פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא - נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא [1]!?

[2]

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן: בנותר של עולה [3].

אמר ליה: אם כן ליתני 'בבשר עולה' [4]?

- 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בשר עולה דאסור, דהא בקרבן קא מתפיס [5], [6] נותר ופיגול דעולה איצטריכא [7]: סלקא דעתא אמינא כאיסור נותר כאיסור פיגול, והוה ליה כמתפיס בדבר האסור, ולא מיתסר [8] - קא משמע לן [9].

מיתיבי: איזהו 'איסר' האמור בתורה [10]? - אמר: "הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו", "כיום שמת בו רבו", "כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם", "כיום שראיתי ירושלים בחורבנה"; ואמר שמואל: והוא שנדור באותו היום.

היכי דמי? לאו כגון דקאי בחד בשבא, דמית ביה אבוה, ואף על גב דאיכא טובא חד בשבא דהיתרא, וקתני 'אסור' - שמע מינה בעיקר הוא מתפיס [11] [12] [וכן למתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקת הדם: בעיקר הוא מתפיס: בזבח, שהיה אסור, ולא במצב הנוכחי]?

דשמואל - הכי איתמר: אמר שמואל [13] והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך [14].

אמר רבינא: תא שמע: "כחלת אהרן וכתרומתו" [15] – מותר; הא [16] "כתרומת לחמי תודה" [17] - אסור!?


עמוד ב

והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא [18]!?

[19] אימא '"כתרומת הלשכה" – אסור' [20].

- אבל [אם אמר] "תרומת לחמי תודה" מאי? מותר [21]? [22] ליתני [23] "[24] לחמי תודה" [25], ו[26]כל שכן "תרומתו" [27]?

[28] - הא קא משמע לן: תרומת לחמי תודה - תרומתו היא [29].

[30]

ואי בעית אימא [31]: תרומת לחמי תודה נמי [32] קודם זריקת דמים הוא, כגון דאפרשינהו בלישה,

[המשך הפירוש השני ברש"י: ואיבעית אימא האומר "כתרומת לחמי תודה" – אסור, ולא תפשוט מהכא בשר זבחי שלמים אי בעיקר מתפיס או בסוף, דאפשר דאיסור והיתר - תרוייהו ליהוו קודם זריקת דם, כגון דאפרשה בלישה, והיתה תרומה מותרת לכהן קודם זריקה; ולהכי איסור והיתר ביחד קודם הזריקה, והיתר לאחר האיסור, ותרוייהו קודם זריקה; להכי אמרינן: באיסור שהיתה קודם שהופרשה - שהיתה קדושה בשחיטה קודם הפרשה אסורה לכל העולם - הפריש זה את ככרו, דמותר להפריש בלישה, וכדרב טובי וכו'</ref>

- וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: לחמי תודה שאפאן בארבע חלות – יצא.

והכתיב ארבעים [33]?

למצוה [34].

והא בעי למשקל תרומה [35]?

- וכי תימא דשקיל חדא ריפתא על כולה [36] – והתנן [מנחות פ"ז מ"ב]: ’[ויקרא ז,יד: והקריב ממנו] אחד מכל קרבן [תרומה לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה] [37] שלא יטול מקרבן על חבירו [38]'; וכי תימא דשקיל פרוסה מכל חד וחד – והתנן [שם]: אחד שלא יטול פרוסה, אלא דאפרשינהו בלישה [39]: דשקיל חדא מחמץ, וחדא מן חלות, וחדא מן רקיקים, וחדא מן רבוכה.

לימא כתנאי [## שאלת רמי בר חמא: מה הדין אם אמר: "הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים"]: "הרי עלי כבכור" [40] - רבי יעקב אוסר ורבי יהודה [המקבילה בנזיר ד,ב במקום רבי יהודה יש רבי יוסי] מתיר.

היכי דמי?

אי נימא [41] לפני זריקת דמים" - מאי טעמא דמאן דשרי [42]? ואי [דאמר "הרי עלי בשר זה כבשר בכור] לאחר זריקת דמים" מאי טעמא דמאן דאסר?

אלא לאו

הערותעריכה

  1. ^ נותר - לאחר זריקת דמים הוא דאיתסר, דנותר הוי שניתותר מחוץ לזמנו, שלא נאכל, ופיגול - שיצא חוץ למחיצתו; ואמר "זה כזה", וקאמר דהוי אסור - והא נמי דלאחר זריקת דמים, והוה ליה שעת הכושר קודם לכן, וקתני דאסור! אלמא בדהשתא קא מתפיס
  2. ^ ואיכא דאמרי: האי 'פיגול' - לאו דוקא הוא, דלא הוי פיגול אלא היכא שנשחט על מנת לאוכלו חוץ לזמנו, דלא הוה ליה שעת הכושר מעולם, ולא קא פריך אלא מנותר, דהוה ליה שעת הכושר; ו'פיגול' - אגררא נסבה, ולאו דוקא.
  3. ^ בנותר של עולה מיירי, דלא הוה ליה שעת הכושר מעולם: דעולה כולה כליל היא, אבל אי הוה ליה שעת הכושר אמרינן מעיקרא קא מתפיס
  4. ^ ממש, דלית ליה שעת הכושר
  5. ^ והויא נדר גמור
  6. ^ אלא
  7. ^ דאימא באיסור נותר כו' קמתפיס
  8. ^ דלא הוי נדר, כדבעינן למימר לקמן: שיהא מתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור
  9. ^ האי דקאמר "נותר ופיגול" - לאו איסור נותר ופיגול קאמר "איסור כמותו", אלא בנותר ממש ופיגול ממש, דהוי דבר הנדור
  10. ^ דכתיב 'כל שבועת אסר' (במדבר ל יד), דמשמע שיהא נודר בדבר שנאסר בכך
  11. ^ כגון דבאותו יום שמת אביו קיבל עליו בנדר שלא יהא אוכל בשר, וכגון דהוה אותו היום חד באייר, דאיכא חד בשבת דהיתירא טובא בנתים; ולסוף שנה באייר, בחד בשבת, נמי אמר "הריני שלא אוכל בשר בחד בשבת כמו אותו חד דאשתקד שמת בו אביו", ואמרינן דאסור: דאף על גב דאיכא חד בשבת דהיתירא בנתים, דכל הני חד בשבת בנתים אכל, ועכשיו כשאמר "הריני שלא אוכל בשר בחד בשבת כמו אותו חד בשבת שמת בו אביו", דלא אכל, והרי איכא כמה בחד בשבת דאכל – אפילו הכי אמרינן בעיקרו קא מתפיס: באותו חד בשבת דלא אכל, ואסור.
  12. ^ ענין אחר: כגון דנדר בחד בשבת דר"ח אייר שמת בו אביו, ולסוף שש שנים או חמש שנים קאי בחד בשבת דר"ח אייר, ואף על גב דאיכא טובא ראשי חדשים דאייר בנתים דהיתירא וקתני דאסור
  13. ^ במסכת שבועות
  14. ^ דכל חד בשבת מאותו היום ואילך היה נדור שלא יאכל בשר, ועכשיו אומר "הריני כאותו היום שמת בו אביו" - אהכי אסור, דלא הוי שום היתירא בנתים אחר כך באותו יום, וליכא למיחש דבהיתירא קא מתפיס
  15. ^ תרומה גדולה או תרומת מעשר, דהיינו דבר האסור
  16. ^ ומדקאמר "כתרומתו" - מכלל דאיכא תרומה דאי מתפיס בה הוי אסור:
  17. ^ דהיינו תרומת לחמי תודה, דדבר הנדור הוא תודה ולחמה
  18. ^ ואליבא דרבי אליעזר ברבי שמעון נקיט ליה, דאמר 'לא קדש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמה לשמה'; ובתורת כהנים [אצלנו בתוספתא מנחות פרק ה הלכה ד (צוקרמאנדל); דומה לספרא צו פרשה ה פרק יא הלכה י] קאמר לה גבי לחמי תודה; וקודם זריקה - אי אכל מהני לחמי תודה - לא עבד איסור גמור, ואפילו הכי הוי אסור, אלמא כדהשתא מיתפיס
  19. ^ לעולם אימא לך בתר מעיקרא אזלינן היכא דאיכא היתירא ואיסורא, ולא תימא דאמרינן 'בתרומת לחמי תודה', אלא
  20. ^ הא בתרומת הלשכה אסור, דהיא אסורה בין מעיקרא בין בסוף, והוי נמי דבר הנדור, דכתיב אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כה ב)
  21. ^ משום דלתרומת לחמי תודה הוי היתר קודם זריקת דם תודה, ואזלינן בתר מעיקרא
  22. ^ אי הכי
  23. ^ "כחלת אהרן" או
  24. ^ כתרומת
  25. ^ מותר, ואף על גב דהוי דבר הנדור
  26. ^ אנא ידענא ד
  27. ^ דמותר: דהוי מתפיס בדבר האסור
  28. ^ לעולם כתרומת לחמי תודה מותר, והאי דקתני "כתרומתו"
  29. ^ כתרומה חשובה, דהויא נמי דבר האסור, ואין אדם יכול להתפיס בה דבר בנדר, אף על גב דבאה על ידי נדר
  30. ^ ואית דמפרשי: והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם היה כהן מפרישה, והיתה מותרת לכהן, וקודם זריקת דם היתה אסורה: דמאחר שנתקדשו לחמי תודה בשחיטה - נאסרו לכל העולם, ונעשה טבל עד שהופרשה התרומה לאחר זריקה, שהותרה לכהן; אלמא אף על גב דקודם זריקה היתה אסורה כבשר זבחי שלמים, דאסור קודם זריקה, ולאחר זריקה הותרה כבשר זבחי שלמים - אסור בככר; אלמא דאזלינן בתר מעיקרא שהיה אסור לכל העולם. לעולם מהא לא תיפשוט, ואימא: הא כתרומת הלשכה אסור, דתרומת הלשכה לא היה לה היתר בין בתחילת הקדש בין בסוף הקדש. הא כתרומת לחמי תודה מאי? מותר? משום דאמרינן בסוף מתפיס ומאחר דתרומת הכהן היא חשובה כתרומה בעלמא, כדבר האסור ולא כדבר הנדור, ולהכי מותר המתפיס - אי הכי ליתני כתרומת לחמי תודה מותר כל שכן כתרומת אהרן, דאנא ידענא דמותר, דהיא לא באה על ידי נדר כלל! תרומתו היא, להכי קתני 'כתרומתו' במתניתין: לאשמועין דתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם, שהיא מופרשת ויש עליה שם - תרומת אהרן חשובה, דהא מתפיס ככר בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם, שהוא דבר האסור, ויש עליה שם תרומה - כתרומת אהרן חשובה; ולעולם האומר "כתרומת לחמי תודה" – מותר.
  31. ^ כדקאמרת
  32. ^ הא כתרומת לחמי תודה אסור, ואפילו הכי אימא דדייקינן נמי מהכא דאזלינן בתר מעיקרא, ואסורה התרומה
  33. ^ דארבעים חלות מיבעי ליה למיפי: עשרה מכל מין
  34. ^ דמצותו שיהו ארבעים אבל אי אפאן בארבע חלות גדולות: מכל מין אחת - יצא
  35. ^ מן חד וחד מכל מין אחד מעשרה
  36. ^ דמהני ארבעה שקיל חדא לתרומה
  37. ^ דמכל מין ומין בעי למישקל חדא חדא: מחמץ חדא, ומחלות חדא, ומרקיקין חדא, ומרבוכה חדא
  38. ^ אבל לא שקיל מחד מין בלבד על תלתא
  39. ^ דמכל מין ומין הפריש קודם אפייה לתרומה, ואחר כך אפה לשירים; דהשתא שקיל תרומה שלימה מכל קרבן, דאופה חלה ממה שנוטל מכל מין ומין
  40. ^ בכהן קא מיירי, דאי בישראל - לית ליה שום זכייה בגוויה, ואסור ליה נמי באכילה, שאמר "הרי עלי בשר זה כבשר בכור"
  41. ^ דאמר "הרי עלי בשר זה כבשר בכור
  42. ^ הא בכור לא לישתרי אלא בזריקת דמו