פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

המודר הנאה מחבירו לפני שביעית [1] - אינו יורד לתוך שדהו [2] ואינו אוכל מן הנוטות [3], ובשביעית [4] - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות [5].

נדר הימנו מאכל לפני שביעית - [6] יורד לתוך שדהו [7] ואינו אוכל מן הפירות [8], ובשביעית [9] - יורד ואוכל [10].

גמרא:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: "נכסי עליך [11]" לפני שביעית - אין יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות אף על פי שהגיע שביעית [12], ואם בשביעית נדר [13] - אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנוטות.

ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: "נכסי עליך" לפני שביעית - אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות; הגיע שביעית - אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות.

לימא בהא קמיפלגי: דרב ושמואל סברי 'אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו' [14], ורבי יוחנן וריש לקיש סברי 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו' [15]?

ותיסברא [16]? מי איכא למאן דאמר 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו' [17]? אם כן [18] ניפלגי [19] ב"נכסים אלו [20]" [21], וכל שכן ב"נכסי" [22]! ותו [23]: הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"י] 'האומר לבנו "קונם שאתה נהנה לי [24]" [25] מת - יירשנו; [26] "בחייו ובמותו" -


עמוד ב

[27] אם מת לא יירשנו' [28]?

שאני הכא, דקא אמר ליה "בחייו ובמותו" [29].

מכל מקום קשיא [30]!?

אלא: ב"נכסים אלו" כולי עלמא לא פליגי [31]; כי פליגי ב"נכסי": רב ושמואל סברי לא שנא "נכסים אלו" לא שנא "נכסי" [32] - אדם אוסר; ורבי יוחנן וריש לקיש סברי "נכסים" אדם אוסר, "נכסי" אין אדם אוסר [33].

ומי איכא למאן דאמר לא שנא "נכסים אלו" ולא שנא "נכסי"? והא תנן [נדרים פ"ה מ"ג]: 'האומר לחבירו "קונם לתוך ביתך שאני נכנס", "שדך שאני לוקח" [34], מת [35] או שמכרו [36] לאחֵר – מותר [37] "לבית זה שאני נכנס", "שדה זו שאני לוקח" [38], [39]מת או שמכרו לאחר – אסור [40]?

אלא כי אמרי רבי יוחנן וריש לקיש - "בנכסי", ורב ושמואל "בנכסים אלו", ולא פליגי.

ובשביעית אין יורד לתוך שדהו [אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות]:

מאי שנא דאוכל מן הנוטות, דפירי דהפקירא אינון - ארעא נמי אפקרה?!

אמר עולא: בעומדין אילנות על הגבולים [41].

רבי שמעון בן אליקים אמר: [42] גזירה שמא ישהא בעמידה [43].

משנה:

המודר הנאה מחבירו - לא ישאילנו ולא ישאל ממנו [44]; לא יַלְוֶנו ולא ילוה ממנו [45], ולא ימכור לו ולא יקח ממנו.

הערותעריכה

  1. ^ שהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית
  2. ^ לאכול מפירות [אפילו של] שביעית, דאסור בדריסת הרגל
  3. ^ מאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה, ואף על גב דהן שביעית - לא יאכל מהן, כדאמרינן בגמרא: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, והאי נמי: כיון דלפני שביעית הדירו חבירו - כי אתי נמי שביעית - אסור בהן
  4. ^ אבל אם הדירו בשביעית
  5. ^ הואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה; ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל? הא ארעא נמי דהפקר היא!?
  6. ^ לכי מטי שביעית
  7. ^ דהא לא הדירו אלא מן מאכל
  8. ^ כדפרישית לעיל: דאדם אוסר דבר שברשותו אפילו לאחר שיצא מרשותו
  9. ^ הדירו
  10. ^ דעכשיו יצא מרשותו; ואית דמפרש: המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו; ובשביעית - כלומר אם הגיעה שביעית - לא ירד לתוך שדהו כו'. ולישנא קמא עיקר
  11. ^ כלומר: כל נכסי עליך בכל מקום שהן
  12. ^ ושל הפקר הן
  13. ^ דהשתא לאו ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו
  14. ^ דכיון דבשעה שאסר הויין ברשותיה - אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה - אפילו הכי אסורין עליו
  15. ^ ומשום הכי כי הגיע שביעית - דנפקא מרשותיה - אוכל הוא מן הנוטות
  16. ^ דבהאי טעמא פליגי
  17. ^ ורבי יוחנן וריש לקיש הכי סבירא להו
  18. ^ דמשום האי טעמא פליגי ואמרי דאוכל הוא בשביעית
  19. ^ אפילו היכא דאמר
  20. ^ עליך
  21. ^ ולימרו רבי יוחנן וריש לקיש דאוכל בשביעית משום הטעם דאמר 'אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו',
  22. ^ היכא דאמר "נכסי", דמשמע כל זמן שהן ברשותו; אלא מדלא פליגי ב"נכסים אלו" אלא ב"נכסי" – שמע מינה דלית להו האי סברא
  23. ^ ועוד: היכי מצי אמר 'לעולם' דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו
  24. ^ כלומר: שאי אתה נהנה לי מכל נכסי
  25. ^ שלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו, לפיכך אם
  26. ^ ואם נדר
  27. ^ כיון דמפרש "במותו"
  28. ^ אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו
  29. ^ אבל היכא דאמר בסתם - אימא לעולם אין אדם אוסר וכו'
  30. ^ כדאמרינן: אי בהאי טעמא פליגי - ליפלגו ב"נכסים אלו"
  31. ^ דמשמע נכסים אלו לעולם
  32. ^ אפילו אמר "נכסי"
  33. ^ ד"נכסי" משמע כל זמן שהן ברשותי
  34. ^ כל זמן שהוא ביתך, דהוי דומיא "נכסי עליך"
  35. ^ כיון שמת בעל הבית
  36. ^ לאותו בית
  37. ^ ליכנס בו, דהשתא אינו שלו; אבל אמר
  38. ^ דהוי משמע "נכסים אלו", דקא אסר הבית עליו לעולם
  39. ^ אף על פי ש
  40. ^ ליכנס בו, אלמא דשאני בין "נכסי" ל"נכסים"; והיכי קאמרי רב ושמואל "לא שנא נכסי ולא שנא נכסים" דאדם אוסר וכו'
  41. ^ לחוץ, שיכול לתלוש מן הפירות מבחוץ; משום הכי אינו יורד, דהא דרחמנא אפקריה לארעא גבי שביעית - לצורך אכילה, ועכשיו לא היה נכנס לצורך אכילה
  42. ^ הא דקתני אוכל מן הנוטות - ודאי כדקאמרת, כגון דעומדין על הגבולין, משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ; אבל אין עומדין על הגבולין - אינו יורד לתוך שדהו, דאסור לו לירד לשם
  43. ^ דלאחר שאכל עומד לו לשם, וקמיתהני מנכסים דמדיר, ואסור, דהאי דאפקריה רחמנא - כל זמן שהוא אוכל אז יכול לעמוד לשם, דהפקר הוא, אבל שלא לצורך אכילה - לא אפקריה
  44. ^ שאלה בכלים
  45. ^ הלואה במעות