פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דכל גריוא דבעינא שקילנא [1]!?

שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא [2] וסחפיה על רישיה ואזל, ואמר ליה: ליכיל לי [3] מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך [4]!

אחוך רבי, אמר ליה: לאו אזהרתך דלא תבדחן!

אמר ליה: חיטי דרשינא קא נסיבנא.

אמר ליה בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך [5] ובקירקני דאמך [6].

בן אלעשה - חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי.

אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי (ויקרא כ יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה) תועבה [עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם]?

כל דאמר ליה רבי דהכין הוא תועבה - פרכה בר קפרא.

אמר ליה: פרשיה את!

אמר ליה: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא [7].

אתת רמיא ליה.

אמר ליה לרבי: קום רקוד לי, דאימר לך!

הכי אמר רחמנא: 'תועבה' - תועה אתה בה [8].

לכסא אחרינא, אמר ליה: מאי (ויקרא יח כג: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה; ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה) תבל [הוא]?

אמר ליה: כי עניינא קדמאה עיביד לי דאומר לך [9].

עבד.

אמר ליה: 'תבל הוא' - תבלין יש בה [10]? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?

אמר ליה: ומאי (ויקרא יח יז: ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה--שארה הנה) זימה [הוא]?

אמר ליה :עיביד כי עניינא קדמאה; עבד, ואמר ליה: 'זו - מה היא'? [11]

לא יכיל בן אלעשה למיסבל [12], קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן.

[כל השאלות של בר קפרא היו זילותא של רבי ושל החתונה, וכן רמז לגסות הרוח של בר קפרא, שהרי אמר רב חנן בר רב: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו, אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה - נהפך עליו לרעה (כתובות ח ב); ואמנם בר קפרא לא הוציא דבר נבלה מפיו – אבל בהחלט רמז על דברי נבלה!]

מאי 'בן אלעשה' [13]?

דתניא: 'לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו [14], אלא להראות בהן תספורת של כהן גדון, דכתיב (יחזקאל מד כו: וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו) כסום יכסמו את ראשיהם.

תנא: כעין לולינית.

מאי לולינית?

אמר רב יהודה: תספרתא יחידתא [15].

היכי דמי?

אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול.

ובדלעת הרמוצה:

מאי דלעת הרמוצה?

אמר שמואל: קרא קרקוזאי [16].

רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ [17].

איתיביה רבינא לרב אשי: רבי נחמיה אומר: 'דלעת ארמית היא דלעת המצרית - כלאים עם היונית, כלאים עם [18] הרמוצה [19]?

תיובתא.

משנה:

הנודר מ"מעשה קדרה" אין אסור אלא ממעשה רתחתא [20].

אמר "קונם היורד לקדרה שאני טועם" - אסור בכל הנעשה בקדרה [21].

גמרא:

תניא: 'הנודר מן "היורד לקדרה" - אסור ביורד לאלפס, שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס [22];

מן "היורד לאלפס" - מותר ביורד לקדרה [23];

מן "הנעשה בקדרה" [24] - מותר בנעשה באלפס [25];

מן "הנעשה באלפס" - מותר בנעשה בקדרה [26];

הנודר מן "היורד לתנור" - אין אסור אלא בפת; ואם אמר "כל מעשה תנור עלי" - אסור בכל הנעשים בתנור.'


עמוד ב

משנה:

"מן הכבוש" - אין אסור אלא מן הכבוש של ירק [27];

"כבוש שאני טועם" - [28] אסור בכל הכבושים;

[29]

[30] "מן השלוק" - אינו אסור אלא מן השלוק של בשר [31];

"שלוק שאני טועם" - אסור בכל השלוקים.

גמרא:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: אמר "דכביש" מאי [32]? "דשליק" מאי? "דצלי" מאי? "דמליח" מאי? היכין משמע?

תיבעי [33].

משנה:

מן "הצלי" - אין אסור אלא מן הצלי של בשר - דברי רבי יהודה; "צלי שאני טועם" - אסור בכל הצלויים.

מן "המליח" - אין אסור אלא מן המליח של דג;

"מליח שאני טועם" - אסור בכל המלוחים.

"דג", "דגים שאני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים [34], בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים; ומותר בטרית [35] טרופה [36], ובציר [37].

הנודר "מן הצחנה" - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס; הנודר "מטרית טרופה" - אסור בציר ובמורייס [38].

גמרא:

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: "דג שאני טועם" - אסור בגדולים ומותר בקטנים; "דגה שאני טועם" - אסור בקטנים ומותר בגדולים; "דג - דגה שאני טועם" - אסור בין בגדולים בין בקטנים.

אמר ליה רב פפא לאביי: ממאי ד"דג שאני טועם" - גדול הוא? דכתיב (יונה ב א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה [ויהי יונה במעי הדג, שלשה ימים ושלשה לילות]

והכתיב (יונה ב ב) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה [אם כן "דגה" זה גם גדול ולא קטן]?

הא לא קשיא: דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן.

אלא (שמות ז כא) והדגה אשר ביאור מתה [ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר; ויהי הדם, בכל ארץ מצרים].

קטנים מתו, גדולים לא מתו?

אלא "דגה" משמע גדולים ומשמע קטנים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם [39].

הנודר מן הצחנה [אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס]:

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר "הרי עלי ציחין" – מאי [40]?

תיבעי.

משנה:

הנודר "מן החלב" מותר בקום [41]; ורבי יוסי אוסר [42].

"מן הקום" - מותר בחלב [43].

אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה וטפלה.

הנודר מן הבשר -

הערותעריכה

  1. ^ באיזה מדה שארצה אקח
  2. ^ זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים
  3. ^ ימוד לי
  4. ^ כלומר: שאתה חייב לי
  5. ^ שאביך ירקד
  6. ^ במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס
  7. ^ תמזוגלי הכוס כמו 'אנטל'
  8. ^ כלומר: שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות
  9. ^ תיתי דביתכי תירמי לי, ולדידיה אמר ליה: קום רקוד לי
  10. ^ כלומר: יש בביאה זו טעם מבאחרות, שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה
  11. ^ ומפרש ביבמות (לז,ב) באיש הבא על נשים הרבה, וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה, ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה, והולידה בת; נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו; על זה נאמר ומלאה הארץ זימה (ויקרא יט כט), כלומר: 'זו - מה היא'? שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו.
  12. ^ אותו זילותא של רבי, לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו
  13. ^ כלומר: מנין דהוה עשיר
  14. ^ שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כהן גדול
  15. ^ שאין כמותה
  16. ^ דלועין של אותו מקום, שאינן מתבשלין לעולם יפה
  17. ^ עפר של גחלים, דלאו תבשיל הוא
  18. ^ דלעת
  19. ^ אלמא ד'הרמוצה' לאו טמונה ברמץ, אלא שם מקום הוא, ומין זרעים הוא
  20. ^ היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה, ואינו אלא מחמשת המינין, לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס
  21. ^ אפילו מבושל באילפס אסור
  22. ^ הואיל וקודם שמניחו באילפס - מבשלו בקדרה, והדר מניחו באילפס; כן היה מנהגן; והוי יורד לקדרה - ולפיכך אסור
  23. ^ קודם שירד לאילפס [כלומר: מותר אפילו בדבר שאמור לרדת לאלפס אם טרם ירד לאלפס]
  24. ^ לגמרי כל בישולו, שאינו יורד לאילפס כלל
  25. ^ אף על פי שהיה קודם לכן בקדרה
  26. ^ בנגמר בקדרה
  27. ^ דסתם כבוש ירק הוא; אבל אמר
  28. ^ הואיל ואמר כי האי לישנא
  29. ^ וה"ה בכל הנך:
  30. ^ אם אמר
  31. ^ דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק
  32. ^ מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד "הכבוש" או דילמא דמי כמאן דאמר "כבוש שאני טועם" ואסור בכל הכבושין
  33. ^ כלומר: תיקו
  34. ^ דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים
  35. ^ דג ששמו טרית
  36. ^ ומוכרין אותו בחתיכות; שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם
  37. ^ שעושין מקרבי דגים, וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים
  38. ^ דהני בכלל טרופין נינהו
  39. ^ שקורין "דג" לגדול ו"דגה" לקטנים; להכי כי אמר "דג" מותר בקטנים, וכי אמר "דגה" אסור בקטנים, וכי אמר "דג" "דגה" אסור בשניהם
  40. ^ מי אמר דמדגים ממש קאמר, ולא מדבר אחר? או דילמא דמי כמאן דאמר "מן הצחנה"
  41. ^ משג"א, היינו נסיובי דחלבא, ד'קום' אינו בכלל חלב
  42. ^ דקא סבר יש בו צחצוח חלב, והוי בכלל 'חלב'
  43. ^ דברי הכל, דחלב אינו בכלל קום