ביאור:בבלי נדרים דף לט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
במאי עסקינן [1]? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה - אפילו יושב נמי [2]? אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר [3] - אפילו עומד נמי לא [4]!
אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה [5] ואין נוטלין שכר על העמידה [6].
מאי פסקא [7]?
הא קא משמע לן: דאף במקום שנוטלין שכר: על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל [8].
ואיבעית אימא [9] - כדרבי שמעון בן אליקים (לקמן מב,ב) לענין שביעית</ref>: גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי: גזירה שמא ישהא בישיבה [10]. [11]
[## כאן אני חוזר על הגמרא עם הפירוש השני של רש"י:]
במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה - אפילו יושב נמי [12]! אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא [13]!
אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה [14], ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה [15] ואין נוטלין שכר על העמידה [16].
מאי פסקא?
הא קא משמע לן: דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל [17], על העמידה לא בעי למשקל [18].
ואיבעית אימא [19] כדרבי שמעון בן אליקים [20]: גזירה שמא ישהא בעמידה - הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה [21].
עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר [23], וכגון דלא אדריה מן חיותיה [24].
אי הכי אפילו יושב נמי?
מיתיבי [דומה לתוספתא מסכת נדרים [27] פרק ב הלכה ז]: 'חלה הוא [28] - נכנס לבקרו [29]; חלה בנו - [30] שואלו בשוק [31]'; בשלמא לעולא דאמר בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה – שפיר [32]; אלא לשמואל, דאמר בשנכסי מבקר אסורין על החולה - מאי שנא הוא [33] ומאי שנא בנו [34]?
אמר לך: מתניתין - בשנכסי מבקר אסורין על החולה; ברייתא [35] בשנכסי חולה אסורין על המבקר [36].
מאי פסקא [37]?
אמר רבא: <אמר> שמואל -
מתניתין קשיתיה [38]: מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב [39]? [40] שמע מינה דנכסי מבקר אסורין על החולה! [41]
אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? - שנאמר (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם [42] [יפקד עליהם - לא ה' שלחני] [43].
מאי משמע?
אמר רבא: 'אם כמות כל האדם ימותון אלה' - שהן חולים ומוטלים בעריסתן, ובני אדם מבקרים אותן - מה הבריות אומרים? "לא ה' שלחני - לזה".
דרש רבא: (במדבר טז ל: ו)אם בריאה יברא ה' [ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאלה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה’]:
אם בריאה גיהנם – מוטב תהיה; אם לאו [44] - יברא ה'!
איני [45]!? והא תניא: 'שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם; אלו הן: 1</ref>תורה 2</ref>ותשובה 3</ref>גן עדן 4</ref>וגיהנם 5</ref>כסא הכבוד 6</ref>ובית המקדש 7</ref>ושמו של משיח:
תורה '– דכתיב (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעליו מאז];
תשובה '– דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו ותחולל [ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל] [ובפסוק הבא] (תהלים צ ג) תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם];
גן עדן '– דכתיב (בראשית ב ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם [וישם שם את האדם אשר יצר];
גיהנם '– דכתיב (ישעיהו ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה [גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה] [46];
כסא כבוד '– דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז [מעולם אתה];
בית המקדש '– דכתיב (ירמיהו יז יב) כסא כבוד מרום מראשון [מקום מקדשנו];
שמו של משיח '– דכתיב (תהלים עב יד) יהי שמו לעולם [לפני שמש ינין שמו, ויתברכו בו, כל גוים יאשרוהו]’!
אלא הכי קאמר: אי איברי ליה פומא – מוטב, ואם לא - יברא ה';
והכתיב (קהלת א ט: מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ו)אין כל חדש תחת השמש?
הכי קאמר: אי הכא לא [47], מקרב פומא להכא ליקרב [48] [כלומר: אם אין לו פה כאן – שהקב"ה יקרב הנה את הפה של הגהנום].
דרש רבא - ואמרי לה אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה [לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך]? שמש וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי [49]? - מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם [50] - אנו מאירים, ואם לאו - אין אנו מאירין! באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים! בכבודי - לא מחיתם; בכבוד בשר ודם מחיתם!?
[51] ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים, שנאמר [52] לאור חציך יהלכו [53].
תניא: ביקור חולים אין לה שיעור.
מאי אין לה שיעור?
סבר רב יוסף למימר 'אין שיעור למתן שכרה'.
אמר ליה אביי: וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן [אבות פ"ב מ"א] הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות?
אלא אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן [54].
רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום.
אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן ליעלון שיתין [55] ולוקמוה [56]!?
אמר ליה: כעישורייתא דבי רבי [57], ובבן גילו [58],
דתניא: 'רבי אומר: בת הניזונית מנכסי אחין - נוטלת עישור נכסים. אמרו לו לרבי: לדבריך - מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום?
אמר להן: ראשונה נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה, שלישית במה ששיירה, וחוזרות וחולקות בשוה' [59].
רב חלבו חלש; נפק אכריז רב כהנא
הערות
עריכה- ^ נכנס לבקרו
- ^ יהא מותר, שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר, ומותר ליהנות משלו
- ^ ולהכי אינו יושב בישיבה, שלא יהנה משלו
- ^ הנאה היא לו שנהנהו
- ^ שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא, ומשכירין אותו
- ^ ולהכי אינו יושב: שאם היה יושב שם המבקר בחנם - מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר, אבל עומד - הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה - מותר
- ^ דעל זה נוטלין שכר ולא על זה
- ^ דעראי הוא, דכך הוא בכל מקום, ולהכי עומד אבל לא יושב, דכיון דליכא שכר [על העמידה] - לא מהני ליה כלל
- ^ לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה; ודקאמרת 'אפילו יושב נמי'
- ^ ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה, ולהכי לא ישב עמו
- ^ ואי קשיא 'אפילו עומד נמי לא - גזירה שמא ישהא בעמידה'? - הא לא קשיא: דהתם, כיון דאכל מפירי דשדה, איכא למימר דלמא אגב דאכיל - שהייה תמן אף על גב דקאי, והכא - דלא אכל - משום הכי קאי [עומד].
- ^ להוי, דהא מבקר מותר בנכסי חולה
- ^ דהא אסור בדריסת הרגל
- ^ ומשום הכי עומד אבל לא יושב, כדמפרש בגמרא
- ^ דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא, והלכך בישיבה אסור, משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה
- ^ אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי, דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה
- ^ נוטלין
- ^ אבל לא על העמידה
- ^ והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה:
- ^ בשילהי פירקין גבי שביעית
- ^ גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה, והוי הנאת חולה
- ^ ואי תימא: נגזור בעמידה כי היכי כגזרינן התם בעמידה - הא לא קשה: דאילו התם גזרינן בעמידה, אבל הכא, דלא מטיא ליה הנאה בעמידה - ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה, שנוח לו לזה לישב - גזירה שמא ישהא בישיבה [בלבד].
- ^ וכשאין נוטלין שכר על העמידה
- ^ ולהכי מותר בעמידה: דהא לאו מן חיותיה נדר, כדאמר לקמן: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, ואהכי מותר
- ^ מבקרו
- ^ דמהא לא אדריה, אבל בישיבה אדריה
- ^ ליברמן
- ^ המדיר
- ^ מותר לבקרו
- ^ מודר
- ^ על עסקי בנו
- ^ היינו דשני בין הוא לבנו: דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם, דהא לא אדריה מן חיותיה, אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו - דהא ליכא חיותא דמדיר
- ^ דמותר
- ^ דאסור? הא בעמידה ליכא הנאה כלל! אלא ודאי - בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי, וכדעולא, וקשיא לשמואל
- ^ וברייתא מודינא דהכי הוא, כדמוקי לה עולא:
- ^ מיהו בהא פליגנא עליה: דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב, דהא אפשר בעמידה, ואנא אמינא דברייתא - אפילו יושב שפיר דמי, דאמר דלא אדריה מן חיותיה, לא שנא עומד ולא שנא יושב; ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו - אפילו יושב
- ^ דמתניתין בשנכסי מבקר אסורין על החולה
- ^ מדוקיא קא משמע ליה
- ^ והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה
- ^ אלא
- ^ ואי תימא: מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי? לוקמא כדעולא!? הא לא קשיא: דשמואל לא מוקי לה דכעולא, דקסבר האי שינויא דחיקא היא.
- ^ שבני אדם מבקרין אותן
- ^ לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום
- ^ שאין גיהנם נברא עדיין
- ^ מי מספקא ליה למשה
- ^ איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום – כלומר: שהיה לו לפניו ולא לפני פניו? הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם
- ^ אי הכא אין לו פומא
- ^ ואי לא מקרב הכא - יקריבנו המקום
- ^ למטה מזבול, כדאמרינן במסכת חגיגה (יב,ב)
- ^ מקֹרַח ועדתו
- ^ מאותו יום ואילך
- ^ שם
- ^ אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות
- ^ שלא יאמר "לא אבקר אלא גדול כמוני"; אין לו שיעור: דמצוה בקטן כמו בגדול
- ^ יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו
- ^ ומיד מתרפא
- ^ דאמר: מי שיש לו עשר בנות ובן אחד: הראשונה נוטלת עישור נכסים, והשניה במה ששיירה, וכן לכולן; ומפרש בהש"ס ירושלמי: נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר [מעט], והאי תלתא ומוסיף ציבחר; וגבי חולה נמי: מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו, והשני - אחד מששים במה ששייר
- ^ בחור כמותו, או זקן לזקן
- ^ וחוזרות וחולקות בשוה - מילתא אחריתי: דהיכא דיצאו לישא כאחת - כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירתה, ואז חולקות בשוה; אבל כשבאו לינשא זו אחר זו - לא