ביאור:בבלי נדרים דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אילימא כדקתני ^[1] - למה לי למימרא ^[2]; אלא - לאו דאמר "שנה", אלמא "שנה" כ"השנה" דמי – ו"יום" נמי כ"היום" דיניה?

לא, לעולם דאמר "השנה", ומהו דתימא 'הלך אחר רוב השנים ולא אית בהו עיבור ^[3]' - קא משמע לן.

איבעיא להו: ^[4]אמר: "^[5] יין שאיני טועם יובל" – מאי? שנת חמשים כלפני חמשים ^[6] או כלאחר חמשים ^[7]?

תא שמע, דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן: '(ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה; יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו] - שנת החמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת ^[8]; מכאן אמרו: יובל אינו עולה למנין שבוע. רבי יהודה אומר: יובל עולה למנין שבוע ^[9]!

אמרו לו לרבי יהודה: הרי הוא אומר (ויקרא כה ג) שש שנים תזרע שדך [ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה], ואין כאן אלא חמש ^[10]?

אמר להם: לדבריכם - הרי הוא אומר (ויקרא כה כא: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית) ועשת את התבואה לשלש השנים ^[11] - ^[12] הרי כאן ארבע ^[13]!?' ^[14] אלא ^[15] איכא לאוקמה בשאר שני שבוע ^[16] דילי נמי איכא לאוקמה בשאר שני שבוע ^[17].

^[18] עד הפסח" אסור [עד שיגיע; "עד שיהא" - אסור עד שיצא; "עד לפני הפסח" ^[19] - רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע; רבי יוסי אומר: אסור עד שיצא]:

למימרא ^[20] דרבי מאיר סבר לא מעייל איניש נפשיה

עמוד ב

לספיקא, ורבי יוסי סבר מעייל איניש נפשיה לספיקא? ורמינהי ^[21]: 'מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ^[22], ואמר "קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות ואם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות" - כולן אסורות - דברי רבי מאיר ^[23], חוץ מן הקטנה שבקטנות ^[24]; רבי יוסי אומר: כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות ^[25].'

אמר רבי חנינא בר אבדימי אמר רב: מוחלפת השיטה ^[26], והתניא ^[27]: זה הכלל: כל שזמנו קבוע ^[28] ואמר "עד לפני" - רבי מאיר אומר: עד שיצא ^[29], ורבי יוסי אומר: עד שיגיע.

משנה:

^[30] עד הקציר", "... עד הבציר" ^[31], "... עד המסיק" ^[32] - אינו אסור אלא עד שיגיע.

זה הכלל: כל שזמנו קבוע, ואמר "עד שיגיע" - אסור עד שיגיע; אמר "עד שיהא" - אסור עד שיצא; וכל שאין זמנו קבוע ^[33], בין אמר "עד שיהא" בין אמר "עד שיגיע" - אינו אסור אלא עד שיגיע.

"עד הקיץ" ^[34], ^[35] "עד שיהא הקיץ", - ^[36] עד שיתחילו העם להכניס ^[37] בכלכלות ^[38]; "עד שיעבור הקיץ" - עד שיקפילו המקצועות ^[39].

גמרא:

תנא: '"כלכלה" שאמרו: כלכלה של תאנים ולא כלכלה של ענבים' ^[40].

תניא: 'הנודר מ"פירות הקיץ" - אין אסור אלא בתאנים; רבן שמעון בן גמליאל אומר: ענבים בכלל תאנים ^[41]'.

מאי טעמא דתנא קמא?

קסבר: תאנים מיקצצן בידא, ענבים לא מיקצצן בידא ^[42]; רבן שמעון בן גמליאל סבר: ענבים נמי - כי מירדדן ^[43] – מיקצצן ^[44] בידא ^[45].

עד שיעבור הקיץ, עד שיכפלו המקצועות:

תנא: 'עד שיכפילו רוב המקצועות.' ^[46]

הערות

^ דאמר "השנה"
^ פשיטא: כיון דאמר "השנה" - משמע השנה זו קאמר, ועיבורה נמי בכלל הוי
^ ולא ליתסר בעיבורה
^ היה עומד בשנה של יובל ו
^ קונס
^ ומותר נמי בשנת חמשים, דאיהו לא קאסר עילויה אלא לאחר חמשים
^ בשנת חמשים נמי אסור דבשנת חמשים מתחיל יובל הבא
^ שלא התחיל למנות שבע שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה, שלא תהא מונה 'אחת' לשנת חמישים [כלומר: ששנת החמישים ראשונה לשבע שנות השמיטה הבאה], ולשנה הבאה אחריה שנת חמישים ואחת 'שניה' [לשבע שנות השמיטה הבאה], אלא לשנת חמשים ואחת תהא מונה 'אחת' [לשבע שנות השמיטה הבאה], ושנת החמישים עצמה נמנית ליובל שעבר, שאין עולה למנין שבוע הבא, כדאמרינן
^ דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן
^ אם כן: ששנת יובל עולה למנין שבוע - אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של יובל: שהשנה שהיא ראשונה - שהיא יובל - אסור לזרוע בה; והשביעית נמי אסורה, שהיא שמיטה - ואינה אלא חמשה לזריעה
^ שנה ששית ושנה שביעית ושמינית עד קצירתה
^ ואי [נמי] אמרת אין יובל עולה למנין שבוע
^ שנים, שצריכה לעשות לארבע שנים; כיצד? שנת מ"ח היא ששית, ותבואה שלה צריכה לששית עצמה, ולשנת ארבעים ותשע - שהיא שמיטה, ולשנת חמשים - שהוא יובל, ולשנת חמשים ואחת עד הקציר, הרי ארבע שנים
^ והאי פירכא לדברי הכל היא, דלרבי יהודה נמי איכא למיפרך: דאף על גב דאמר 'יובל עולה למנין' - מכל מקום אסור הוא בזריעה, והוו נמי ארבע שנים!?
^ לדברי הכל ליכא לאוקמי להאי קרא אלא
^ בשש השמיטות, ולא בשמיטה שביעית של יובל, ולא קשיא כלל, לא לדידי ולא לרבנן:
^ לדידי נמי: דפרכת לי 'שש שנים' מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע - בשאר שמיטין, ולא בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל
^ אמר "קונס יין שאיני טועם
^ משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא
^ כדפרישית [במשנה]
^ קידושין פ"ג מ"ט; דף נא,ב;סד,ב
^ שנשא זו אחר זו, וכל אחת ילדה שתי בנות
^ דקסבר רבי מאיר מעייל איניש לספיקא, דלא איזדהר הארוס בשעת קידושין דלא ליתי לידי קלקול; והואיל דלא ידעינן הי מינייהו קידש - כולן אסורות
^ דלדברי הכל לית לה שם גדולה
^ דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא
^ אפיך מתניתין דנדרים, ואימא לרבי מאיר מעייל איניש כו'
^ בניחותא, דמוחלפת
^ כגון רגלים
^ דקסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא
^ אמר "קונס שאיני טועם יין
^ של ענבים
^ לקיטה של זיתים
^ כגון קציר ובציר, דזמנין הוו בחריפי וזמנין הוו באפלי
^ עד שעת לקיטת תאנים
^ או שאמר
^ שניהם משמע דאינו אוסר אלא
^ תאנים
^ וזהו בתחילת הקיץ
^ עד שמכפילין הסכינים שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן, כמו 'מקפלין את הכלים' (שבת קיג א); ענין אחר: שיקפלו: עד שחורץ אותן בקופיץ ועושין אותן שירטי"ט, כמו 'ליטרא קציעות'; ולשון 'יכפילו' - על שם שמניחין זו על זו; ותרוייהו - שיעבור ויקפילו - משמע בסוף הקיץ
^ אף על פי שהבציר הוי סמוך לאלתר לקיץ - לא אמרינן שזה נתכוון לכלכלה של ענבים, אלא ודאי אינו אסור אלא עד תאנים
^ ואסור עד כלכלה של ענבים
^ אלא בסכין, ולא דמו כלל לתאנים; הלכך לא הוו בכלל תאנים
^ כשמתבשלין יפה יפה שנושרין ענבים מן האשכול
^ נמי
^ כתאנים הלכך הוו תאנים
^ אותן תאנים שנשתיירו בשדות ובאילנות

[1] דאמר "השנה"

[2] פשיטא: כיון דאמר "השנה" - משמע השנה זו קאמר, ועיבורה נמי בכלל הוי

[3] ולא ליתסר בעיבורה

[4] היה עומד בשנה של יובל ו

[5] קונס

[6] ומותר נמי בשנת חמשים, דאיהו לא קאסר עילויה אלא לאחר חמשים

[7] בשנת חמשים נמי אסור דבשנת חמשים מתחיל יובל הבא

[8] שלא התחיל למנות שבע שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה, שלא תהא מונה 'אחת' לשנת חמישים [כלומר: ששנת החמישים ראשונה לשבע שנות השמיטה הבאה], ולשנה הבאה אחריה שנת חמישים ואחת 'שניה' [לשבע שנות השמיטה הבאה], אלא לשנת חמשים ואחת תהא מונה 'אחת' [לשבע שנות השמיטה הבאה], ושנת החמישים עצמה נמנית ליובל שעבר, שאין עולה למנין שבוע הבא, כדאמרינן

[9] דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן

[10] אם כן: ששנת יובל עולה למנין שבוע - אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של יובל: שהשנה שהיא ראשונה - שהיא יובל - אסור לזרוע בה; והשביעית נמי אסורה, שהיא שמיטה - ואינה אלא חמשה לזריעה

[11] שנה ששית ושנה שביעית ושמינית עד קצירתה

[12] ואי [נמי] אמרת אין יובל עולה למנין שבוע

[13] שנים, שצריכה לעשות לארבע שנים; כיצד? שנת מ"ח היא ששית, ותבואה שלה צריכה לששית עצמה, ולשנת ארבעים ותשע - שהיא שמיטה, ולשנת חמשים - שהוא יובל, ולשנת חמשים ואחת עד הקציר, הרי ארבע שנים

[14] והאי פירכא לדברי הכל היא, דלרבי יהודה נמי איכא למיפרך: דאף על גב דאמר 'יובל עולה למנין' - מכל מקום אסור הוא בזריעה, והוו נמי ארבע שנים!?

[15] לדברי הכל ליכא לאוקמי להאי קרא אלא

[16] בשש השמיטות, ולא בשמיטה שביעית של יובל, ולא קשיא כלל, לא לדידי ולא לרבנן:

[17] לדידי נמי: דפרכת לי 'שש שנים' מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע - בשאר שמיטין, ולא בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל

[18] אמר "קונס יין שאיני טועם

[19] משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא

[20] כדפרישית [במשנה]

[21] קידושין פ"ג מ"ט; דף נא,ב;סד,ב

[22] שנשא זו אחר זו, וכל אחת ילדה שתי בנות

[23] דקסבר רבי מאיר מעייל איניש לספיקא, דלא איזדהר הארוס בשעת קידושין דלא ליתי לידי קלקול; והואיל דלא ידעינן הי מינייהו קידש - כולן אסורות

[24] דלדברי הכל לית לה שם גדולה

[25] דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא

[26] אפיך מתניתין דנדרים, ואימא לרבי מאיר מעייל איניש כו'

[27] בניחותא, דמוחלפת

[28] כגון רגלים

[29] דקסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא

[30] אמר "קונס שאיני טועם יין

[31] של ענבים

[32] לקיטה של זיתים

[33] כגון קציר ובציר, דזמנין הוו בחריפי וזמנין הוו באפלי

[34] עד שעת לקיטת תאנים

[35] או שאמר

[36] שניהם משמע דאינו אוסר אלא

[37] תאנים

[38] וזהו בתחילת הקיץ

[39] עד שמכפילין הסכינים שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן, כמו 'מקפלין את הכלים' (שבת קיג א); ענין אחר: שיקפלו: עד שחורץ אותן בקופיץ ועושין אותן שירטי"ט, כמו 'ליטרא קציעות'; ולשון 'יכפילו' - על שם שמניחין זו על זו; ותרוייהו - שיעבור ויקפילו - משמע בסוף הקיץ

[40] אף על פי שהבציר הוי סמוך לאלתר לקיץ - לא אמרינן שזה נתכוון לכלכלה של ענבים, אלא ודאי אינו אסור אלא עד תאנים

[41] ואסור עד כלכלה של ענבים

[42] אלא בסכין, ולא דמו כלל לתאנים; הלכך לא הוו בכלל תאנים

[43] כשמתבשלין יפה יפה שנושרין ענבים מן האשכול

[44] נמי

[45] כתאנים הלכך הוו תאנים

[46] אותן תאנים שנשתיירו בשדות ובאילנות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]