ביאור:בבלי נדרים דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והא "מן מאכל" נדר ^[1]?

אמר רבי שמעון בן לקיש: באומר "הנאת מאכלך עלי ^[2]".

אימא: ^[3] שלא ילעוס חיטין ^[4] ויתן על מכתו ^[5]?

אמר רבא: באומר "הנאה המביאה לידי מאכלך עלי" ^[6].

אמר רב פפא: שק להביא פירות וחמור להביא עליו פירות ואפילו צנא בעלמא ^[7]: הנאה המביאה לידי מאכל הוא ^[8].

בעי רב פפא: סוס לרכוב עליו ^[9] וטבעת ליראות בה ^[10] - מהו?

מיפסק ומיזל בארעיה ^[11] מאי ^[12]?

תא שמע: אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות - היכי דמי?: אילימא שלא ליראות בהן - צריכא למימר ^[13]? אלא - לאו אפילו ליראות בהן, וקתני משאילו ^[14]?!

לא, לעולם ^[15] שלא ליראות ^[16]; ואיידי דקתני רישא לא ישאילנו תנא סיפא משאילו ^[17].

משנה:

וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן ^[18] – אסור ^[19].

גמרא:

מכלל, דרישא ^[20] - ^[21] אף על פי שאין משכירין ^[22]!? מאן תנא ^[23]?

אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; ^[24].

[לרבי אליעזר כל המכשירים הם בכלל הענין עצמו, ואותו דין חל עליהם, כמו היתר מכשירי מילה בשבת; ושאר תנאים חולקים עליו.]

משנה:

המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ^[25] ופורע את חובו ^[26] ומחזיר לו את אבידתו; מקום שנוטלין עליה [על השבת אבידה] שכר - תפול הנאה להקדש. ^[27]

גמרא:

אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ^[28] ושרי; מאן תנא ^[29]?

אמר רב הושעיא: זו -

עמוד ב

דברי חנן היא ^[30].

רבא אמר: אפילו תימא דברי הכל: גבי מודר הנאה, דיהיב על מנת שלא לפרוע ^[31].

מאי 'חנן'?

דתנן [כתובות פ"יג מ"ב]: 'מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו: חנן אמר: איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי!'

רבא לא אמר כרב הושעיא, דקא מוקים לה למתניתין כדברי הכל; רב הושעיא לא אמר כרבא [אלא אומר שהמשנה לפי שיטת חנן]: [לפי בני כהנים גדולים היה מקום להטיל] גזירה [במקרה של הלואה " דיהיב על מנת] שלא ליפרע" משום ליפרע ^[32]!

מחזיר לו את אבידתו [מקום שנוטלין עליה שכר - תפול הנאה להקדש].

פליגי בה רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: לא שנו ^[33] אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה ^[34], דכי מהדר ליה - מידעם דנפשיה קא מהדר ליה ^[35], אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר ^[36] - לא קא מהדר ליה ^[37], דקא מהני ליה ^[38] פרוטה דרב יוסף ^[39]; וחד אמר: אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - מהדר ליה; ומשום פרוטה דרב יוסף - לא שכיח ^[40].

[## ולדיעה שלא יחזיר - צריך לענות על השאלה: מה הוא צריך לעשות באבידה שמצאה ועתה היא בידיו? ואולי הכוונה שאם יודע של מי האבידה - לא ירים את האבידה אלא מניחה במקומה, אך גם לדיעה זו – אם הרים – יחזיר.]

הערות

^ ואמאי אסור להשאילו נפה - והני לא מאכל נינהו
^ יהא אסור
^ מאי "הנאת מאכלך"? -
^ שלו
^ והיינו נמי "הנאת מאכלך"; ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה
^ ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל, ולהכי לא ישאילנו לו
^ של מדיר - אסור למודר ליתן בה פירות
^ ואסור
^ לילך לבית המשתה
^ בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד, והיינו הנאה
^ שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו
^ מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא
^ דשרי הא ליכא הנאה כלל
^ ושמע מינה דשרי
^ אפילו
^ בה, ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו
^ ומהא ליכא למשמע מינה
^ שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות
^ למדיר להשאילו: דכיון שנוהגים להשכיר - מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל, ואסור
^ דקתני לא ישאילנו נפה וכברה
^ הוי
^ כלומר: שאין נוהגין להשאיל בשכירות, אף על גב דלא הוי הנאה גמורה; דכיון שאין משכירין - מאי קא מהני ליה? אם זה לא ישאילנו, שכנו אחר משאילו בחנם, שהרי מקום שאין משכירין הוא
^ דאפילו הכי אסור
^ אבל סיפא, דקתני 'מקום שמשכירין אסור' - דברי הכל היא, דהנאה גמורה היא
^ המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה
^ ויכול לפרוע חובו, ואין מהנה לו כלום
^ מדקתני 'פורע חובו' - אלמא לא מהני ליה מנכסיו, דהא לא יהיב ליה בידים ממש.
^ שמבריח חובו מעליו
^ דאברוחי שרי
^ דאמר איבד מעותיו: שאין למלוה על בעלה של זו כלום, הואיל ולא נתן בידו, אלא הבריח ארי מעליו: שפירנס את אשתו שהוא חייב לזוּנהּ – הכא נמי: כי פרע חובו - אברוחי ארי הוא, שאין לו לפרוע על החוב כלום, ולהכי שרי; דאי [בני] כהנים גדולים - דפליגי עליה דחנן היא, כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול - מן הבעל - הכא נמי סבירא להו: כי פרע חובו - יכול הפורע לגבות מן הלוה, ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו - ואסור
^ מזה, דהשתא: כי פורעו זה - לא הוי הנאה, הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום; ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל, כהאי גוונא: שאינו מהנה לו כלום, כגון שהוא עצמו שקל את שקלו, ושגרו לירושלים, ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה, והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו, דהכי קיימא לן: (שקלים פ"ב מ"א; בבא מציעא נז,ב) בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים, דתורמין על האבוד; ואם קודם שנתרמה הלשכה - נשבעין לבני העיר; לפיכך כי חזר הנודר, ופרע שקלו – מותר, דלא מהנה ליה כלל
^ דהתם אי הוה פרע חובו - הוה מהני ליה [מחשש שיפרע המדיר עבור המודר גם במקרה של הלואה]
^ דמחזיר לו אבידתו
^ שהמחזיר הדירו מנכסיו
^ וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו [של המודר הנאה שמצא אבידה של המדיר] כלום
^ דמחזיר מודר מבעל אבידה
^ לא מצי מהדר ליה אבידתו
^ משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה
^ דאמר רב יוסף: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה שמקיים - הלכך אין מחזיר לו אבידתו
^ דלא שכיח כהאי גוונא דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה, ולא מתהני מיניה כלל - לפיכך מחזיר לו אבידתו

[1] ואמאי אסור להשאילו נפה - והני לא מאכל נינהו

[2] יהא אסור

[3] מאי "הנאת מאכלך"? -

[4] שלו

[5] והיינו נמי "הנאת מאכלך"; ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה

[6] ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל, ולהכי לא ישאילנו לו

[7] של מדיר - אסור למודר ליתן בה פירות

[8] ואסור

[9] לילך לבית המשתה

[10] בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד, והיינו הנאה

[11] שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו

[12] מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא

[13] דשרי הא ליכא הנאה כלל

[14] ושמע מינה דשרי

[15] אפילו

[16] בה, ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו

[17] ומהא ליכא למשמע מינה

[18] שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות

[19] למדיר להשאילו: דכיון שנוהגים להשכיר - מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל, ואסור

[20] דקתני לא ישאילנו נפה וכברה

[21] הוי

[22] כלומר: שאין נוהגין להשאיל בשכירות, אף על גב דלא הוי הנאה גמורה; דכיון שאין משכירין - מאי קא מהני ליה? אם זה לא ישאילנו, שכנו אחר משאילו בחנם, שהרי מקום שאין משכירין הוא

[23] דאפילו הכי אסור

[24] אבל סיפא, דקתני 'מקום שמשכירין אסור' - דברי הכל היא, דהנאה גמורה היא

[25] המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה

[26] ויכול לפרוע חובו, ואין מהנה לו כלום

[27] מדקתני 'פורע חובו' - אלמא לא מהני ליה מנכסיו, דהא לא יהיב ליה בידים ממש.

[28] שמבריח חובו מעליו

[29] דאברוחי שרי

[30] דאמר איבד מעותיו: שאין למלוה על בעלה של זו כלום, הואיל ולא נתן בידו, אלא הבריח ארי מעליו: שפירנס את אשתו שהוא חייב לזוּנהּ – הכא נמי: כי פרע חובו - אברוחי ארי הוא, שאין לו לפרוע על החוב כלום, ולהכי שרי; דאי [בני] כהנים גדולים - דפליגי עליה דחנן היא, כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול - מן הבעל - הכא נמי סבירא להו: כי פרע חובו - יכול הפורע לגבות מן הלוה, ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו - ואסור

[31] מזה, דהשתא: כי פורעו זה - לא הוי הנאה, הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום; ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל, כהאי גוונא: שאינו מהנה לו כלום, כגון שהוא עצמו שקל את שקלו, ושגרו לירושלים, ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה, והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו, דהכי קיימא לן: (שקלים פ"ב מ"א; בבא מציעא נז,ב) בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים, דתורמין על האבוד; ואם קודם שנתרמה הלשכה - נשבעין לבני העיר; לפיכך כי חזר הנודר, ופרע שקלו – מותר, דלא מהנה ליה כלל

[32] דהתם אי הוה פרע חובו - הוה מהני ליה [מחשש שיפרע המדיר עבור המודר גם במקרה של הלואה]

[33] דמחזיר לו אבידתו

[34] שהמחזיר הדירו מנכסיו

[35] וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו [של המודר הנאה שמצא אבידה של המדיר] כלום

[36] דמחזיר מודר מבעל אבידה

[37] לא מצי מהדר ליה אבידתו

[38] משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה

[39] דאמר רב יוסף: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה שמקיים - הלכך אין מחזיר לו אבידתו

[40] דלא שכיח כהאי גוונא דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה, ולא מתהני מיניה כלל - לפיכך מחזיר לו אבידתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]