ביאור:בבלי נדרים דף נג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים; מסתוניות ^[1] - מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו ^[2] ונודר הימנו – אסור ביוצא הימנו ^[3].

וחכמים מתירים ^[4].

גמרא:

[חכמים] היינו תנא קמא?

איכא בינייהו הדא דתניא: 'כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, כגון תמרים ודבש תמרים: נדר בו ^[5] - אסור ביוצא ממנו ^[6]; נודר מיוצא ממנו - מותר [על פי הגהות הגר"א, וכן מסתבר] בו;

כל שאין דרכו לאכול ^[7], ודרך היוצא ממנו לאכול ^[8]: נודר בו - אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו.'

^[9]

משנה:

הנודר "מן היין" - מותר ביין תפוחים; "מן השמן" ^[10] - מותר בשמן שומשמין; "מן הדבש" - מותר בדבש תמרים; "מן החומץ" - מותר בחומץ סתוניות; "מן הכרישין" ^[11] - מותר בקפלוטות; "מן הירק" -מותר בירקות השדה, שהוא שם לוויי ^[12].

גמרא:

תניא: הנודר "מן השמן" בארץ ישראל - מותר בשמן שומשמין ^[13], ואסור בשמן זית; ובבבל - אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית: מקום שמסתפקין מזה ומזה ^[14] - אסור בזה ובזה.

פשיטא!?

לא, צריכא דרובא מן חד מסתפקין: מהו דתימא איזיל בתר רובא? קא משמע לן: ספק איסורא לחומרא ^[15].

הנודר "מן הירק" בשאר שני שבוע - אסור בירקות הגינה, ומותר בירקות השדה; ובשביעית - אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה.'

^[16].

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל:

עמוד ב

לא שנו ^[17] אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ ^[18], אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ – אסור ^[19].

כתנאי: אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ. רבי חנניה בן גמליאל אומר: מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ.

^[20].

מאי טעמא דמאן דאמר אין מביאין?

אמר רבי ירמיה: משום גוש ^[21].

משנה:

"מן הכרוב" - אסור באיספרגוס ^[22]; "מן האיספרגוס" - מותר בכרוב ^[23].

"מן הגריסין" - אסור במקפה ^[24], ורבי יוסי מתיר ^[25];

"מן המקפה" ^[26] - מותר בגריסין ^[27];

"מן המקפה" - אסור בשום ^[28], ורבי יוסי מתיר;

"מן השום" - מותר במקפה ^[29];

"מן העדשים" - אסור באשישים ^[30], רבי יוסי מתיר; "מן האשישים" - מותר בעדשים ^[31].

"חטה - חטין שאני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין הפת.

"גריס - גריסין שאני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלין.

רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאני טועם" - מותר לכוס חיים ^[32].

גמרא:

תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: "חטה שאני טועם" - אסור לאפות ^[33], ומותר לכוס; "חטים ^[34] שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לאפות; "חטה, חטין שאני טועם" - אסור בין לכוס בין לאפות. "גריס ^[35] שאני טועם" - אסור לבשל ומותר לכוס;

"גריסין ^[36] שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לבשל; "גריס, גריסין שאני טועם" - אסור בין לבשל בין לכוס.

'

הדרן עלך הנודר מן המבושל

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נדרים פרק שביעי הנודר מן הירק

הערות

^ היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ
^ כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם
^ והכי נמי: כי נדר בסתוניות - אסור נמי בחומץ היוצא ממנו
^ וקא פריך בגמרא: היינו תנא קמא, דקתני 'מותר בחומץ סתוניות'
^ [כגון] בתמרים
^ בדבש תמרים
^ כגון סתוניות
^ והן עצמן אין דרכן לאכול
^ תנא קמא דמתניתין דאמר 'מותר בחומץ סתוניות' - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר, אלא קסבר: נדר בו - אין אסור אלא בו, אע"ג שאין דרכו לאכול; וחכמים - תנא בתרא - אית להו דרבי שמעון בן אלעזר; ודקתני 'וחכמים מתירים בו' – בגופו, אבל ביוצא ממנו לא, דאין אסור אלא ביוצא ממנו, והיינו כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'לא נתכוון זה כו'; ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו.
^ משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין
^ קטנית
^ דהיינו שם לוויי: 'ירק השדה' ולא ירק סתם
^ לפי שאין מצוי בארץ ישראל שמן שומשמין אלא שמן זית, ובאותו שמן נדר
^ משמן זית ומשמן שומשמין
^ ומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט
^ גריס המורה במסכתא זו 'ומותר בירקות השדה', שעליהן סומכין בשביעית, שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה
^ דשביעית מותר בירקות הגינה
^ דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה
^ אף בירקות הגינה, הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה, דודאי אדעתא דהכי נדר
^ לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' - לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה, דכיון דאין מביאין - לאו עליה נדר; ולמ"ד מביאין - אסור אף בירקות גינה
^ שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו, וטמא משום ספק מת
^ דהוי בכלל כרוב, דמין כרוב הוא
^ דאין כרוב בכלל איספרגוס
^ של גריסין
^ דקסבר אין מקפה בכלל גריסין
^ של גריסין
^ דברי הכל, דאין גריסין בכלל מקפה
^ של מקפה; שנותנים ממנו בקדרה, דהיינו בכלל 'מקפה'
^ דאין 'מקפה' בכלל 'שום'
^ בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים
^ דברי הכל היא
^ חטה וגריס סתם, דלא אמר "חטה חטין" "גריס גריסין", דקסבר [רבי יהודה: גריס או חטה - מבושלים משמע, חיין לא משמע; ורבי יהודה לא פליג עליה דתנא קמא
^ דאדעתא דהכי אמר "חטה" - כדי לאפות, ד'חטה' - גרגיר אחד משמע, ומגרגיר לא קאמר
^ משמע חיין
^ משמע מבושל
^ משמע נמי חיין

[1] היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ

[2] כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם

[3] והכי נמי: כי נדר בסתוניות - אסור נמי בחומץ היוצא ממנו

[4] וקא פריך בגמרא: היינו תנא קמא, דקתני 'מותר בחומץ סתוניות'

[5] [כגון] בתמרים

[6] בדבש תמרים

[7] כגון סתוניות

[8] והן עצמן אין דרכן לאכול

[9] תנא קמא דמתניתין דאמר 'מותר בחומץ סתוניות' - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר, אלא קסבר: נדר בו - אין אסור אלא בו, אע"ג שאין דרכו לאכול; וחכמים - תנא בתרא - אית להו דרבי שמעון בן אלעזר; ודקתני 'וחכמים מתירים בו' – בגופו, אבל ביוצא ממנו לא, דאין אסור אלא ביוצא ממנו, והיינו כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'לא נתכוון זה כו'; ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו.

[10] משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין

[11] קטנית

[12] דהיינו שם לוויי: 'ירק השדה' ולא ירק סתם

[13] לפי שאין מצוי בארץ ישראל שמן שומשמין אלא שמן זית, ובאותו שמן נדר

[14] משמן זית ומשמן שומשמין

[15] ומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט

[16] גריס המורה במסכתא זו 'ומותר בירקות השדה', שעליהן סומכין בשביעית, שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה

[17] דשביעית מותר בירקות הגינה

[18] דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה

[19] אף בירקות הגינה, הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה, דודאי אדעתא דהכי נדר

[20] לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' - לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה, דכיון דאין מביאין - לאו עליה נדר; ולמ"ד מביאין - אסור אף בירקות גינה

[21] שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו, וטמא משום ספק מת

[22] דהוי בכלל כרוב, דמין כרוב הוא

[23] דאין כרוב בכלל איספרגוס

[24] של גריסין

[25] דקסבר אין מקפה בכלל גריסין

[26] של גריסין

[27] דברי הכל, דאין גריסין בכלל מקפה

[28] של מקפה; שנותנים ממנו בקדרה, דהיינו בכלל 'מקפה'

[29] דאין 'מקפה' בכלל 'שום'

[30] בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים

[31] דברי הכל היא

[32] חטה וגריס סתם, דלא אמר "חטה חטין" "גריס גריסין", דקסבר [רבי יהודה: גריס או חטה - מבושלים משמע, חיין לא משמע; ורבי יהודה לא פליג עליה דתנא קמא

[33] דאדעתא דהכי אמר "חטה" - כדי לאפות, ד'חטה' - גרגיר אחד משמע, ומגרגיר לא קאמר

[34] משמע חיין

[35] משמע מבושל

[36] משמע נמי חיין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]