ביאור:בבלי נדרים דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

הנודר "מן הבית" - מותר בעלייה ^[1] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית;

הנודר "מן עלייה" - מותר בבית ^[2].

גמרא:

מאן תנא ’[ויקרא יד,לה: ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר: כנגע נראה לי] בבית - לרבות את היציע; 'בבית' - לרבות את העלייה'?

אמר רב חסדא: רבי מאיר היא ^[3], דאי רבנן - האמרי רבנן 'עלייה בכלל הבית' - למה לי קרא 'בבית' – לריבויא?

אביי אמר: אפילו תימא רבנן - בעיא קרא; דסלקא דעתך אמינא (ויקרא יד לד: כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת) בבית ארץ אחזתכם' כתיב: דמחבר בארעא - שמיה 'בית' ^[4]; עלייה - הא לא מחבר בארעא ^[5]!

כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא: '"בית בביתי אני מוכר לך" - מראהו עלייה' ^[6];

טעמא דא"ל "בית שבביתי אני מוכר לך", אבל ^[7] "בית" סתם - אינו מראהו עלייה ^[8]! לימא רבי מאיר היא ^[9]?

אפילו תימא רבנן ^[10]: מאי 'עלייה' ^[11]? - מעולה שבבתים ^[12].

משנה:

הנודר "מן המטה" - מותר בדרגש ^[13], דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: דרגש בכלל מטה ^[14].

^[15] הנודר מן הדרגש - מותר במטה ^[16].

גמרא:

מאי דרגש?

אמר עולא: ערסא דגדא ^[17] .

אמרו ליה רבנן לעולא: הא דתנן [סנהדרין פ"ב מ"א]: כשהן מברין אותו ^[18] - כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש; כולה שתא לא יתיב עלה, ההוא יומא יתיב עלה? ^[19]

מתקיף לה רבינא: מידי דהוה אבשר ויין, דכולה שתא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל; ההוא יומא אנן יהבינן ליה ^[20]!

אלא הא קשיא: דתניא: דרגש לא היה כופהו ^[21] אלא זוקפו ^[22]' ואי אמרת ערסא דגדא הוא ^[23] – והתניא: הכופה את מטתו - לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך הבית הוא כופה' ^[24]!?

הא - לא קשיא:

עמוד ב

מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים ^[25], דתניא: אם היתה מטה המיוחדת לכלים - אין צריך לכפותה.

אלא אי קשיא - הא קשיא: דתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש - מתיר קרביטיו ^[26] והוא נופל מאליו ^[27]'; ואי דרגש - ערסא דגדא הוא, קרביטין מי אית ליה ^[28]?

כי אתא רבין, אמר: שאילתיה לההוא מרבנן, ורב תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דצלעי ^[29], ואמר לי: מאי דרגש? - ערסא דצלא ^[30].

איתמר: איזהו 'מטה' ואיזהו 'דרגש'? - אמר רבי ירמיה: 'מטה' - מסרגין אותה על גבה ^[31], 'דרגש' - מסרגין אותו מגופו ^[32].

מיתיבי [כלים פ"טז מ"א]: 'כלי עץ - מאימתי מקבלין טומאה? - המטה והעריסה משישופם בעור הדג ^[33]'; ואי מטה מסתרגת על גבה - למה לי שיפת עור הדג ^[34]? אלא הא והא – ^[35] מגופן: מטה אעולי ואפוקי בבזיני ^[36], דרגש - אעולי ואפוקי באבקתא ^[37].

אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי: מטה שנקליטיה יוצאין ^[38] - זוקפה ^[39] ודיו.

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ^[40].

משנה:

הנודר מן העיר - מותר ליכנס לתחומה של עיר ^[41], ואסור ליכנס לעיבורה ^[42]; אבל הנודר מן הבית - אסור מן האגף ולפנים ^[43].

גמרא:

מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (יהושע ה יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו [וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו: הלנו אתה אם לצרינו?] מאי 'ביריחו'? אילימא ביריחו ממש - והכתיב (יהושע ו א) ויריחו סוגרת ומסוגרת [מפני בני ישראל, אין יוצא ואין בא]! אלא שמע מינה – בעיבורה ^[44].

אימא 'אפילו בתחומה' ^[45]?

הא כתיב בתחומה: (במדבר לה ה) ומדותם מחוץ לעיר [את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה, והעיר בתוך; זה יהיה להם מגרשי הערים] ^[46].

הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים ^[47].

אבל מן האגף ולחוץ ^[48] לא ^[49].

מתיב רב מרי [ספרא מצורע פרשה ו הלכה ו]: '(ויקרא יד לח) ויצא הכהן מן הבית [אל פתח הבית; והסגיר את הבית שבעת ימים]; יכול ילך לביתו ויסגיר ^[50]? - תלמוד לומר: 'אל פתח הבית' ^[51]; אי אל פתח הבית - יכול יעמוד תחת המשקוף ^[52] ויסגיר? - תלמוד לומר: 'מן הבית' - עד שיצא מן הבית כולו ^[53]; הא כיצד? עומד בצד המשקוף ^[54] ויסגיר. ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת השקוף והסגיר - שהסגירו מוסגר? תלמוד לומר: 'והסגיר את הבית' - מכל מקום.'

שאני גבי בית דכתיב 'מן הבית' - עד שיצא מן הבית כולו ^[55].

הערות עריכה

^ שאין 'עלייה' בכלל 'בית'
^ דברי הכל אין 'בית' בכלל 'עלייה'
^ דאמר 'עלייה' לאו בכלל 'בית' היא
^ בבית ארץ משמע דמחובר בארעא הוי בית
^ עלייה דלא מיחבר בארעא לא הוי בכלל בית ארץ, ולהכי בעי קרא לרבויי: דהואיל דסמיכא אקירות הבית מטמאה
^ משום דאמר "בית בביתי" - משמע עלייה בתוך ביתי
^ אם אמר
^ אין יכול להראות לו עלייה דאין עלייה בכלל בית
^ דאמר אין [עלייה] בכלל [בית]
^ לא תימא 'עלייה' ממש
^ דקתני
^ מעולה שבנכסיו: הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר "בית בביתי", אבל אי הוה אמר "בית" סתם - היה יכול להראות לו עלייה ממש, ד'עלייה' בכלל 'בית'
^ דאין דרגש בכלל מיטה
^ ואסור
^ אבל
^ דברי הכל אין המיטה בכלל דרגש
^ מיטה שעורכין אותה למזל, ואין שום אדם ישן עליה
^ לכהן גדול כשהוא אבל
^ בתמיה: מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא!
^ משום דכתיב 'ויין למרי נפש' (משלי לא ו) - הכא נמי: אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה - השתא יתיב
^ ממש, הכרעים מלמעלה
^ שמעמידו על שני כרעיו, ודיוֹ
^ דמיטה חשובה היא כל כך, אמאי אין צריך לכפותה
^ וזו נמי: הואיל ומיטה חשובה היא - צריך לכפותה! אלא שמע מינה דרגש לאו ערסא דגדא הוא
^ ליתן עליה כלים; והואיל ואין ישנים עליה - אין צריך לכפותה
^ לולאות שבו
^ אין צריך לזוקפה, אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת
^ הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין, שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם
^ מוכרי עורות
^ של עור, שישן עליה, אבל אינה חשובה כל כך; ולהכי - הואיל ואינה חשובה - לא היה כופה אלא זוקפה, ודיוֹ; והלכך אמרינן במתניין דמותר בדרגש, שאינה מטה חשובה; וערסא דצלא אית לה קרביטין; ופליג רבן שמעון בן גמליאל בגמרא, ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו, לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה, וקושרין הרצועות בארוכות, ושוכבין עליו; וכשמתירין הרצועות והעור נופל - אין לך כפיה גדולה מזו
^ שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו
^ שאותם עצים נקובים, ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים
^ שמשפשף העצים של מטה, הארוכות והקצרות, בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים
^ והלא העור [אולי צ"ל 'העץ’] מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור
^ מסתרגין
^ שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה
^ שקושרין לולאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו, ומכניסין ראשי משיחות בנקבים, וקושרין בלולאות והיינו קרביטין
^ כדאמרינן התם: נקליטין שנים; ואותה מטה - אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה, אלא
^ זוקפה על שתים מרגלותיה, ומניחה
^ דאמר מתיר קרביטין
^ בתוך אלפים אמה
^ היינו פגום נכנס פגום יוצא של אותה העיר
^ מן סגירת הפתח ולפנים; אגף כמו 'הגפת דלתות' (יומא יח א)
^ הוה קאי, וקרי ליה 'ביריחו'
^ הוי בתוך העיר, והאי דכתיב 'ויהי בהיות יהושע ביריחו' - בתחומה הוה קאי
^ תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר
^ מן סגירת הפתח ולפנים = 'אגף', כמו (יומא יח א) הגפת דלתות
^ על עובי המפתן
^ אינו אסור
^ על ידי שלוחו
^ של מנוגע צריך לעמוד
^ הכי גרסינן: 'על השקוף' = על עובי המפתן
^ גירסת רש"י: עד שיצא מן השקוף: דעל השקוף איקרי בית
^ מבחוץ: מדקאמר עד שיצא מן הבית כולו - אלמא דשקוף נמי הוי בית; [ומכאן הקושיא:] ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ?
^ אבל גבי נדרים - מותר מן האגף ולחוץ; 'שקוף' היינו אסקופה - משקוף - מה שעל הפתח

[1] שאין 'עלייה' בכלל 'בית'

[2] דברי הכל אין 'בית' בכלל 'עלייה'

[3] דאמר 'עלייה' לאו בכלל 'בית' היא

[4] בבית ארץ משמע דמחובר בארעא הוי בית

[5] עלייה דלא מיחבר בארעא לא הוי בכלל בית ארץ, ולהכי בעי קרא לרבויי: דהואיל דסמיכא אקירות הבית מטמאה

[6] משום דאמר "בית בביתי" - משמע עלייה בתוך ביתי

[7] אם אמר

[8] אין יכול להראות לו עלייה דאין עלייה בכלל בית

[9] דאמר אין [עלייה] בכלל [בית]

[10] לא תימא 'עלייה' ממש

[11] דקתני

[12] מעולה שבנכסיו: הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר "בית בביתי", אבל אי הוה אמר "בית" סתם - היה יכול להראות לו עלייה ממש, ד'עלייה' בכלל 'בית'

[13] דאין דרגש בכלל מיטה

[14] ואסור

[15] אבל

[16] דברי הכל אין המיטה בכלל דרגש

[17] מיטה שעורכין אותה למזל, ואין שום אדם ישן עליה

[18] לכהן גדול כשהוא אבל

[19] בתמיה: מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא!

[20] משום דכתיב 'ויין למרי נפש' (משלי לא ו) - הכא נמי: אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה - השתא יתיב

[21] ממש, הכרעים מלמעלה

[22] שמעמידו על שני כרעיו, ודיוֹ

[23] דמיטה חשובה היא כל כך, אמאי אין צריך לכפותה

[24] וזו נמי: הואיל ומיטה חשובה היא - צריך לכפותה! אלא שמע מינה דרגש לאו ערסא דגדא הוא

[25] ליתן עליה כלים; והואיל ואין ישנים עליה - אין צריך לכפותה

[26] לולאות שבו

[27] אין צריך לזוקפה, אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת

[28] הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין, שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם

[29] מוכרי עורות

[30] של עור, שישן עליה, אבל אינה חשובה כל כך; ולהכי - הואיל ואינה חשובה - לא היה כופה אלא זוקפה, ודיוֹ; והלכך אמרינן במתניין דמותר בדרגש, שאינה מטה חשובה; וערסא דצלא אית לה קרביטין; ופליג רבן שמעון בן גמליאל בגמרא, ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו, לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה, וקושרין הרצועות בארוכות, ושוכבין עליו; וכשמתירין הרצועות והעור נופל - אין לך כפיה גדולה מזו

[31] שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו

[32] שאותם עצים נקובים, ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים

[33] שמשפשף העצים של מטה, הארוכות והקצרות, בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים

[34] והלא העור [אולי צ"ל 'העץ’] מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור

[35] מסתרגין

[36] שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה

[37] שקושרין לולאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו, ומכניסין ראשי משיחות בנקבים, וקושרין בלולאות והיינו קרביטין

[38] כדאמרינן התם: נקליטין שנים; ואותה מטה - אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה, אלא

[39] זוקפה על שתים מרגלותיה, ומניחה

[40] דאמר מתיר קרביטין

[41] בתוך אלפים אמה

[42] היינו פגום נכנס פגום יוצא של אותה העיר

[43] מן סגירת הפתח ולפנים; אגף כמו 'הגפת דלתות' (יומא יח א)

[44] הוה קאי, וקרי ליה 'ביריחו'

[45] הוי בתוך העיר, והאי דכתיב 'ויהי בהיות יהושע ביריחו' - בתחומה הוה קאי

[46] תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר

[47] מן סגירת הפתח ולפנים = 'אגף', כמו (יומא יח א) הגפת דלתות

[48] על עובי המפתן

[49] אינו אסור

[50] על ידי שלוחו

[51] של מנוגע צריך לעמוד

[52] הכי גרסינן: 'על השקוף' = על עובי המפתן

[53] גירסת רש"י: עד שיצא מן השקוף: דעל השקוף איקרי בית

[54] מבחוץ: מדקאמר עד שיצא מן הבית כולו - אלמא דשקוף נמי הוי בית; [ומכאן הקושיא:] ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ?

[55] אבל גבי נדרים - מותר מן האגף ולחוץ; 'שקוף' היינו אסקופה - משקוף - מה שעל הפתח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]