ביאור:בבלי נדרים דף צא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וגברא [בגלל שהוא כהן] הוא דנסתחפה שדהו [ולכן מגיע לי כתובה]?
ואמרינן ליה: מתניתין היא: האומרת "טמאה אני לך" - יש לה כתובה במאי עסקינן?: אילימא באשת ישראל: אי ברצון - כלום יש לה כתובה? ואי באונס - מי קא מיתסרא על גברא? ואלא באשת כהן: אי ברצון - כלום יש לה כתובה? מי גרעה מאשת ישראל ברצון? אלא לאו - באונס, וקתני יש לה כתובה!
איבעיא להו: אמרה לבעלה "גרשתני" מהו [1]?
אמר רב המנונא: תא שמע: האומרת "טמאה אני לך" - דאפילו למשנה אחרונה דקתני לא מהימנא!
התם הוא דמשקרה [2], [3] דידעה דבעלה לא ידע בה [4], אבל גבי [5] "גרשתני", דידע בה [6] – מהימנא [7], דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.
אמר ליה רבא: אדרבה [8] : אפילו למשנה ראשונה, דקתני מהימנא [9] - התם משום דלא עבידא לבזויי נפשה [10], אבל הכא - דזמנין דתקיף לה מן גברא [11] - מעיזה ומעיזה [12].
מתיב רב משרשיא: "השמים ביני לבינך" דמשנה ראשונה [שנאמנת] – תיהוי תיובתא דרבא: והא הכא דלית לה כיסופא [14], ו[15] קתני [16] דמהימנא [17]!
קסבר רבא: התם [18] כיון דלא סגי לה דלא אמרה [19] אין יורה כחץ אי לא איתא כדקאמרה [20] - לא אמרה ליה [21].
"השמים ביני לבינך" דמשנה אחרונה [שאינה נאמנת] - תהוי תיובתא דרב המנונא: והא הכא דידעה היא, ודבעלה ידע בה [22], וקתני דלא מהימנא!
קסבר רב המנונא: הכא נמי: היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע - ביורה כחץ מי ידע? ומשום הכי משקרא.
ההיא איתתא, דכל יומא דתשמיש [23] מיקדמה משיא ידיה לגברא [24]; יומא חד אתיא ליה מיא לממשא [25], אמר לה: "הדא מילתא [26] לא הות האידנא"!? אמרה ליה "אם כן חד מן נכרים
אהלויי [27] דהוו הכא האידנא, אי אנת לא - דילמא מנהון"?
אמר רב נחמן: עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה [ואין ממש בדבריה].
ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא; אמר לה "האידנא מאי שנא?" אמרה ליה: מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא. אמר לה: "לא הוה הדא מילתא האידנא!" אמרה ליה: אם כן - הלין נכרים נפטויי [28] דהוו הכא האידנא, אי אנת לא - דילמא חד מנהון!"
אמר להו רב נחמן: לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי.
ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא [29]. על, אתא מריה דביתא, פרטיה נואף להוצא [30] וערק. אמר רבא: איתתא שריא: אם איתא דעבד איסורא - ארכוסי הוה מירכס [31]!
ההוא נואף, דעל לגבי דההיא אנתתא; אתא גברא - סליק נואף, איתיב [בכלאי] בבא [הנואף התחבא צאחורי הדלת]. הוה מחתן תחלי [מחית שחלים] תמן, וטעמינון חויא. בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא [32] אמר ליה ההוא נואף: "לא תיכול מנהון דטעמינון חויא".
אמר רבא: אינתתיה שריא: אם איתיה דעבד איסורא - ניחא ליה דליכול [הבעל] ולימות, דכתיב (יחזקאל כג לז) כי נאפו ודם בידיהן [ואת גלוליהן נאפו, וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה] [או לחילופין: (יחזקאל כג מה: ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה, ודם בידיהן) [33].
פשיטא?!
מהו דתימא איסורא עבד, והאי דאמר ליה [34] - דניחא ליה דלא לימות בעל, דתהוי אינתתיה עלויה (משלי ט יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם? - קא משמע לן [35].
הדרן עלך אלו נדרים וסליק לה מסכת נדרים.
הערות
עריכה- ^ מי מהימנא? ואם אשת כהן - אסור לו להחזירה
- ^ דמעיקרא [אולי צ"ל 'דמשקרה’]
- ^ משום
- ^ אי נטמאת אי לא, [אהכי] אי אמרה "טמאה אני לך" לא מהימנא
- ^ היכא דאמרה
- ^ דידעה דבעלה ידע אי משקרא אי לא
- ^ לא הות אמרה הכי
- ^ לא מיבעי למשנה אחרונה דלא מהימנא, אלא
- ^ לא הוי טעמא אלא
- ^ דלימרה דנטמאה אי לאו דהכי הוא כדקאמרה
- ^ שציער לה בעלה
- ^ פניה בפניו
- ^ ענין אחר דתקיף לה מן גברא: שתוקף יצרה מן אדם אחר שנתנה בו עיניה, ובשבילו מעיזה לומר לבעלה "גרשתני".
- ^ דבהא מילתא לא מבזיא נפשה
- ^ ואפילו הכי
- ^ במשנה ראשונה
- ^ והכי אמר אפילו למשנה ראשונה כו'
- ^ נמי אית לה כיסופא
- ^ גבי בי דינא
- ^ אי לאו דהכי הוא
- ^ לא קאמרה, ואהכי מהימנא
- ^ דבעלה ידע דיורה כחץ וקתני לה לא מהימנא, אלמא אשה מעיזה
- ^ לאחר תשמיש
- ^ כדי לטהר ידיו לאחר תשמיש
- ^ ואתת יומא חד ועבדא הכי
- ^ דתשמיש
- ^ מוכרי אהלות בשמים
- ^ מוכרי נפט
- ^ שהיה סגור עם אשה בבית
- ^ פרץ הגדר
- ^ בביתה: היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל
- ^ שאילו היתה יודעת לא היתה מניחתו לאכול
- ^ דנואפים הורגין הבעלים
- ^ האי בהדה
- ^ דלא אמרינן הכי ושריא