ביאור:בבלי נדרים דף פד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איתיביה רבא לרב נחמן [1]: ובעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים [2] - ואי [3] אמרת 'בעל לאו בכלל בריות הוא' [4] - [5] נדרי עינוי נפש הן [6] - [7] ויפר לה לעולם [8]! [9]!
אימא לך: שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא [10] קאסרה נפשה [11].
יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה:
ולא קתני 'ובמעשר עני'? והתניא בברייתא [12] ובמעשר עני [13]?
אמר רב יוסף: לא קשיא, הא רבי אליעזר הא רבנן, דתנן [דמאי פ"ד מ"ג]: '[14] רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי [15]
וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפריש' [16]; מאי לאו למאן דאמר ספקו אינו [17] טובל [18] - קסבר אית [19] לית [20] ליה טובת הנאה [21], וכיון דאית דלית [22] ליה טובת הנאה [שרי ליה לאתהנויי] לא מהניא [23] ולמאן דאמר אינו קורא שם [24] - קסבר ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית אית [הב"ח] ליה טובת הנאה, ו[לא] שרי ליה לאיתהנויי.
אמר ליה אביי: דכולי עלמא ספקו טובל [25]; ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי: רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני [26] כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא! ורבנן סברי [27]: נכסיה לא מפקר איניש דמירתת [28] - דלמא זכי בהו איניש אחרינא [29], הלכך נחשדו.
רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית [30], דכתיבא ביה נתינה (דברים כו יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, בשנה השלישת--שנת המעשר) ונתת ללוי לגר [ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו] [31]; משום הכי אסור ליה לאיתהנויי; כאן [32] - במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות [33]: כיון דכתיב ביה (דברים יד כח: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא) והנחתָ בשעריך - שרי ליה לאיתהנויי [34].
"[קונם] כהנים ולוים נהנין לי" - יטלו [על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים]:
אלמא טובת הנאה אינה ממון!? אימא סיפא: '"כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי" - יטלו אחרים' - אבל להני לא [35]! אלמא טובת הנאה ממון!!
אמר רב הושעיא: לא קשיא: הא רבי והא רבי יוסי ב"ר יהודה, דתניא: הגונב טבלו של חבירו ואכלו - משלם לו דמי טבלו – דברי; רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו; מאי לאו בהא קמיפלגי:
הערות
עריכה- ^ דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא
- ^ לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני ותהא נטולה מן היהודים - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים
- ^ אלא אי
- ^ ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל
- ^ משום דאמרינן
- ^ הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון
- ^ אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?
- ^ כשאר נדרי עינוי נפש
- ^ אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי
- ^ כלומר אבעל
- ^ משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא
- ^ בהך פירקין
- ^ דבמעשר עני מצי לאיתהנויי
- ^ הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני:
- ^ אינו צריך לקרות עליו שם מעשר עני, דלמעשר ראשון ליכא למיחש, דליתי לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה; ולתרומה ליכא למיחש, דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה, דאית בה עון מיתה; ומעשר שני ליכא בשנה השלישית; אבל בתרומת מעשר מיחייב, דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה, והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה – משום הכי לא ציית עמי הארץ [להיקשא], ולא מפריש ממנה תרומת מעשר, ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר
- ^ אלא נותן עיניו בצד זה ואומר "מכאן אני נוטל" - ואוכלו הוא בעצמו, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: דאמר ישראל לעני: "אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ, ויהיבנא לך"; והכי אמרינן בפרק בתרא דסוטה (מח,א) מעשר ראשון ומעשר עני – המוציא מחברו עליו הראיה
- ^ רש"י, הב"ח
- ^ דהיינו 'רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות שם'
- ^ אפילו במעשר עני ודאי
- ^ רש"י, הב"ח
- ^ אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו,
- ^ רש"י, הב"ח
- ^ והואיל דקיל כולי האי - דאין ספקו טובל - איכא נמי האי קילותא: דאין בה טובת הנאה, מה שאין כן בתרומה, דספקה טבלה, ויש בה טובת הנאה, כדאמרינן 'אומר אדם לחבירו "טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן"
- ^ כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים
- ^ והלכך מתניתין, דלא קתני 'מעשר עני' - דברי הכל היא: דכיון דספקו טובל - בודאי אית ביה טובת הנאה, ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו; אבל ברייתא - דקתני דאכלה נמי במעשר עני - לא רבי אליעזר היא ולא רבנן
- ^ דודאי מפרשי ליה: דלא איכפת להו, דהדר קא אכלי ליה:
- ^ ודאי נחשדו ולא מפרשי; והא דאמר דמפקר להו לנכסיה - הא לא עבדי
- ^ דסבר אי מפקרנא לנכסאי
- ^ דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו
- ^ לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן - לפי שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם, הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו; ובההוא מעשר
- ^ כיון דכתיב ביה 'נתינה' - אית ביה טובת הנאה נמי, כתרומה, דכתיב בה נמי 'נתינה': 'תתנו תרומה לכהן'
- ^ והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני
- ^ באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן
- ^ דההוא כתיב ביה 'והנחת בשעריך' דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה, דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה
- ^ אבל להני מצי לעכב דלא שקלי