ביאור:בבלי סנהדרין דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וכי תימא פליגי רבנן עליה דרשב"ג - והאמר רבי אבהו: שנים שדנו - לדברי הכל אין דיניהם דין?!
גופא אמר רב אבהו: שנים שדנו דיני ממונות - לדברי הכל אין דיניהם דין.
איתיביה רבי אבא לרבי אבהו: 'דן את הדין [3] וזיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי ומשלם מביתו [4]' [5]!?
הכא במאי עסקינן? דקיבלוהו עלייהו.
אי הכי - אמאי משלם מביתו?
דאמרו ליה "דיינת לן דין תורה" [6].
אמר ליה רב ספרא לרבי אבא: דטעה במאי? אילימא דטעה בדבר משנה [7] - והאמר רב ששת אמר <רבי אמי> [רב אסי]: 'טעה בדבר משנה חוזר [8]'? אלא דטעה בשיקול הדעת.
היכי דמי 'בשיקול הדעת'?
אמר רב פפא: כגון תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי, ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, וסוגיין דעלמא [9] אליבא דחד מינייהו, ואזל איהו ועבד כאידך - היינו 'שיקול הדעת' [10].
לימא כתנאי [11]: 'ביצוע [12] בשלשה - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: פשרה ביחיד'; סברוה [13] לכולי עלמא [14] מקשינן פשרה לדין [15]; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר דין בשלשה ומר סבר דין בשנים?
לא, דכולי עלמא דין בשלשה, והכא בהא קמיפלגי? דמר סבר מקשינן פשרה לדין, ומר סבר לא מקשינן פשרה לדין.
לימא תלתא תנאי [16] בפשרה: דמר [17] סבר בשלשה, ומר [18] סבר [19] בשנים, ומר סבר [20] ביחיד.
אמר רב אחא בריה דרב איקא, ואיתימא רבי יימר בר שלמיא: מאן דאמר תרי - אפילו חד נמי [21], והאי דקאמר 'תרי' - כי היכי דליהוו עליה סהדי.
אמר רב אשי: שמע מינה פשרה [בבית דין] אינה צריכה קנין: דאי סלקא דעתך צריכה קנין, למאן דאמר 'צריכה' - תלתא למה לי? תסגי בתרי וליקני מיניה [22]!
והלכתא פשרה צריכה קנין [23].
[עיין תוספות ו,א ד"ה צריכה קנין; בתחילת דבריו: ' אם נפרש דקנין של פשרה עושין קודם הפשרה וקונין זה מזה לעשות כמו שיאמרו הדיינין הן לשלם הן למחול - אין לדקדק מכאן דבעלמא וכו'; כלומר: זוהי ההבנה הפשוטה בדברי הגמרא כאן.]
[תוספתא פ"א מ"ג, בשנויים מעטים] תנו רבנן: כשם שהדין בשלשה - כך ביצוע בשלשה;
נגמר הדין [24] - אי אתה רשאי לבצוע. [סרמ"ש בנק"ש סימן]
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: [25] אסור [26] לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך [27] את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י ג) [כי הלל רשע על תאות נפשו ו]בוצע ברך נאץ ה'; אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש] כי המשפט לאלהים הוא [והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו]; וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר; אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו [28], שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון [29].
רבי אליעזר אומר: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה - כיצד מברך? - אין זה מברך אלא מנאץ! ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' [30]. [התוספתא מביאה את דברי רבי אליעזר שדורש את 'ובוצע ברך' בצורה אחרת כדי לשלול את הראיה של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי; וכן מסיבה זו מביאה את דברי רבי מאיר:]
רבי מאיר אומר: לא נאמר 'בוצע' אלא כנגד יהודה, שנאמר (בראשית לז כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו [וכסינו את דמו]; וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' [31].
רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר (זכריה ח טז) [אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו] אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם; והלא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שיש שלום אין משפט!? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? - הוי אומר זה ביצוע; וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח טו) [וימלך דוד על כל ישראל] ויהי דוד עושה משפט וצדקה [לכל עמו] והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט? אלא איזהו משפט שיש בו צדקה? - הוי אומר זה ביצוע.
[כאן מאירה הגמרא:] אתאן לתנא קמא [32]: [33] דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו [34] מתוך ביתו - זה 'משפט וצדקה': משפט לזה וצדקה לזה: משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו.
קשיא ליה לרבי האי 'לכל עמו': 'לעניים' מיבעי ליה!? אלא <רבי אומר:> אף על פי שלא שילם מתוך ביתו - זהו 'משפט וצדקה': משפט לזה וצדקה לזה: משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין: עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן "צאו ובצעו"; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן "צאו ובצעו", שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש [35]: [36] קודם שנתגלע הריב [37]- אתה יכול לנטשו [38], משנתגלע הריב - אי אתה יכול לנטשו.
רבי יהודה בן לקיש אמר: שנים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה [39]: עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להם "אין אני נזקק לכם" שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו [40]; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה יכול לומר להן "איני נזקק לכם", שנאמר: (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון] לא תגורו מפני איש [כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו].
[דומה להמשך התוספתא פ"א מ"ד] רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו [41], וראה [42] זכות לעני וחובה לעשיר [43] - מניין שלא ישתוק [44]? שנאמר 'לא תגורו מפני איש'. [45].
רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש;
ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן [46], שנאמר (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' [לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם] [47];
ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר: (תהלים פב א) [מזמור לאסף] אלהים נצב בעדת אל [בקרב אלהים ישפט]; וכן ביהושפט הוא אומר (דברי הימים ב יט ו) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' [ועמכם בדבר משפט]; שמא יאמר הדיין: "מה לי בצער הזה [48]"? תלמוד לומר [49]: עמכם בדבר משפט [50]: [51]אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות [52].
היכי דמי 'גמר דין' [53]?
אמר רב יהודה אמר רב: "איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי".
אמר רב: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.
איני!? והא רב הונא תלמידיה דרב הוה; כי הוה אתו לקמיה דרב הונא - אמר להו: "אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו"?
מאי 'מצוה' נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה? -
הערות
עריכה- ^ רבי אבהו אדשמואל
- ^ שמואל סבר פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל
- ^ יחידי משמע; במומחה ליכא למימר, מדקתני סיפא 'אם היה מומחה לבית דין'
- ^ בפירקין ד(לקמן דף לג.) מוקי לה שנשא ונתן ביד, מדקתני 'מה שעשה עשוי'
- ^ אלמא דיניה דינא, דאי לא דינא ליהדר
- ^ וכיון דטעה - לאו דין תורה דן
- ^ שמשנה מפורשת שטעה בה
- ^ מחזיר את הדין ואינו משלם מביתו: דכיון דדבר מפורש הוא - אין דינו דין
- ^ הילוך דינא
- ^ הלכך דיניה לא הדר; וכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר - האי בעל דין דנקט לא בעי לשלומי, דאמר ליה "פסקת לי לדינאי"; ומיהו איהו בעי שלומי כיון דסוגיין דעלמא כאידך
- ^ הא דאמרינן דשמואל ורבי אבהו פליגי
- ^ פשרה
- ^ רבנן אמוראי בני הישיבה, ובעו למימר מהכא דבדשמואל ורבי אבהו פליגי
- ^ רבנן ורבי מאיר
- ^ דכתיב (שמואל ב ח טו) 'משפט וצדקה' ואמרינן לקמן דזהו ביצוע; אלמא דאיתקוש למשפט
- ^ פליגי
- ^ רבי מאיר
- ^ רבן שמעון בן גמליאל
- ^ לעיל (דף ה)
- ^ ורבנן דפליגי אדרבי מאיר סברי
- ^ בחד מכשר: דכיון דלא מקשינן ליה לדין - מה לי תרי מה לי חד?
- ^ דכיון דקנו מיניה - למה לי בית דין? לא תהא אלא מתנה בעלמא, ומדעתו והיא מתקיימת!? אלא להכי בעינן תלתא: לייפות כח בית דין: דאף על גב דלא קנו מיניה - לא ניהדרו
- ^ ואפילו נעשית בשלשה
- ^ שאמרו "איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב"
- ^ משבאו לדין
- ^ לדיינים
- ^ המשבח
- ^ וכיון שהיה שומע מחלוקת ביניהם קודם שיבואו לפניו לדין היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהן
- ^ משתעי באהרן: [ההמשך – פסוק ז – הוא:] כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'
- ^ ו'בוצע' לשון גזילה, דכתיב (משלי א יט) 'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח'
- ^ שהיה לו לומר "נחזירנו לאבינו" אחרי שהיו דבריו נשמעין לאחיו
- ^ [רבן שמעון בן גמליאל] דאמר 'אסור לבצוע' - דריש ליה להאי 'משפט וצדקה'
- ^ שהיה דוד
- ^ לבעל דינו
- ^ אם באת לפטור ולהשליך המריבה המשולה כמים כדלקמן ולשום שלום ביניהן
- ^ 'ראשית מדון'
- ^ קודם שתשא ותתן בדין
- ^ פטור אותה: נטשהו ורדוף אחר השלום
- ^ בעל מריבה מטריח דיינין
- ^ הכי גרסינן: שמא יתחייב חזק ונמצא רודפו: רודף את הדיין להפך את הדין
- ^ ובא דין לפני רבו ולא לפניו
- ^ התלמיד
- ^ ורבו טועה בדין
- ^ מניין שלא יחלוק כבוד לרבו וישתוק
- ^ ו(לקמן דף ז.) מפרש מאי משמע ד'לא תגורו' לשון כינוס הוא
- ^ כאילו הן מעידין בהקב"ה, כדאמר (לקמן דף ח.) שמטריחין אותו להחזיר ממון לבעליו
- ^ ואוקמינן במסכת שבועות (דף ל.): 'בעדים הכתוב מדבר'
- ^ שאם אטעה איענש
- ^ ביהושפט [שם]
- ^ לפי מה ש'עם לבבכם': שלבבכם נוטה בדבר, כלומר בטענותיהם – 'עמכם במשפט': לפי אותן דברים תשפוטו ולא תיענשו
- ^ ד
- ^ אין לו לדיין לירא ולמנוע עצמו מן הדין אלא לפי מה שעיניו רואות לידון, ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו ושוב לא יענש
- ^ דאמרינן לעיל שוב אין אתה רשאי לבצוע