ביאור:בבלי נדרים דף פג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הרי זו סופגת את הארבעים; הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים' [1]; ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' [2] - דלמא מן יין: דאית לה צערא [3] - הפר לה, מן חרצן ומן זג לא הפר לה, דהא לא אית לה צערא, ותספוג את הארבעים [4]!?
אמר רב יוסף: אין נזירות לחצאין [5].
אמר ליה אביי: הא קרבן לחצי נזירות איכא [6]? [7]
אלא אמר אביי: אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין [8].
מיתיבי: 'האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה, ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף [9], ואינה מביאה עולת העוף [10]' [11], ואי אמרת 'אין קרבן לחצי נזירות' - אמאי מביאה חטאת העוף? ואלא מאי 'יש קרבן לחצי נזירות'? - שלש בהמות בעי לאתויי: חטאת עולה ושלמים [במדבר ו,יד: והקריב את קרבנו לה': כבש בן שנתו תמים אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת; ואיל אחד תמים לשלמים, [12] וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; ומנחתם ונסכיהם]!?
אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות, וחטאת העוף דמתיא - משום דחטאת על הספק [13].
איתיביה [14]: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף, ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' [כלומר: יש הפרה למחצה] -
דלמא מיין - דאית לה צערא - הפר לה, מטומאת מת - דלית לה צערא - לא הפר לה? [15]
אמרי: טומאת מת [16]נמי אית לה צערא, דכתיב (קהלת ז ב: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם) והחי יתן אל לבו [17] ותניא: היה רבי מאיר אומר: מאי דכתיב 'והחי יתן אל לבו'? דיספוד יספדון ליה, דיבכון יבכון ליה, דיקבר יקברוניה [18].
משנה:
"קונם שאני נהנה [במשנה בירושלמי: נהנית] לבריות [19]" - אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ובפאה [20].
"קונם כהנים לוים נהנים לי" - יטלו על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים.
גמרא:
[21] אלמא אפשר דמתזנה מדיליה [22]!? מכלל דבעל לאו בכלל 'בריות' הוא!?
אימא סיפא: יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה, אבל מדבעל לא אכלה, אלמא בעל בכלל 'בריות' הוא!?
אמר עולא: לעולם [23] לאו בכלל 'בריות' הוא, ועוד [24]: אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה [25].
רבא[26] אמר: לעולם בעל בכלל 'בריות' הוא, ומה טעם קאמר: מה טעם 'אין יכול להפר'? - מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.
רב נחמן21 אמר: לעולם בעל לאו בכלל 'בריות' הוא [27], והכי קתני: נתגרשה - יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה [28].
הערות
עריכה- ^ ואמאי אינה סופגת? אף על גב דהפר לה – תספוג! דהא אמרינן במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר': 'אישה הפרם וה' יסלח לה' (במדבר ל יג) - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה סליחה וכפרה, דקסבר בעל מיעקר עקר
- ^ הא הוי נמי 'יין זג וחרצן' דומיא ד'שתי ככרות', דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן, ואמאי קתני אינה סופגת את הארבעים, דמשמע דמפר לה מכל וכל
- ^ דאית ביה משום עינוי
- ^ אלא מדקתני אינה סופגת שמע מינה דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין, וקשיא לרבי יוחנן
- ^ כדאמרינן בפרק 'הריני נזיר מן הגרוגרות' (נזיר פ"ב מ "א, דף יא,א); והכי איתא התם: האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים" - הרי זה נזיר, ואסור בכולן, ומפרש בברייתא: מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה; הכא נמי: כי מפר לה בעלה - מפר הכל
- ^ בתמיה: דאי אמר "הריני חצי נזיר" מביא חצי קרבן?
- ^ והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא!
- ^ אלא אי לרבנן - הוי נזיר גמור, ואסור מכל; אי לרבי שמעון, דפליג עלייהו - לא הוי נזיר כלל, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'! ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות - אמינא נמי דיש נזירות לחצאין, אפילו לענין מלקות, ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא
- ^ היום
- ^ ואינה צריכה להביא עולת העוף
- ^ והתם מפרש בגמרא למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה: דכיון דמפר בעלה - הוה כחצי נזירות, דאילו כי מפר בעל - אינו מפר אלא מה שעתיד לבא, אבל מעיקרא אינו מפר, דקודם הפרה - כדקאי קאי; והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז, והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה: שנטמאת למתים - סופגת את הארבעים; וחטאת העוף אהכי מתיא: דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום, דהא הפר לה, אלא משום דרבי אלעזר הקפר, דאמר: הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין, ומביאה זו חטאת העוף נמי
- ^ פסוק טו
- ^ דאמור: ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה, דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק: דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה: אם חתיכה אם ולד - מביאה חטאת העוף; והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק - הכא נמי מתיא היא חטאת העוף
- ^ אהכי קאמר 'דלמא מיין דאית לה צערא וכו' - דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל
- ^ מזג וחרצן לא הפר לה, דהא אמרת: 'אין נזירות לחצאין', אהכי קאמר דמפר כולו, ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה, ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה!?
- ^ ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום ד
- ^ והויא עינוי נפש
- ^ כלומר: יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי, והיינו 'והחי יתן אל לבו': שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן, ולעיל מיניה כתיב 'טוב ללכת אל בית אבל וגו'
- ^ קונס יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות
- ^ דלא של בריות הן, אלא של הפקר
- ^ מדקאמר ד'אין יכול להפר'
- ^ משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש, משום דיכולה להתפרנס משלו
- ^ בעל
- ^ חדא ועוד קתני
- ^ ואין יכול להפר דמתניתין – אכולי עלמא קמהדר: דאין יכול להפר אליבא דכולי עלמא, משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה
- ^ נראה לי שצ"ל 'רבה', שהרי דבריו מובאים לפני דברי רב נחמן. או לחילופין: רב נחמן כאן הוא רב נחמן בר יצחק, מדור תלמידיו של רבא; אך לפי ההמשך: איתיביה רבא לרב נחמן – נראה שמדובר ברב נחמן בר יעקב, שבדור לפני רבא, ומלך בנהרדעה בדור שלפני לפני של רבה, אך רבא הספיק ללמוד אצלו; ולכן נראה לומר שבתחילה הגמרא הביאה את הויכוח בין רבה לרב נחמן, אחר כך את דברי הויכוח של התלמיד רבא עם מורו רב נחמן.
- ^ והאי דקאמר 'אין יכול להפר' – אין צריך להפר קאמר
- ^ משנתגרשה קאמר, דהתם לא מציא לאי הנויי מבעל