ביאור:בבלי נדרים דף צ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ושרקיה טינא ^[1] [הר"ן מפשר שלכלך אותו בטיט, שהיה זקוק לכובס] ואתייה לקמיה דרב חסדא [להתיר את נדרו].

אמר רבא: מאן חכים למיעבד כי הא מילתא ^[2] אי לאו דרב אחא בר רב הונא, דגברא רבה הוא, דקסבר דכי היכי דפליגי רבנן ורבי נתן בהפרה - הכי נמי פליגי בשאלה ^[3];

ורב פפי אמר: מחלוקת בהפרה: דרבי נתן סבר אין הבעל מיפר אלא אם כן חל נדר, דכתיב (ישעיהו כד כג) וחפרה הלבנה [ובושה החמה, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד] ^[4];

ורבנן סברי: בעל מיפר אף על פי שלא חל נדר, דכתיב (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים [ולא תעשנה ידיהם תשיה] ^[5]; אבל בשאלה ^[6] - דברי הכל אין חכם מתיר כלום אלא אם כן חל נדר, דכתיב (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] ^[7].

לימא מסייע ליה ^[8]: "קונם שאיני נהנה לפלוני, ולמי שאשאל עליו" ^[9]: נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני ואי אמרת 'נשאל אף על פי שלא חל נדר' ^[10] - אי בעי ^[11] על האי ^[12] ניתשיל ברישא, אי בעי ^[13] על האי ^[14] ניתשיל ברישא!

ומי ידע אי האי קמא אי האי בתרא ^[15]?

אלא לימא מסייע ליה ^[16]: '"קונם שאיני נהנה לפלוני ^[17]הריני נזיר לכשאשאל עליו" - נשאל על נדרו ^[18] ואחר כך נשאל על נזרו ^[19]', ואי אמרת 'נשאל ^[20] אף על פי שלא חל נדר' ^[21] - אי בעי על נדרו איתשיל ברישא אי בעי על נזרו איתשיל ברישא ^[22]!?

רבי נתן היא.

אמר רבינא: אמר לי מרימר: הכי אמר אבוך משמיה דרב פפי: מחלוקת בהפרה, אבל בשאלה דברי הכל מפר ואף על פי שלא חל נדר, דכתיב 'לא יחל דברו'.

עמוד ב

למימרא דלא הוה ביה מעשה ^[23].

מיתיבי: "קונם שאיני נהנה לפלוני, ולמי שנשאל עליו" - נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני – אמאי? אי בעי על האי ניתשיל ברישא ואי בעי על האי ניתשיל ברישא?

מי יודע הי ראשון ^[24] והי שני?

מיתיבי: "קונם שאיני נהנה, והריני נזיר לכשאשאל עליו - נשאל על נדרו ואחר כך נשאל על נזרו, ואמאי? אי בעי על נדרו ניתשיל ברישא ואי בעי על נזרו ניתשיל ברישא? ^[25]?

תיובתא.

משנה:

בראשונה היו אומרים: שלש נשים יוצאות ^[26] ונוטלות כתובה:

1</ref> האומרת "טמאה אני לך" ^[27],

2</ref> "שמים ביני לבינך" ^[28],

3</ref> ו"נטולה אני מן היהודים";

חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה.

האומרת "טמאה אני לך" - תביא ראיה לדבריה; "השמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה ^[29]; ו"נטולה אני מן היהודים" - יפר לחלקו, ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.

גמרא:

איבעיא להו: אמרה לבעלה "טמאה אני" - מהו שתאכל בתרומה ^[30]?

רב ששת אמר: אוכלת, שלא תוציא לעז על בניה ^[31];

רבא אמר: אינה אוכלת: אפשר דאכלה חולין ^[32].

אמר רבא: ומודה רב ששת שאם נתארמלה ^[33] - שאינה אוכלת ^[34]: מידי הוא טעמא אלא משום תוציא לעז על בניה, נתארמלה ונתגרשה - אמרי השתא דאיתניסא.

אמר רב פפא: בדיק לן רבא: אשת כהן שנאנסה ^[35] יש לה כתובה או אין לה כתובה?: כיון דאונס לגבי כהן - כרצון לגבי ישראל דמי, אין לה כתובה? או דילמא מצי אמרה ליה "אנא הא חזינא [אני ראויה לבעלי מצד עצמי],

הערות

^ טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא, כאילו היה אדם אחד שנדר שלא ישא אשה, כדי שיתיר לו, דאפשר אילו היה מכירו - לא היה מתיר לו
^ שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו, כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה, דקסבר כרבי נתן, דאמר: לא יפר הואיל ולא חל הנדר, דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא
^ שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו
^ דכתיב וחפרה הלבנה, והאי 'וחפרה' הכי משמע: אימתי הוי הפרה - בזמן ש'חל בנה' 'בנה' היינו נדר; רבי נתן לטעמיה, דאמר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו' והיינו 'חל בנה': חל בנין הנדר. ענין אחר: מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה – כדכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיהו ל כו) דבההיא שעתא - חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא, כי מלך ה' צבאות על ישראל - ולא קודם שימלך; והוא הדין גבי נדר: מכי חל עליה - הוא דמיפר, ולא קודם שיחול
^ דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף על פי שלא חל הנדר עדיין
^ אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם
^ דמשמע: כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא, שעדיין לא חל הנדר - לא יחל החכם; והאי דדרשינן מיניה 'הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו' - בזמן שחל הנדר קאמר
^ לרב פפי דאילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר
^ כלומר: אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי - יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם
^ דנשאלין לחכם עד שלא חל הנדר
^ למישאל
^ על המודר ברישא
^ מיתשיל
^ על חכם ברישא
^ מאי 'נשאל' דקאמר סתמא, דמשמע או על החכם או על מודר
^ מהכא
^ דחל עליה נדר לאלתר, ו
^ שחל עליו
^ נמי, שלא חל עד שישאל עליו
^ לחכם נמי
^ וכי היכי דפליגי בהפרה - פליגי בשאלה, ובדין הוא דלרבנן חל נזירותו
^ דליזיל לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו
^ כלומר: דלא הוה צריך למיעבד האי דעבד רב אחא בר רב הונא מההוא גברא דאתייה לקמיה דרב חסדא
^ דילמא האי דקאמר 'דנשאל על הראשון' - על ההוא דלא חל הנדר, אף נשאל עליו קאמר
^ ואי אמרת דנשאל לחכם לדברי הכל אף על גב דלא חל הנדר - הא מני? דלא כרבי נתן ודלא כחכמים
^ בעל כרחו של בעל
^ "בא עלי אדם אחד וטימאני לך", ובאונס קאמר, באשת כהן - דבאונס נמי אסורה לו, ולהכי נוטלת כתובתה, דלא פשעה; דאי באשת ישראל - אינה יוצאה, דאנוסה מותרת לו, כדנפקא לן (כתובות נא ב) מ'והיא לא נתפשה' (במדבר ה יג); דאי ברצון קמיירי - אפילו לישראל אסורה, ואין לה כתובה דהא פשעה; ובגמרא מפרש לה הכי
^ שאינו מזריע דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים
^ יבקשו הימנו שיפטרנה בגט כראוי, ואין מכריחין אותו
^ כיון דלא מפקינא לה מיניה כל כמה דלא אתו סהדי דאמרי נאנסה
^ דאי אמרת 'לא תאכל בתרומה' - אתו למימר דבניה פסולין מן הכהונה, דהרי בני אנוסה נינהו, שהרי נפסלה מן התרומה מחמת אונס
^ דהואיל דאפשר בתקנתא - לא ספינא לה תרומה
^ או נתגרשה
^ דהשתא ליכא לעז, דמימר אמרי: השתא לאחר גירושין הוא דאיתניסא
^ בעדים כו'; מתניתין לא מיתוקמא אלא באשת כהן שנאנסה, ובין למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה יש לה כתובה

[1] טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא, כאילו היה אדם אחד שנדר שלא ישא אשה, כדי שיתיר לו, דאפשר אילו היה מכירו - לא היה מתיר לו

[2] שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו, כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה, דקסבר כרבי נתן, דאמר: לא יפר הואיל ולא חל הנדר, דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא

[3] שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו

[4] דכתיב וחפרה הלבנה, והאי 'וחפרה' הכי משמע: אימתי הוי הפרה - בזמן ש'חל בנה' 'בנה' היינו נדר; רבי נתן לטעמיה, דאמר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו' והיינו 'חל בנה': חל בנין הנדר. ענין אחר: מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה – כדכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיהו ל כו) דבההיא שעתא - חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא, כי מלך ה' צבאות על ישראל - ולא קודם שימלך; והוא הדין גבי נדר: מכי חל עליה - הוא דמיפר, ולא קודם שיחול

[5] דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף על פי שלא חל הנדר עדיין

[6] אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם

[7] דמשמע: כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא, שעדיין לא חל הנדר - לא יחל החכם; והאי דדרשינן מיניה 'הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו' - בזמן שחל הנדר קאמר

[8] לרב פפי דאילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר

[9] כלומר: אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי - יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם

[10] דנשאלין לחכם עד שלא חל הנדר

[11] למישאל

[12] על המודר ברישא

[13] מיתשיל

[14] על חכם ברישא

[15] מאי 'נשאל' דקאמר סתמא, דמשמע או על החכם או על מודר

[16] מהכא

[17] דחל עליה נדר לאלתר, ו

[18] שחל עליו

[19] נמי, שלא חל עד שישאל עליו

[20] לחכם נמי

[21] וכי היכי דפליגי בהפרה - פליגי בשאלה, ובדין הוא דלרבנן חל נזירותו

[22] דליזיל לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו

[23] כלומר: דלא הוה צריך למיעבד האי דעבד רב אחא בר רב הונא מההוא גברא דאתייה לקמיה דרב חסדא

[24] דילמא האי דקאמר 'דנשאל על הראשון' - על ההוא דלא חל הנדר, אף נשאל עליו קאמר

[25] ואי אמרת דנשאל לחכם לדברי הכל אף על גב דלא חל הנדר - הא מני? דלא כרבי נתן ודלא כחכמים

[26] בעל כרחו של בעל

[27] "בא עלי אדם אחד וטימאני לך", ובאונס קאמר, באשת כהן - דבאונס נמי אסורה לו, ולהכי נוטלת כתובתה, דלא פשעה; דאי באשת ישראל - אינה יוצאה, דאנוסה מותרת לו, כדנפקא לן (כתובות נא ב) מ'והיא לא נתפשה' (במדבר ה יג); דאי ברצון קמיירי - אפילו לישראל אסורה, ואין לה כתובה דהא פשעה; ובגמרא מפרש לה הכי

[28] שאינו מזריע דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים

[29] יבקשו הימנו שיפטרנה בגט כראוי, ואין מכריחין אותו

[30] כיון דלא מפקינא לה מיניה כל כמה דלא אתו סהדי דאמרי נאנסה

[31] דאי אמרת 'לא תאכל בתרומה' - אתו למימר דבניה פסולין מן הכהונה, דהרי בני אנוסה נינהו, שהרי נפסלה מן התרומה מחמת אונס

[32] דהואיל דאפשר בתקנתא - לא ספינא לה תרומה

[33] או נתגרשה

[34] דהשתא ליכא לעז, דמימר אמרי: השתא לאחר גירושין הוא דאיתניסא

[35] בעדים כו'; מתניתין לא מיתוקמא אלא באשת כהן שנאנסה, ובין למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה יש לה כתובה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]