ביאור:בבלי נדרים דף טו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כי לא מזדהיר בתנאה [1], אבל באיסורא [2] – מזדהר [3].
תנן: "קונם שאני ישן" "שאני מהלך" "שאני מדבר" - היכי דמי? אילימא כדקתני "שאני ישן" מי הוי נדרא? והתנן (נדרים ב ב): חומר בשבועות: שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים ושינה דבר שאין בו ממש הוא!?
אלא דאמר "קונם עיני בשינה" [4].
ואי דלא יהיב שיעורא [5] - מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל [6]? והא אמר רבי יוחנן: שבועה "שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו [7] וישן לאלתר [8]!?
אלא דאמר "קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום"? הא אמרת "כל באסוריה מזדהר"?
אלא פשיטא: דאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר".
ואי לא ניים היום - כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא [9]?
אלא לאו – בדניים [10]? אלמא איתיה [11] דניים [12], ותיובתא דרב יהודה!?
כי קתני - דאי ניים [13].
רבינא אמר: לעולם כדקתני [14], [15] ומאי "בל יחל" [16]? – [17] מדרבנן.
ומי איכא "בל יחל" מדרבנן [18]?
אין, והתניא: 'דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהם [19], שנאמר 'לא יחל דברו’’ [20].
תנן [נדרים פ"ז - בפרק 'הנודר מן הירק', מ"ט]: "[21] שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך [22] [23] עד החג [24]": [25] הלכה [26] לפני הפסח - אסורה בהנאתו עד הפסח [27].
הלכה לפני הפסח – אסורה, [28] לא הלכה [29] – לא? [30]!
אמר רבי אבא [31]: 'הלכה לפני הפסח - אסורה [32] ולוקה [33], [34] לא הלכה [35] - [36] אסורה בעלמא [37] [כרב יהודה].
[38] אימא סיפא [39]: '[40] אחר הפסח - בבל יחל דברו [41]'; [42] ואי דלא איתהני לפני הפסח - מי איכא 'בל יחל'?
אלא פשיטא דאיתהני [43]; אלמא מיתהני,
ותיובתא דרב יהודה [44]!?
[45] כי קתני [46] דאי איתהני [47] - הרי זה [48] בבל יחל דברו.
תנן [נדרים פ"ז מ"ט]: '"[49] שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" - הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח': הלכה – אסורה, [50] לא הלכה [51] – לא [52]!
אמר רבא [גירסת רש"י: אמר רבי אבא]: הוא הדין דאפילו לא הלכה אסורה: [53] 'הלכה - אסורה ולוקה! לא הלכה - אסורה בעלמא [54] [כמו שתורצה לעיל הקושיא על רבי אבא].
מיתיבי: '"ככר זו [55] עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר"; אכל [56] - הרי זה בבל ילך [57]': [58]?
מי קתני 'אוכל' [59]? 'אכל' קתני [60]: דכי אכל הרי זה בבל ילך [61].
[62] הלך - הרי זה בבל יחל דברו [63] מהלך [64] לא [65], וקשיא [66] לרב יהודה [67]!?
אמר לך רב יהודה: הוא הדין דליתני 'מהלך' [68]; [69] איידי דקתני רישא 'אכל' דלא מיתני ליה 'אוכל' [70] - תני סיפא [71] 'הלך'.
האומר לאשה "קונם שאני משמשך" - הרי זה בבל יחל דברו [72].
[73] והא משתעבד לה [74] [לאשתו] מדאורייתא, דכתיב (שמות כא י: אם אחרת יקח לו) שארה כסותה ועונתה לא יגרע?
באומר "הנאת תשמישך עלי" [75] והא לא קא ניחא ליה בתשמיש [76] [77], דאמר רב כהנא: [78] "[79] תשמישי עליך" - כופין אותה ומשמשתו, דשעבודי משעבדת ליה [80]; [81] "[82] הנאת תשמישך עלי" [83] – אסור [84], שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו [85].
משנה:
"שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך" - אסור [86]; "קרבן לא אוכל לך" [87], "הא קרבן שאוכל לך" [88], "לא קרבן לא אוכל לך" [89] – מותר [90].
הערות
עריכה- ^ דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול, כגון דאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר" - הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול: דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול, ואם לא יישן - לא לקי; משום הכי אמרינן דלא יישן היום: דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי, ונמצא עובר בבל יחל
- ^ דאמר "קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום", דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא
- ^ ודאי מיזהר זהיר ביה, דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום - ודאי כי אתי למחר לאר הוי ישן, דהא איתסר בנדר
- ^ ועין שנדר בו - יש בו ממש
- ^ עד כמה זמן אינו ישן
- ^ הא עבר ודאי באיסור לא יחל, דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן
- ^ לאלתר
- ^ הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו
- ^ דקתני 'אסור' - והרי לא ישן אתמול כלום
- ^ אתמול, דהכי מיירי מתניתין: אם יישן היום ויישן למחר אסור
- ^ אית ליה
- ^ אלמא דשבקינן ליה לישן היום, ולא חיישינן שמא יישן למחר
- ^ הכי קתני מתניתין: "קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר" דאסור כי נייס למחר; דאי נייס מאתמול - דיעבד, אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום, דחיישינן שמא יישן למחר
- ^ שאיני ישן
- ^ והאי דקאמר 'והא שינה דבר שאין בו ממש, וליכא בל יחל' - ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל
- ^ איכא, דקתני מתניתין
- ^ דאסור
- ^ דמלקין ליה מדרבנן
- ^ לבטל מנהגם
- ^ דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן
- ^ קונם
- ^ מכאן
- ^ כגון דקאי באדר, ואמר: "קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן
- ^ עד סוכות
- ^ אם
- ^ לבית אביה
- ^ אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר
- ^ הא אם
- ^ לפני הפסח
- ^ אינה אסורה עד הפסח, ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת למפרע נהנית באיסור, וקשה לרב יהודה דאמר 'אל יישן היום שמא יישן למחר': דאם איתא לדרב יהודה - הוה אסר לה מתניתין עד הפסח אפילו אם לא הלכה עד הפסח, דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת נהנית ממנו באיסורא?
- ^ תריץ הכי למתניתין
- ^ בהנאתו
- ^ דעוברת על בל יחל
- ^ ואם
- ^ לפני הפסח
- ^ אפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח
- ^ דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא
- ^ הלכה - חייבת מלקות, דהא עברה?
- ^ הכי מסקנא דמתניתין
- ^ הלכה
- ^ עוברת משום בל יחל
- ^ ומקשינן מינה:
- ^ לפני הפסח, וסברה "לא אלך אחר הפסח" - והלכה לאחר הפסח
- ^ דאמר: 'אל יישן היום שמא יישן למחר' דהא חזינן הכא דבשבקינן לה ליהנות לפני הפסח, דבתנאה נמי מזדהר
- ^ אמר לך רב יהודה: לעולם אימא לך אל יישן היום שמא יישן למחר;
- ^ מתניתין 'הלכה אחר הפסח וכו'
- ^ אם עברה ונהנית לפני הפסח, ועברה והלכה לאחר הפסח
- ^ עוברת משום
- ^ קונם
- ^ אבל אם
- ^ לפני הפסח
- ^ אינה אסורה ליהנות מאדר עד הפסח, דלא חיישינן לשמא תלך עדיין לפני הפסח, ותיובתא דרב יהודה דאמר 'אל יישן כו'
- ^ הכי קאמר:
- ^ דחיישינן שמא תלך עדיין לפני הפסח
- ^ קונם
- ^ אם אכלו היום
- ^ ו[אם] הלך למחר עובר על אכילתו משום בל יחל
- ^ קתני 'אכל' היום, ולא קתני 'לא יאכל היום' - אלמא דשבקינן ליה למיכל לאלתר, ולא חיישינן שמא ילך למחר [קשיא לרב יהודה]
- ^ לכתחילה ולא ילך למחר
- ^ דיעבד
- ^ אבל לכתחילה אסור לאכול ודאי היום, דחיישינן שמא ילך למחר
- ^ והא קתני סיפא:
- ^ אבל
- ^ דמשמע דלא שבקינן ליה למיכל אתמול
- ^ קתני, אלא קתני 'הלך' – דיעבד, שמע מינה דאתמול שבקינן ליה למיכל, ולכי כיון דאכל אתמול אם הלך היום הרי הוא בבל יחל
- ^ גירסת רש"י: ותיובתא
- ^ דאמר: אל יישן כו'
- ^ דמשמע דאינו אוכל ומהלך למחר, דודאי לא שבקינן ליה למיכל אתמול
- ^ אלא
- ^ דלא מצי למיתני 'אוכל' לרב יהודה, דלא מצי למיכל לכתחילה
- ^ נמי
- ^ אם משמש עמה
- ^ והיכי מצי למימר שאינו משמשה?
- ^ לתשמיש
- ^ כלומר "הנאה, דאתי לי מתשמישך - קונם עלי"
- ^ גירסת רש"י: בתשמישהּ
- ^ ויכול לאסור הנאתה עליו, והוי נדר
- ^ אשה האומרת
- ^ קונם הנאת
- ^ דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו, דהיא משועבדת לו להנאתו
- ^ אבל אמרה:
- ^ קונם
- ^ שאוסרת הנאה שיש לה מתשמישו על עצמה
- ^ לשמשה וצריך להפר לה
- ^ והנאת תשמישו אסורה עליה [עד כאן דרבי רב כהנא באשה שנדרה; ובאיש שנדר -] הכי נמי: כי אמר "הנאת תשמישך עלי" - ודאי הוי נדר, ואסור לשמשה, מפני שנהנה ממנה
- ^ דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש
- ^ דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך - דמותר
- ^ נמי מותר, דלא נדר אלא בחיי קרבן
- ^ משמע: "בשביל איסור לא אוכל לך, שאם אוכל לך - ליהוי אסור עלי כקרבן"
- ^ ומותר לטעמא דרבי מאיר, דלית ליה 'מכלל לאו [אתה שומע הן]’; דאי רבי יהודה - בין אמר "קרבן שאוכל לך" בין אמר "הא קרבן שאוכל" - בתרוייהו מתיר רבי יהודה; אפילו אמר "קרבן שאוכל לך", כדאמרינן בפירקין דלעיל: '"קרבן" "הקרבן" "כקרבן שאוכל לך" – אסור' – מני? רבי מאיר היא, דלא שני ליה בין "אימרא" ל"כאימרא" [לאסור], דלרבי יהודה "קרבן שאוכל לך" – [כמו שאמר "ירושלים"] מותר [אך "כירושלים" – אסור גם לרבי יהודה]