ביאור:בבלי נדרים דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

האומר לחבירו ["קונם לביתך שאני נכנס" ו"שדך שאני לוקח": מת או שמכרו לאחר – מותר; "קונם בית זה שאני נכנס", "שדה זו שאני לוקח": מת או שמכרו לאחר – אסור].

בעי אבימי: "קונם לבית זה שאתה נכנס": מת או שמכרו לאחר מהו? אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ^[1] או לא?

אמר רבא: תא שמע: האומר לבנו "קונם שאי אתה נהנה לי" ומת – יירשנו; "בחייו ובמותו" ומת - לא יירשנו שמע מינה: אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו - שמע מינה.

תנן התם ^[2]: '"קונם פירות האלו עלי" ^[3] "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - אסור בחילופיהן ^[4] ובגידוליהן ^[5]';

בעי רמי בר חמא: אמר "קונם פירות האלו על פלוני" ^[6] - מהו ^[7] בחילופיהן ^[8]? מי אמרינן גבי דיליה ^[9] 'הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו - ^[10]אדם ^[11] אוסר ^[12] דבר שלא בא לעולם על עצמו, ^[13] גבי חבירו - הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ^[14] - אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו ^[15]'

עמוד ב

או דילמא ^[16] משום דחילופין כגידולין דמי - לא שנא הוא ולא שנא חברו ^[17]?

אמר רב אחא בר מניומי: תא שמע: 'האומר לאשתו "קונם שאני נהנה ליך" – לוֹוָה, ובעלי חובין באין ונפרעין ^[18]' ^[19]; מאי טעמא 'בעלי חובין נפרעין'? לאו משום דחילופין לאו כגידולין דמי ^[20]?

אמר רבא: ^[21] דילמא לכתחילה הוא דלא ^[22], ואי עבד - עבד ^[23].

^[24]

אלא ^[25] תא שמע [קידושין פ"ב מ"ט]: המקדש בערלה ^[26] - אינה מקודשת; מכרן, וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת ^[27]!

הכא נמי ^[28]: לכתחילה הוא דלא ^[29], ואי עבד ^[30] - ^[31] עבד.

משנה:

"הריני עליך חרם ^[32]" - המודר אסור ^[33]; "הרי את עלי חרם" - הנודר אסור; "הריני עליך ואת עלי" - שניהם אסורין; ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,

הערות

^ ואפילו לאחר שמת או שמכרו לאחר הוי נמי אסור
^ לקמן בפרק 'הנודר מן הירק' [פ"ז מ"ו]
^ או
^ אם נתחלפו בפירות אחרות, ודבר שלא בא לעולם הוא
^ שנטען והגדילו
^ שאסרן על חבירו
^ אי הוי אסור
^ כמו שהוא אסור אי לא
^ כי אמר "קונס הן לפי" או "על פי" - אסור בחילופיהן אף על גב דהוי דבר שלא בא לעולם הואיל ואשכחן גבי דיליה כי האי חומרא
^ ואהכי מחמירים לגביה ד
^ נמי
^ עליו
^ אבל
^ דאי אמר לחבירו קונס פירות של פלוני עליך לא הוי כלום
^ לא אמרינן נמי דאית בידו למיסר ליה בחליפין, דהוי דבר שלא בא לעולם
^ הכי קאמר: דודאי אסור בחלופיהן
^ וכי היכי דאסור בגידולין הכי נמי אסור בחליפין
^ מבעלה, דרצון הבעל הוא שילוו לה
^ והא הכא דלוותה מאחרים, דחילופי ממונו של בעל הוי, ולא מיתסר - אלמא דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, דהא נפרעין מבעלה
^ ובגידולין אסור אבל בחליפין מותר
^ לעולם אימא לך דחליפין כגידולין דמו ומיתסרי
^ ואהכי לכתחילה לא תלוה ותאכל
^ אבל בדיעבד שפיר דמי
^ והא דאמרינן בהך פירקא ד(לעיל מג,א) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לזה ובא הלה ונוטל מזה - לא דמיא להא: דהאי - לא רמי עליה דהאי למיפרנסיה, והאי דקיהיב להאי - אימור לא משום מודר קא יהיב ליה, אלא מתנה בעלמא הוא דקא יהיב להאיך; אבל האי בעל - דלמפרנסה קאי - אימא דליתסר ליה לפרוע לבעל חוב - לכתחילה הוא דלא.
^ דמותר אפילו לכתחילה
^ שהוא איסור הנאה
^ אלמא דחליפין לאו כגידולין דמו דגידולין אסור ובחליפין משתרי
^ מיירי
^ ימכור
^ ואם קידש בדמיהם
^ מאי דעבד
^ נכסי יהיו עליך חרס
^ אבל המדיר מותר

[1] ואפילו לאחר שמת או שמכרו לאחר הוי נמי אסור

[2] לקמן בפרק 'הנודר מן הירק' [פ"ז מ"ו]

[3] או

[4] אם נתחלפו בפירות אחרות, ודבר שלא בא לעולם הוא

[5] שנטען והגדילו

[6] שאסרן על חבירו

[7] אי הוי אסור

[8] כמו שהוא אסור אי לא

[9] כי אמר "קונס הן לפי" או "על פי" - אסור בחילופיהן אף על גב דהוי דבר שלא בא לעולם הואיל ואשכחן גבי דיליה כי האי חומרא

[10] ואהכי מחמירים לגביה ד

[11] נמי

[12] עליו

[13] אבל

[14] דאי אמר לחבירו קונס פירות של פלוני עליך לא הוי כלום

[15] לא אמרינן נמי דאית בידו למיסר ליה בחליפין, דהוי דבר שלא בא לעולם

[16] הכי קאמר: דודאי אסור בחלופיהן

[17] וכי היכי דאסור בגידולין הכי נמי אסור בחליפין

[18] מבעלה, דרצון הבעל הוא שילוו לה

[19] והא הכא דלוותה מאחרים, דחילופי ממונו של בעל הוי, ולא מיתסר - אלמא דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, דהא נפרעין מבעלה

[20] ובגידולין אסור אבל בחליפין מותר

[21] לעולם אימא לך דחליפין כגידולין דמו ומיתסרי

[22] ואהכי לכתחילה לא תלוה ותאכל

[23] אבל בדיעבד שפיר דמי

[24] והא דאמרינן בהך פירקא ד(לעיל מג,א) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לזה ובא הלה ונוטל מזה - לא דמיא להא: דהאי - לא רמי עליה דהאי למיפרנסיה, והאי דקיהיב להאי - אימור לא משום מודר קא יהיב ליה, אלא מתנה בעלמא הוא דקא יהיב להאיך; אבל האי בעל - דלמפרנסה קאי - אימא דליתסר ליה לפרוע לבעל חוב - לכתחילה הוא דלא.

[25] דמותר אפילו לכתחילה

[26] שהוא איסור הנאה

[27] אלמא דחליפין לאו כגידולין דמו דגידולין אסור ובחליפין משתרי

[28] מיירי

[29] ימכור

[30] ואם קידש בדמיהם

[31] מאי דעבד

[32] נכסי יהיו עליך חרס

[33] אבל המדיר מותר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]