ביאור:בבלי סנהדרין דף סב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואי לא קבליה עליה באלוה [1] - לא כלום הוא [2]! אלא - לאו [3] מאהבה ומיראה [4]?!
ורבא אמר לך: לא, באומר מותר [5].
אומר מותר היינו 'העלם דבר' [6]!?
[7] באומר מותר לגמרי [8]: 'העלם דבר' = קיום מקצת וביטול מקצת [9].
תוספות סנהדרין סא,ב, ד"ה רבא אמר פטור. אע"ג דבפרק 'בן סורר ומורה' (לקמן עד.) אמר בעבודת כוכבים 'יהרג ואל יעבור', יש לומר: נהי דחייב למסור עצמו לכתחלה, מכל מקום היכא דלא מסר את עצמו - לא מיחייב מיתה; ואין לומר דרבא לטעמיה, דאמר בפרק 'רבי ישמעאל' [10] אפילו עבודת כוכבים בצינעא נאמר 'וחי בהן' - ולא שימות בהן, דאם כן הני [11] דמייתי - לימא דאתיא כמאן דאמר בפרק 'בן סורר ומורה' (לקמן עד.) 'יהרג ואל יעבור', דפלוגתא דתנאי היא; ויש מפרשים הא דאמר 'יהרג ואל יעבור' היינו בסתם עבודת כוכבים, והכא איירי בעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ומיראה, דומיא דהמן, דמייתי ומתני דאחד העובד משמע ליה דאיירי כהאי גוונא: דאי בסתם עבודת כוכבים - לא איצטריך דשמעינן ממתניתין דהפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויי חייב; מיהו ההיא דכהן משיח הוה מצי לאוקומי בסתם עבודת כוכבים, אלא דמשני שפיר: וא"ת לרבא - אמאי לא השתחוה מרדכי להמן? ויש לומר כדאמר במדרש: שהיו צלמים על לבו; אי נמי משום קידוש השם, כדאמרינן בירושלמי דשביעית [12], כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו.
תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: 'זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת' [13].
אמר ליה: פוק תני לברא [14].
אמר רבי אבא: הא דאמר רבי זכאי - מחלוקת רבי יוסי ורבי נתן, דתניא: 'הבערה [15] ללאו יצאה [16] - דברי רבי יוסי; ורבי נתן אומר: לחלק יצאה [17]': למאן דאמר 'הבערה ללאו יצאה' - השתחואה נמי ללאו יצאה (לקמן דף סג.) אמר: שלש השתחואות נאמרו באזהרת עבודה זרה; אחת לשלא כדרכה, לכדאמרן לעיל: 'אזהרה מניין? – 'לא תשתחוה', ואחת לכדרכה, ואחת לחלק: מה השתחואה מיוחדת מעשה לעצמו וחייב עליה בעצמה - אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב עליה חטאת לעצמה; ותנא דרבי זכאי סבירא ליה כרבי יוסי: דההוא השתחואה יתירא - לאו לחלק יצאה, אלא ללמד עליה שהיא בלאו ולא בכרת, ואין חטאת על שגגתה, ואף על פי שחייבין עליה מיתה: דהא גבי סקילה כתיב (דברים יז ג) 'וישתחו להם'; מיהו מכרת ומחטאת אפקה; הלכך לא משכחת קרא בעבודת כוכבים לחלק</ref>; למאן דאמר 'הבערה לחלק יצאה' - השתחואה נמי לחלק יצאה!
מתקיף לה רב יוסף: דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם 'הבערה ללאו יצאה', דנפקא ליה חילוק מלאכות מ’[מ]אחת מהנה', דתניא: רבי יוסי אומר: (ויקרא ד ב: דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה) ועשה מאחת מהנה: פעמים שחייב אחת על כולן, פעמים שחייב על כל אחת ואחת', [18]: ואמר רבי יונתן [19]: מאי טעמא דרבי יוסי? דכתיב: 'ועשה מאחת מהנה' [20]: 'אחת' – 'מאחת', 'הנה' – 'מהנה': 'אחת' שהיא 'הנה' [21], ו'הנה' שהיא 'אחת' [22]: [דוגמא:] 'אחת' = 'שמעון', 'מאחת': 'שם' מ'שמעון' [23]; 'הנה' = אבות, 'מהנה' = תולדות [24]; 'אחת' שהיא 'הנה' [25]: זדון שבת ושגגות מלאכות [26]; 'הנה' שהיא 'אחת' = שגגת שבת וזדון מלאכות [27]' אבל הכא: דלא נפקא ליה חילוק מלאכות מדוכתא אחריתי, דכולי עלמא השתחואה לחלק יצאה [28].
חילוק מלאכות דעבודת כוכבים נמי תיפוק ליה מ'אחת מהנה' [29]: 'אחת' – זביחה, 'מאחת' = סימן אחד, 'הנה' = אבות: זיבוח קיטור ניסוך והשתחואה, 'מהנה' = תולדות [30]: שבר מקל לפניה [31]; 'אחת' שהיא 'הנה' [32] = זדון עבודת כוכבים ושגגת עבודות [33], 'הנה' שהיא 'אחת' = שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות?
[## כיצד ניתן ללמוד עבודה זרה מהפסוקים בויקרא? הרי פרשת קרבנות עבודה זרה כתובה בפרשת שלח לך!? אולי זאת כוונת הגמרא להלן כאשר היא מראה את ההבדל בין הקרבנות. ואולי הגמרא לא שאלה באופן כללי על הלימוד: שהפרשות שונות, כדי שלא תאמר שאף על פי כן נלמד עבודה זרה מקרבנות אחרות במה מצינו, ולפי ש'מה מצינו' פרכינן כל דהוא הביאה הגמרא את חילוק הקרבנות לדחות את ה'מה מצינו'.]
האי שגגת עבודת כוכבים - היכי דמי [34]? אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו - הרי לבו לשמים! אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה? - אי קבליה עליה, מזיד הוא! אי לא קבליה עליה - לא כלום הוא, אלא מאהבה ומיראה [35]! הניחא לאביי דאמר 'חייב', אלא לרבא, דאמר 'פטור' - מאי איכא למימר?
אלא באומר מותר [36].
תפשוט דבעא מיניה רבא מרב נחמן [37]: 'העלם זה וזה בידו – מהו'? תיפשוט דאינו חייב אלא אחת!?
הא - לא קשיא: ותפשוט!
ומי מצית מוקמת להני קראי [38] בעבודת כוכבים? דאילו הכא כתיב במשיח – פר, ובנשיא – שעיר, וביחיד - כשבה ושעירה, ואילו בעבודת כוכבים תנן [39] 'ושוין [40] שבשעירה כיחיד'!?
ותו לא מידי [41].
כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר:
הכי תנא [42] קמיה [43] [בשבת דף עב,ב רבא מביא את הברייתא הזאת]: חומר בשבת משאר מצות, חומר בשאר מצות מבשבת [44]: חומר בשבת: שהשבת, עשה שתים בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות; חומר בשאר מצות: שבשאר מצות שגג בלא מתכוין [45] – חייב, מה שאין כן בשבת.
אמר מר: 'חומר בשבת: שהשבת, עשה שתים כו' - היכי דמי? אילימא דעבד קצירה וטחינה [46], דכוותה גבי שאר מצות: דאכל חלב ודם - הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב!? אלא גבי שאר מצות ד'אינו חייב אלא אחת' היכי דמי? דאכל חלב וחלב [47], דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה? הכא חדא מיחייב והכא חדא מיחייב!? - והיינו דאמר ליה 'פוק תני לברא'.
מאי קושיא? דילמא לעולם אימא לך דעבד קצירה וטחינה, 'מה שאין כן בשאר מצות' - אתאן לעבודת כוכבים, כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת!
לא מיתוקמא ליה בעבודת כוכבים, דקתני סיפא: חומר בשאר מצות: שבשאר מצות [48] שגג בלא מתכוין [49] - חייב [50]; [51]שוגג בלא מתכוין בעבודת כוכבים היכי דמי? אי דקסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו - הרי לבו לשמים [52]! אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה? - אי קבליה עליה באלוה - מזיד הוא, ואי לא קבליה עליה - לא כלום היא! אלא [53] מאהבה ומיראה [54]; הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא למימר?
אלא באומר מותר [55].
'מה שאין כן בשבת' - דפטור לגמרי? עד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן: 'העלם זה וזה' אלא אי לחיובי חדא אי לחיובי תרתי, פטור לגמרי ליכא למאן דאמר!?
מאי קושיא? דלמא לעולם אימא לך רישא בעבודת כוכבים, וסיפא בשאר מצות, ושגג בלא מתכוין דקסבר רוק הוא ובולעו, 'מה שאין כן בשבת' דפטור: שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור, וכדרב נחמן אמר שמואל, דאמר: המתעסק בחלבים ובעריות [56] – חייב, שכן נהנה [57]; המתעסק בשבת – פטור: מלאכת מחשבת [58] אסרה תורה.
רבי יוחנן [59] – [60] לטעמיה, דלא מוקים מתניתא רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא, דאמר רבי יוחנן [61]: 'מאן דמתרגם לי 'חבית' אליבא דחד תנא - מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא' [62].
גופא
הערות
עריכה- ^ אלא לכבוד המלך השתחוה לו
- ^ דהא לא אכוין לשם עבודת כוכבים
- ^ שעבד עבודת כוכבים
- ^ מאהבה ומיראת אדם כסבור שמותר לעשות, והאי אומר מותר כי האי גוונא: דידע ליה לאיסור עבוד בכל עבודות שלה - לאו 'העלם דבר' קרי לה, אף על גב שנעלם ממנו איסור אהבה ויראה: שאין זו מגוף האיסור, אלא אם כן נעלם ממנו עיקר עבודת כוכבים באחת מעבודותיה: כסבור שעבודה זו מותר לה
- ^ לא הוי 'שגגת מעשה' הכי, אלא באומר מותר לעבוד עבודת כוכבים: כסבור אין עבודת כוכבים בתורה
- ^ ובהא אפילו רבנן מודו
- ^ ומשני:
- ^ 'אומר מותר' דקאמינא - היינו דקא עקר לה לגמרי
- ^ כגון יש עבודת כוכבים בתורה: שלא לזבוח ושלא לקטר, אבל המשתחוה - מותר
- ^ עבודה זרה נד. ושם
- ^ כריתות
- ^ פ"ד
- ^ דכל עבודותיה באזהרה אחת הן: 'לא תעבדם' (שמות כ ה), הלכך אין כאן חלוק חטאות
- ^ דטעות הוא; ולקמן מפרש טעמא
- ^ שיצאה מכלל 'לא תעשה כל מלאכה' (שם, פסוק י) דשבת [דכתיב (שמות לה ג): לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת]
- ^ להוציאה מחומרי שאר מלאכות, וללמד עליה שאינה לא בכרת ולא במיתה אלא בלאו
- ^ לחלוק ולומר לך: מה זו מיוחדת שהיא מאבות מלאכות הנעשית במשכן, וחייב עליה הכתוב בפני עצמו: שפרט לה לבדה - אף כל שהוא אב מלאכה: אם עשאן בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת: ד'כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'
- ^ גבי חטאת כתיב פעמים שחייב חטאת אחת על כולן, כגון שוגג בשבת: כסבור אין היום שבת, אבל יודע היה שכל מלאכות שהוא עושה אסורות בשבת - מביא קרבן אחד, דחדא שגגה היא; ופעמים שחייב על כל אחד ואחד: כגון שהזיד בשבת ויודע שהוא שבת היום, ויש שבת בתורה, ושגג במלאכות: שלא היה יודע שהמלאכות הללו אסורות, אלא מלאכות אחרות - חייב על כל אחת ואחת, שיש כאן שגגות הרבה
- ^ רבי יונתן מפרש טעמא דרבי יוסי היכי משמע ליה האי מהאי קרא
- ^ הוה ליה למכתב 'ועשה אחת מהנה', אי נמי 'ועשה מהנה', אי נמי 'ועשה אחת' ולישתוק; מדכתבינהו הכי - שמע מינה למדרש כל חד וחד לחודה, לחייבו על 'אחת' ועל 'מאחת', כלומר: מקצת העבירה; על 'הנה' ועל 'מהנה', כדמפרש: 'הנה' = אבות, 'מהנה' = תולדות; ולמדרשינהו נמי כי הדדי הכי, מדסמכי להדדי
- ^ כלומר פעמים שהוא חייב על מצוה אחת חטאות הרבה
- ^ פעמים שאינו חייב אלא אחת על מצות הרבה; והכי משמע 'מאחת' מחייב 'הנה', 'מהנה' מחייב 'אחת': מדכתיב מ' יתירא; והשתא מפרש לה
- ^ 'אחת' - כשעשה עבירה שלימה: שנתכוין לכתוב 'שמעון' וּכתָבוֹ כולו, 'מאחת': על מקצתו נמי מחייב, כגון נתכוין לכתוב 'שמעון' ולא כתב אלא שתי אותיות – חייב; ולהכי נקט 'שמעון': משום דשתי אותיות ראשונות הוו להו 'שם' במקום אחר, כגון 'שם בן נח' וה'גד' מ'גדיאל', 'דן' מ'דניאל'; אבל נתכוין לכתוב שם אחר, כגון 'נפתלי' ולא כתב ממנו אלא שתי אותיות - לא מיחייב, שאין כאן מלאכה בשום מקום
- ^ דנפקא לן מדדמי להו לאבות והיינו מהנה כלומר מן הדומות להם
- ^ דאמרן לעיל: פעמים שמתחייב על כל אחת ואחת, דהיינו על 'אחת' – 'הנה': על מצוה אחת כמה חטאות, כגון
- ^ עושה מלאכות הרבה בזדון שבת ושגגות מלאכות, כדפרישית לעיל, דיש כאן שגגות הרבה
- ^ יודע שמלאכות הללו אסורות בשבת, אבל כסבור אין שבת היום - כולה חדא שגגה היא
- ^ דהכל מודים דכל היוצא מן הכלל - ללמד על הכלל כלו יצא, אי לא נפקא לן מדוכתא אחריתי; ומשום הכי אמר ליה 'פוק תני לברא': דאפילו לרבי יוסי חייב על כל אחת ואחת
- ^ לרבי אבא פריך: נהי דמתניתין רבי יוסי היא, דהשתחואה ללאו יצאה, מיהו תיפוק לן דחייב על כל אחת ואחת מהנה, כדנפקא ליה לרבי יוסי בשבת, דהא האי קרא - גבי חטאת סתמא כתיב, ונדרשיה נמי בעבודת כוכבים הכי
- ^ 'אחת' ועשה 'אחת' = שעשה עבודה שלימה, כגון זבוח, 'מאחת' = ועשה 'מאחת', כגון שחט סימן אחד לעבודת כוכבים, דאשכחן ליה הכשר גבי חטאת העוף בפנים
- ^ לשם עבודת כוכבים, דדמי לשחיטה: ששובר מפרקתה, וכגון דדרכה לעובדה במקל, כדאמרינן במסכת עבודת כוכבים בפרק 'רבי ישמעאל' (דף נא.): עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל: שבר מקל לפניה - חייב
- ^ פעמים שהוא חייב על עבודה אחת חטאות הרבה, כגון שעבד עבודות הרבה
- ^ דיודע שעבודה זרה אסורה בזבוח, אבל כסבור שמותר לקטר ולנסך ולהשתחוות
- ^ כלומר: היכי מתוקם קרא בעבודה ?זרה הא לא משכחת לה שגגת עבודה זרה בזדון עבודות, הלכך לא נפקא לן בעבודה זרה חלוק מלאכות מהכא
- ^ יודע שאסורה עבודת כוכבים בעבודות הללו, אבל שגג בכך: כסבור שאין עבודת כוכבים בתורה מאהבה ומיראת אדם, והוי כשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות, דמחייב חדא
- ^ כסבור אין עבודת כוכבים בתורה, ונהי דלא הוי שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות, אלא שגגת זה וזה - מיהו קרא דקאמר 'הנה שהיא אחת' - בהכי מוקים לה
- ^ במסכת שבת פרק כלל גדול (דף ע:)
- ^ האי 'אחת' והאי 'הנה'
- ^ תניא לעיל
- ^ רבי וחכמים, שכהן משיח
- ^ ליכא לשנויי מידי; הלכך לא נפקא לן חלוק מלאכות בעבודת כוכבים מהכא, אלא מהשתחואה, כאתקפתא דרב יוסף; והא דרבי זכאי, דפטר לה בחדא - נפקא (לקמן סג,א) מ'לא תעבדם': הכתוב עשאן עבודה אחת
- ^ רבי זכאי
- ^ דרבי יוחנן
- ^ לקמן מפרש לה
- ^ לא נתכוין למלאכה זו אלא לדבר אחר, ועלתה בידו מלאכה זו
- ^ דאיכא שמות מחולקין, ומשום הכי חייב שתים
- ^ שני זיתים בשני ימים, ולא נודע לו בנתיים שחטא - אינו חייב אלא אחת, כדפרש טעמא לקמן
- ^ בחלבין ובעריות
- ^ איכא למתוקמא כגון חלב המהותך לפניו, וכסבור רוק הוא, ובלעו, דלא מתכוין לאכילה, אלא מתעסק בדבר אחר: בבליעת רוק!
- ^ והיכי דמי שוגג גמור? - כסבור שומן הוא, ואֳכַלוֹ: דנתכוין לאכילה; אבל זה - לא שוגג הוא, ואפילו הכי חייב, כדאמרן לקמן בשמעתין: שכן נהנה, 'מה שאינו כן בשבת': כגון נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור, שנאמר (ויקרא ד כג) 'אשר חטא בה' - עד שיתכוין למלאכה זוֹ, פרט למתעסק בדבר אחר ועלתה בידו מלאכה זו; ומיהו מתעסק ועלה בידו אכילת חלבים או עריות – חייב, שכבר נהנה
- ^ אבל בעבודה זרה - ליכא לאוקומא; ו
- ^ ולשמים נתכוין והשתחוה ואין כאן עבירה כלל לא שוגג ולא מזיד
- ^ שוגג בלא מתכוין כגון
- ^ ולא נתכוין לעבודה זרה אלא לאהבת האיש, ושגג כסבור מותר לעשות כן
- ^ דאמר: אין עבודת כוכבים בתורה; וכיון דלא הוזכרה לו מעולם – 'אין מתכוין' קרי ליה
- ^ כשעלה בידו חלבים ועריות היה מתעסק, ולא נתכוין לכך; כל 'מתעסק' קרי ליה שאינו מתכוין בדבר זה כלל
- ^ הלכך חשיב בכוונה
- ^ שחשב לעשות זאת
- ^ דאמר ליה "פוק תני לברא", ולא אוקים רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות
- ^ אזיל
- ^ בבבא מציעא בפרק 'המפקיד' [מא,א]
- ^ מרחץ, כמו 'מסחותה'; 'וירחץ' מתרגמינן והסחי
- ^ דקתני התם [מ,א-ב]: 'המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום, וטלטלה ונשברה: אם מתוך ידו נשברה, לצרכו חייב לצרכה פטור; אם משהניחה נשברה - בין לצרכה בין לצרכו פטור; ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה - בין מתוך ידו, בין משהניחה - לצרכו חייב, לצרכה פטור' ופריך התם: מני? רבי ישמעאל היא, דאמר: לא בעינן דעת בעלים, דתניא: 'הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס, למקום שגנב יחזיר - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: צריך דעת בעלים'; אי רבי ישמעאל - מאי איריא 'לא ייחדו'? אפילו ייחדו נמי? - לא מבעיא קאמר: לא מיבעיא 'ייחדו', דמקומה הוא, אלא אפילו לא ייחדו, דלאו מקומה הוא, לא בעיא דעת בעלים; ... סיפא אתאן לרבי עקיבא; אי רבי עקיבא - מאי איריא 'ייחדו'? אפילו לא ייחדו נמי!? לא מבעיא קאמר: לא מבעיא לא ייחדו, דלאו מקומה הוא, אלא אפילו ייחדו נמי, דמקומה הוא - בעינן דעת בעלים; רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא!? ואילו הוה בעי לאוקמא רישא בשהניחה במקומה הראשון, וסיפא בשהניחה במקום שאינה מקומה - כדמוקי לה אמוראי התם: הוה מצי לאוקומיה כולה כרבי ישמעאל; ואמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם וכו': דלא הוה בעי לאוקמיה רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא.