ביאור:בבלי סנהדרין דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכי תימא פליגי רבנן עליה דרשב"ג - והאמר רבי אבהו: שנים שדנו - לדברי הכל אין דיניהם דין?!

גברא אגברא [1] קא רמית? [2]!

גופא אמר רב אבהו: שנים שדנו דיני ממונות - לדברי הכל אין דיניהם דין.

איתיביה רבי אבא לרבי אבהו: 'דן את הדין [3] וזיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי ומשלם מביתו [4]' [5]!?

הכא במאי עסקינן? דקיבלוהו עלייהו.

אי הכי - אמאי משלם מביתו?

דאמרו ליה "דיינת לן דין תורה" [6].

אמר ליה רב ספרא לרבי אבא: דטעה במאי? אילימא דטעה בדבר משנה [7] - והאמר רב ששת אמר <רבי אמי> [רב אסי]: 'טעה בדבר משנה חוזר [8]'? אלא דטעה בשיקול הדעת.

היכי דמי 'בשיקול הדעת'?

אמר רב פפא: כגון תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי, ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, וסוגיין דעלמא [9] אליבא דחד מינייהו, ואזל איהו ועבד כאידך - היינו 'שיקול הדעת' [10].

לימא כתנאי [11]: 'ביצוע [12] בשלשה - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: פשרה ביחיד'; סברוה [13] לכולי עלמא [14] מקשינן פשרה לדין [15]; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר דין בשלשה ומר סבר דין בשנים?

לא, דכולי עלמא דין בשלשה, והכא בהא קמיפלגי? דמר סבר מקשינן פשרה לדין, ומר סבר לא מקשינן פשרה לדין.

לימא תלתא תנאי [16] בפשרה: דמר [17] סבר בשלשה, ומר [18] סבר [19] בשנים, ומר סבר [20] ביחיד.

אמר רב אחא בריה דרב איקא, ואיתימא רבי יימר בר שלמיא: מאן דאמר תרי - אפילו חד נמי [21], והאי דקאמר 'תרי' - כי היכי דליהוו עליה סהדי.

אמר רב אשי: שמע מינה פשרה [בבית דין] אינה צריכה קנין: דאי סלקא דעתך צריכה קנין, למאן דאמר 'צריכה' - תלתא למה לי? תסגי בתרי וליקני מיניה [22]!

והלכתא פשרה צריכה קנין [23].

[עיין תוספות ו,א ד"ה צריכה קנין; בתחילת דבריו: ' אם נפרש דקנין של פשרה עושין קודם הפשרה וקונין זה מזה לעשות כמו שיאמרו הדיינין הן לשלם הן למחול - אין לדקדק מכאן דבעלמא וכו'; כלומר: זוהי ההבנה הפשוטה בדברי הגמרא כאן.]

[תוספתא פ"א מ"ג, בשנויים מעטים] תנו רבנן: כשם שהדין בשלשה - כך ביצוע בשלשה;


עמוד ב

נגמר הדין [24] - אי אתה רשאי לבצוע. [סרמ"ש בנק"ש סימן]

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: [25] אסור [26] לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך [27] את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י ג) [כי הלל רשע על תאות נפשו ו]בוצע ברך נאץ ה'; אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש] כי המשפט לאלהים הוא [והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו]; וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר; אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו [28], שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון [29].

רבי אליעזר אומר: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה - כיצד מברך? - אין זה מברך אלא מנאץ! ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' [30]. [התוספתא מביאה את דברי רבי אליעזר שדורש את 'ובוצע ברך' בצורה אחרת כדי לשלול את הראיה של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי; וכן מסיבה זו מביאה את דברי רבי מאיר:]

רבי מאיר אומר: לא נאמר 'בוצע' אלא כנגד יהודה, שנאמר (בראשית לז כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו [וכסינו את דמו]; וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' [31].

רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר (זכריה ח טז) [אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו] אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם; והלא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שיש שלום אין משפט!? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? - הוי אומר זה ביצוע; וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח טו) [וימלך דוד על כל ישראל] ויהי דוד עושה משפט וצדקה [לכל עמו] והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט? אלא איזהו משפט שיש בו צדקה? - הוי אומר זה ביצוע.

[כאן מאירה הגמרא:] אתאן לתנא קמא [32]: [33] דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו [34] מתוך ביתו - זה 'משפט וצדקה': משפט לזה וצדקה לזה: משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו.

קשיא ליה לרבי האי 'לכל עמו': 'לעניים' מיבעי ליה!? אלא <רבי אומר:> אף על פי שלא שילם מתוך ביתו - זהו 'משפט וצדקה': משפט לזה וצדקה לזה: משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין: עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן "צאו ובצעו"; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן "צאו ובצעו", שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש [35]: [36] קודם שנתגלע הריב [37]- אתה יכול לנטשו [38], משנתגלע הריב - אי אתה יכול לנטשו.

רבי יהודה בן לקיש אמר: שנים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה [39]: עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להם "אין אני נזקק לכם" שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו [40]; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה יכול לומר להן "איני נזקק לכם", שנאמר: (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון] לא תגורו מפני איש [כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו].

[דומה להמשך התוספתא פ"א מ"ד] רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו [41], וראה [42] זכות לעני וחובה לעשיר [43] - מניין שלא ישתוק [44]? שנאמר 'לא תגורו מפני איש'. [45].

רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש;

ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן [46], שנאמר (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' [לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם] [47];

ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר: (תהלים פב א) [מזמור לאסף] אלהים נצב בעדת אל [בקרב אלהים ישפט]; וכן ביהושפט הוא אומר (דברי הימים ב יט ו) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' [ועמכם בדבר משפט]; שמא יאמר הדיין: "מה לי בצער הזה [48]"? תלמוד לומר [49]: עמכם בדבר משפט [50]: [51]אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות [52].

היכי דמי 'גמר דין' [53]?

אמר רב יהודה אמר רב: "איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי".

אמר רב: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.

איני!? והא רב הונא תלמידיה דרב הוה; כי הוה אתו לקמיה דרב הונא - אמר להו: "אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו"?

מאי 'מצוה' נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה? -

הערות

עריכה
  1. ^ רבי אבהו אדשמואל
  2. ^ שמואל סבר פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל
  3. ^ יחידי משמע; במומחה ליכא למימר, מדקתני סיפא 'אם היה מומחה לבית דין'
  4. ^ בפירקין ד(לקמן דף לג.) מוקי לה שנשא ונתן ביד, מדקתני 'מה שעשה עשוי'
  5. ^ אלמא דיניה דינא, דאי לא דינא ליהדר
  6. ^ וכיון דטעה - לאו דין תורה דן
  7. ^ שמשנה מפורשת שטעה בה
  8. ^ מחזיר את הדין ואינו משלם מביתו: דכיון דדבר מפורש הוא - אין דינו דין
  9. ^ הילוך דינא
  10. ^ הלכך דיניה לא הדר; וכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר - האי בעל דין דנקט לא בעי לשלומי, דאמר ליה "פסקת לי לדינאי"; ומיהו איהו בעי שלומי כיון דסוגיין דעלמא כאידך
  11. ^ הא דאמרינן דשמואל ורבי אבהו פליגי
  12. ^ פשרה
  13. ^ רבנן אמוראי בני הישיבה, ובעו למימר מהכא דבדשמואל ורבי אבהו פליגי
  14. ^ רבנן ורבי מאיר
  15. ^ דכתיב (שמואל ב ח טו) 'משפט וצדקה' ואמרינן לקמן דזהו ביצוע; אלמא דאיתקוש למשפט
  16. ^ פליגי
  17. ^ רבי מאיר
  18. ^ רבן שמעון בן גמליאל
  19. ^ לעיל (דף ה)
  20. ^ ורבנן דפליגי אדרבי מאיר סברי
  21. ^ בחד מכשר: דכיון דלא מקשינן ליה לדין - מה לי תרי מה לי חד?
  22. ^ דכיון דקנו מיניה - למה לי בית דין? לא תהא אלא מתנה בעלמא, ומדעתו והיא מתקיימת!? אלא להכי בעינן תלתא: לייפות כח בית דין: דאף על גב דלא קנו מיניה - לא ניהדרו
  23. ^ ואפילו נעשית בשלשה
  24. ^ שאמרו "איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב"
  25. ^ משבאו לדין
  26. ^ לדיינים
  27. ^ המשבח
  28. ^ וכיון שהיה שומע מחלוקת ביניהם קודם שיבואו לפניו לדין היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהן
  29. ^ משתעי באהרן: [ההמשך – פסוק ז – הוא:] כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'
  30. ^ ו'בוצע' לשון גזילה, דכתיב (משלי א יט) 'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח'
  31. ^ שהיה לו לומר "נחזירנו לאבינו" אחרי שהיו דבריו נשמעין לאחיו
  32. ^ [רבן שמעון בן גמליאל] דאמר 'אסור לבצוע' - דריש ליה להאי 'משפט וצדקה'
  33. ^ שהיה דוד
  34. ^ לבעל דינו
  35. ^ אם באת לפטור ולהשליך המריבה המשולה כמים כדלקמן ולשום שלום ביניהן
  36. ^ 'ראשית מדון'
  37. ^ קודם שתשא ותתן בדין
  38. ^ פטור אותה: נטשהו ורדוף אחר השלום
  39. ^ בעל מריבה מטריח דיינין
  40. ^ הכי גרסינן: שמא יתחייב חזק ונמצא רודפו: רודף את הדיין להפך את הדין
  41. ^ ובא דין לפני רבו ולא לפניו
  42. ^ התלמיד
  43. ^ ורבו טועה בדין
  44. ^ מניין שלא יחלוק כבוד לרבו וישתוק
  45. ^ ו(לקמן דף ז.) מפרש מאי משמע ד'לא תגורו' לשון כינוס הוא
  46. ^ כאילו הן מעידין בהקב"ה, כדאמר (לקמן דף ח.) שמטריחין אותו להחזיר ממון לבעליו
  47. ^ ואוקמינן במסכת שבועות (דף ל.): 'בעדים הכתוב מדבר'
  48. ^ שאם אטעה איענש
  49. ^ ביהושפט [שם]
  50. ^ לפי מה ש'עם לבבכם': שלבבכם נוטה בדבר, כלומר בטענותיהם – 'עמכם במשפט': לפי אותן דברים תשפוטו ולא תיענשו
  51. ^ ד
  52. ^ אין לו לדיין לירא ולמנוע עצמו מן הדין אלא לפי מה שעיניו רואות לידון, ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו ושוב לא יענש
  53. ^ דאמרינן לעיל שוב אין אתה רשאי לבצוע