ביאור:בבלי נדרים דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל אמר "מודרני הימך" לחודיה [1] - שניהן אסורין [2], כי הא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: "מודרני הימך" - שניהן אסורין.

תנן [3]: "הריני עליך חרם" - המודר אסור [4].

אבל מדיר לא?

כגון דפריש [5] "ואת עלי לא";

"את עלי חרם" - הנודר אסור;

אבל מודר לא?

כגון דפריש "ואנא עלך לא";

אבל סתמא [6] מאי?: שניהן אסורים? הא מדקתני סיפא "הריני עליך ואת עלי" - שניהן אסורין - הדין הוא דשניהם אסורין [7], הא סתמא [8] - הוא אסור וחברו מותר [9]!

אלא הכי אתמר דרבי יוסי ברבי חנינא [10]: "מודר אני לך" - שניהם אסורין; "מודרני הימך" - הוא אסור וחברו מותר [11].

והא מתניתין, דקתני "[12] הימך" [13] ואוקימנא למתניתין לשמואל 'בכולן [14] עד שיאמר "שאני טועם לך" "ושאני אוכל לך" - הוא דאסור וחברו מותר [15], אבל ב"מודרני הימך" - שניהם אסורין!?

אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר [16]: טעמא דאמר "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" - הוא דאין הוא אסור אלא באכילה, הא "מודרני ממך" [17] - אסור אפילו בהנאה!

אי הכי - [18] לימא שמואל הכי: ואם לא אמר אלא "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" אין אסור אלא באכילה [19].

אלא הכי איתמר [20]: טעמא - דאמר "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" [21] - הוא דאסור, אבל [22] [אלא אמר] אמר "מודרני הימך" - לא משמע דאמר אסור [23]; מאי טעמא? [24] "מודר אני ממך" – [25] "לא משתעינא בהדך" משמע [26]; [27] "מופרשני ממך" [28] - דלא עבידנא עמך משא ומתן משמע [29]; "מרוחקני ממך" דלא קאימנא בארבע אמות דילך משמע [30].


עמוד ב

לימא קסבר שמואל 'ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים' [31]?

אִין! שמואל מוקים לה למתניתין כרבי יהודה, דאמר 'ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים', דתנן (גיטין ט ג): 'גופו של גט: 'הרי את מותרת לכל אדם'; רבי יהודה אומר 'ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין’[32].

אמאי דחיק שמואל לאוקומה למתניתין כרבי יהודה? לוקמה כרבנן אף על גב דאין ידים מוכיחות [33]?!

אמר רבא: מתניתין קשיתיה [34]: אמאי תאני "שאני אוכל לך", "שאני טועם לך"? ליתני "שאני אוכל" "שאני טועם"? שמע מינה בעינן ידים מוכיחות [35].

איתמר: ידים שאין מוכיחות: אביי אמר: הוויין ידים; ורבא אמר: לא הוויין ידים.

אמר רבא: רבי אידי אסברה לי: אמר קרא (במדבר ו ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש או אשה כי יפלא לנדר נדר] נזיר להזיר לה' - מקיש ידות נזירות [36] לנזירות: מה נזירות בהפלאה [37] - אף ידות נזירות בהפלאה [38].

לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי, דתנן (גיטין ט ג): 'גופו של גט: 'הרי את מותרת לכל אדם'; רבי יהודה אומר: 'ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וגט פטורין ואיגרת שבוקין’’. אביי דאמר כרבנן, ורבא דאמר כרבי יהודה?

אמר לך אביי: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה 'בעינן ידים מוכיחות' אלא גבי גט, דבעינן כריתות [39] וליכא; אבל בעלמא מי שמעת ליה?

ורבא אמר: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט:


הערות

עריכה
  1. ^ דלא אמר "שאני אוכל לך"
  2. ^ דכיון דאמר "שאני אוכל לך" - משמע דאסר נפשיה בלבד, שאינו אוכל מחבירו; אבל כי אמר "מודרני הימך" סתם - משמע דמדיר נמי חבריה מיניה מכל וכל
  3. ^ בפרק השותפין (פ"ה מ"ד; לקמן מז,ב)
  4. ^ והא הכא - דלא אמר "שאני אוכל לך חרם", ולא הוי אסור אלא המודר, ולא שניהן
  5. ^ בהדיא
  6. ^ דלא פריש "ואת עלי לא"
  7. ^ דאמר בפירוש "הריני עליך ואת עלי"
  8. ^ אבל סתמא - דאמר "הריני עליך", ולא אמר "ואת עלי"
  9. ^ לא הוו שניהן אסורין אלא חד בלבד
  10. ^ אמר רבי יוסי ברבי חנינא
  11. ^ דהיינו כמתניתין הריני עליך חרם וכו'
  12. ^ מודרני
  13. ^ בכולן, אם כל אחד ואחד "שאני אוכל", דאהכי איהו אסור וחבירו מותר, אבל אמר "מודרני הימך" בלבד ולא אמר "שאני אוכל" שניהן אסורין והיינו דלא כרבי יוסי ברבי חנינא
  14. ^ אם כל אחד ואחד –
  15. ^ דאהכי איהו אסור וחבירו מותר
  16. ^ הכי מחרץ לה למתניתין, ולא כדאוקימנא דתיקשי לרבי יוסי
  17. ^ דלא מפרש כלום - ודאי מכולה מילתא מדיר, ואסור אפילו בהנאה
  18. ^ למה ליה אפושי למימריה כולי האי?
  19. ^ ואם לא אמר "שאני אוכל לך" - דלא אמר אלא "מודרני הימך" - אסור אפילו בהנאה
  20. ^ אמר שמואל
  21. ^ דכיון דאמר בפירוש אכילה אסור
  22. ^ אבל לא אמר בפירוש 'אכילה'
  23. ^ לא אסור למיכל מדידיה
  24. ^ דדילמא הא דאמר
  25. ^ אדיבוריה קאמר, דלא מישתעי בהדיה
  26. ^ אבל לא למיכל מיניה
  27. ^ וכן כי אמר
  28. ^ דלא אמר שאני אוכל
  29. ^ דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה
  30. ^ נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע, ולא דמדיר מאכילתו
  31. ^ דהכא, הואיל ולא אמר ממש 'שאני אוכל לך' - אמרינן לא מוכחא מילתא דבאכילה קאמר ולא מיתסר באכילה
  32. ^ דקסבר: אי לא כתב ביה ממש 'ודין' - לאו מוכחא מילתא דבהאי גיטא מגרש לה, דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים
  33. ^ לימא: אף על גב דקאמר 'מודר אני ממך' או 'מרוחק אני ממך' לחודיה אסור באכילה, ואף על גב דלא אמר 'שאני אוכל לך', דידים שאין מוכיחות הויין ידים, כרבנן, דאמרי 'לא צריך למיכתב בגט אלא 'הרי את מותרת לכל אדם'
  34. ^ דלא מצי לאוקמה כרבנן
  35. ^ למה לי למימר 'לך'? אלא להכי קתני 'לך': דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, ואי קתני 'שאני אוכל' בלבד, ולא קאמר 'לך' - לא הוא משמע דמודר מחבירו, דבעינן ידים מוכיחות; וכי אמר נמי 'מודרני' ולא אמר 'שאני אוכל לך' - לא משמע דבאכילה קאמר, אלא דלא מישתעינא בהדך
  36. ^ כדאמרינן לעיל דמ'להזיר' נפקא ידות נזירות
  37. ^ דבעינן שיפרש לנזירות, דכתיב 'כי יפליא' (במדבר ו ב)
  38. ^ נמי בעינן שיפרש לדיבורו, דאי לא מפרש - לא הוי כלום, דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים
  39. ^ שכורת בינו לבינה דבעינן שיפסיק לדיבורו