ביאור:בבלי סנהדרין דף צט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אימתי אתי משיח?
אמר ליה: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי
אמר ליה: מילט קא לייטת לי?
אמר ליה: קרא כתיב! (ישעיהו ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.
תניא: רבי אליעזר אומר: ימות המשיח - ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור [ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי] [1];
רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר (ישעיהו כג טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צוֹר שבעים שנה כימי מלך אחד [מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה] - איזהו 'מלך מיוחד'? - הוי אומר זה משיח.
רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים [2].
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה [3].
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל [4]: חזקיה - אימת הוה? - בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי [5] בבית שני, ואמר [6] (זכריה ט ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות [7].
תניא אידך: רבי אליעזר: אומר ימות המשיח ארבעים שנה: כתיב הכא (דברים ח ג) ויענך וירעיבך ויאכילך [את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם [פסוק ד] שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה]; וכתיב התם (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.
רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה! כתיב הכא (בראשית טו יג) [ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם] ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב התם (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו [שנות ראינו רעה].
[## נראה לי שהביאו את הפסוק 'שמחנו' בדברי רבי אליעזר מדברי רבי דוסא, כי בהמשך הפסוק שביא רבי אליעזר כתוב גם ארבעים שנה ולא היה צריך פסוק מתהלים.]
רבי אומר: שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר (ישעיהו סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה [8].
מאי 'יום נקם בלבי'?
אמר רבי יוחנן: ללבי גליתי, לאֵבָרַיי לא גליתי [9].
רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל - שבעת אלפים שנה, שנאמר (ישעיהו סב ה) [כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך] ומשוש חתן על כלה [10] ישיש עליך אלהיך [11].
אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח: כמיום שנברא העולם ועד עכשיו [12], שנאמר (דברים יא כא) [למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם] כימי השמים על הארץ [13].
רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר (ישעיהו נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי [מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך] [14].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו [15] אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא (ישעיהו סד ג) [ומעולם לא שמעו לא האזינו] עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו [16].
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך
ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: <א"ר [כנראה גירסה נכונה, שהרי רבי אבהו תלמיד רבי יוחנן, וצ"ל: 'ופליגא דרבי אבהו א"ר, דאמר רבי אבהו א"ר'; השאלה היא אם הכוונה ל'אמר רב' או ל'אמר רבי’]>: מקום שבעלי תשובה עומדין שם - צדיקים אינן עומדין שם [17], שנאמר (ישעיהו נז יט) [בורא נוב שפתים] שלום שלום לרחוק ולקרוב [אמר ה' ורפאתיו]: ברישא רחוק [18] והדר קרוב [19]: מאי 'רחוק'? - רחוק דמעיקרא, ומאי [20] ’[שלום] קרוב'? - קרוב דמעיקרא ודהשתא [21];
ורבי יוחנן אמר: 'לרחוק' - שהוא רחוק מעבירה [22], 'קרוב' - שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו; אבל תלמידי חכמים עצמן - עין לא ראתה אלהים זולתך.
מאי 'עין לא ראתה'?
אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
ריש לקיש אמר: זה 'עדן'- לא ראתה עין מעולם; ואם תאמר: אדם היכן דר? – בגן; ואם תאמר 'גן הוא עדן' - תלמוד לומר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן [ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים].
והאומר אין תורה מן השמים וכו':
תנו רבנן: (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת [הנפש ההוא עונה בה] - זה האומר 'אין תורה מן השמים';
דבר אחר: 'כי דבר ה' בזה' - זה אפיקורוס
דבר אחר: 'כי דבר ה' בזה' - זה המגלה פנים בתורה [23]; 'ואת מצותו הפר' - זה המפר ברית בשר [24]; 'הכרת תכרת': הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא; מכאן [25] אמר רבי אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות [26], והמפר בריתו של אברהם אבינו [27], והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים - אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא [28].
תניא אידך: 'כי דבר ה' בזה' - זה האומר 'אין תורה מן השמים'; ואפילו אמר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה, שלא אֲמָרוֹ הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו' - זהו 'כי דבר ה' בזה'; ואפילו אמר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה [29], מקל וחומר זה, מגזרה שוה זו [30]' - זה הוא 'כי דבר ה' בזה'!
תניא: היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה - זה הוא 'דבר ה' [=תורה] בזה [שאינו מלמדה]’.
רבי נתן אומר: כל מי שאינו משגיח על המשנה [31].
רבי נהוראי אומר: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק.
רבי ישמעאל אומר: זה העובד עבודה זרה [32].
מאי משמעה?
דתנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה [ומצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה] - זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני: (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך [אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים] [פסוק ג] לא יהיה לך אלהים אחרים [על פני].
רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה [33] - דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.
רבי יהושע אומר: כל הלומד תורה ומשכחה - דומה לאשה שיולדת וקוברת,
רבי עקיבא אומר:
זמר בכל יום זמר בכל יום [34].
אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא? - שנאמר (משלי טז כו) נפש עָמֵל עָמְלָה לו [35] כי אָכַף עליו פיהו [36] - הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר [37].
אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא, שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד [ובני רשף יגביהו עוף]; איני יודע אם לעמל פֶּה נברא, אם לעמל מלאכה נברא; כשהוא אומר 'כי אכף עליו פיהו' - הוי אומר לעמל פֶּה נברא; ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא,
והיינו דאמר רבא: כולהו גופי - דרופתקי נינהו [38] טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא [39].
(משלי ו לב) ונואף אשה חסר לב [משחית נפשו הוא יעשנה] - אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים [40], שנאמר (משלי כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך [41].
תנו רבנן: (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי; אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) [ויהיו בני לוטן חרי והימם] ואחות לוטן תמנע [42]? [43]; (בראשית לו יב) ותמנע היתה פלגש לאליפז [בן עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת עשו]? (בראשית ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה [ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך [פסוק טו] ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך] [44]?
יצאה בת קול ואמרה לו (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי [פסוק כא] אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך; ועליו מפורש בקבלה (ישעיהו ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה [45]; מאי 'כעבות העגלה'? - אמר רב אסי: יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה דאתן עלה.
מיהת 'אחות לוטן תמנע' - מאי היא?
תמנע - בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית לו כט) [אלה אלופי החרי] אלוף לוטן [אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה] (בראשית לו מ) [ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם] אלוף תמנע [אלוף עלוה אלוף יתת]; וכל 'אלוף' = מלכותא בלא תאגא היא [46];
בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה: "מוטב תהא שפחה לאומה זו [47] ולא תהא גבירה לאומה אחרת" [48]! נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל.
מאי טעמא?
דלא איבעי להו לרחקה [49].
(בראשית ל יד) [וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך]
'וילך ראובן בימי קציר חטים' - אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל [50];
'וימצא דודאים בשדה' - מאי דודאים?
אמר רב: יברוחי [51];
לוי אמר: סיגלי
רבי יונתן אמר: <סיבסוך> [סביסקי] [52].
אמר רבי אלכסנדרי: כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר (ישעיהו כז ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי [53];
רב אמר: כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר (ישעיהו נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ [ולאמר לציון עמי אתה] [54].
<אמר ריש לקיש> רבי יוחנן אמר: אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר 'ובצל ידי כסיתיך'
ולוי אמר: אף מקרב את הגאולה, שנאמר 'ולאמר לציון עמי אתה'.
אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב ה) [ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו] ואת הנפש אשר עשו בחרן [ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען] [55]
רבי <אליעזר> [אלעזר] אומר: כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם [למען תשכילו את כל אשר תעשון].
רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, שנאמר 'ועשיתם אותם' אל תקרי 'אותם' אלא 'אתם'.
אמר רבי אבהו: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה [56], שנאמר (שמות יז) ומטך אשר הכית בו את היאר וכי משה הכהו? והלא אהרן הכהו [57]!? - אלא לומר לך: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
אפיקורוס: רבי ורבי חנינא אמרי תרוייהו: זה המבזה תלמיד חכם!
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם.
בשלמא למאן דאמר 'המבזה חבירו בפני תלמיד חכם' אפיקורוס הוי, 'מבזה תלמיד חכם עצמו' 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה' הוי [58], אלא למאן דאמר 'מבזה תלמיד חכם עצמו' אפיקורוס הוי [59] – 'מגלה פנים בתורה' כגון מאי [60]?
כגון מנשה בן חזקיה [61].
ואיכא דמתני לה אסיפא [62]: מגלה פנים בתורה: רב ורבי חנינא אמרי: זה המבזה תלמיד חכם; רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם;
בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו - מגלה פנים בתורה הוי, 'מבזה חבירו בפני תלמיד חכם' - אפיקורוס הוי; אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם - מגלה פנים בתורה הוי, אפיקורוס כגון מאן?
אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי: מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו! [63]
אמר ליה אביי: האי 'מגלה פנים בתורה' נמי הוא [64], דכתיב (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי [65].
אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה [66], שנאמר (בראשית יח כו) [ויאמר ה' אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר] ונשאתי לכל המקום בעבורם; אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי, ואמר: "הכי אמרינן התם", ולא אמר "הכי אמר מר"
רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי "מאי אהני לן רבנן מעולם
הערות
עריכה- ^ 'אקוט בדור' - אקח ישראל ואמלוך עליהם; כמו 'נקטיה ארבעים שנה'; אקוט בְּדוֹר' - בדור קטן של ארבעים שנה, שהוא משונה מדורות שלפניו; ומסתמא היינו משיח, ששינוין גדולים יהיו בדורו; ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר, אבל מדכתיב 'אקוט' משמע אף להבא היה מתנבא
- ^ כלומר: בהדי משיח, שכתב בו (תהלים עב יז) לפני שמש ינון שמו - ייראוך ישראל, ולפני ירח: לפני מלכות בית דוד, שנמשל כירח, כדכתיב (שם פט,לח) 'כירח יכון עולם וגו' - כמו כן ייראוך דור דורים: דור אחד דורים שנים - הרי שלשה
- ^ אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו
- ^ ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן
- ^ על משיח
- ^ בתרי עשר
- ^ ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון, אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש
- ^ [ליום נקם של מרגלים - ארבעים יום: מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום, כדכתיב (במדבר יד לד) 'יום לשנה יום לשנה וגו' - כך שנת גאולי באה: שנה ליום, שנה ליום: שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה: שנת גאולי במקרא זה - נותנים שנה אחת; ואית דגרסי 'רבי אומר שס"ה אלפים שנה, דכתיב שנת גאולי באה, ושנה של הקב"ה הכי הוי, דכתיב (תהלים צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום
- ^ שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר
- ^ שבעת ימי המשתה - כן
- ^ שבעת ימים; ויומו של הקב"ה אלף שנה
- ^ ימות המשיח [כנראה בגירסת רש"י הבאת דברי שמואל התחילו 'כמיום’]
- ^ ולא עמדו בארצם כל כך, אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח
- ^ כמו כימי נח: כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ - כן נשבעתי כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה הזמן
- ^ טובה לישראל
- ^ 'עין לא ראתה' - דאין קץ לדבר
- ^ דגדול כחן של בעלי תשובה: שאין בריה יכולה לעמוד (לפניהם) [במחיצתם]
- ^ שנתרחק מן הקב"ה
- ^ ואחר כך שב אליו בתשובה
- ^ והדר
- ^ צדיק גמור, דגדול כחן של בעלי תשובה
- ^ כל ימיו דהיינו צדיק גמור
- ^ אפיקורוס ומגלה פנים מפורש לקמן
- ^ מילה
- ^ מן הפסוק הזה שכתוב 'כי דבר ה' בזה'
- ^ חולו של מועד
- ^ היינו 'את בריתי הפר'
- ^ מחלל את הקדשים דמחלל קדשים ומבזה מועדות ומגלה פנים כו' היינו דבר ה' בזה, דבזיון הוא
- ^ חסרות ויתרות
- ^ לא גמר מרבו
- ^ זה שעושה כמו שאינה עיקר
- ^ היינו 'דבר ה’’: דבור שדבר הקב"ה בעצמו לישראל: ד'אנכי' ו'לא יהיה לך' - מפי הגבורה שמענום
- ^ לשנותה
- ^ היה מסדר למודך אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים
- ^ מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו
- ^ מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד, כאוכף שעל החמור; לישנא אחרינא 'זמר': כלומר: שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זַמָּר - כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו
- ^ שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה; וכל כך למה? - מפני ש'אכף': שכפף פיהו על דברי תורה
- ^ טרחנין; כלומר: כל הגופין לעמל נבראו
- ^ אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה; לשון אחר 'דרפתקי': כיס ארוך שמשימין בו מעות; כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים; אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה
- ^ ואינו לומד תדיר תדיר - כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו
- ^ אימתי 'תשמרם בבטנך'? - [בזמן] שיכונו יחדיו על שפתיך
- ^ בתמיה: דבר שאינו צריך הוא!
- ^ וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך ולקמיה מפרש דהיינו 'מגלה פנים בתורה'
- ^ והיינו נמי שלא לצורך
- ^ 'בחבלי השוא': בחנם, בלא שום הנאה היה חוטא
- ^ שר גדול, אלא שאינו מעוטר; וכיון דתמנע היתה אחות מלך - ודאי בת מלך היא
- ^ לבני אברהם יצחק שהן יראי שמים
- ^ ולכך נעשית פילגש לאליפז בן עשו שהיה מזרע יצחק
- ^ מתחת כנפי השכינה: שהיה להם לגיירה
- ^ 'בימי קציר חטים' - לאחר שקצרו השדה: שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן
- ^ כדמתרגמינן, ולא איתפרש מאי היא
- ^ סיגלי וסביסקי [וסבסוך] - מינין אחרים: סיגלי = עיקרי עשבים, והוא ממיני בשמים; ואמהות של אותן עשבים קרי 'סגלי'; (וסבסך) [וסביסקי] נמי מין בשמים
- ^ מעוזי = תורה; 'שלום' 'שלום' תרתי זימני: אחד למעלה ואחד למטה
- ^ פלטירין של מעלה ושלמטה - כדכתיב 'לנטוע שמים וליסוד ארץ'
- ^ 'אשר עשו בחרן' דמתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא בחרן', וקרי להו 'עשייה' [עשו בחרן]
- ^ לאותו דבר מצוה
- ^ דכתיב (שמות ז יט) 'אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך'
- ^ מעיז פנים כלפי עוסקי תורה = מגלה פנים - משתמע לן דחמיר מאפיקורוס: דאפירוקוס היינו דאית ביה אפקירותא בעלמא
- ^ כל שכן דמבזה חברו בפני תלמידי חכמים - לאו מגלה פנים הוא
- ^ והשתא מאי נינהו 'מגלה פנים בתורה'
- ^ שהיה דורש באגדות של דופי
- ^ דברייתא דקתני 'מכאן אמר רבי אלעזר וכו'
- ^ והם אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם.
- ^ שכופר במה שכתוב בתורה
- ^ שמהנין לעולם, ומקיימין [אותו] והוא אומר דלא מהני מידי!
- ^ שהצדיקים מהנין לאחרים