ביאור:בבלי סנהדרין דף מא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תנהו ענין למלקות [1].
דבי חזקיה תנא: (שמות כא יד) וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה [מעם מזבחי תקחנו למות]: [2] שהתרו בו ועדיין הוא מזיד [3].
דבי רבי ישמעאל תנא: (במדבר טז לג) [ויקריבו אתו] המוצאים אותו מקושש עצים [אל משה ואל אהרן ואל כל העדה] - שהתרו בו ועדיין הוא מקושש [4].
דבי רבי תנא: (דברים כב כד) [והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש] על דבר אשר ענה [את אשת רעהו ובערת הרע מקרבך] - על עסקי דיבור [5];
[## הגמרא הביאה כאן שלש אסמכתאות: מדוע בסדר הזה, שאינו לכאורה סדר הדורות, שהרי רבי ישמעאל קדם לחזקיה, שהיה בנו של רבי חייא!? וכי תימא ש'דבי רבי ישמעאל' אינו רבי ישמעאל בעצמו, אלא תנא מבית מדרשו שהמשיך אריו במשך דורות רבים, מכל מקום ורבי – אם זהו רבי יהודה הנשיא, ולא נכדו, רבי יהודה נשיאה – ודאי היה לפני חזקיה!? אולי הסדר – לנוחיות הצריכותה בהמשך הגמרא!?]
וצריכא: דאי כתב רחמנא 'אחותו' הוה אמינא חייבי מלקות [6] – אִין [7], [8] חייבי מיתות [9] לא [10] - כתב רחמנא 'כי יזיד'; ואי כתב רחמנא 'וכי יזיד' הוה אמינא הני מילי סייף, דקיל, אבל סקילה – דחמורה, אימא לא צריכא!
ותרתי בנסקלין [11] למה לי?
לרבי שמעון - לאתויי נשרפין [12]; לרבנן?
מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.
ולכתוב רחמנא בנסקלין, וליתו הנך [13] וליגמרו מיניה?
הכא נמי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.
התיר עצמו למיתה:
מנא לן?
אמר רבא ואיתימא חזקיה: אמר קרא: (דברים יז ו) [על פי שנים עדים או שלשה עדים] יומת המת [לא יומת על פי עד אחד] - עד שיתיר עצמו למיתה [14].
אמר רב חנן: עדי נערה המאורסה שהוזמו [15] - אין נהרגין מתוך שיכולים לומר "לאוסרה על בעלה באנו [16]"! [## מכאן ראיה שקבלת העדים בתחילה אינה לפני בית דין של עשרים ושלשה, כי ודאי אם באו לבית דין של עשרים ושלשה – לא יוכלו לטעון שלא התכוונו להורגה!]
והא [לפי טענת העדים] אתרו בה?
דלא אתרו בה.
ואי לא אתרו בה - היכי מיקטלא [17]?
באשה חבירה [18][19], ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: חבר אין צריך התראה, לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד;
וכיון דאינהו לא מיקטלי - איהי היכי מיקטלא? הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות [20]?
הכי נמי קאמר: מתוך שאין נהרגין, שיכולין לומר "לאוסרה על בעלה באנו" - אף היא אינה נהרגת, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה.
אלא באשה חבירה, דקיימא לן דמיקטלא אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה [21] - היכי משכחת לה? [22]!
כשזינתה וחזרה וזינתה [23] [## ובתנאי שברור שהעדים יודעים שהעידו עדים אחרים על על המקרה הראשון].
[24] והא יכולין לומר "לאוסרה על בועלה שני באנו" [25]?
שזינתה מבועל ראשון [26]; אי נמי שזינתה [פעם שניה] מקרוביה [27].
מאי שנא נערה מאורסה דנקט? אפילו נשואה נמי!?
אִין, אלא אפילו האי דלא יתבא תותיה [28] - [29] יכולין לומר "לאוסרה על בעלה באנו".
מעשה ובדק [בן זכאי בעוקצי תאנים [בש"ס וילנא מודפס להלן, יחד עם 'מה בין חקירות’]]:
אמר רב חסדא: אחד אומר "בסייף הרגו" ואחד אומר "בארירן [30] הרגו" - אין זה ’[אמת] נכון [הדבר]’ [31]; אחד אומר "כליו שחורין" ואחד אומר "כליו לבנים" - הרי זה 'נכון' [32].
מיתיבי: ’[אמת] נכון [הדבר]: שיהא נכון; אחד אומר "בסייף הרגו" ואחד אומר "בארירן הרגו"; אחד אומר "כליו שחורין" ואחד אומר "כליו לבנים" - אין זה נכון'!?
תרגמה רב חסדא בסודר שחנקו בו [33], דהיינו סייף וארירן.
תא שמע: 'אחד אומר "סנדליו שחורין" ואחד אומר "סנדליו לבנים" - אין זה נכון'!?
התם נמי כגון שבעט בו בסנדלו והרגו.
תא שמע: 'מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה'!?
אמר רמי בר חמא: כגון שעקץ [34] תאנה [35] בשבת, דעלה קא מיקטיל.
והא תניא 'אמרו לו "תחת תאנה הרגו"'?
אלא אמר רמי בר חמא: כגון ששפדו [36] בייחור של תאנה.
תא שמע: אמר להן "תאנה זו עוקציה דקין", "עוקציה גסין", "תאנים שחורות", "תאנים לבנות" [37]!?
אלא אמר רב יוסף: מבן זכאי לותיב איניש? שאני בן זכאי, דבדיקות - כחקירות משוי ליה [38].
מאן 'בן זכאי'? אילימא רבי יוחנן בן זכאי - מי הוה בסנהדרי [39]? והתניא: 'כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה [40] עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה [41] למד, ארבעים שנה [42] לימד [43]', ותניא: 'ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות [44]', ואמר רבי יצחק בר אבודימי: לומר שלא דנו דיני קנסות -
דיני קנסות סלקא דעתא [45]? אלא שלא דנו דיני נפשות [46],
ותנן [סוכה פ"ג מ"י; ראש השנה פ,ד,מ,א; פ"ד מ"ג ומ"ד; מנחות פ"ד מ"ה]: 'משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי' [47][48]! אלא בן זכאי דעלמא; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא רבן יוחנן בן זכאי - קרי ליה רבי 'בן זכאי'?
והתניא: 'מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים'? אלא תלמיד היושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא [49] ומסתבר להו טעמיה
וקבעוה בשמיה; [50] כי הוה למד – 'בן זכאי' הוה קרי ליה, כתלמיד היושב לפני רבו; כי הוה לימד - הוה קרי ליה 'רבן יוחנן בן זכאי': כי קרי ליה 'בן זכאי' - על שם דמעיקרא [51], וכי קרי ליה 'רבן יוחנן בן זכאי' - על שם דהשתא [52].
מעשה ובדק כו' [שייך לעיל]
מה בין חקירות כו' [לבדיקות?
חקירות: אחד אומר "איני יודע" - עדותן בטילה; בדיקות: אחד אומר "איני יודע", ואפילו שנים אומרים "אין אנו יודעין" - עדותן קיימת]:
מאי 'אפילו שנים אומרים'? פשיטא: כי אמר אחד "איני יודע" עדותן קיימת [53] - כי אמרי בי תרי נמי עדותן קיימת [54]!?
אמר רב ששת: ארישא קאי, והכי קאמר: בחקירות [55] אפילו שנים אומרים "ידענו" ואחד אומר "איני יודע" - עדותן בטילה.
כמאן? כרבי עקיבא, דמקיש שלשה לשנים [56] 'מה שנים אינן זוממין עד שיזימו שניהם אף שלשתן עד שיזומו שלשתן' וזה אי אפשר להזימן; ואף על גב דלרבי שמעון קאמר לה להא מילתא התם, דאילו רבי עקיבא מקשינהו להכי: 'מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' מיהו רבי עקיבא אית ליה נמי דרבי שמעון, ומוסיף איהו</ref>.
אמר רבא: והא 'עדותן קיימת' קתני!.
אלא אמר רבא: הכי קאמר: אפילו – בחקירות [57]: [58] שנים אומרים "ידענו" ואחד אומר "איני יודע" - עדותן קיימת [59].
כמאן? - דלא כרבי עקיבא.
רב כהנא ורב ספרא תנו סנהדרין בי רבה; פגע בהו רמי בר חמא, אמר להו: מאי אמריתו בה בסנהדרין דבי רבה [60]?
אמרי ליה: ומאי אמרינן בה בסנהדרין גרידתא [61]? ומאי קשיא לך [62]?
אמר ליה: מהא: דקתני 'מה בין חקירות לבדיקות? חקירות אחד אומר "איני יודע" עדותן בטילה, בדיקות אמר אחד "איני יודע" ואפילו שנים אומרים "אין אנו יודעים" - עדותן קיימת' - מכדי אידי ואידי דאורייתא היא [63], מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות?
אמרו ליה: הכי? השתא: בחקירות אמר אחד "איני יודע" עדותן בטילה, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה [64]; [65] בדיקות: אמר אחד מהן "איני יודע" [66] - עדותן קיימת: עדות שאתה יכול להזימה הוא [67]!
אמר להו: אי הכי אמריתו בה - טובא אמריתו בה [68]!
אמרי ליה: מטיבותיה דמר אמרינן בה טובא [69], מנזיהותיה דמר [70] - לא אמרינן בה ולא חדא [71].
אחד אומר כו' [אחד אומר "בשנים בחדש" ואחד אומר "בשלשה בחדש" - עדותן קיימת: שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש; זה אומר "בשלשה" ואחד אומר "בחמשה" - עדותן בטילה]:
עד כמה [72]?
אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: עד רובו של חודש [73].
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא: 'אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה' - עדותן בטילה'; ואמאי? נימא שזה יודע בשני עיבורין וזה אינו יודע בשני עיבורין [74]? אלא - לאו משום דברובה ידע [75]?
לעולם אימא לך ברובה נמי לא ידע, ובשיפורא ידע [76]; בחד שיפורא אמר דטעי, בתרי שיפורא לא אמר דטעי.
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: עד כמה מברכין על החדש [77]? עד שתתמלא פגימתה [78]; וכמה? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה; נהרדעי אמרי: עד ששה עשר;
הערות
עריכה- ^ להתראת מלקות דשייך באחותו
- ^ יזיד - מנא ידעינן? אלא
- ^ ל"א: 'ואם הזיד' לא נאמר אלא 'וכי יזיד': משמע: תמיד הוא בזדונו; זה עיקר
- ^ 'שקישש עצים' לא נאמר אלא 'מקושש': לאחר שראוהו ומצאוהו - היה מקושש; ומה טעם תלוי בכך? אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש
- ^ התראה
- ^ אחותו דאינה מיתה אלא מלקות
- ^ הוא דבעינן התראה
- ^ אבל
- ^ דחמירי
- ^ אימא לא ליבעי
- ^ מקושש ונערה המאורסה בסקילה
- ^ דאמר שריפה חמורה, ולא אתו נשרפין מנסקלין בהתראה, משום דאי אמר בנסקלין שהן קלין - כתב קרא אחרינא לאתויי נשרפין, ב'אם אינו ענין'
- ^ מלקות וסייף
- ^ 'המת' משמע כבר הוא כמת קודם שבא לבית דין: שחייב עצמו מיתה בפיו
- ^ לקמיה פריך: מאי שנא נערה המאורסה דנקט?
- ^ ולא להורגה
- ^ וכיון דאיהי לא מיקטלא - פשיטא דאינהו לא מיקטלי: 'כאשר זמם' כתיב (דברים יט יט)
- ^ דאיהי מיקטלא אם לא הוזמו אלו ואינהו לא מיקטלי דיכולין לומר כשבאו לבית דין "לא לחייבה מיתה נתכוונו" אבל אי אמרו "התרינו" - אין התראה אלא להמית, ותו לא מצי למימר "לא להורגה באנו"
- ^ Note:תוספות ד"ה באשה חבירה: ולא בעי ר' יוסי שיתיר עצמו למיתה! אי נמי: חבר - כאילו התיר עצמו.
- ^ הואיל ואי אפשר לקיים בו 'ודרשת וחקרת' 'ודרשו השופטים והנה עד שקר וגו' (שם)
- ^ בלא התראה
- ^ הא כיון דאינהו לא מיקטלי משום דיכולין לומר "לאוסרה באנו" - איהי נמי לא מיקטלא
- ^ דהנך עדי זנות שני - אין יכולין לומר "לאוסרה באנו", שהרי כבר נאסרה מזנות ראשון, ולא באו אלא להורגה
- ^ ופרכינן:
- ^ דקיימא לן במסכת סוטה (דף כו:) מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שתי פעמים: 'כשם שאסורה לבעלה - כך אסורה לבועל'
- ^ וכבר נאסרה עליו
- ^ שהיא אסורה להם משום ערוה
- ^ ואיכא למימר דלא אסקו אדעתייהו לאוסרה עליו, שהרי לא היו רואים אותה יושבת תחתיו
- ^ אפילו הכי
- ^ יושרמ"א בלע"ז
- ^ ועדותן בטלה, והוא והם פטורים מיד
- ^ דלא שייכי בדיקות להכחיש אלא בגופה של עדות
- ^ שהעידו שחנק את חבירו בסודרו, ועל הסודר היו נבדקין 'שחור היה או לבן היה'
- ^ דקץ וחתכה מעוקצה
- ^ הפרי קרי 'תאינה'
- ^ לשון 'שפוד'
- ^ דעל כרחך בתאינים עצמן אי אפשר להרוג
- ^ לבדוק בכל אשר יוכל כדי להכחיש, וכי היכי דבחקירות מתכחשי בדבר אחר: זה אומר "במקום פלוני" וזה אומר "במקום פלוני", דהיינו דבר אחר, דהמקום לא הרגו -הכי נמי בדיקות
- ^ בשעה שהיו דנין דיני נפשות
- ^ ראשונים
- ^ אמצעיים
- ^ אחרונים
- ^ ונעשה דיין ומורה הוראות
- ^ מקום היה בירושלים וכן שמו
- ^ וכי לשכת הגזית גורמת לדיני קנסות
- ^ שאין דיני נפשות בכל מקום אלא בעוד שסנהדרי נוהגת בלשכת הגזית, שנאמר (דברים יז ח) 'וקמת ועלית אל המקום [אשר יבחר ה' אלקיך בו]’ - מלמד שהמקום גורם; וכיון דחזו דנפישי רוצחים ולא היו מספיקין לדון - עמדו וגלו משם
- ^ וכיון דרבן יוחנן בן זכאי היה קיים אחר חורבן, נמצא דארבעים שנותיו האחרונים לא דנו נפשות, דהא ארבעים קודם חורבן בטלו
- ^ Note: תוספות סנהדרין דף לז,ב ד"ה מיום שחרב בית המקדש: תימה: דהוה מצי למימר דאף בזמן שבית המקדש קיים, כי עובדא דשמעון בן שטח! אי נמי שלא בעדים והתראה, כדאמר במכות (דף י:): 'כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע: בב' בני אדם שהרגו: אחד הרג בשוגג אחד הרג במזיד; הקב"ה מזמינן לפונדק'; וי"ל דנקט 'משחרב בית המקדש' משום דאז בטלי דיני נפשות לגמרי; וא"ת: והא אכתי הוו מצי למינקט מ' שנה קודם חורבן הבית, כדאמר בפרק 'היו בודקין' (לקמן דף מא.): שגלתה סנהדרי וישבה לה בחנות, ואמר שלא דנו דיני נפשות!? וי"ל מ"מ כשהיו רואים צורך שעה - היו חוזרין ללשכת הגזית, כי ההיא עובדא וכיוצא בו; והא דפריך לקמן בפרק 'היו בודקין' (שם) ור' יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי משום דמה שבדק בעוקצי תאנים בדין רוצח הוא, והא דגלו משום דנפישי רוצחים הוו, ומשום רציחה לא היו חוזרין! ...
- ^ לפני הדיינין רבותיו
- ^ והאי דקרי ליה בחדא מתניתא 'בן זכאי' ובחדא 'רבן יוחנן בן זכאי' - לא תיקשי:
- ^ על שם ההיא שעתא דאמרה להא מילתא
- ^ על שם סופיה קרי ליה
- ^ כיון דאמר אחד איני יודע אשמעינן תנא דעדותן קיימת
- ^ דאילו אמר האחד "איני יודע" מאי רבותיה? כיון דאמר חבירו "איני יודע" - זה לא מעלה ולא מוריד
- ^ שהיו שלשה
- ^ במסכת מכות [פ"א מ"ז](ה:)
- ^ הא דקתני 'אפילו' – לאו ארבותא דבדיקות קאי, אלא ארבותא דחקירות קאי, והכי קאמר
- ^ מה בין חקירות לבדיקות? חקירות, היכא דליכא אלא תרי סהדי: אמר אחד "איני יודע" עדותן בטלה; בדיקות, אמר אחד "איני יודע" - עדותן קיימת, והוא הדין לשניהם: דהוה ליה עדות המוזמת בחקירות; ואפילו בחקירות משכחת לה דאמר אחד "איני יודע" - עדותן קיימת, והיכי דמי? - כגון דאיכא תלתא, דאפשר לעדות שתתקיים בשנים
- ^ ומשום שלישי - לא מיפסלי הנך
- ^ כלומר: מה חידוש אתם אומרים בסנהדרין בבית אדם גדול, כגון רבה? יש לכם לחדש בה הרבה!
- ^ מה יש לנו לומר אילו לא היינו למידים מפי חכם כל כך
- ^ היכא יש להקשות בה
- ^ 'ודרשת וחקרת' והא דאורייתא, כדתני לעיל: 'נכון': שיהא נכון: 'אחד אומר "כליו שחורים" כו' דהיינו בדיקות; 'נכון' = שיהו דבריהם מכוונים
- ^ בכולהו שבע חקירות 'הזמה' כתיבי
- ^ אבל
- ^ אפילו אומרים כולן "אין אנו יודעין"
- ^ שהזמה אינה תלויה בכך, אלא הכחשה, דמאי שייך "עמנו הייתם" גבי בדיקות?
- ^ הרבה יש לכם טעמים בה
- ^ מחמת שאתה טוב ועניו ומודה לנו אנו אומרים בה הרבה
- ^ אם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות
- ^ לא היינו יודעים נגדך כלום; 'נזיהות' לשון המדבר בקושי ובחזקה לשון: נזהא דאריה (פסחים דף קיב:) אשגרוני"ר
- ^ עד כמה יכנסו בתוך החדש, דאם יש ביניהם יום אחד נימא דטעו בעיבור החדש
- ^ אבל מכאן ואילך, כגון אחד אומר "בעשרים" ואחד אומר "בעשרים ואחד" - לא תלינן בעיבור החדש, דכבר שמע בימים הללו שהיה חדש מעובר
- ^ שהיו שני חדשים מעוברים, או ביחד או בדילוג, וזה מנאן לכולן חסירין
- ^ משום דאמרי 'ברובא ידע': ברוב ימים שעברו כבר שמע מה היה
- ^ שופר היו תוקעין בקידוש החדש, ביום שהוא מתחיל, הן מלא הן חסר, וזה לא שמע את השופר
- ^ על הלבנה בהתחדשה: אם לא בירך היום יברך למחר
- ^ אבל בתר הכי - לא שייך למימר 'מחדש חדשים', שהרי כבר נוֹשֶנֶת היא