ביאור:בבלי נדרים דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רב אחא בר יעקב אמר [מתי עובר על 'בל תאחר' בנזירות?]: כגון דנדר [דנזר] והוא בבית הקברות [חובה עליו לעזוב את בית הקברות מיד, ואם לא – עבר על 'בל תאחר’].

הניחא [דברי רב אחא בר יעקב] למאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות מאלתר', אלא למאן דאמר מאלתר חיילא עליה - מי איכא 'בל תאחר'?

ועוד - האמר מר בר רב אשי: חיילא נזירות עליה מאלתר, וכי פליגי - לענין מלקות פליגי ^[1]!?

אפילו הכי [דכולי עלמא סברי חיילא נזירות עליה מאלתר] - קם ליה בבל תאחר, משום דקא מאחר נזירות דטהרה ^[2]]

אמר רב אשי: הואיל וכן - נזיר ^[3] שטימא עצמו במזיד - ^[4] עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה [כי יכול לנהוג נזירות טהרה רק אחרי שיטהר ויעשה את כל האמור בפרשה נזיר שנטמא].

רב אחא בריה דרב איקא אמר: ^[5] עובר בבל תאחר תגלחתו ^[6]; ולא מיבעיא למאן דאמר 'תגלחת מעכבת', אלא אפילו למאן דאמר 'תגלחת אינה מעכבת' ^[7] - מצות גילוח מיהא לא מיקיים ^[8].

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: [נזיר] עובר בבל תאחר קרבנותיו ^[9].

ומן הכא [מההיקש בין נדרים ונזירות בדף ג,א] נפקא ליה? מהתם נפקא ליה: (דברים כג כב: כי תדר נדר לה' אלקיך, לא תאחר לשלמו) כי דרוש ידרשנו [ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא] - אלו חטאות ואשמות ^[10].

מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר ^[11]?

מאי חידוש?:

אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר ^[12] - הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ^[13] ועובר בבל תאחר ^[14]; אלא מאי חידושיה?

סלקא דעתך אמינא: הואיל ואם אמר "הריני נזיר" אפילו "מן חרצן" ^[15] - הוי נזיר ^[16] לכל ^[17], ^[18] אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר ^[19] - קא משמע לן ^[20].

הניחא למאן דאמר 'כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל', אלא לרבי שמעון, דאמר 'אין נזיר עד שיזיר מכולן' ^[21] - מאי איכא למימר ^[22]? ועוד: האי חידוש ^[23] - לחומרא הוא ^[24] [## ואם החידוש לחומרא – שנזיר חמור יותר – קל וחומר שצריך לחול עליו הדין של 'בל תאחר' שחל בקרבנות רגילים]!?

אלא מאי חידושיה? דסלקא דעתך אמינא: הואיל

עמוד ב

ואם גילח על אחת משלשתן יצא ^[25], לא ליעבור עליה בבל תאחר - קא משמע לן.

ואיבעית אימא: מאי חדושיה? משום דלא מתפיסו בנדר ^[26]; והא דקא קשיא לך חטאת חלב - חטאת חלב קאתיא לכפרה ^[27], חטאת נזיר ^[28] - למאי אתיא?

והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה, ועבר עלה משום בל תאחר!?

ההיא - קא שריא לה למיכל בקדשים.

אמר מר (לעיל ג,א): ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו - אף נזירות: האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו' למה לי היקשא [בברייתא לעיל ^[29] תלמוד לומר: איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' - מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות’]? תיתי במה מצינו מנדרים ^[30]!

דילמא גבי נדרים - הוא דמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא, אבל גבי נזירות, דאית ליה קיצותא: דסתם נזירות שלשים יום - אימא לא ^[31]? קא משמע לן ^[32].

האומר לחבירו: "מודר אני [ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מנודה אני לך": - רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר]:

אמר שמואל: בכולן ^[33] עד שיאמר "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" ^[34].

מיתיבי: "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור; "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – הרי זה אסור"? הכי קתני ^[35]: במה דברים אמורים ^[36]? באומר ^[37] "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך".

והתניא איפכא ^[38]: "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מודרני ממך" ו"מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור!?

תני הכי ^[39]: וכבר אמר ^[40] "מודרני ^[41]" ^[42].

אי הכי היינו ^[43] רישא ^[44]!? ועוד: ^[45] 'אסור' 'אסור' ^[46] למה ליה למתני?

אלא ^[47] אמר שמואל: טעמא דאמר ^[48] "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" - הוא ^[49] דאסור ^[50] וחבירו מותר;

הערות עריכה

^ למאן דאמר 'חיילא עליה נזירות' - מלקינן ליה, דמטמא עצמו בבית הקברות; ולמאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות' – [זהו אינו בטוי מדוייק, וככונתו רק לכך:] דלא מלקינן ליה, הואיל ובבית הקברות נדר; אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר, וליכא 'בל תאחר', דאמרינן נמי: אי אכל קם ליה בבל תאכל
^ דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה [## אולי הכוונה שהיה צריך לעשות כך, והיות ולא עשה – וגרם לעצמו שנזירות הטהרה תתחיל רק לאחר שיטהר – עבר על בל תאחר, שהרי הוא גרם לאיחור בתחילת נזירות הטהרה; שהרי כאשר אדם נודר נזירות אין הכוונה לנזירות עם טומאה אלא נזירות ללא טומאת מת, ואם עשה עצמו נזיר בבית קברות – מיד עובר בבל תאחר, כי אינו יכול להתחיל נזירות דטהרה עד שיטהר.
^ בעלמא
^ אף על גב דמחלל לנזירות -
^ מאי בל תאחר איכא בנזיר?:
^ איכא בל תאחר דתגלחת: דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן, ואי מאחר לתגלחת - קאי בבל תאחר
^ בקרבן
^ אפילו הכי מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה
^ דאי משהי ליה לקרבן - עובר בבל תאחר [אך בנזיר יש קרבנות (במדבר ו יד) ועובר בבל תאחר אם הוא גורם לכך שהקרבנות אינן באות בהקדם האפשרי]
^ דמיחייב אדם - קאי עלייהו בבל תאחר, ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים
^ חידוש הוא מעשה דנזיר, ואהכי מקילי ביה: דלא קאי בבל תאחר, דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות
^ דאם אמר: "הרי עלי חטאת נזיר" - לא אמר כלום, ולא מיחייב ולא מידי, משאינו כן בשאר קרבנות: דכל קרבן שאמר אדם "הרי עלי כך וכך" - מתפיס ומיחייב לאיתויי, וכיון דחידוש הוא - אימא לא קאי עליה בבל תאחר דבשאר קרבנות, להכי איצטריך למיכתב הכא: לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר
^ דאי אמר "הרי עלי חטאת" - לא אמר כלום, ואפילו הכי: אכל חלב דמיחייב להביא חטאת
^ קאי בבל תאחר
^ כלומר: דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו
^ נמי
^ דהיינו חידוש: דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד, ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר
^ והואיל וחידוש הוא
^ לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות
^ הקישא דקאי בבל תאחר
^ דאי אמר "הריני נזיר מחרצן" לא הוי כלום עד שיזיר בכל
^ אכתי מאי חידושא איכא
^ דקאמר
^ והיינו חומרא: דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן
^ דנזיר חייב שלש קרבנות: עולה חטאת ושלמים כדכתיב (במדבר ו יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים [אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים] ואם לא הביא אלא חטאת - מגלח עליו, והיינו חידוש - מה שאינו כן בשאר קרבנות, ולהכי אימא
^ כדאמרינן לעיל: דאי אמר "הרי עלי חטאת נזיר" לא מתפיס ליה
^ דהאי צריך כפרה משום חלב שאכל; וכיון דלכפרה קא אתי - קאי בבל תאחר
^ אבל נזיר לא עביד שום חטא דליבעי כפרה
^ בדף ג,א
^ בנדרים אב מיפר
^ דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן [כלומר: החיובים שהנדר מטיל עליה מוגבלים לזמן] - ימתין עד לזמן, ולא ליעבור ליה [ולא יכול האב או הבעל להפר]
^ היקישא [שיכולים להפר]; דאהיקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו
^ בכל הני דקתני במתניתין: "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" וכו' - לא הוי נדר
^ לא מיתסר באותו דבר [כלומר: בדיבור סתמי בלי לומר ממה, כגון: מלאכול או מלטעום – אין בכך נדר]
^ כלומר: חיסורי מיחסרא
^ דאסור כי אמר 'מודר אני'
^ נמי
^ דלא מצית אמרת 'במה דברים אמורים?'
^ דהכי קתני: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם"
^ מעיקרא
^ ממך
^ אסור; אבל אמר "שאני אוכל לך" בלבד, או "מודרני ממך" - אינו אסור אלא אם כן אמר לתרוייהו, דהיינו נדר גמור
^ נמי
^ דקתני "מודרני ממך" בברייתא קמא
^ אי הכי הוא, כדתרצת
^ תרי זימני אסור
^ הכי
^ נמי
^ דאיהו
^ בלבד, דמתניתין - בנודר בלבד קאמר דאסור, דקתני 'אסור'

[1] למאן דאמר 'חיילא עליה נזירות' - מלקינן ליה, דמטמא עצמו בבית הקברות; ולמאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות' – [זהו אינו בטוי מדוייק, וככונתו רק לכך:] דלא מלקינן ליה, הואיל ובבית הקברות נדר; אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר, וליכא 'בל תאחר', דאמרינן נמי: אי אכל קם ליה בבל תאכל

[2] דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה [## אולי הכוונה שהיה צריך לעשות כך, והיות ולא עשה – וגרם לעצמו שנזירות הטהרה תתחיל רק לאחר שיטהר – עבר על בל תאחר, שהרי הוא גרם לאיחור בתחילת נזירות הטהרה; שהרי כאשר אדם נודר נזירות אין הכוונה לנזירות עם טומאה אלא נזירות ללא טומאת מת, ואם עשה עצמו נזיר בבית קברות – מיד עובר בבל תאחר, כי אינו יכול להתחיל נזירות דטהרה עד שיטהר.

[3] בעלמא

[4] אף על גב דמחלל לנזירות -

[5] מאי בל תאחר איכא בנזיר?:

[6] איכא בל תאחר דתגלחת: דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן, ואי מאחר לתגלחת - קאי בבל תאחר

[7] בקרבן

[8] אפילו הכי מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה

[9] דאי משהי ליה לקרבן - עובר בבל תאחר [אך בנזיר יש קרבנות (במדבר ו יד) ועובר בבל תאחר אם הוא גורם לכך שהקרבנות אינן באות בהקדם האפשרי]

[10] דמיחייב אדם - קאי עלייהו בבל תאחר, ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים

[11] חידוש הוא מעשה דנזיר, ואהכי מקילי ביה: דלא קאי בבל תאחר, דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות

[12] דאם אמר: "הרי עלי חטאת נזיר" - לא אמר כלום, ולא מיחייב ולא מידי, משאינו כן בשאר קרבנות: דכל קרבן שאמר אדם "הרי עלי כך וכך" - מתפיס ומיחייב לאיתויי, וכיון דחידוש הוא - אימא לא קאי עליה בבל תאחר דבשאר קרבנות, להכי איצטריך למיכתב הכא: לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר

[13] דאי אמר "הרי עלי חטאת" - לא אמר כלום, ואפילו הכי: אכל חלב דמיחייב להביא חטאת

[14] קאי בבל תאחר

[15] כלומר: דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו

[16] נמי

[17] דהיינו חידוש: דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד, ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר

[18] והואיל וחידוש הוא

[19] לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות

[20] הקישא דקאי בבל תאחר

[21] דאי אמר "הריני נזיר מחרצן" לא הוי כלום עד שיזיר בכל

[22] אכתי מאי חידושא איכא

[23] דקאמר

[24] והיינו חומרא: דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן

[25] דנזיר חייב שלש קרבנות: עולה חטאת ושלמים כדכתיב (במדבר ו יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים [אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים] ואם לא הביא אלא חטאת - מגלח עליו, והיינו חידוש - מה שאינו כן בשאר קרבנות, ולהכי אימא

[26] כדאמרינן לעיל: דאי אמר "הרי עלי חטאת נזיר" לא מתפיס ליה

[27] דהאי צריך כפרה משום חלב שאכל; וכיון דלכפרה קא אתי - קאי בבל תאחר

[28] אבל נזיר לא עביד שום חטא דליבעי כפרה

[29] בדף ג,א

[30] בנדרים אב מיפר

[31] דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן [כלומר: החיובים שהנדר מטיל עליה מוגבלים לזמן] - ימתין עד לזמן, ולא ליעבור ליה [ולא יכול האב או הבעל להפר]

[32] היקישא [שיכולים להפר]; דאהיקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו

[33] בכל הני דקתני במתניתין: "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" וכו' - לא הוי נדר

[34] לא מיתסר באותו דבר [כלומר: בדיבור סתמי בלי לומר ממה, כגון: מלאכול או מלטעום – אין בכך נדר]

[35] כלומר: חיסורי מיחסרא

[36] דאסור כי אמר 'מודר אני'

[37] נמי

[38] דלא מצית אמרת 'במה דברים אמורים?'

[39] דהכי קתני: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם"

[40] מעיקרא

[41] ממך

[42] אסור; אבל אמר "שאני אוכל לך" בלבד, או "מודרני ממך" - אינו אסור אלא אם כן אמר לתרוייהו, דהיינו נדר גמור

[43] נמי

[44] דקתני "מודרני ממך" בברייתא קמא

[45] אי הכי הוא, כדתרצת

[46] תרי זימני אסור

[47] הכי

[48] נמי

[49] דאיהו

[50] בלבד, דמתניתין - בנודר בלבד קאמר דאסור, דקתני 'אסור'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]