פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סנהדרין דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש [1], כדאמרן: אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה? 'רבות בנות עשו חיל' - זה יוסף ובועז, 'ואת עלית על כולנה' - זה פלטי בן ליש.

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי לא ל) 'שקר החן והבל היופי [אשה יראת ה' היא תתהלל]? 'שקר החן' זה יוסף, 'והבל היופי' זה בועז, 'יראת ה' היא תתהלל' - זה פלטי בן ליש.

דבר אחר: 'שקר החן' - זה דורו של משה, 'והבל היופי' - זה דורו של יהושע, 'יראת ה' היא תתהלל' - זה דורו של חזקיה [2];

דבר אחר: 'שקר החן' זה דורו של משה ויהושע, 'והבל היופי' זה דורו של חזקיה, 'יראת ה' היא תתהלל' זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי; אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת [3] ועוסקין בתורה.

משנה:

מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו; רבי יהודה אומר: אם רוצה לצאת אחר המיטה – יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר (שמואל ב ג לא) [ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר] והמלך דוד הולך אחר המיטה

אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם.

וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש.

גמרא:

תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה – יוצאות; לפני המיטה - יוצאות; רבי יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר (שמואל ב ג לא) [ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר] והמלך דוד הולך אחר המיטה [4].

אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו: שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר (שמואל ב ג לז) וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר.

דרש רבא: מאי דכתיב (שמואל ב ג לה) ויבא כל העם להברות את דוד [לחם בעוד היום; וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלקים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה]? כתיב 'להכרות' וקרינן 'להברות' [בכל גירסאות הנביא שבידינו אין קרי וכתיב כאן! אולי יש כאן זכר לדרוש עתיק שאינו במקום אחר]: בתחלה להכרותו [5], ולבסוף להברותו [6].

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר? - מפני שהיה לו למחות בשאול [7] ולא מיחה.

רבי יצחק אמר: מיחה ולא נענה;

ושניהן מקרא אחד דרשו: (שמואל ב ג לג-לד) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר [8] ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו [כנפול לפני בני עולה נפלת ויספו כל העם לבכות עליו] מאן דאמר לא מיחה - הכי קאמר: 'ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו [9]' - מאי טעמא לא מחית? [10] - כנפול לפני בני עולה נפלת;

ומאן דאמר מיחה ולא נענה - איתמהויי מתמה: הכמות נבל ימות? ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים, מכדי מחויי מחית [11]? מאי טעמא כנפול לפני בני עולה נפלת?

למאן דאמר מיחה - מאי טעמא איענש?

אמר רב נחמן בר יצחק: ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה [12].

וכשמברין אותו כו' [כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש]:

מאי 'דרגש'?

אמר עולא: ערסא דגדא [13] [בחידושי הר"ן: מטה לברכה: מיוחדת להכנסת אורחים].

אמרו ליה רבנן לעולא: מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה [14] והשתא [15] מותבינן ליה [16]?

מתקיף לה רבא: מאי קושיא? דילמא מידי דהוה אאכילה ושתיה, דעד האידנא לא אכילניה ולא אשקיניה, השתא קא מוכלינן ליה וקא משקינן ליה [17]!

אלא אי קשיא [18] - הא קשיא [19]: דרגש אינו צריך [20] לכפותו אלא זוקפו; ואי סלקא דעתא ערסא דגדא - אמאי אינו צריך לכפותו? והתניא: הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה? מאי קושיא? דילמא מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים, דקתני: אם היתה מיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה!

אלא אי קשיא - הא קשיא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש - [21] מתיר קרביטין [22], והוא נופל מאיליו; ואי סלקא דעתך ערסא דגדא - קרביטין מי אית ליה [23]!?

אלא כי אתא רבין אמר: אמר לי ההוא מרבנן, ורב תחליפא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דגילדאי [24], ואמר ליה: מאי 'דרגש'? ערסא דצלא [25]!

אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: דרגש -


עמוד ב

סירוגו [26] מתוכו [27]; מטה - סירוגה מעל גבה [28].

מיתיבי: [משנה כלים פ"ט מ"א] כלי עץ - מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה - משישופם בעור הדג [29]', ואי מטה מסורגת מעל גבה - למה לי שיפת עור הדג [30]?

אלא הא והא מתוכו: מטה - אעולי ואפוקי בבזיוניה [31], דרגש - אעולי ואפוקי באבקתא [32].

אמר רבי יעקב אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

אמר רבי יעקב בר אמי: מטה שנקליטיה יוצאין [33] - זוקפה [34] ודיו.

משנה:

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד, ופורץ [35] לעשות לו דרך [36] ואין ממחה בידו; דרך המלך אין לו שיעור; וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש [37].

גמרא:

תנינא חדא זימנא: אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד!?

איידי דתנא כל מילי דמלך - תנא נמי 'מוציאין למלחמת הרשות';

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך [38] - מלך מותר בו.

רב אמר: לא נאמרה פרשה זו [39] אלא לאיים עליהם [40], שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך [41].

כתנאי [תוספתא סנהדרין פ"ד מ"ג]: רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו;

רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' שתהא אימתו עליך [42];

וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ [43]: להעמיד להם מלך [44], ולהכרית זרעו של עמלק [45], ולבנות להם בית הבחירה [46] [47].

רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו [48] אלא כנגד תרעומתן [49], שנאמר (דברים יז) ואמרת אשימה עלי מלך וגו' [50].

[51]

תניא: רבי אלעזר [ברבי יוסי – בתוספתא שם] אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר (שמואל א ח ו) [וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו] תנה לנו מלך לשפטנו [ויתפלל שמואל אל ה’]; אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר (שמואל א ח כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו [ונלחם את מלחמתנו] [52].

תניא [ספרי פרשת ראה פיסקא טז]: רבי יוסי [בספרי: רבי יהודה] אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה! כשהוא אומר (שמות יז טז) [ויאמר] כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק [מדר דר] - הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר (דברי הימים א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך [תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל]; ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה; כשהוא אומר (דברים יב י) [ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם] והניח לכם מכל אויביכם [מסביב וישבתם בטח] וגו' (דברים יב יא) והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' [אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה’] - הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה; וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב [מכל איביו] וכתיב (שמואל ב ז ב) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו' [וארון האלקים ישב בתוך היריעה].

אמר ריש לקיש: בתחילה [53] מלך שלמה [54] על העליונים, שנאמר [55] וישב שלמה על כסא ה' [למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל] ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (מלכים א ה ד) כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה [בכל מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל עבריו מסביב].

רב ושמואל: חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו [56]; ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' [בירושלים], ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שיר השירים ג ז) הנה מטתו שלשלמה וגו' [ששים גברים סביב לה מגברי ישראל], ולבסוף לא מלך אלא על מקלו [57], שנאמר (קהלת ב י) [וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי ו]זה היה חלקי מכל עמלי.

רב ושמואל: חד אמר מקלו וחד אמר גונדו [58].

הדר או לא הדר?

רב ושמואל: חד אמר הדר וחד אמר לא הדר.

מאן דאמר לא הדר - מלך והדיוט [59], ומאן דאמר הדר - מלך והדיוט ומלך:

פורץ לעשות לו דרך:

תנו רבנן: אוצרות מלכים [שנכבשו] למלך ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם.

אמר ליה אביי לרב דימי, ואמרי לה לרב אחא: בשלמא אוצרות מלכים למלך - אורחא דמלתא; אלא שאר ביזה שבוזזין - מחצה למלך ומחצה לעם מנלן?

דכתיב

הערותעריכה

  1. ^ דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות
  2. ^ דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה, ודורו של חזקיהו יותר מהם, כדכתיב (ישעיהו י כז) וחובל עול מפני שמן, ואמרינן ב'חלק' (לקמן צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ
  3. ^ עניים היו
  4. ^ ואי סלקא דעתא נשים אחר המטה - אורחיה דדוד להלך עם הנשים
  5. ^ שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר
  6. ^ שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר
  7. ^ בהריגת נוב עיר הכהנים [מהרש"א: על רדיפת דוד]
  8. ^ פסוק לד
  9. ^ אדם חשוב היית לשאול, והיה לך למחות
  10. ^ ולפי שלא מחית
  11. ^ והכי קאמר: ידיך לא אסורות היו: לא ניהגת בעצמך כאדם חשוב, אלא בכל כוחך גילית בדעתך ומחית בשאול
  12. ^ שהעמיד את איש בושת למלך, ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין את דוד, ומשמלך איש בושת עד יום שמלך דוד על כל ישראל היו שתי שנים ומחצה: שתי שנים לאיש בושת, וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד: שמשמת שאול - מָלַך דוד בחברון, וכתיב 'בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים'; צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בושת, דתניא בסדר עולם (ו(לקמן קז.) 'והימים אשר מלך דוד על וגו' - נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים; אלמא חמש שנים היו בלא מלך; נשתיירו שתי שנים ומחצה ממלכות איש בושת למלכות בית דוד)
  13. ^ נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית, ולא היו משתמשין בהן כלל, אלא למזל הבית מונחת, משום ניחוש; 'גדא' = מזל; ודומה 'גד גדי וסנוק לא' (שבת סז:) [הגמרא דנה שם בדרכי האמורי]
  14. ^ עד הנה לא ישב על אותה מיטה, שהרי מונחת היא לנוי הבית
  15. ^ דאבל הוא
  16. ^ בעינן לאותביה עלה? מהיכא תיפוק לן
  17. ^ משל אחרים
  18. ^ אדעולא
  19. ^ הא קשיא עלה דתניא בעלמא (מועד קטן כז.)
  20. ^ האבל
  21. ^ בימי אבלו
  22. ^ לולאות
  23. ^ הלא כשאר מטות עושין אותה מטה
  24. ^ רצענין
  25. ^ מטה של עור, ותולין רצועות בשפת העור סביב; וכשרוצין לנטותו - עונבין הרצועות בארוכות המטה, וכשמתירין אותה - הוא נופל; והן הן 'קרביטין'; וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע: שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה; וקאמר תנא קמא 'זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה' ואמר ליה רבן שמעון 'מתיר קרביטין והוא נופל'
  26. ^ קשירתו
  27. ^ שיש נקבים בארכבותיו, ותוחבין בהן ראשי רצועות התלויות בָּעור, ועונבים, ואין מרכיבין הרצועה על גבי ארוכות המטה
  28. ^ החבלים מרכיבין על ארוכות המטה מיכן ומיכן, ואורג והוא סירוג
  29. ^ משפשפם בעור הדג כדי להחליק הארוכות ליפותם
  30. ^ הלא אין יופיה ניכר, שהרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים המסורגין על גבן
  31. ^ בבזעים ונקבים של ארוכות מכניס ומוציא ראש החבל ומסרג
  32. ^ לולאות התלויות בנקבי ארכובותיו, ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות בשפת העור
  33. ^ נקליטין: שני עצים ארוכים, ומעמידין אותן באמצע דופני המטה: אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה, ומפוצלין הן בראשותיהן, ומניחין קנה מזה לזה, ועליו פורסין הכילה; ויש שמחברין אותן נקליטין למטה, והיינו 'יוצאין': שמחוברין ויוצאין מן המטה, ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה
  34. ^ על מראשותיה או על מרגלותיה וארכובותיה למעלה
  35. ^ גדרות אחרים
  36. ^ לשדהו ולכרמו
  37. ^ חלק היפה בורר ראשון ונוטל מחצה
  38. ^ בספר שמואל (א ח,יא-יג): בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם
  39. ^ דשמואל
  40. ^ שתהא אימת מלכם עליהם
  41. ^ אבל אינו מותר לעשות
  42. ^ ולא גרס 'ליראם ולבהלם': דהא לרבי יהודה יפה כיוונו, שהרי נצטוו ישראל על כך; והכי גרס לה בתוספתא
  43. ^ דבכולהו כתיב 'ירושה' ו'ישיבה':
  44. ^ 'וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך' (דברים יז יד)
  45. ^ בעמלק כתיב (שם כה,יט) 'והיה בהניח ה' וגו'
  46. ^ ובבנין בית הבחירה כתיב (שם יב,י) 'ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו', והדר כתיב (פסוק יא) 'והיה המקום וגו'
  47. ^ להכי נקט שלש הללו [שהרי נצטוו הרבה מאד מצוות בכניסתם לארץ]: שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן, כדמפרש לקמן: בתחלה מלך, ואחריה עמלק, ואחריה בית הבחירה
  48. ^ ד'שום תשים עליך מלך' משום מצוה
  49. ^ שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר 'והיינו גם אנחנו ככל הגוים'
  50. ^ עתידין אתם לומר כן
  51. ^ רבי נהוראי אמר כו' - לא גרסינן ליה בתוספתא; ותדע דשיבוש הוא, דהא קיימא לן בעירובין (דף יג:) דהוא רבי נחמיה הוא רבי נהוראי.
  52. ^ דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם, שאמרו 'ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו'
  53. ^ קודם שנשא שלמה נשים נכריות
  54. ^ אף
  55. ^ דברי א כט,כג
  56. ^ והכי קאמר קרא: כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמתפסח ועד עזה
  57. ^ שהשליכו אשמדאי מכסאו, כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:)
  58. ^ טליתו; ובסדר טהרות (כלים פרק טז) פירש רב האיי: מקידה - הוא מקידה של חרש, ודומה לו: חד אמר קודו וחד אמר מקלו (ויקרא רבה פרשה אחרי), והוא מקידה ששותה בה מים
  59. ^ ושוב לא חזר למלכותו