ביאור:בבלי נדרים דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תנן התם ^[1]: 'מפירין נדרים בשבת ^[2], ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ^[3]';

איבעיא להו: מפירין נדרים בשבת - לצורך השבת או דלמא אפילו שלא לצורך?

תא שמע, דתני רב זוטי דבי רב פפי: אין מפירין נדרים אלא לצורך השבת.

אמר רב אשי: הא לא תנן הכי: נדרה עם חשיכה - מפר לה עד שלא תחשך ^[4]; ואי אמרת 'לצורך השבת - אין, שלא לצורך השבת – לא' ^[5] - מאי איריא חשכה ^[6]? אפילו ^[7] בתוך היום ^[8] - ^[9] אינו יכול להפר דשלא לצורך ^[10]!? ^[11].

תנאי היא: הפרת נדרים כל היום; רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: מעת לעת; למאן דאמר 'כל היום' אִין, טפי לא - ^[12] אפילו שלא לצורך השבת מפר ^[13]; למאן דאמר 'מעת לעת' - ^[14] לצורך השבת – אִין, שלא לצורך השבת – לא ^[15]! ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת.

איבעיא להו: כשלא היה להם פנאי ^[16]? או דלמא כשהיה להם פנאי ^[17]?

תא שמע דאיזדקיקו ליה רבנן ^[18] לבריה דרב זוטרא בריה דרב זעירא אפילו בנדרים שהיה להם פנאי מבעוד יום ^[19].

סבר רב יוסף למימר: 'נשאלין נדרים בשבת' ביחיד מומחה ^[20] - אִין ^[21], בשלשה ~~הדיוטות~~ לא ^[22], משום דמתחזי כדינא ^[23].

אמר ליה אביי: כיון דסבירא לן אפילו מעומד ^[24], אפילו בקרובים ואפילו בלילה - לא מיתחזי כדינא.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הלכה מפירין נדרים בלילה.

והא - מתניתין היא: 'נדרה בלילי שבת ^[25]?

אלא אימא 'הלכה נשאלין ^[26] בלילה'.

אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי ^[27]?

אמר ליה: אישתיק ^[28].

אמר ליה: 'אישתיק' קא אמרת ^[29]? או 'שתי' קאמרת ^[30]?

אמר רב איקא בר אבין: איזדקיק ליה רב לרבה

עמוד ב

בקיטונא דבי רב עומד, יחידי, ובלילה.

אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה נשאלין נדרים עומד, יחידי, ובלילה, ובשבת, ובקרובים, ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום.

'עומד'? והתניא ^[31]: ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב ^[32] והתיר לו נדרו?

רבן גמליאל סבר 'פותחין בחרטה ^[33]' - מיעקר נדרא בעינן ^[34] ובעי עיוני ^[35], אהכי ישב; ורב נחמן סבר 'אין פותחין בחרטה' ^[36] - ואפילו מעומד ^[37].

אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: איזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה, ואמרו ליה "זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת" ^[38], דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר - אף על פי שהוא מקיימו - נקרא חוטא.

אמר רב זביד: מאי קרא? - (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא - הא לא חדלת ^[39] - איכא ^[40] חטא!

תניא: האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי", "אין זה נדר" - לא אמר כלום ^[41]; ^[42] "יפה עשית ^[43]" ו"אין כמותך ^[44]" ו"אם לא נדרת מדירך אני ^[45]" - דבריו קיימין ^[46].

לא יאמר אדם לאשתו בשבת: "מופר ליכי", "בטיל ליכי", כדרך שאומר לה בחול; אלא אומר לה: "טלי ואכלי", "טלי ושתי" ^[47] – והנדר בטל מאליו.

א"ר יוחנן: וצריך שיבטל בלבו ^[48].

תניא: בית שמאי אומרים: בשבת מבטל בלבו, בחול מוציא בשפתיו; ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה מבטל בלבו, ואין צריך להוציא בשפתיו.

אמר רבי יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל ^[49] ובעל שאמר בלשון חכם ^[50] לא אמר כלום, דתניא: '(במדבר ל ב) [וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר:] זה הדבר [אשר צוה ה’]: החכם מתיר ואין בעל מתיר, שיכול: ומה חכם שאין מפר – מתיר, בעל שמפר אינו דין שמתיר!? תלמוד לומר:

הערות

^ במסכת שבת בפרק כד מ"ה
^ בעל לאשתו ואב לבתו
^ כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין
^ משמע אפילו נדרים שלא לצורך השבת, דמסתברא מילתא: הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו לצורך השבת נדרה, דאי משום עונג אכילה ושתייה - כבר אכלה מבעוד יום [## ואינה זקוקה לאכילה? או אולי צ"ל 'הכינה’]! ואי משום תכשיטי שבת נדרה - ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא, דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת! אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת קמיירי, וקתני 'מפר לה עד שתחשך'
^ שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת
^ דקתני דמשהחשיך אין יכול להפר
^ כי נדרה
^ השבת
^ נמי
^ שזה אינו לצורך השבת
^ אלא דמדקתני ד'מפר לה עד שתחשך' - שמע מינה דמפירין אפילו שלא לצורך השבת, וקשיא לרב דימי דאמר 'אין מפירין אלא לצורך השבת'
^ הלכך
^ שאם אינו מפר עכשיו בשבת - שוב אין יכול להפר
^ קסבר
^ שלא לצורך השבת אין מפירין כשנדרה בשבת, מפני שיכול להפר אחר השבת
^ לישאל עליהן מבעוד יום - הוא דקאמר דנשאלין עליהן בשבת
^ או דלמא [אפילו היה] אפשר לישאל עליהן מבעוד יום נמי נשאלין עליהן בשבת
^ שנטפלו חכמים כולן להתיר לו בשבת
^ ואפילו בנדרים שהיה לו אפשר לישאל עליהן מבעוד יום
^ לרבים
^ הוא דנשאלין לו
^ בין הדיוטות בין מומחין
^ דכל בי תלתא מיתחזי כי דינא וקיימא לן דאין דנין בשבת
^ כדאמר לעיל: דרבה בר רב הונא הוה יתיב וקאיס
^ דקתני בהדיא מפירין בלילי שבת; ומאי קא משמע לן רבי אבא
^ נדרים לחכם
^ דנשאלים נדרים בלילה
^ רב: בשעה ששמע הדבר - שתק
^ כלומר: מי קאמרת הוה אינש דאמרה קמיה דרב, דנשאלין נדרים בשבת, ושמע רב ושתק, ומדאישתיק רב קאמרת דהכי סבירא ליה
^ או דלמא הכי קאמרת: דרב הוה שתי בההיא שעתא דאיתמר קמיה שמעתא, ואת נפקת לברא מקמי דליפסוק למישתי, ולא ידעת מאי מהדר
^ במסכת עירובין סד,ב
^ אלמא דבעי ישיבה
^ דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות: שיהא מתחרט על כך, כדאמרינן 'אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה'
^ דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי, דכמאן דלא הוי נדר דמי; הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא
^ טפי למיעקריה
^ ואי לא אמר בפירוש "מיחריטנא" - [לא] שרינן ליה, ולא בעי לעיוני
^ ויכול להפר אפילו מעומד
^ כך פתחו לו בחרטה
^ אלא נדרת
^ אית בך
^ דאין הפרה בלשון הזה
^ ואם בא לקיימו ואמר לה
^ שנדרת
^ אשה חשובה, לפי שנדרת
^ אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני
^ דאין לך קיום גדול מזה
^ להכי נקט הכי: משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש, וצרכי שבת נינהו
^ שיאמר בלבו "מופר ליכי"
^ "מופר ליך"
^ "מותר ליך"

[1] במסכת שבת בפרק כד מ"ה

[2] בעל לאשתו ואב לבתו

[3] כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין

[4] משמע אפילו נדרים שלא לצורך השבת, דמסתברא מילתא: הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו לצורך השבת נדרה, דאי משום עונג אכילה ושתייה - כבר אכלה מבעוד יום [## ואינה זקוקה לאכילה? או אולי צ"ל 'הכינה’]! ואי משום תכשיטי שבת נדרה - ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא, דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת! אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת קמיירי, וקתני 'מפר לה עד שתחשך'

[5] שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת

[6] דקתני דמשהחשיך אין יכול להפר

[7] כי נדרה

[8] השבת

[9] נמי

[10] שזה אינו לצורך השבת

[11] אלא דמדקתני ד'מפר לה עד שתחשך' - שמע מינה דמפירין אפילו שלא לצורך השבת, וקשיא לרב דימי דאמר 'אין מפירין אלא לצורך השבת'

[12] הלכך

[13] שאם אינו מפר עכשיו בשבת - שוב אין יכול להפר

[14] קסבר

[15] שלא לצורך השבת אין מפירין כשנדרה בשבת, מפני שיכול להפר אחר השבת

[16] לישאל עליהן מבעוד יום - הוא דקאמר דנשאלין עליהן בשבת

[17] או דלמא [אפילו היה] אפשר לישאל עליהן מבעוד יום נמי נשאלין עליהן בשבת

[18] שנטפלו חכמים כולן להתיר לו בשבת

[19] ואפילו בנדרים שהיה לו אפשר לישאל עליהן מבעוד יום

[20] לרבים

[21] הוא דנשאלין לו

[22] בין הדיוטות בין מומחין

[23] דכל בי תלתא מיתחזי כי דינא וקיימא לן דאין דנין בשבת

[24] כדאמר לעיל: דרבה בר רב הונא הוה יתיב וקאיס

[25] דקתני בהדיא מפירין בלילי שבת; ומאי קא משמע לן רבי אבא

[26] נדרים לחכם

[27] דנשאלים נדרים בלילה

[28] רב: בשעה ששמע הדבר - שתק

[29] כלומר: מי קאמרת הוה אינש דאמרה קמיה דרב, דנשאלין נדרים בשבת, ושמע רב ושתק, ומדאישתיק רב קאמרת דהכי סבירא ליה

[30] או דלמא הכי קאמרת: דרב הוה שתי בההיא שעתא דאיתמר קמיה שמעתא, ואת נפקת לברא מקמי דליפסוק למישתי, ולא ידעת מאי מהדר

[31] במסכת עירובין סד,ב

[32] אלמא דבעי ישיבה

[33] דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות: שיהא מתחרט על כך, כדאמרינן 'אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה'

[34] דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי, דכמאן דלא הוי נדר דמי; הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא

[35] טפי למיעקריה

[36] ואי לא אמר בפירוש "מיחריטנא" - [לא] שרינן ליה, ולא בעי לעיוני

[37] ויכול להפר אפילו מעומד

[38] כך פתחו לו בחרטה

[39] אלא נדרת

[40] אית בך

[41] דאין הפרה בלשון הזה

[42] ואם בא לקיימו ואמר לה

[43] שנדרת

[44] אשה חשובה, לפי שנדרת

[45] אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני

[46] דאין לך קיום גדול מזה

[47] להכי נקט הכי: משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש, וצרכי שבת נינהו

[48] שיאמר בלבו "מופר ליכי"

[49] "מופר ליך"

[50] "מותר ליך"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]