ביאור:בבלי נדרים דף סב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תנא: 'הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל [1], ופטורות מן המעשרות [2]'.
רבי ורבי יוסי בר רבי יהודה איקלעו לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות; רבי הוה קא אכיל, רבי יוסי בר רבי יהודה לא אכיל. אתא מרהון [3], אמר להו: אמאי לא אכלי רבנן - הוקפלו רוב המקצועות הוא [4]? ואף על פי כן לא אכיל רבי יוסי בר רבי יהודה; קסבר: משום סניות מילתא הוא דקאמר הדין גברא [5].
רבי חמא בר רבי חנינא איקלע לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, הוה קאכיל, יהיב לשמעיה, לא אכיל.
אמר ליה: "אכול! כך אמר לי רבי ישמעאל בר רבי יוסי משום אביו: הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר"!
רבי טרפון - אשכחיה ההוא גברא [6] בזמן שהוקפלו המקצועות, דקאכיל [7]; אחתיה [8] בשקא [9], ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא; אמר לו "אוי לו לטרפון שזה הורגו"! שמע ההוא גברא - שבקיה וערק.
אמר רבי אבהו משום רבי חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה [10], אמר [11]: "אוי לי [12] שנשתמשתי בכתרה של תורה".
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה - נעקר מן העולם, קל וחומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר (יחזקאל ז כב: והסיבותי פניי מהם וחיללו את צפוני) ובאו בה פריצים וחיללוה - כיון שפרצום [13] נעשו חול, נעקר מן העולם [14], דכתיב (דניאל ה ל) בה בליליא קטיל בלשצר [מלכא כשדיא] - המשתמש בכתרה של תורה, שהוא חי וקיים לעולם - על אחת כמה וכמה.
ורבי טרפון - כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא [15]?
משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לרבי טרפון - סבר היינו דגנבן [16].
אי הכי - אמאי ציער [17] נפשיה [18]?
משום דרבי טרפון - עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים [19].
תניא: '(דברים ל כ) לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו [כי הוא חייך וארך ימיך: לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך: לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם]: שלא יאמר אדם "אקרא, שיקראוני חכם", "אשנה שיקראוני רבי", "אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה"; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך; ואומר (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם [וכל נתיבותיה שלום], ואומר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר;
רבי אליעזר בר רבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם [20], ודבר בהם לשמם [21]; אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו [22], וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול - נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה!
אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה דכתיב (מלכים א יח יב) [והיה אני אלך מאתך ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני] ועבדך ירא את ה' מנעוריו; אלא קשיא דרבי טרפון [23] - דעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסיה בדמים.
רבא רמי: כתיב 'ועבדך ירא את ה' מנעוריו' וכתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך [נכרי, ואל שפתיך]!?
הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה.
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא [24], דכתיב (שמואל ב ח יח: ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי,) ובני דוד כהנים היו - מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש.
וכהן - מנא לן?
דכתיב (ויקרא כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב [קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם], ותנא דבי רבי ישמעאל: 'וקדשתו - לכל דבר שבקדושה:
לפתוח ראשון [25] ולברך ראשון [26] וליטול מנה יפה ראשון [27]'.
אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "לא יהיבנא אכרגא [28]", דכתיב [ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון [29]; אמר רב יהודה: 'מנדה' - זו מנת המלך; 'בלו' - זו כסף גולגלתא; 'והלך' - זו ארנונא.
ואמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר "עבדא דנורא אנא, לא יהיבנא אכרגא [30]".
מאי טעמא? לאברוחי אריא מיניה קאמר.
רב אשי - הוה ליה ההוא אבא [31], זבניה לבי נורא; אמר ליה רבינא לרב אשי: האיכא (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש] ולפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלהיך אני ה’] [32]?
אמר ליה: רוב עצים להסקה ניתנו [33].
משנה:
[34] "[35] עד הקציר" - עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין [36], אבל לא קציר שעורין [37];
הכל לפי מקום נדרו: אם היה בהר [38] - [39] בהר; ואם היה בבקעה – בבקעה.
[40] "[41] עד הגשמים", [42]: "[43] עד שיהו הגשמים" - [44] עד שתרד רביעה שניה [45] [46].
רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד שיגיע זמנה של רביעה [47].
[48] "[49] עד שיפסקו גשמים" - [50] עד שיצא ניסן כולו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.
[51].
גמרא:
תניא: 'הנודר "עד הקיץ" בגליל, וירד לעמקים - אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים - אסור עד שיגיע הקיץ בגליל;
"עד הגשמים" - עד שיהו גשמים;
"עד שתרד רביעה שניה": רבן שמעון בן גמליאל אומר [עד שיגיע זמנה של רביעה]’:
אמר רבי זירא: מחלוקת דאמר "עד הגשמים" [52]; אבל אמר "עד הגשם" - [53] עד זמן גשמים [54] קאמר [55].
הערות
עריכה- ^ שנתיאשו מהן הבעלים
- ^ משום דהפקירא נינהו
- ^ בעלים של תאנים
- ^ דשרו למיכל כל אדם
- ^ כלומר: מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה, דעדיין לא הפקירן
- ^ לרבי טרפון גופיה
- ^ מן התאנים, דקסבר דהפקירא נינהו
- ^ לרבי טרפון
- ^ ההוא גברא, שהיה משמרן
- ^ שהציל עצמו בכבוד תורתו
- ^ דקאמר
- ^ גירסת רש"י: "אוי לו לטרפון"
- ^ שהוציאו מבית המקדש
- ^ ואף על פי כן נהרג עליהם בלשצר
- ^ לרבי טרפון? הא מהפקירא קא אכיל
- ^ להכי צעריה
- ^ רבי טרפון
- ^ כיון שתפסו כגנב - מאי הוה ליה למעבד
- ^ בממון
- ^ לשם שמים
- ^ ודבר בהן לשם שמים: שתהא כל כוונתך לשמים
- ^ להשתכר ממנו כדי לאכול
- ^ אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו - אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם?
- ^ הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי
- ^ לקרוא בספר תורה
- ^ בברכת המוציא ובברכת המזון
- ^ כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים
- ^ איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם
- ^ מקרא הוא בספר עזרא (ז,כד)
- ^ של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס; 'נורא' - שם עבודת כוכבים
- ^ יער
- ^ דאינהו קא עבדי מינה צורך עבודת כוכבים
- ^ וכמוכר להסקה דמי, ולא לעבודת כוכבים
- ^ אמר:
- ^ קונס שאיני טועם
- ^ קאמר
- ^ וקציר שעורים הוי מוקדם
- ^ בשעת הנדר
- ^ אף על פי שירד בבקעה - אסור עד שיתחילו לקצור
- ^ אמר:
- ^ קונס שאיני טועם
- ^ או שאמר"
- ^ שאיני טועם
- ^ אסור
- ^ ד'גשמים' משמע שנים
- ^ 'רביעה שניה' מפרש בגמרא
- ^ אף על פי שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר
- ^ אמר:
- ^ קונס שאיני טועם
- ^ אסור
- ^ רבי מאיר לטעמיה, דאמר במסכת תענית בפרק קמא: עד מתי שואלין את הגשמים? - רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן; רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח - ותו לא
- ^ דמר סבר עד זמנה ומר סבר עד שתרד
- ^ דברי הכל
- ^ של רביעה ראשונה
- ^ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (עד שיגיע זמנה כו'), ד'גשם' - חדא רביעה משמע