ביאור:בבלי סנהדרין דף לט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(יחזקאל יח ב) [מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר] אבות יאכלו בוסר [1] ושיני בנים תקהינה
(ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק [איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים]
(משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו
[2].
אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב (בראשית ב כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן [ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה]
אמרה ליה ברתיה: שבקיה, דאנא מהדרנא ליה! אמרה ליה: תנו לי דוכוס אחד [3]!
אמר לה: למה ליך?
ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב!
אמר לה: ולוואי שיבא עלינו בכל יום!
ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו?
אמר לה: הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא!
אמרה ליה: אייתו לי אומצא דבישרא.
אייתו לה.
אותבה תותי בחשא [4], אפיקתה אמרה ליה: אכול מהאי!
אמר לה: מאיסא לי!
אמרה ליה: ואדם הראשון נמי: אי הות שקילה בהדיא - הוה מאיסא ליה [5]!
אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: ידענא אלהייכו מאי קא עביד [6]?
איתנגד ואיתנח.
אמר ליה: מאי האי?
אמר ליה: בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי!
אמר: מי ידענא היכא ניהו?
אמר ליה: דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת.
אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: כתיב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים [לכלם שמות יקרא] - מאי רבותיה? אנא מצינא למימנא כוכבי!
אייתי חבושי [7], שדינהו בארבילא [8] וקא מהדר להו [9];
אמר ליה: מנינהו!
אמר ליה: אוקמינהו!
אמר ליה: רקיע נמי הכי הדרא.
איכא דאמרי: הכי אמר ליה: מני לי כוכבי [10]!
אמר ליה: אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה?
שדא ידיה לפומיה וקא מני להו.
אמר ליה: דאיכא בפומיך לא ידעת [11], דאיכא ברקיעא ידעת [12]? [13]
אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: מי שברא הרים לא ברא רוח, שנאמר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] [14]!
אלא מעתה גבי אדם דכתיב 'ויברא' (בראשית א כז: ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם) 'וייצר' (בראשית ב ז: וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה) - הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה [15]? [16] טפח על טפח יש בו באדם, ושני נקבים יש בו [17] - מי שברא זה לא ברא זה, שנאמר (תהלים צד ט) הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט [18]!
אמר ליה: אִין [19]!
אמר ליה: ובשעת מיתה כולן נתפייסו [20]?
אמר ליה ההוא אמגושא [21] לאמימר: [22] מפלגך לעילאי [23] דהורמיז [24], מפלגך לתתאי דאהורמיז [25].
אמר ליה: אם כן - היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא [26] בארעיה [27]?
אמר ליה קיסר לרבי תנחום: תא ליהוו כולן לעמא חד!
אמר: לחיי! אנן, דמהלינן, לא מצינן מיהוי כוותייכו [28], אתון מהליתו והוו כוותן!
אמר ליה: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא [29] -לשדיוה לביבר [30]!
שדיוה לביבר ולא אכלוה.
אמר ליה ההוא מינא: האי דלא אכלוה - משום דלא כפין הוא, שדיוה ליה לדידיה [את המין הזה] – ואכלוה!
אמר ליה כופר [קיסר] לרבן גמליאל: אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא, כמה שכינתא איכא?
קרייה [31] לשמעיה [32], מחא ביה באפתקא [33], אמר ליה: אמאי על שמשא [34] בביתיה דכופר [דקיסר]?
אמר ליה [35]: שמשא אכולי עלמא ניחא!
ומה שמשא, דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא, ניחא לכולי עלמא - שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה!
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם גחכן [36] הוא, דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד ד) [ואתה] שכב על צדך השמאלי [ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם] וכתיב (יחזקאל ד ו) [וכלית את אלה] ושכבת על צדך הימני [שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך]!
אתא ההוא תלמידא, אמר ליה: מאי טעמא דשביעתא [37]?
אמר להו: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו [38]: אמר הקב"ה לישראל: "זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא [39]", והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו: מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא - הורג את כולן, אם רחמן הוא - הורג חֶצְיָם; אם רחמן מלא רחמים הוא - מייסר הגדולים שבהן ביסורין; אף כך: הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל.
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא דכתיב (שמות כה ב) [דבר אל בני ישראל] ויקחו לי תרומה [מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי] ; כי קבריה למשה במאי טביל? וכי תימא במיא - והכתיב (ישעיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים [ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים]?
אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב (ישעיהו סו) כי הנה ה' באש יבא
ומי סלקא טבילותא בנורא?
אמר ליה: אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב (במדבר לא כג) [כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא] וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים [40] [## ואף על פי שכתוב בפסוק: אך במי נדה יתחטא – ולפיכך מנין שטהרתו באש? לפיכך רש"י אומר 'דחייה דחייה ודרש להו’]
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא: כתיב (שמואל ב ז כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ [אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו] - מאי רבותייהו? אתון נמי ערביתו בהדן, דכתיב (ישעיהו מ יז) כל הגוים כאין נגדו [מאפס ותהו נחשבו לו] [41]?
אמר ליה: מדידכו אסהידו עלן [42], דכתיב
(במדבר כג ט) [כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן] ובגוים לא יתחשב [43].
רבי אלעזר רמי כתיב (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל [ורחמיו על כל מעשיו], וכתיב (איכה ג כה) טוב ה' לקוויו [לנפש תדרשנו]!? משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה - משקה את כולו [44], כשהוא עודר [45] - אינו עודר אלא טובים שבהם [46].
לפיכך כל אחד ואחד כו' [חייב לומר "בשבילי נברא העולם"]:
(מלכים א כב לו) ויעבר הָרִנָּה במחנה [כבא השמש לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו] [47] אמר רבי אחא בר חנינא: (משלי יא י) [בטוב צדיקים תעלץ קריה ו]באבוד רשעים רנה [48] באבוד אחאב בן עמרי רנה [49].
ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב [50] (דברי הימים ב כ כא) [ויועץ אל העם ויעמד משררים לה' ומהללים להדרת קדש] בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו 'כי טוב [51]'? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמות יד כ) ’[ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה] ולא קרב זה אל זה כל הלילה'? - באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה; אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?
אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש; דיקא נמי דכתיב 'יָשִׂישׂ' [52] (דברים כח סג: והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה) ולא כתיב 'יָשׂוּשׂ' - שמע מינה.
[53] (מלכים א כב לח) [וישטף את הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את דמו] הזונות רחצו וגו' [כדבר ה' אשר דבר] אמר רבי אלעזר: למרק [54] שתי חזיונות [55]: אחת של מיכיהו ואחת של אליהו: במיכיהו כתיב (מלכים א כב כח) [ויאמר מיכיהו] אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי [ויאמר שמעו עמים כלם]; באליהו כתיב (מלכים א כא) [ודברת אליו לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר ה’] במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות [ילקו הכלבים את דמך גם אתה]
רבא אמר: זונות ממש! אחאב - איש מצונן היה [56] ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם [57].
(מלכים א כב לד) ואיש משך בקשת לתומו ויכה [את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי]; רבי אלעזר אמר: לפי תומו; רבא אמר: לתמם [58] שתי חזיונות: אחת של מיכיהו ואחת של אליהו.
סימן קר"א וזכ"ה באדו"ם:
כתיב (מלכים א יח ג) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה' מאד; מאי קאמר קרא [59]?
אמר רבי יצחק: אמר ליה: ביעקב כתיב (בראשית ל כז) [ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך] נחשתי ויברכני ה' בגללך; ביוסף כתיב (בראשית לט ה) [ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף [ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה] ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא 'ירא אלהים אתה'; יצתה בת קול ואמרה 'ועובדיה היה ירא את ה' מאד', אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה!
אמר רבי אבא: גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם: דאילו באברהם [60]לא כתיב 'מאד' ובעובדיהו כתיב 'מאד'.
אמר רבי יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות [61]? - מפני שהחביא מאה נביאים במערה, שנאמר (מלכים א יח ד) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו' [וכלכלם לחם ומים];
מאי שנא 'חמשים איש' [62]?
אמר רבי אלעזר: מיעקב למד, שנאמר (בראשית לב ט) [ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו] והיה המחנה הנשאר לפליטה;
רבי אבהו אמר: לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים [63].
(עובדיה א א) חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' [שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה]; מאי שנא עובדיה לאדום [64]?
אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים [65] ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים [66] ולא למד ממעשיהם.
אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר: עובדיה - גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אִבָּא [67] ניזיל ביה נרגא [68]!
(שמואל ב ח ב) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה [וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה]; אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: היינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא.
כי אתא רב דימי אמר: ירך מתוכה מסרחת [69].
(מלכים ב ג כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה [ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ]; רב ושמואל: חד אמר לשם שמים, וחד אמר לשם עבודה זרה;
בשלמא למאן דאמר לשם שמים - היינו דכתיב 'ויהי קצף גדול על ישראל' אלא למאן דאמר לשם עבודה זרה - אמאי 'ויהי קצף'?
כדרבי יהושע בן לוי, דריב"ל רמי: כתיב (יחזקאל ה ז) [לכן כה אמר ה' אלקים יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם] וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם, וכתיב (יחזקאל יא יב) [וידעתם כי אני ה' אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם] וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם? - כמתוקנין שבהם לא עשיתם [70], כמקולקלין שבהם עשיתם [71].
[72] ויסעו מעליו וישובו לארץ - אמר רבי חנינא בר פפא: באותה שעה ירדו שונאיהן של ישראל למדריגה התחתונה [73].
(מלכים א א ד) והנערה יפה עד מאד [ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה]; אמר רבי חנינא בר פפא: עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, דכתיב 'עד מאד', ולא מאד בכלל [74].
הדרן עלך אחד דיני ממונות
סנהדרין פרק חמישי היו בודקין
הערות
עריכה- ^ ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים
- ^ משל הוא: שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת, וכשבא ליכנס - חָברו עליו במקלות; בא להרוג את השועל, אמר: "לא הלקוך אלא בשביל אביך, שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב"; אמר לו "ובשביל אבא אני לוקה"? אמר לו "הן: האבות יאכלו בוסר וגו', אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע"! בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים; נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה, ודלי התחתון עלה; אמר לו הזאב: "למה אתה נכנס לשם? אמר לו "יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע" והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה; אמר לו "אני היאך ארד"? אמר לו: "הכנס אתה בדלי העליון" נכנס, והכביד, וירד, ודלי שהשועל עליו עלה! אמר לו: "היאך אני עולה"? אמר לו: צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו - לא כך כתיב מאזני צדק וגו'
- ^ שופט לנקום נקמה
- ^ תחת הרמץ: קלינ"י בלע"ז; וכן דרך צלייתה, ומתוך שראה אותה בגנותה -נמאסת עליו
- ^ שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה
- ^ מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני
- ^ קדוני"ץ בלע"ז
- ^ קרובי"ל בלע"ז
- ^ סביב סביב בארבילא
- ^ מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם
- ^ שצריך אתה למנותם
- ^ בלא מנין
- ^ ולמנותם אינך יכול!
- ^ שזה נקרא 'יוצר' וזה נקרא 'בורא', ושני שמות הם
- ^ הכי נמי מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה
- ^ ואם תאמר כן הוא, תינח באברים המרוחקים, מיהו
- ^ ובאותו טפח יש בו שני נקבים: האוזן והעין
- ^ קרי להאי 'נוטע אוזן' ולהאי 'יוצר עין' - תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח
- ^ הן
- ^ וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו - הבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו
- ^ מכשף
- ^ ויודע אני על ידי כישוף
- ^ דמחצייך ולמעלה
- ^ שד, כדאמר 'הורמיז בר לילתא' - בבא בתרא (דף עג.)
- ^ הקדוש ברוך הוא קרי הכי
- ^ סרוחים
- ^ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו? שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים
- ^ שאי אפשר להיות לנו ערלה
- ^ נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו
- ^ מקום חיות רעות של מלכות
- ^ רבן גמליאל
- ^ דכופר
- ^ הכהו על צוארו
- ^ חמה
- ^ כופר
- ^ חוכא דמשחק בנביאיו
- ^ למה צוה הקב"ה על השמיטה
- ^ שתהא מועלת לשניהם כמו (אסתר ג ח) 'אין שווה להניחם'
- ^ ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו
- ^ דחייה דחייה ודרש להו הכי: כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים
- ^ גם אתכם לא הוציא מן הכלל
- ^ נביאים שיצאו מכם, דהיינו בלעם, שהיה נכרי - והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל
- ^ כל מקום שהוזכרו שם נכרי - לא הוזכרו ישראל כלל
- ^ אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים, לפי שאינו אלא טורח אחד
- ^ חופר; דהוי טורח לכל אחד ואחד
- ^ כך הקב"ה זן טובים ורעים - הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה, שהכל שלו; אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר - אינו אלא לקוויו
- ^ מדלא כתיב 'רנה' משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא, שכבר הוזכרה; והיכן הוזכרה -
- ^ והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה
- ^ וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל
- ^ ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו
- ^ משמע: כי טוב בעיניו הודאה ושמחה
- ^ ישיש אחרים: שונאיכם
- ^ באחאב כתיב במיתתו:
- ^ ללטוש ולהאיר
- ^ כלומר: רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו
- ^ לא היה אוהב תשמיש
- ^ והיינו 'רחצו': אותן שתי צורות נרחצו מדמו
- ^ להשלים
- ^ מאי ענין 'עובדיה היה ירא' אצל 'ויקרא אחאב'
- ^ כתיב (בראשית כב) ירא אלהים אתה, ו
- ^ שהרי גר היה, ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל, כדכתיב (בראשית יז ז) 'להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך'
- ^ ולא החביא כולן במערה אחת
- ^ מערות שלו לא היו מחזיקות יותר
- ^ ולא נתנבא נבואה אחרת? למה נבחר לו לזו משאר הנביאים
- ^ אחאב ואיזבל
- ^ יצחק ורבקה
- ^ יער
- ^ מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד, ויקצצו בו את היער; וכן עובדיה לאדום ודוד למואב - והוא יצא מרות המואביה:
- ^ מגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון
- ^ כמו עגלון מלך מואב, שהיה מכבד את השם: כשאמר לו אהוד 'דבר אלהים לי אליך [המלך]’ מיד 'ויקם מעל הכסא' (שופטים ג יט-כ)
- ^ כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לעבודה זרה - כך היו ישראל עושין; ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו
- ^ סוף הפסוק במלכים ב ג,כז
- ^ [כתוב] 'לארץ’’: מדלא כתיב 'לארצם' - הכי קאמר: לשפלות ולתחתית שבו, שנגזר עליהם פורענות
- ^ ובשרה כתיב (בראשית יב יד) 'כי יפה היא מאד'; והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל: דדרש 'מאד' דכתיב בעובדיהו