [8]!?
אמר רבא: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר שריפה חמורה; סלקא דעתך אמינא הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני, דרבי בהו מצות יתירות - תידון בשריפה? קא משמע לן.
מאי שנא מיניה דידיה [9]?
סלקא דעתך אמינא: איהו, דאשתריא ליה שבת לגבי עבודה [10]; היא - כיון דלא אשתריא שבת לגבה - אימא תידון בשריפה? קא משמע לן.
יכול אפילו פנויה?
הא לזנות כתיב [11].
כדרבי אליעזר, דאמר [12]: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות - עשאה זונה [13].
או אינו אומר 'אביה' אלא להוציא את כל אדם?
אלא מאי ניהו [14]? שזינתה מאביה [15]? מאי איריא בת כהן? אפילו בת ישראל נמי, דאמר רבא: אמר לי רב יצחק בר אבודימי: אתיא 'הנה' 'הנה' [16] אתיא 'זמה' 'זמה' [17]!?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא: קרא [18] לאפוקי מדרבא [19] מדגלי רחמנא בבת כהן ולא בבת ישראל - קא משמע לן [20].
'בת כהן' - אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי לישראל ולעובד כוכבים ולחלל לנתין ולממזר מניין? תלמוד לומר: בת איש כהן - אף על פי שאינה כהנת. משום דאינסבא להו להני - לאו 'בת כהן' היא [21]? ותו: מידי 'כהנת לכהן' כתיב?
סלקא דעתך אמינא (ויקרא כא ט) [ובת איש כהן] כי תחל לזנות [את אביה היא מחללת באש תשרף] אמר רחמנא - הני מילי היכא דקא מתחלא השתא [22], אבל הא [23] - כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא [24], דאמר מר (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הוא בתרומת הקדשים לא תאכל]: כיון שנבעלה לפסול לה [25] – פסלה [26]; ללוי וישראל נמי [27] (ויקרא כב יג) [ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה [מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו] - מכלל דכי איתיה גביה לא אכלה, אימא לא תידון בשריפה - קא משמע לן.
[28] ודלא כרבי מאיר, דתניא: בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה [29] משלמת את הקרן [30] ואינה משלמת את החומש [31] ומיתתה בשריפה [32]; ניסת לאחד מן הפסולין [33] - [34] משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: זו וזו משלמות קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה;
ר"א אומר: את אביה - בשריפה, ואת חמיה – בסקילה.
מאי 'את אביה' ו'את חמיה'? אילימא 'את אביה' = מאביה [35] ו'את חמיה' – מחמיה, מאי איריא בת כהן? אפילו בת ישראל נמי: בתו בשריפה וכלתו בסקילה [36]!? אלא: 'את אביה' = ברשות אביה [37], ו'את חמיה' = ברשות חמיה [38].
כמאן? אי כרבנן [39] - [40] האמרי נשואה יצאת לשריפה ולא ארוסה [41]! אי כרבי שמעון [42] - האמר אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה [43]! ואי כרבי ישמעאל [44] - האמר ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה [45] 'את חמיה' - חנק הוא [46]!
שלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא: כך היא הצעה של משנה [47], לעולם כרבנן [48] והכי קאמר: כל שהוא למטה מ'מיתת אביה' [49], ומאי ניהו? - [50] נשואה בת ישראל, דאילו נשואה בת ישראל בחנק [51] - הכא [52] ב'מיתת אביה' בשריפה [53]; כל שהיא [54] למעלה מ'מיתת אביה', ומאי ניהו? - [55] ארוסה בת ישראל, דאילו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה - הכא [56] ב'מיתת חמיה' בסקילה [57]. [58]
מתקיף לה רבי ירמיה: מידי 'למעלה' 'למטה' קתני?
אלא אמר רבי ירמיה:
לעולם כרבי ישמעאל [59] והכי קאמר [60] 'את אביה' = ברשות אביה [61] בשריפה; ו'את חמיה' [62] = מחמיה [63] – בסקילה [64], וכל אדם בחנק [65].
אמר רבא: מאי שנא? או אידי ואידי ממש או אידי ואידי רשות!?
אלא אמר רבא: לעולם כרבי שמעון [66], וקסבר ר"א נשואה כארוסה: מה ארוסה חד דרגא מסקינן לה מסקילה לשריפה - אף נשואה חד דרגא: מסקינן לה מחנק לסקילה [67].
מתקיף לה רבי חנינא: הא אידי ואידי רבי שמעון בשריפה קאמר [68]!?
אלא אמר רבינא: לעולם כרבנן, ואיפוך [את דרבי ר"א] [69]: 'את אביה' בסקילה ו'את חמיה' בשריפה; והאי דקאמר 'את אביה' [70] - סירכא בעלמא נקט [71].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא.
אמר רב יוסף: הלכתא - למשיחא [72]?
אמר ליה אביי: אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתני? הלכתא למשיחא!? אלא דרוש וקבל שכר - הכא נמי דרוש וקבל שכר.
הכי קאמרי: הלכתא למה לי? סוגיא דשמעתא - הלכה קאמר [73]?
מאי 'רבי ישמעאל'?
דתניא (ויקרא כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות [את אביה היא מחללת באש תשרף] - בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר;
אתה אומר בנערה והיא ארוסה? או אינו אלא אפילו נשואה?
תלמוד לומר: (ויקרא כ י) [ו]איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת [74]; הכל [75] היו בכלל 'הנואף והנואפת', הוציא הכתוב [76] בת ישראל [77] בסקילה [78], [79] ובת כהן בשריפה [80]; [81] מה כשהוציא הכתוב את בת ישראל [82] לסקילה: ארוסה [83], ולא נשואה - אף כשהוציא הכתוב בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה;
זוממיה ובועלה בכלל (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך]
- בועלה מאי 'כאשר זמם' איכא? – אלא:
זוממיה בכלל מיתת בועלה [84] משום שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו [85] - דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר: אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה [86]; יכול אפילו פנויה? נאמר כאן ’[את] אביה [היא מחללת]’ ונאמר להלן (דברים כב כא) [והוציאו את הנער אל פתח בית] אביה [וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך]: מה להלן זנות עם זיקת הבעל - אף כאן זנות עם זיקת הבעל.
אמר לו רבי ישמעאל: [87] אי מה להלן נערה והיא ארוסה - אף כאן נערה והיא ארוסה!
אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי: [(ויקרא כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף] בת ובת אני דורש [88]!
אמר לו: וכי מפני שאתה דורש בת ובת - נוציא זו לשריפה [89]?! אם משמע [90] להביא את הנשואה - הביא [91] את הפנויה, ואם משמע להוציא את הפנויה - הוציא את הנשואה!
ורבי עקיבא אהני גזירה שוה למעוטי פנויה, ואהני 'בת ובת' לרבות את הנשואה.
ורבי ישמעאל. דפריך ליה אם משמע וכו' לא ידע דעתיה דרבי עקיבא והוה סבירא ליה מדמהדר ליה בת ובת אני דורש שמע מינה דרבי עקיבא הדר ביה מגזירה שוה והכי קאמר ישמעאל אחי אין אני דורש גזירה שוה זו דאתא בת ובת ואפקה והכי קאמר ליה אם כן למעוטי פנויה מנא לך:
ורבי ישמעאל סבר מדקאמר ליה 'בת ובת' - שמע מינה הדר ביה מגזירה שוה.
ורבי ישמעאל - האי 'בת ובת' מאי דריש ביה?
מיבעי ליה לכדתני אבוהי דשמואל בר אבין: לפי שמצינו שחלק הכתוב בזכרים [92] בין תמימים לבעלי מומין [93] - יכול נחלוק בבנותיהן [94]? תלמוד לומר: 'בת ובת';
ורבי עקיבא?
מ'והם מקריבים והיו קדש' (ויקרא כא ו: קדשים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש) נפקא [95].
ורבי ישמעאל?
אי מההיא - הוה אמינא הני מילי [96] – אינהו [97], אבל בנותיהן לא - קא משמע לן.
ורבי ישמעאל [98] -
הערות
עריכה- ^ לקמיה פריך: מהיכא תיתי הא? אטו משום דניסת ללוי וישראל - לאו בת כהן היא?
- ^ כהן שנשא גרושה או זונה וילדה לו בן מיקרי חלל מן הכהונה, כדכתיב (ויקרא כא טו) לא יחלל זרעו
- ^ כותי נתין וממזר, אף על גב שאסורין לבא בקהל - יש להם קידושין, והרי היא אשת איש דקדושין תופסין בחייבי לאוין; ואף על גב דהאי מתניתין - רבי עקיבא דדריש וי"ו, ושמעינן ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין - איכא תנא ביבמות (דף סט.) דאית ליה אליבא דרבי עקיבא דכי אמר רבי עקיבא 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין' - הני מילי בחייבי לאוין דשׁאֵר, אבל בחייבי לאוין גרידי - לא אמר. עובד כוכבים איכא לאו דלא תתחתן בם (דברים ז ג) וכן נתין דהוא מן הגבעונים.
- ^ 'איש' יתירא; למה לי?
- ^ אלא למדרש דאב - הוא דבעינן איש כהן, אבל בעל לא בעינן איש כהן
- ^ ואף על פי שאינה כהנת - אבת כהן קפיד קרא שתהא בת איש כהן ולא אשת כהן
- ^ לקמן בעי מאי קאמר
- ^ והיכי סלקא דעתך דהקל בה הכתוב משאר בנות ישראל לידון במיתה קלה
- ^ לענין שבת: למה יחמיר לנו בנקיבות יותר מן הזכרים כהנים
- ^ ומשום הכי, היכא דלא אשתראי ליה - מיהו לא תחמיר עליה
- ^ ופנויה לאו זנות היא, דאין לשון 'זונה' אלא שזינתה ויצתה מתחת בעלה לאחרים, כמו (הושע ט א) כי זנית מעל אלהיך - לשון מורדת ויוצאה מזה לזה אשוויר"א בלע"ז
- ^ במסכת יבמות ב'הבא על יבמתו'
- ^ ליפסל מן הכהונה; אלמא 'זנות' מיקרייא
- ^ מאי קאמר לן קרא
- ^ בתמיה
- ^ כתיב בבת בנו ובבת בתו (ויקרא יח י): 'ערות בת בנך או בת בתך [לא תגלה ערותן] כי ערותך הנה, וכתיב בבת אשתו (ויקרא יח יז) [ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה] שארה הנה זימה היא: מה באשתו עשה בתה כבת בתה, דכתיב (שם) ערות אשה ובתה וגו' - אף כאן חייב על בתו כעל בת בתו; ומן קל וחומר לא תייתיה, ד'אין עונשין מן הדין', אבל גזרה שוה הוי כאילו מפורש בו, דהא להך דרשה איכתיב הנה יתירא
- ^ לידון בשריפה: כתיב הכא (ויקרא יח יז) 'זימה היא' וכתיב בשריפה זימה (שם כ,יד): [ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא] באש ישרפו [אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]
- ^ האי אביה - קרא יתירא הוא, דגליא שריפה בבת כהן שזינתה מאביה
- ^ לאפוקי מגזירה שוה דרבא אתא, למימר דלא תידרוש ליה לישראל הבא על בתו בשרפה
- ^ היא מחללת, דבזינתה [עם] שאר כל אדם קאמר
- ^ בתמיה למה לי איש יתירא לריבויי
- ^ 'כי תחל לזנות': כשהיא מתחללת על ידי זנות
- ^ וזו
- ^ נתחללה כבר על ידי נשואין: שנשאת לחלל לנתין ולממזר - נתחללה מן התרומה: אפילו ימות וזרע אין לה - לא תשוב עוד אל בית אביה כנעוריה, ונפסלת נמי מן הכהונה: שלא תינשא עוד לכהן, וכולם יליף ביבמות (סח.) בפרק 'אלמנה'
- ^ כגון נתין וממזר
- ^ עולמית מתרומה ומכהונה; והתם פריך: האי מיבעי ליה לגופיה: זר שאינו כהן לא תאכל בתרומה בחייו!? ומשני ליה התם; וחלל - אף על גב דלא פסיל לה הוא, דהא כשר לבא בקהל - יליף לה בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (יבמות סט.) מ'לא יחלל זרעו': 'מקיש זרעו לו: מה הוא פוסל - אף זרעו פוסל': דכהן גדול הבא על האלמנה - פוסל מן הכהונה ומן התרומה, דיליף לה מ'לא יחלל': שני חילולין במשמע: שמחלל אותה ואת הולד
- ^ אף על פי שאינה מחוללת עולמית, מיהו כל ימי חייו מחוללת מן התרומה, כדכתיב
- ^ הא דאמרן לעיל בת כהן הנשואה לממזר בקדושתה קיימת ונידונית בשריפה -
- ^ בשוגג, דגבי זר איכא חיוב קרן וחומש
- ^ דכיון דלא זכי לה רחמנא בגוה - גזילה היא אצלה
- ^ דלאו 'זרה' היא, הואיל וראויה לחזור אם ימות בעלה וזרע אין לה
- ^ אם זינתה
- ^ שנפסלה עד עולם ונתחללה
- ^ הרי היא כזרה גמורה:
- ^ שזינתה מאביה
- ^ במתניתין (דף נג.)
- ^ ארוסה
- ^ נשואה
- ^ דאמרי סקילה חמורה
- ^ איפכא מיבעי ליה, דהא ארוסה חמורה מנשואה, ולדידהו
- ^ [בת כהן] נשואה יצתה מכלל בת ישראל מחנק לשריפה, ולא [בת כהן] ארוסה מסקילה לשריפה
- ^ דאית ליה שריפה חמורה מסקילה
- ^ יצאו לשריפה
- ^ הא דאמר שריפה חמורה - כרבי ישמעאל דאמר לקמן בשמעתא
- ^ דיליף לה מבנין אב דבארוסה הכתוב מדבר
- ^ כדין בת ישראל, דהא לא יצתה מכללה
- ^ משנת ר"א כמו שהיא שנויה ולא תפכה
- ^ ולעולם כרבנן, דאית להו איפכא: ארוסה בסקילה, נשואה בשריפה, ואיהו נמי הכי אמר: 'כל שהיא בבת ישראל שזינתה מאחר'
- ^ שריפה, כלומר: במיתה שהיא קלה משריפה
- ^ כגון
- ^ דחנק בעלמא הוא
- ^ בבת כהן
- ^ כאילו זינתה מאביה ובשריפה
- ^ בבת ישראלית
- ^ כגון
- ^ נמי בבת כהן לא יצאת מכלל להקל ונידונית במיתה חמורה
- ^ כאלו זנתה מחמיה דבסקילה; והכי קאמר: אביה - בשריפה הסמוכה למיתת אביה, דנחיתא מינה דרגא, דהיינו נשואה בת ישראל, הכא בבת כהן הוציאה הכתוב להחמיר בשריפה; ושהיא למעלה משריפה - כגון ארוסה את חמיה - דיינין לה כדין כלתו, דבסקילה
- ^ יש לגמגם אמאי נקיט 'את חמיה': תיפוק ליה דכן דינה בסקילה אחרי שלא יצאה מן הכלל!? ומיהו הא מתקפינן אתקפתא אחריתי ומפקינן ליה מטעמא.
- ^ דאמר ארוסה יצתה ולא נשואה
- ^ רבי אליעזר(Note: בברייתא ליעל כתוב ר"א, ולא כתוב רבי אליעזר; לכאורה רש"י גורס 'רבי אליעזר'; אך אם כך – מדוע שנויים דבריו בסוף? אולי כאן דברי רבי אלעזר – בן שמוע או בן עזריה? לפיכך עדיף להשאיר בגמרא בסתם: ר"א )
- ^ דהיינו ארוסה
- ^ דהיינו נשואה
- ^ אם מחמיה זינת
- ^ כבת ישראל
- ^ כישראל, דנשואה לא יצתה מן הכלל
- ^ דאמר שריפה חמורה, הלכך על כרחיך ארוסה יצתה לשריפה
- ^ ובנשואה קסבר רבי אליעזר: הואיל ובישראל קלה מאד - דבחנק דיי לך - אם תחמיר על בת כהן לדונה בסקילה, דסלקא חד דרגא – דלרבי שמעון כך סדרן: שריפה סקילה חנק והרג - ואת אביה ואת חמיה דקאמר 'רשות' נינהו
- ^ ועל כרחיך לא מצית למימר רבי אליעזר בהא פליג עליה: דמהיכא תיתי? אי לית ליה בנין אב דרבי ישמעאל - על כרחיך כיון דשריפה חמורה, וקרא בת כהן סתמא כתיב - שתיהן במשמע; ואי אית ליה בנין אב דבארוסה הכתוב מדבר – [בת כהן] נשואה על כרחיך לא יצתה מכלל נשואה בת ישראל, ומי הוציאה לסקילה? אם החמיר הכתוב בארוסה בת כהן מבת ישראל - שכן היא חמורה - תחמיר בנשואה שהיא קלה
- ^ אידי ואידי 'רשות'
- ^ ולא נקט לשון ארוסה ולשון נשואה
- ^ אמילתיה דתנא קמא סריך, דאיירי בלישנא דקרא
- ^ הלכה זו כשיבאו ימות המשיח אצטריך לנו, שישובו ארבע מיתות בית דין למקומן
- ^ גירסת רש"י: 'הכי קאמינא: הלכה למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמר': בתמיה: מי שייך למימר הלכה בכי האי מחלוקת? שאין בין רבין לרבינא לא חיוב ולא פטור ולא חילוק מיתה: דתרוייהו מפרשי נשואה בשריפה ארוסה בסקילה, ובתיקון לשון הברייתא פליגי: מר מתקן לה ללישנא דלא אצטריך לאפוכה, ומר מפיך לה משום דוחקא דלישנא, ומאי הלכה איכא למימר בסוגיא דשמעתא, אחרי שאין אנו למידין ממנה כלום? כשיבא המשיח ויחיה המתים נשאל את רבי אליעזר באיזה לשון אמרה
- ^ כל 'מיתה' סתם = חנק
- ^ נשואות וארוסות כהנת וישראלית
- ^ מכלל זה את
- ^ ארוסה
- ^ כדכתיב (דברים כב כא) והוציאו את הנערה [אל פתח בית אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך]
- ^ והוציאו כתוב
- ^ וכתב סתם
- ^ ולמד סתם מן המפורש:
- ^ מכלל חנק
- ^ הוציא
- ^ שלא יצא מן הכלל, דכתיב (ויקרא כא ט) 'היא [מחללת באש תשרף]’ ולא בועלה; וזוממיה בכלל מיתת בועליהן
- ^ במקום שיש חילוק מיתה בעדותן, כגון כאן: שחייבו לה שריפה ולו סקילה - כדינו נדונין ולא כדינה
- ^ דקרא [בבת כהן] סתמא כתיב
- ^ הואיל ודורש אתה גזירה שוה - דרוש נמי הא: דבארוסה משתעי:
- ^ וי"ו יתירה לרבות הנשואה
- ^ ונחמיר עליה ממיתה המפורשת בה, דהוי חנק
- ^ גזירה שוה [## אביה אביה; קשה: אם כן מדוע לא השיב רבי ישמעאל כך מיד? לפיכך נראה שרבי ישמעאל עונה על דרשת 'בת ובת' – וכן פירש רבנו חננאל: אם 'ובת' משמע להביא את הנשואה – אפילו פנויה בת כהן נמי שזינתה בשריפה]
- ^ נמי
- ^ בכהנים
- ^ לענין עבודה
- ^ יכול אף בנות בעלי מומין [## בנות שהן בעלות מומין של כהנים תמימים? או בנות תמימות, שהן בנות של כהנים בעלי מומין?] יצאו מכלל קדושתן, ויהיה דינם כבנות ישראל אם זנו
- ^ 'והיו קדש' - לרבות אף בעלי מומין לקדושה
- ^ דנפקי שאף בעלי מומין בקדושתן מוהיו קדש
- ^ הכהנים עצמן נתרבו לקדושה, שלא תאמר: הואיל ופסולין לעבודה - יהיו מותרין לטמא למתים
- ^ דנפקא ליה במה מצינו ולא איצטריך גזירה שוה