ביאור:בבלי נדרים דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
נדר ב"חרם" [1], ואמר [2] "לא נדרתי אלא בחרמו של ים [3]" -
ב"קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים [4]" –
"הרי עצמי קרבן" [5], ואמר [6]: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי [7] להיות נודר בו [8]" -
"קונם אשתי נהנית לי" ואמר: "לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי" –
על כולן אין נשאלין להם [9]; ואם נשאלו [10] - עונשין אותן ומחמירין עליהן - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: פותחין להן פתח [11] ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
גמרא:
הא - גופא קשיא: אמרת '[12] אין נשאלין להן [13]', והדר תני אם נשאלו [14] - עונשין אותן ומחמירין עליהן?
אמר רב יהודה: הכי קתני: וכולן - אין צריכין שאלה [15]; במה דברים אמורים? בתלמיד חכם [16], אבל בעם הארץ שבא לישאל - עונשין אותו ומחמירין עליו [17].
בשלמא 'מחמירין' - דלא פתחינן ליה בחרטה, אלא עונשין.
היכי דמי?
כדתניא: 'מי שנזר ועבר על נזירותו [18] - אין נזקקין לו [19] עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר - דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? בנזירות מועטת [20], אבל בנזירות מרובה [21] - דיו שלשים יום [22] - [23].
אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן 'אין נזקקים לו' - בי דינא דמזדקקי [24] לא עביד שפיר.
רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה.
וחכמים אומרים: פותחין לו פתח [ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים]:
תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות [25] [26], ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים; אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה; ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף.
רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.
אמר רב יוסף: ובאשתו נדה.
אמר רבי שמעון בן לקיש: 'עקבה' דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב.
תניא: ’[שמות כ,טז: ויאמר משה אל העם: אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:] 'בעבור תהיה יראתו על פניכם' - זו בושה; 'לבלתי תחטאו' - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא; מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא; ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם [27]; אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום; חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש; סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.'
רמינהו [על ההערה של רבי יוחנן בן דהבאי על חרשים כתוצאה מש"מספרים בשעת תשמיש"]: 'שאלו את אימא שלום [אשתו של רבי אליעזר הגדול, אחותו של רבן גמליאל]: מפני מה
בניך יפיפין ביותר?
אמרה להן: אינו מספר [28] עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה; וכשהוא מספר - מגלה טפח [29] ומכסה טפח [30], ודומה עליו כמי שכפאו שד [31]; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות' [מכאן שדברה אתו בשעת תשמיש, שלט יעלה על הדעת שעל ענינים אלה דברה בזמן אחר! ובניה היו יפים ולא חרשים!]
לא קשיא: הא במילי דתשמיש [שכאשר עוסקים בזה מותר לשוחח גם בזה] הא במילי אחרנייתא [שאין לעסוק בהם בזמן תשמיש].
אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא: כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח: רצה לאכלו במלח – אוכלו; צלי – אוכלו; מבושל – אוכלו; שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.
אמר אמימר: מאן 'מלאכי השרת' [בדברי רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת]? = רבנן; דאי תימא 'מלאכי השרת ממש' - אמאי אמר רבי יוחנן 'אין הלכה כיוחנן בן דהבאי'? הא אינהו [מלאכי השרת ממש] בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו 'מלאכי השרת'? - דמצייני [32] כמלאכי השרת.
ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר לה: "בתי! תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך!".
ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר: מאי שנא מן ביניתא [33]?
(במדבר טו לט: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם) ולא תתורו אחרי לבבכם [ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] -מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר.
אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו.
(יחזקאל כ לח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי [מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי אני ה’] - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות: בני אסנ"ת משגע"ח [34]: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה [35], בני נידוי [36], בני תמורה [37], בני מריבה [38], בני שכרות [39], בני גרושת הלב, בני ערבוביא [40], בני חצופה [שאשתו תובעתו].
איני [אשתו תובעתו – אין בכך רע]! והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר (דברים א יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים [וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם], וכתיב: (דברים א טו) ואקח את ראשי שבטיכם [אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמשים ושרי עשרת, ושטרים לשבטיכם], ולא כתיב 'נבונים' [כלומר: בדורו של משה לא מצא נבונים; ולעומת זאת] וכתיב (בראשית מט יד) יששכר חמור גרם [רבץ בין המשפתים] וכתיב (דברי הימים א יב לג) מבני יששכר יודעי בינה לעתים [לדעת מה יעשה ישראל; ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם] [41] [כלומר: מבני יששכר היו נבונים, ולא בדורו של משה; ומכאן הקושיא לעיל: איני! – שהרי לאה תבעה בפה, שנאמר: (בראשית ל טז:) ויבא יעקב מן השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה בלילה הוא]?
ההיא - [42] דמרציא ארצויי [43].
הדרן עלך ואלו מותרין
נדרים כ,ב פרק שלישי ארבעה נדרים
משנה:
ארבעה נדרים התירו חכמים [44]: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין.
'נדרי זרוזין' – כיצד?
היה מוכר חפץ, ואמר "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע" [45] והלה [46] אומר "קונם שאיני מוסיף לך על השקל" [47] -
הערות
עריכה- ^ דאמר "חפץ זה חרם עלי"
- ^ ושוב אמר
- ^ [’חרם' = הרשת שצדין בו את הדגים] "ולא בחרם ממש
- ^ דורונות שמקריבין לפני מלכים
- ^ דמשמע שהקדיש את עצמו
- ^ ושוב אמר
- ^ שיש לי בתוך ביתי
- ^ ולא בעצמי ממש
- ^ דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת כן אמרו
- ^ אם באו לישאל
- ^ בחרטה
- ^ וכולן
- ^ דאין פותחין להם פתח ואין מתירים להן, דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע
- ^ דמשמע דנשאלין
- ^ דמותרין בלא שאלה
- ^ דאקראי הוא דנדר כהאי גוונא, ולא אתי למיסרך
- ^ כדי שלא יהא רגיל לנדור בו
- ^ דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא לישאל
- ^ לפתוח לו בחרטה
- ^ שקבל עליו נזירות שלשים יום
- ^ אבל אם קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה מאה יום - אין אומרים ינהג איסור מאה יום שנהג היתר
- ^ אלא לעונש שלשים יום, כסתם נזירות
- ^ - הכי נמי [במקרים שבמשנה] עונשין אותו שינהג איסור בנדרו, וכימים שעכב כל נדרו, דכשאמר "לא נדרתי אלא בחרמו של ים" ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל
- ^ דמזקקי ליה קודם שינהוג איסור בעצמו
- ^ גירסת רש"י: בנדרים
- ^ אם תרבה לנדור
- ^ 'שהופכין' - פנים כנגד עורף, שבאים על נשותיהן שלא כדרכן; [ל"א:] 'שהופכים שולחנן' - היא למעלה והוא למטה
- ^ אינו משמש
- ^ מבגדה
- ^ אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה
- ^ שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו; ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד
- ^ שעטופים בציצית
- ^ דג שיכול לאכלו כמו שירצה
- ^ סימן הוא
- ^ שלבו על אחרת בשעת תשמיש, ואמרו: כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא
- ^ שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו
- ^ שיש לו שתי נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. לשון אחר בני תמורה: שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתו, וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף
- ^ שמשמש במריבה
- ^ שמשמש בשכרות, דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא, שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא
- ^ שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל"א: שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא. ל"א בני ערבוביא: ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון
- ^ חמור גרם ליששכר שנולד: אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה
- ^ אינה תובעת בפה אלא
- ^ דמרציא קמיה: מראה לו מתוך דבריה, כגון לאה [רש"י מפרש שרק אמרה לו שיבוא אליה, לאהל שלה, אך לא שתבעה ממנו שיבוא עליה], דמההיא נפקי בני מעליא
- ^ בלא שום שאלה
- ^ שהוא ארבע דינרין
- ^ הקונה
- ^ שהוא שני דינרין