ביאור:בבלי נדרים דף עג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[אלא] הכא נמי, דאמר ליה [1]: לכי שמענא [אני הבעל] [2] - מיפר לה [הוא השליח יפר לאחר שמיעת הבעל].
[3] לכי שמע - ליפר לה הוא [4] [ומדוע עשה שליח להפר]?
סבר דלמא מטרידנא.
בעי רמי בר חמא: חרש מהו שיפר לאשתו? אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה - משום דבר מישמע הוא [5], אבל חרש, דלאו בר מישמע הוא - היינו דרבי זירא, דאמר רבי זירא [6]: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו? [7]
או דלמא 'ושמע אישה' - לא מעכב [8]?
אמר רבא: תא שמע: 'ושמע אישה' - פרט לאשת חרש - שמע מינה.
איבעיא להו: בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת [9]?: (במדבר ל ט: ואם ביום שמע אישה) יניא אותהּ [והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה' יסלח לה] דוקא [10], או לאו דוקא?
אמר רבינא: תא שמע [תוספתא סוטה [11] פרק א הלכה ו]: 'אין משקין שתי סוטות כאחת [12] מפני שלבה גס בחבירתה [13]; רבי יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר (במדבר ה כז) והשקהּ [את המים; והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאָלָה בקרב עמָהּ] - אותהּ לבדה [14]. .
משנה:
בוגרת [15] ששהתה שנים עשר חדש, ואלמנה [16] שלשים יום:
רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה [17] – יפר [18];
וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר [19] עד שתכנס לרשותו.
גמרא:
אמר רבה: רבי אליעזר ומשנה ראשונה [20] אמרו דבר אחד, דתנן [כתובות פ"ה מ"ד]: נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס עצמה; הגיע שנים עשר חדש - אוכלת משלו ואוכלת בתרומה', אבל [כתובות פ"ה מ"ג] היבם [21] אינו מאכיל בתרומה; עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם [22], ואפילו [23] כולן [24] בפני הבעל חסר יום אחד [25], או כולן בפני היבם חסר יום אחד - אינה אוכלת בתרומה [26] [27] [הר"ן ד"ה ואפילו: ופרש"י שם בפרק אף על פי דלאו דוקא חסר יום אחד, דאפילו כולן בפני הבעל אינה אוכלת ברשות היבם, וכדילפינן התם מדכתיב 'קנין כספו' (ויקרא כב יא), והאי – קנין כסף אחיו הוא! ... ואין כן דעת ר"ת ז"ל אלא דוקא חסר יום אחד, אבל אם אכלתן כולן בפני הבעל – אוכלת משל יבם ... והכי איתא בהדיא בירושלמי: הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן – אוכלות משלו ואכלות בתרומה];
זו משנה ראשונה [ר"ן: דסבירא ליה דאשה אוכלת בתרומה קודם שתכנס לחופה];
בית דין של אחריהם אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה' [28].
אמר ליה אביי: דלמא לא היא: עד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן [29], אבל נדרים דאורייתא אימא לא [30]!? ועד כאן לא שמעת ליה לרבי אליעזר אלא גבי נדרים [31] - כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר 'כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת' [32], אבל [33] תרומה [34] - אפילו מדרבנן - נמי לא אכלה [35].
הערות
עריכה- ^ לשליח
- ^ לנדרה
- ^ וקפריך:
- ^ הבעל
- ^ וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מצי מיפר
- ^ במסכת מנחות בפרק 'המנחות והנסכים'
- '^ והכי הוא: שאלו שאלה לעילא מדרבי יהודה בר אילעאי: מנין לאומר 'הרי עלי ששים ואחד עשרון' שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד? והכי תנינן במתניתין [מנחות פ"יב מ"ד]: מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד, ואם אמר "הרי עלי ששים ואחד" - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר; (מנחות קג ב) פתח רבי יהודה בר אילעאי... והתם מפרש כו' אמר להם: הרי הוא אומר 'כל מנחה בלולה בשמן וחריבה' (ויקרא ז י): אמרה תורה: הבא מנחה שיכולה להבלל; וקים להו לרבנן דששים נבללין בכלי אחד, ויותר אין נבללין כו'; ופריך התם: מאי טעמא? משום דאין נבללין? אלמא דבלילה מעכבת, והתנן 'אם לא בלל – כשר'!? ומתרץ רבי זירא: כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת - בראוי לבילה, כגון ששים עשרונים הראוי לבילה - אם לא בלל כשר, וכל שאין ראוי לבילה, כגון ששים ואחד - בילה מעכבת; ומאחר דאין נבללין - אין מביאין; הכא נמי גבי חרש: כל הראוי לשמוע, כגון שאינו חרש - בדידיה אין שמיעה מעכבת, ובעל מיפר בלא שמיעה; ושאינו ראוי לשמיעה, כגון חרש - שמיעה מעכבת בו, ולא מצי מיפר
- ^ כלל
- ^ בדיבור אחד
- ^ ולא שתים בבת אחת
- ^ ליברמן
- ^ בשתי כוסות
- ^ "הואיל ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני"
- ^ דוהשקה דוקא משמע אחת ולא שתים
- ^ והנערה
- ^ ששהתה
- ^ כדאמרינן במסכת כתובות, בפרק 'אף על פי': נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה; וכשם שנותנים לאשה - כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו; הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין שלשים יום כאלמנה
- ^ כדאמר לקמן: 'כל הנודרת - על דעת בעלה נודרת'
- ^ יחידי
- ^ בפרק 'אף על פי'
- ^ לשומרת יבם מן הארוסין
- ^ שהיתה ארוסה לראשון ששה חדשים, ולפני היבם ששה, דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה
- ^ עשתה
- ^ י"ב חודש
- ^ אחרון לפני היבם
- ^ אינו מאכילה בתרומה
- ^ [וכאן מסביר רש"י את הראיה לכך, שדעת רבי אליעזר כמשנה זו:] הא עשתה כולן - י"ב חודש - לפני הראשון, ונפלה לפני היבם - הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבם בתרומה; אף ע"פ שלא הכניסה - ככנוסה דמיא; והכא נמי אמר רבי אליעזר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר
- ^ והתם מפרש טעמא: שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה את אחותה
- ^ בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן; אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מחוצה לארץ
- ^ התם [בענין נדרים] קא אמרי רבנן דאינו מיפר
- ^ דהיינו טעמא דמשנתחייב יפר
- ^ והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה
- ^ לגבי
- ^ דיבם
- ^ לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפילו עשתה י"ב בפני הבעל, אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב, דתרומה דרבנן - לא אכלה