ביאור:בבלי נדרים דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

הנודר מן הירק - מותר בדלועין; ורבי עקיבא אוסר ^[1].

אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו "קח לי ירק", והוא אומר "לא מצאתי אלא דלועין" ^[2]!?

אמר להם: כן הדבר? או שמא אומר הוא "לא מצאתי אלא קיטנית" ^[3]?

אלא שהדלועין בכלל ירק, וקיטנית אינו בכלל ירק.

ואסור בפול המצרי לח ^[4], ומותר ביבש ^[5].

גמרא:

הנודר מן הירק [מותר בדלועין, ורבי עקיבא אוסר]:

^[6] והא מן ירק נדר ^[7]?

אמר עולא: באומר "ירקי קדירה עלי" ^[8].

ודילמא ^[9] "ירק הנאכל בקדרה" קאמר ^[10]?

באומר "ירק המתבשל בקדרה עלי" ^[11].

במאי קא מיפלגי?

רבנן סברי: כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה ^[12] - ^[13] לאו מיניה הוא ^[14]; ורבי עקיבא סבר: כל מילתא דמימליך שליחא עלה ^[15] - מיניה הוא ^[16].

אמר אביי: מודה רבי עקיבא לענין מלקות, שאינו לוקה ^[17].

תנן התם [מעילה פ"ו מ"א]: השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל; לא עשה שליחותו - שליח מעל. - מאן תנא?

אמר רב חסדא: מתניתין ^[18] דלא כרבי עקיבא ^[19], דתנן [מעילה פ"ו מ"א]: 'כיצד? אמר לו ^[20] "תן בשר לאורחים" ונתן להם כבד; "תן כבד" ונתן להם בשר - השליח מעל ^[21]', ואי רבי עקיבא - הא אמר רבי עקיבא: כל מילתא דמימליך עלה שליח - מיניה הוא ^[22], למעול בעל הבית ^[23] ולא למעול שליח?

אמר אביי: אפילו תימא רבי עקיבא -

עמוד ב

^[24] מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי ^[25].
איתמר שמעתא ^[26] קמיה דרבא, אמר להון: שפיר אמר נחמני.

מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא?

רבן שמעון בן גמליאל היא, דתניא: הנודר "מן הבשר" - אסור בכל מיני בשר ^[27], ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ^[28], ומותר בבשר דגים וחגבים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנודר "מן הבשר" - אסור בכל מיני בשר, ומותר 'בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים ^[29]; וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר ^[30]: קרביים - לאו בשר, ואוכליהן - לאו בר אינש.

^[31] ^[32] 'אוכליהן' ^[33] - כבשר לענין זביני ^[34] - לאו בר אינש ^[35].

מאי שנא 'בשר עוף' לתנא קמא דאסיר? דעביד שליחא - ^[36] דמימליך עליה ^[37]? בשר דגים נמי עביד שליחא דאי לא משכח בישרא - מימליך עליה, דאמר "אי לא משכחנא בישרא אייתי דגים" וליתסרו ^[38]?

אמר אביי: כגון שהקיז דם ^[39], דלא אכיל דגים ^[40].

אי הכי - אפילו עופות נמי לא אכיל ^[41], דאמר שמואל: דמסוכר ואכיל בישרא דצפרא - פרח לביה כצפרא; ותניא: אין מקיזין - לא על דגים, ולא על עופות, ולא על בשר מליח; ותניא: הקיז דם - לא יאכל לא חלב ולא גבינה ולא ביצים ולא שחליים ולא עופות ולא בשר מליח!

שאני עופות ^[42] דאפשר ^[43] על ידי שליקה ^[44].

אביי אמר: כגון דכייבין ליה עיניה ^[45], דדגים קשין לעינים ^[46].

אי הכי - אכיל דגים, דהא אמר שמואל: נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים

ההוא - סוף אוכלא ^[47].

הערות

^ דקסבר דילועין בכלל ירק
^ מכלל דלאו מיניה הוא
^ בתמיה: כלומר: להכי לא קאמר ליה 'אלא דילועין' - מכלל דדילועין מיניה הוא, ולא מין קיטנית
^ הוי מין ירק
^ שהוא מין דגן
^ אמאי אוסר רבי עקיבא?
^ ודילועין לא איקרי ירק
^ ודילועין בכלל 'ירקי קדרה' הן, שהרי מתבשלין בקדרה
^ האי דקאמר "ירקי קדרה עלי"
^ כגון שומים ובצלים, שהן נאכלים בקדרה, שנותנין אותן בקדרה כדי ליתן טעם בתבשיל
^ דדילועין נמי הן מתבשלין בקדרה, ונותנין אותן בשביל תבשיל [אבל שומין אין נותנין אותן אלא בשביל טעם], ולהכי רבי עקיבא אוסר [את הדילועין]
^ כגון דילועין; כי אמר לשלוחו "קח לי ירק" - אינו מביא לו דילועין, אלא אומר לו "לא מצאתי אלא דילועין", ומימליך עליה, וקאמר ליה ד"רוצה אתה שאביא לך דילועין"?
^ וכהאי גוונא
^ לפיכך: כי נדר בירק - מותר בדילועין
^ מדקאמר ליה "לא מצאתי אלא דילועין" ולא אמר "לא מצאתי אלא קיטנית"
^ אלמא דילועין מין ירק הוא
^ אף על גב דאוסר בדילועין - אם אכל דילועין אינו לקה, דקסבר ליכא מלקות ד"לא יחל דברו", הואיל וצריך לאימלוכי ביה עלה
^ דמעילה, דשליח מעל
^ דקתני סיפא 'לא עשה שליחותו שליח מעל'
^ לשלוחו
^ דלא עשה שליחותו דאין כבד בכלל בשר
^ הא אמר כבד בכלל בשר הוי, דמילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא; והכא נמי אע"ג דלא אימליך השתא - אורחיה הוא לאימלוכי; דכי אמר לו "תן בשר לאורחין" ולא היה לו בשר אלא כבד - דרכו לומר "אין לי אלא כבד", וכמאן דמימליך דמי
^ דהא עשה שליחותו
^ תריץ [מסביר]:
^ שליח בבעל הבית, ואף על גב דסבירא ליה דמיניה הוא - במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר שליח לבעל הבית "רוצה אתה שאתן להם כבד?" וכיון דלא מימליך - לא עשה שליחותו, ופשע, ושליח מעל אף על גב דסבר דמין בשר הוי
^ האי תירוצא דקא מתרץ אביי
^ בין בהמה ובין חיה
^ דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד
^ דכסבר לאו מינא דבשר הם, אבל בקרביים - הכל מודו דמין בשר הוו, הואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב; והיינו דפליג עליה דר"ע, דקא סבר כבד לאו מין בשר, ור"ע סבר מיניה הוא
^ שמעתא אחריתי
^ ואמרינן למאי הלכתא 'קרביים לאו בשר הוו'? הא אמרינן לעיל גבי נדרים 'אסור בכל מיני בשר', ולא הוציא קרביים
^ וקא מתרץ דהאי
^ לאו בר נש
^ שהקונה קרביים בדמי בשר שיכול לקנות הבשר וקונה קרביים
^ הוא, דבטלה דעתו אצל בני אדם
^ דכי לא משכח בישרא
^ דבעל הבית, ואמר "לא משכחנא בישרא אלא בשר עוף", ולהכי אסור, דמיניה הוא
^ ואמאי מותר בבשר דגים
^ בשעת הנדר
^ דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא - לא נדר אדעתא דדגים, ולא ממליך עליה כלל
^ דלאו אדעתא דעופות נדר, ולא מימליך עליה הוא, וכיון דלא אכיל עופות השתא - לישתרי
^ שאפשר להו בתקנתא להקזה
^ לאכלן
^ אף על פי שהקיז דם, ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור
^ בשעת הנדר
^ וכל מילי דלא הוה מצי למיכל - לא נדר, אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל; ולהכי אדגים שרי, ומן העופות אסור
^ בסוף החולי, שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו, דהתם סם טוב לכאב העינים; והאי דקא תני 'דגים קשים לעינים' - בתחלת אוכלא, כשהתחיל לחשוש בעיניו, ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא

[1] דקסבר דילועין בכלל ירק

[2] מכלל דלאו מיניה הוא

[3] בתמיה: כלומר: להכי לא קאמר ליה 'אלא דילועין' - מכלל דדילועין מיניה הוא, ולא מין קיטנית

[4] הוי מין ירק

[5] שהוא מין דגן

[6] אמאי אוסר רבי עקיבא?

[7] ודילועין לא איקרי ירק

[8] ודילועין בכלל 'ירקי קדרה' הן, שהרי מתבשלין בקדרה

[9] האי דקאמר "ירקי קדרה עלי"

[10] כגון שומים ובצלים, שהן נאכלים בקדרה, שנותנין אותן בקדרה כדי ליתן טעם בתבשיל

[11] דדילועין נמי הן מתבשלין בקדרה, ונותנין אותן בשביל תבשיל [אבל שומין אין נותנין אותן אלא בשביל טעם], ולהכי רבי עקיבא אוסר [את הדילועין]

[12] כגון דילועין; כי אמר לשלוחו "קח לי ירק" - אינו מביא לו דילועין, אלא אומר לו "לא מצאתי אלא דילועין", ומימליך עליה, וקאמר ליה ד"רוצה אתה שאביא לך דילועין"?

[13] וכהאי גוונא

[14] לפיכך: כי נדר בירק - מותר בדילועין

[15] מדקאמר ליה "לא מצאתי אלא דילועין" ולא אמר "לא מצאתי אלא קיטנית"

[16] אלמא דילועין מין ירק הוא

[17] אף על גב דאוסר בדילועין - אם אכל דילועין אינו לקה, דקסבר ליכא מלקות ד"לא יחל דברו", הואיל וצריך לאימלוכי ביה עלה

[18] דמעילה, דשליח מעל

[19] דקתני סיפא 'לא עשה שליחותו שליח מעל'

[20] לשלוחו

[21] דלא עשה שליחותו דאין כבד בכלל בשר

[22] הא אמר כבד בכלל בשר הוי, דמילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא; והכא נמי אע"ג דלא אימליך השתא - אורחיה הוא לאימלוכי; דכי אמר לו "תן בשר לאורחין" ולא היה לו בשר אלא כבד - דרכו לומר "אין לי אלא כבד", וכמאן דמימליך דמי

[23] דהא עשה שליחותו

[24] תריץ [מסביר]:

[25] שליח בבעל הבית, ואף על גב דסבירא ליה דמיניה הוא - במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר שליח לבעל הבית "רוצה אתה שאתן להם כבד?" וכיון דלא מימליך - לא עשה שליחותו, ופשע, ושליח מעל אף על גב דסבר דמין בשר הוי

[26] האי תירוצא דקא מתרץ אביי

[27] בין בהמה ובין חיה

[28] דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד

[29] דכסבר לאו מינא דבשר הם, אבל בקרביים - הכל מודו דמין בשר הוו, הואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב; והיינו דפליג עליה דר"ע, דקא סבר כבד לאו מין בשר, ור"ע סבר מיניה הוא

[30] שמעתא אחריתי

[31] ואמרינן למאי הלכתא 'קרביים לאו בשר הוו'? הא אמרינן לעיל גבי נדרים 'אסור בכל מיני בשר', ולא הוציא קרביים

[32] וקא מתרץ דהאי

[33] לאו בר נש

[34] שהקונה קרביים בדמי בשר שיכול לקנות הבשר וקונה קרביים

[35] הוא, דבטלה דעתו אצל בני אדם

[36] דכי לא משכח בישרא

[37] דבעל הבית, ואמר "לא משכחנא בישרא אלא בשר עוף", ולהכי אסור, דמיניה הוא

[38] ואמאי מותר בבשר דגים

[39] בשעת הנדר

[40] דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא - לא נדר אדעתא דדגים, ולא ממליך עליה כלל

[41] דלאו אדעתא דעופות נדר, ולא מימליך עליה הוא, וכיון דלא אכיל עופות השתא - לישתרי

[42] שאפשר להו בתקנתא להקזה

[43] לאכלן

[44] אף על פי שהקיז דם, ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור

[45] בשעת הנדר

[46] וכל מילי דלא הוה מצי למיכל - לא נדר, אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל; ולהכי אדגים שרי, ומן העופות אסור

[47] בסוף החולי, שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו, דהתם סם טוב לכאב העינים; והאי דקא תני 'דגים קשים לעינים' - בתחלת אוכלא, כשהתחיל לחשוש בעיניו, ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]