ביאור:בבלי נדרים דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

המודר הנאה מחבירו לפני שביעית ^[1] - אינו יורד לתוך שדהו ^[2] ואינו אוכל מן הנוטות ^[3], ובשביעית ^[4] - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות ^[5].

נדר הימנו מאכל לפני שביעית - ^[6] יורד לתוך שדהו ^[7] ואינו אוכל מן הפירות ^[8], ובשביעית ^[9] - יורד ואוכל ^[10].

גמרא:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: "נכסי עליך ^[11]" לפני שביעית - אין יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות אף על פי שהגיע שביעית ^[12], ואם בשביעית נדר ^[13] - אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנוטות.

ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: "נכסי עליך" לפני שביעית - אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות; הגיע שביעית - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות.

לימא בהא קמיפלגי: דרב ושמואל סברי 'אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו' ^[14], ורבי יוחנן וריש לקיש סברי 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו' ^[15]?

ותיסברא ^[16]? מי איכא למאן דאמר 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו' ^[17]? אם כן ^[18] ניפלגי ^[19] ב"נכסים אלו ^[20]" ^[21], וכל שכן ב"נכסי" ^[22]! ותו ^[23]: הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"י] 'האומר לבנו "קונם שאתה נהנה לי ^[24]" ^[25] מת - יירשנו; ^[26] "בחייו ובמותו" -

עמוד ב

^[27] אם מת לא יירשנו' ^[28]?

שאני הכא, דקא אמר ליה "בחייו ובמותו" ^[29].

מכל מקום קשיא ^[30]!?

אלא: ב"נכסים אלו" כולי עלמא לא פליגי ^[31]; כי פליגי ב"נכסי": רב ושמואל סברי לא שנא "נכסים אלו" לא שנא "נכסי" ^[32] - אדם אוסר; ורבי יוחנן וריש לקיש סברי "נכסים" אדם אוסר, "נכסי" אין אדם אוסר ^[33].

ומי איכא למאן דאמר לא שנא "נכסים אלו" ולא שנא "נכסי"? והא תנן [נדרים פ"ה מ"ג]: 'האומר לחבירו "קונם לתוך ביתך שאני נכנס", "שדך שאני לוקח" ^[34], מת ^[35] או שמכרו ^[36] לאחֵר – מותר ^[37] "לבית זה שאני נכנס", "שדה זו שאני לוקח" ^[38], ^[39]מת או שמכרו לאחר – אסור ^[40]?

אלא כי אמרי רבי יוחנן וריש לקיש - "בנכסי", ורב ושמואל "בנכסים אלו", ולא פליגי.

ובשביעית אין יורד לתוך שדהו [אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות]:

מאי שנא דאוכל מן הנוטות, דפירי דהפקירא אינון - ארעא נמי אפקרה?!

אמר עולא: בעומדין אילנות על הגבולים ^[41].

רבי שמעון בן אליקים אמר: ^[42] גזירה שמא ישהא בעמידה ^[43].

משנה:

המודר הנאה מחבירו - לא ישאילנו ולא ישאל ממנו ^[44]; לא יַלְוֶנו ולא ילוה ממנו ^[45], ולא ימכור לו ולא יקח ממנו.

הערות

^ שהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית
^ לאכול מפירות [אפילו של] שביעית, דאסור בדריסת הרגל
^ מאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה, ואף על גב דהן שביעית - לא יאכל מהן, כדאמרינן בגמרא: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, והאי נמי: כיון דלפני שביעית הדירו חבירו - כי אתי נמי שביעית - אסור בהן
^ אבל אם הדירו בשביעית
^ הואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה; ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל? הא ארעא נמי דהפקר היא!?
^ לכי מטי שביעית
^ דהא לא הדירו אלא מן מאכל
^ כדפרישית לעיל: דאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לאחר שיצא מרשותו
^ הדירו
^ דעכשיו יצא מרשותו; ואית דמפרש: המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו; ובשביעית - כלומר אם הגיעה שביעית - לא ירד לתוך שדהו כו'. ולישנא קמא עיקר
^ כלומר: כל נכסי עליך בכל מקום שהן
^ ושל הפקר הן
^ דהשתא לאו ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו
^ דכיון דבשעה שאסר הויין ברשותיה - אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה - אפילו הכי אסורין עליו
^ ומשום הכי כי הגיע שביעית - דנפקא מרשותיה - אוכל הוא מן הנוטות
^ דבהאי טעמא פליגי
^ ורבי יוחנן וריש לקיש הכי סבירא להו
^ דמשום האי טעמא פליגי ואמרי דאוכל הוא בשביעית
^ אפילו היכא דאמר
^ עליך
^ ולימרו רבי יוחנן וריש לקיש דאוכל בשביעית משום הטעם דאמר 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו',
^ היכא דאמר "נכסי", דמשמע כל זמן שהן ברשותו; אלא מדלא פליגי ב"נכסים אלו" אלא ב"נכסי" – שמע מינה דלית להו האי סברא
^ ועוד: היכי מצי אמר 'לעולם' דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו
^ כלומר: שאי אתה נהנה לי מכל נכסי
^ שלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו, לפיכך אם
^ ואם נדר
^ כיון דמפרש "במותו"
^ אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו
^ אבל היכא דאמר בסתם - אימא לעולם אין אדם אוסר וכו'
^ כדאמרינן: אי בהאי טעמא פליגי - ליפלגו ב"נכסים אלו"
^ דמשמע נכסים אלו לעולם
^ אפילו אמר "נכסי"
^ ד"נכסי" משמע כל זמן שהן ברשותי
^ כל זמן שהוא ביתך, דהוי דומיא "נכסי עליך"
^ כיון שמת בעל הבית
^ לאותו בית
^ ליכנס בו, דהשתא אינו שלו; אבל אמר
^ דהוי משמע "נכסים אלו", דקא אסר הבית עליו לעולם
^ אף על פי ש
^ ליכנס בו, אלמא דשאני בין "נכסי" ל"נכסים"; והיכי קאמרי רב ושמואל "לא שנא נכסי ולא שנא נכסים" דאדם אוסר וכו'
^ לחוץ, שיכול לתלוש מן הפירות מבחוץ; משום הכי אינו יורד, דהא דרחמנא אפקריה לארעא גבי שביעית - לצורך אכילה, ועכשיו לא היה נכנס לצורך אכילה
^ הא דקתני אוכל מן הנוטות - ודאי כדקאמרת, כגון דעומדין על הגבולין, משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ; אבל אין עומדין על הגבולין - אינו יורד לתוך שדהו, דאסור לו לירד לשם
^ דלאחר שאכל עומד לו לשם, וקמיתהני מנכסים דמדיר, ואסור, דהאי דאפקריה רחמנא - כל זמן שהוא אוכל אז יכול לעמוד לשם, דהפקר הוא, אבל שלא לצורך אכילה - לא אפקריה
^ שאלה בכלים
^ הלואה במעות

[1] שהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית

[2] לאכול מפירות [אפילו של] שביעית, דאסור בדריסת הרגל

[3] מאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה, ואף על גב דהן שביעית - לא יאכל מהן, כדאמרינן בגמרא: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, והאי נמי: כיון דלפני שביעית הדירו חבירו - כי אתי נמי שביעית - אסור בהן

[4] אבל אם הדירו בשביעית

[5] הואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה; ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל? הא ארעא נמי דהפקר היא!?

[6] לכי מטי שביעית

[7] דהא לא הדירו אלא מן מאכל

[8] כדפרישית לעיל: דאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לאחר שיצא מרשותו

[9] הדירו

[10] דעכשיו יצא מרשותו; ואית דמפרש: המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו; ובשביעית - כלומר אם הגיעה שביעית - לא ירד לתוך שדהו כו'. ולישנא קמא עיקר

[11] כלומר: כל נכסי עליך בכל מקום שהן

[12] ושל הפקר הן

[13] דהשתא לאו ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו

[14] דכיון דבשעה שאסר הויין ברשותיה - אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה - אפילו הכי אסורין עליו

[15] ומשום הכי כי הגיע שביעית - דנפקא מרשותיה - אוכל הוא מן הנוטות

[16] דבהאי טעמא פליגי

[17] ורבי יוחנן וריש לקיש הכי סבירא להו

[18] דמשום האי טעמא פליגי ואמרי דאוכל הוא בשביעית

[19] אפילו היכא דאמר

[20] עליך

[21] ולימרו רבי יוחנן וריש לקיש דאוכל בשביעית משום הטעם דאמר 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו',

[22] היכא דאמר "נכסי", דמשמע כל זמן שהן ברשותו; אלא מדלא פליגי ב"נכסים אלו" אלא ב"נכסי" – שמע מינה דלית להו האי סברא

[23] ועוד: היכי מצי אמר 'לעולם' דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו

[24] כלומר: שאי אתה נהנה לי מכל נכסי

[25] שלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו, לפיכך אם

[26] ואם נדר

[27] כיון דמפרש "במותו"

[28] אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו

[29] אבל היכא דאמר בסתם - אימא לעולם אין אדם אוסר וכו'

[30] כדאמרינן: אי בהאי טעמא פליגי - ליפלגו ב"נכסים אלו"

[31] דמשמע נכסים אלו לעולם

[32] אפילו אמר "נכסי"

[33] ד"נכסי" משמע כל זמן שהן ברשותי

[34] כל זמן שהוא ביתך, דהוי דומיא "נכסי עליך"

[35] כיון שמת בעל הבית

[36] לאותו בית

[37] ליכנס בו, דהשתא אינו שלו; אבל אמר

[38] דהוי משמע "נכסים אלו", דקא אסר הבית עליו לעולם

[39] אף על פי ש

[40] ליכנס בו, אלמא דשאני בין "נכסי" ל"נכסים"; והיכי קאמרי רב ושמואל "לא שנא נכסי ולא שנא נכסים" דאדם אוסר וכו'

[41] לחוץ, שיכול לתלוש מן הפירות מבחוץ; משום הכי אינו יורד, דהא דרחמנא אפקריה לארעא גבי שביעית - לצורך אכילה, ועכשיו לא היה נכנס לצורך אכילה

[42] הא דקתני אוכל מן הנוטות - ודאי כדקאמרת, כגון דעומדין על הגבולין, משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ; אבל אין עומדין על הגבולין - אינו יורד לתוך שדהו, דאסור לו לירד לשם

[43] דלאחר שאכל עומד לו לשם, וקמיתהני מנכסים דמדיר, ואסור, דהאי דאפקריה רחמנא - כל זמן שהוא אוכל אז יכול לעמוד לשם, דהפקר הוא, אבל שלא לצורך אכילה - לא אפקריה

[44] שאלה בכלים

[45] הלואה במעות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]