ביאור:בבלי סנהדרין דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(יחזקאל יח ב) [מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר] אבות יאכלו בוסר [1] ושיני בנים תקהינה

(ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק [איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים]

(משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו

[2].

אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב (בראשית ב כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן [ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה]

אמרה ליה ברתיה: שבקיה, דאנא מהדרנא ליה! אמרה ליה: תנו לי דוכוס אחד [3]!

אמר לה: למה ליך?

ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב!

אמר לה: ולוואי שיבא עלינו בכל יום!

ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו?

אמר לה: הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא!

אמרה ליה: אייתו לי אומצא דבישרא.

אייתו לה.

אותבה תותי בחשא [4], אפיקתה אמרה ליה: אכול מהאי!

אמר לה: מאיסא לי!

אמרה ליה: ואדם הראשון נמי: אי הות שקילה בהדיא - הוה מאיסא ליה [5]!

אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: ידענא אלהייכו מאי קא עביד [6]?

איתנגד ואיתנח.

אמר ליה: מאי האי?

אמר ליה: בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי!

אמר: מי ידענא היכא ניהו?

אמר ליה: דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת.

אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: כתיב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים [לכלם שמות יקרא] - מאי רבותיה? אנא מצינא למימנא כוכבי!

אייתי חבושי [7], שדינהו בארבילא [8] וקא מהדר להו [9];

אמר ליה: מנינהו!

אמר ליה: אוקמינהו!

אמר ליה: רקיע נמי הכי הדרא.

איכא דאמרי: הכי אמר ליה: מני לי כוכבי [10]!

אמר ליה: אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה?

שדא ידיה לפומיה וקא מני להו.

אמר ליה: דאיכא בפומיך לא ידעת [11], דאיכא ברקיעא ידעת [12]? [13]

אמר ליה קיסר [כופר] לרבן גמליאל: מי שברא הרים לא ברא רוח, שנאמר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] [14]!

אלא מעתה גבי אדם דכתיב 'ויברא' (בראשית א כז: ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם) 'וייצר' (בראשית ב ז: וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה) - הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה [15]? [16] טפח על טפח יש בו באדם, ושני נקבים יש בו [17] - מי שברא זה לא ברא זה, שנאמר (תהלים צד ט) הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט [18]!

אמר ליה: אִין [19]!

אמר ליה: ובשעת מיתה כולן נתפייסו [20]?

אמר ליה ההוא אמגושא [21] לאמימר: [22] מפלגך לעילאי [23] דהורמיז [24], מפלגך לתתאי דאהורמיז [25].

אמר ליה: אם כן - היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא [26] בארעיה [27]?

אמר ליה קיסר לרבי תנחום: תא ליהוו כולן לעמא חד!

אמר: לחיי! אנן, דמהלינן, לא מצינן מיהוי כוותייכו [28], אתון מהליתו והוו כוותן!

אמר ליה: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא [29] -לשדיוה לביבר [30]!

שדיוה לביבר ולא אכלוה.

אמר ליה ההוא מינא: האי דלא אכלוה - משום דלא כפין הוא, שדיוה ליה לדידיה [את המין הזה] – ואכלוה!

אמר ליה כופר [קיסר] לרבן גמליאל: אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא, כמה שכינתא איכא?

קרייה [31] לשמעיה [32], מחא ביה באפתקא [33], אמר ליה: אמאי על שמשא [34] בביתיה דכופר [דקיסר]?

אמר ליה [35]: שמשא אכולי עלמא ניחא!

ומה שמשא, דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא, ניחא לכולי עלמא - שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה!

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם גחכן [36] הוא, דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד ד) [ואתה] שכב על צדך השמאלי [ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם] וכתיב (יחזקאל ד ו) [וכלית את אלה] ושכבת על צדך הימני [שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך]!

אתא ההוא תלמידא, אמר ליה: מאי טעמא דשביעתא [37]?

אמר להו: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו [38]: אמר הקב"ה לישראל: "זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא [39]", והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו: מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא - הורג את כולן, אם רחמן הוא - הורג חֶצְיָם; אם רחמן מלא רחמים הוא - מייסר הגדולים שבהן ביסורין; אף כך: הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא דכתיב (שמות כה ב) [דבר אל בני ישראל] ויקחו לי תרומה [מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי] ; כי קבריה למשה במאי טביל? וכי תימא במיא - והכתיב (ישעיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים [ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים]?

אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב (ישעיהו סו) כי הנה ה' באש יבא

ומי סלקא טבילותא בנורא?

אמר ליה: אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב (במדבר לא כג) [כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא] וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים [40] [## ואף על פי שכתוב בפסוק: אך במי נדה יתחטא – ולפיכך מנין שטהרתו באש? לפיכך רש"י אומר 'דחייה דחייה ודרש להו’]

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא: כתיב (שמואל ב ז כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ [אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו] - מאי רבותייהו? אתון נמי ערביתו בהדן, דכתיב (ישעיהו מ יז) כל הגוים כאין נגדו [מאפס ותהו נחשבו לו] [41]?

אמר ליה: מדידכו אסהידו עלן [42], דכתיב


עמוד ב

(במדבר כג ט) [כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן] ובגוים לא יתחשב [43].

רבי אלעזר רמי כתיב (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל [ורחמיו על כל מעשיו], וכתיב (איכה ג כה) טוב ה' לקוויו [לנפש תדרשנו]!? משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה - משקה את כולו [44], כשהוא עודר [45] - אינו עודר אלא טובים שבהם [46].

לפיכך כל אחד ואחד כו' [חייב לומר "בשבילי נברא העולם"]:

(מלכים א כב לו) ויעבר הָרִנָּה במחנה [כבא השמש לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו] [47] אמר רבי אחא בר חנינא: (משלי יא י) [בטוב צדיקים תעלץ קריה ו]באבוד רשעים רנה [48] באבוד אחאב בן עמרי רנה [49].

ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב [50] (דברי הימים ב כ כא) [ויועץ אל העם ויעמד משררים לה' ומהללים להדרת קדש] בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו 'כי טוב [51]'? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמות יד כ) ’[ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה] ולא קרב זה אל זה כל הלילה'? - באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה; אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?

אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש; דיקא נמי דכתיב 'יָשִׂישׂ' [52] (דברים כח סג: והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה) ולא כתיב 'יָשׂוּשׂ' - שמע מינה.

[53] (מלכים א כב לח) [וישטף את הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את דמו] הזונות רחצו וגו' [כדבר ה' אשר דבר] אמר רבי אלעזר: למרק [54] שתי חזיונות [55]: אחת של מיכיהו ואחת של אליהו: במיכיהו כתיב (מלכים א כב כח) [ויאמר מיכיהו] אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי [ויאמר שמעו עמים כלם]; באליהו כתיב (מלכים א כא) [ודברת אליו לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר ה’] במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות [ילקו הכלבים את דמך גם אתה]

רבא אמר: זונות ממש! אחאב - איש מצונן היה [56] ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם [57].

(מלכים א כב לד) ואיש משך בקשת לתומו ויכה [את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי]; רבי אלעזר אמר: לפי תומו; רבא אמר: לתמם [58] שתי חזיונות: אחת של מיכיהו ואחת של אליהו.

סימן קר"א וזכ"ה באדו"ם:

כתיב (מלכים א יח ג) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה' מאד; מאי קאמר קרא [59]?

אמר רבי יצחק: אמר ליה: ביעקב כתיב (בראשית ל כז) [ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך] נחשתי ויברכני ה' בגללך; ביוסף כתיב (בראשית לט ה) [ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף [ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה] ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא 'ירא אלהים אתה'; יצתה בת קול ואמרה 'ועובדיה היה ירא את ה' מאד', אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה!

אמר רבי אבא: גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם: דאילו באברהם [60]לא כתיב 'מאד' ובעובדיהו כתיב 'מאד'.

אמר רבי יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות [61]? - מפני שהחביא מאה נביאים במערה, שנאמר (מלכים א יח ד) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו' [וכלכלם לחם ומים];

מאי שנא 'חמשים איש' [62]?

אמר רבי אלעזר: מיעקב למד, שנאמר (בראשית לב ט) [ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו] והיה המחנה הנשאר לפליטה;

רבי אבהו אמר: לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים [63].

(עובדיה א א) חזון עובדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' [שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה]; מאי שנא עובדיה לאדום [64]?

אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים [65] ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים [66] ולא למד ממעשיהם.

אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר: עובדיה - גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אִבָּא [67] ניזיל ביה נרגא [68]!

(שמואל ב ח ב) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה [וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה]; אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: היינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא.

כי אתא רב דימי אמר: ירך מתוכה מסרחת [69].

(מלכים ב ג כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה [ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ]; רב ושמואל: חד אמר לשם שמים, וחד אמר לשם עבודה זרה;

בשלמא למאן דאמר לשם שמים - היינו דכתיב 'ויהי קצף גדול על ישראל' אלא למאן דאמר לשם עבודה זרה - אמאי 'ויהי קצף'?

כדרבי יהושע בן לוי, דריב"ל רמי: כתיב (יחזקאל ה ז) [לכן כה אמר ה' אלקים יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם] וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם, וכתיב (יחזקאל יא יב) [וידעתם כי אני ה' אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם] וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם? - כמתוקנין שבהם לא עשיתם [70], כמקולקלין שבהם עשיתם [71].

[72] ויסעו מעליו וישובו לארץ - אמר רבי חנינא בר פפא: באותה שעה ירדו שונאיהן של ישראל למדריגה התחתונה [73].

(מלכים א א ד) והנערה יפה עד מאד [ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה]; אמר רבי חנינא בר פפא: עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, דכתיב 'עד מאד', ולא מאד בכלל [74].

הדרן עלך אחד דיני ממונות


סנהדרין פרק חמישי היו בודקין

הערות עריכה

  1. ^ ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים
  2. ^ משל הוא: שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת, וכשבא ליכנס - חָברו עליו במקלות; בא להרוג את השועל, אמר: "לא הלקוך אלא בשביל אביך, שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב"; אמר לו "ובשביל אבא אני לוקה"? אמר לו "הן: האבות יאכלו בוסר וגו', אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע"! בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים; נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה, ודלי התחתון עלה; אמר לו הזאב: "למה אתה נכנס לשם? אמר לו "יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע" והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה; אמר לו "אני היאך ארד"? אמר לו: "הכנס אתה בדלי העליון" נכנס, והכביד, וירד, ודלי שהשועל עליו עלה! אמר לו: "היאך אני עולה"? אמר לו: צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו - לא כך כתיב מאזני צדק וגו'
  3. ^ שופט לנקום נקמה
  4. ^ תחת הרמץ: קלינ"י בלע"ז; וכן דרך צלייתה, ומתוך שראה אותה בגנותה -נמאסת עליו
  5. ^ שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה
  6. ^ מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני
  7. ^ קדוני"ץ בלע"ז
  8. ^ קרובי"ל בלע"ז
  9. ^ סביב סביב בארבילא
  10. ^ מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם
  11. ^ שצריך אתה למנותם
  12. ^ בלא מנין
  13. ^ ולמנותם אינך יכול!
  14. ^ שזה נקרא 'יוצר' וזה נקרא 'בורא', ושני שמות הם
  15. ^ הכי נמי מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה
  16. ^ ואם תאמר כן הוא, תינח באברים המרוחקים, מיהו
  17. ^ ובאותו טפח יש בו שני נקבים: האוזן והעין
  18. ^ קרי להאי 'נוטע אוזן' ולהאי 'יוצר עין' - תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח
  19. ^ הן
  20. ^ וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו - הבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו
  21. ^ מכשף
  22. ^ ויודע אני על ידי כישוף
  23. ^ דמחצייך ולמעלה
  24. ^ שד, כדאמר 'הורמיז בר לילתא' - בבא בתרא (דף עג.)
  25. ^ הקדוש ברוך הוא קרי הכי
  26. ^ סרוחים
  27. ^ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו? שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים
  28. ^ שאי אפשר להיות לנו ערלה
  29. ^ נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו
  30. ^ מקום חיות רעות של מלכות
  31. ^ רבן גמליאל
  32. ^ דכופר
  33. ^ הכהו על צוארו
  34. ^ חמה
  35. ^ כופר
  36. ^ חוכא דמשחק בנביאיו
  37. ^ למה צוה הקב"ה על השמיטה
  38. ^ שתהא מועלת לשניהם כמו (אסתר ג ח) 'אין שווה להניחם'
  39. ^ ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו
  40. ^ דחייה דחייה ודרש להו הכי: כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים
  41. ^ גם אתכם לא הוציא מן הכלל
  42. ^ נביאים שיצאו מכם, דהיינו בלעם, שהיה נכרי - והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל
  43. ^ כל מקום שהוזכרו שם נכרי - לא הוזכרו ישראל כלל
  44. ^ אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים, לפי שאינו אלא טורח אחד
  45. ^ חופר; דהוי טורח לכל אחד ואחד
  46. ^ כך הקב"ה זן טובים ורעים - הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה, שהכל שלו; אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר - אינו אלא לקוויו
  47. ^ מדלא כתיב 'רנה' משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא, שכבר הוזכרה; והיכן הוזכרה -
  48. ^ והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה
  49. ^ וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל
  50. ^ ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו
  51. ^ משמע: כי טוב בעיניו הודאה ושמחה
  52. ^ ישיש אחרים: שונאיכם
  53. ^ באחאב כתיב במיתתו:
  54. ^ ללטוש ולהאיר
  55. ^ כלומר: רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו
  56. ^ לא היה אוהב תשמיש
  57. ^ והיינו 'רחצו': אותן שתי צורות נרחצו מדמו
  58. ^ להשלים
  59. ^ מאי ענין 'עובדיה היה ירא' אצל 'ויקרא אחאב'
  60. ^ כתיב (בראשית כב) ירא אלהים אתה, ו
  61. ^ שהרי גר היה, ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל, כדכתיב (בראשית יז ז) 'להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך'
  62. ^ ולא החביא כולן במערה אחת
  63. ^ מערות שלו לא היו מחזיקות יותר
  64. ^ ולא נתנבא נבואה אחרת? למה נבחר לו לזו משאר הנביאים
  65. ^ אחאב ואיזבל
  66. ^ יצחק ורבקה
  67. ^ יער
  68. ^ מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד, ויקצצו בו את היער; וכן עובדיה לאדום ודוד למואב - והוא יצא מרות המואביה:
  69. ^ מגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון
  70. ^ כמו עגלון מלך מואב, שהיה מכבד את השם: כשאמר לו אהוד 'דבר אלהים לי אליך [המלך]’ מיד 'ויקם מעל הכסא' (שופטים ג יט-כ)
  71. ^ כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לעבודה זרה - כך היו ישראל עושין; ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו
  72. ^ סוף הפסוק במלכים ב ג,כז
  73. ^ [כתוב] 'לארץ’’: מדלא כתיב 'לארצם' - הכי קאמר: לשפלות ולתחתית שבו, שנגזר עליהם פורענות
  74. ^ ובשרה כתיב (בראשית יב יד) 'כי יפה היא מאד'; והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל: דדרש 'מאד' דכתיב בעובדיהו