ביאור:בבלי נדרים דף לז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1]הא קא משמע לן [2]: דאפילו במקום שנוטלין שכר: על המקרא – שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל [3].
מאי שנא מדרש, דלא?
דכתיב (דברים ד יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים, לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה] וכתיב (דברים ד ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' [אלקי, לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה] - מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם!
מקרא נמי בחנם!
ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים [6].
תנן: לא ילמדנו מקרא: בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים - היינו דלא ילמדנו; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - גדול בר שימור הוא?
אי בקטן - אימא סיפא: אבל מלמד את בניו מקרא - קטן בר בנים הוא?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'לא ילמדנו מקרא - בקטן [9]; [10] אם היה גדול - מלמדו לו ולבניו מקרא [11].
מיתיבי: 'תינוקות לא קורין בתחילה בשבת [12] אלא [13] שונין בראשון [14]'; בשלמא למאן דאמר 'שכר פיסוק טעמים [15]' - היינו דאין קורין בתחילה בשבת [16]; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון [17]? הא איכא שכר שימור דשבת [18]!?
וליטעמיך - שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא [19], והבלעה מישרא שרי, דתניא: 'השוכר את הפועל [20] לשמור את התינוק [21], לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים [22] - אין נותנין לו שכר שבת, לפיכך
אם אבדו [23] אינו חייב באחריותן [24]; ואם היה שכיר שבת [25], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו [26] - חייב באחריותן [27]'; אלא גבי שבת [28] - [29] היינו טעמא דאין קוראין בתחילה: משום דיפנו [30] אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא [31].
ואיבעית אימא משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא [32], כדאמר שמואל: שינוי וסת - תחילת חולי מעיים.
ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים - מאי טעמא לא אמר שכר שימור?
קסבר בנות [33] - מי קא בעיין שימור [34]!
ולמאן דאמר שכר שימור - מאי טעמא לא אמר שכר פיסוק טעמים?
קסבר <שכר> פיסוק טעמים - דאורייתא הוא [35], דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושֹוּם שכל ויבינו במקרא? - 'ויקראו בספר תורת האלהים' - זה מקרא; 'מפורש' - זה תרגום; 'ושום שכל' - אלו הפסוקים [36]; 'ויבינו במקרא' - זה פיסוק טעמים; ואמרי לה: אלו המסורות.
אמר רבי יצחק: מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן, וכתיבן ולא קריין - הלכה למשה מסיני [37]:
'מקרא סופרים':
ארץ [38];
[41] מצרים;
'עיטור סופרים':
(בראשית יח ה: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם) אחר תעבֹרו [כי על כן עברתם על עבדכם; ויאמרו: כן תעשה כאשר דברת] [42];
(בראשית כד נה: ויאמר אחיה ואמה: תשב הנער אתנו ימים או עשור) אחר תלך;
(במדבר לא ב: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים) אחר תאסף [אל עמיך];
(תהלים סח כו) קדמו שרים אחר נוגנים [בתוך עלמות תופפות] [43];
(תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה’] [44];
'קריין ולא כתיבן':
'פרת' ד'בלכתו' (שמואל ב ח ג: ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה, בלכתו להשיב ידו בנהר פרת [פרת – קרי ולא כתיב]);
'איש' ד'כאשר ישאל איש בדבר האלהים' [45] (שמואל ב טז כג: ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל איש [איש – קרי ולא כתיב] בדבר האלקים, כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם);
'באים' ד'נבנתה' [46] (ירמיהו לא לז: הנה ימים [באים – קרי ולא כתיב] נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל שער הפנה);
'לה' ד'פליטה' (ירמיהו נ כט: השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב, אל יהי [לה – קרי ולא כתיב] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה, כי אל ה' זדה אל קדוש ישראל)[47];
'את' ד'הגד הוגד' (רות ב יא: ויען בעז ויאמר לה: הגד הגד לי [כנראה היתה גירסא שאיננה במסורה שלנו, שיש כאן קרי של המילה 'את’] כל אשר עשית את חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום) ; 'אלי' ד'הגורן' (רות ג ה: ותאמר אליה: כל אשר תאמרי [אלי – קרי ולא כתיב] אעשה; [פסוק ו] ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה); 'אלי' ד'השעורים' (רות ג יז: ותאמר שש השערים האלה נתן לי, כי אמר [אלי – קרי ולא כתיב] אל תבואי ריקם אל חמותך);
הלין [48] קריין ולא כתבן;
וכתבן ולא קריין:
'נא' דיסלח [49] (מלכים ב ה יח: לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רמן; בהשתחויתי בית רמן, יסלח נא [’נא' כתיב ולא קרי] ה' לעבדך בדבר הזה);
הערות
עריכה- ^ ו
- ^ מתניתין
- ^ ולהכי לא ילמדנו מקרא: דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם - מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן
- ^ מאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא?
- ^ מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור: שמשמרין התינוקות, שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים, ולא שכר לימוד המקרא; וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא, ולא גדולים; ולהכי לא ילמדנו [מודר ההנאה] מקרא לקטנים בחנם: דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר - קמהני השכר שהיה לו ליתן; אבל מלמדו מדרש, דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים, וגדולים לית להו שכר שימור, ולא קמהני להו כלל, ולהכי שרי
- ^ שקיל מנייהו: שמלמדם ניקוד וטעמים; וההוא שכר מצי למשקל; ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא, ולהכי לא ילמדנו מקרא
- ^ תריץ מתניתין דקתני 'לא ילמדנו מקרא'
- ^ משום דקא מהני ליה: שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן
- ^ בחנם, משום דקא מהני ליה שכר השימור
- ^ אבל
- ^ גדול - משום דאיהו לא צריך שימור, ולא קמהני ליה; ולבניו נמי: הואיל ואביהן עמהם - הוא משמרם, וליכא שכר שימור
- ^ אין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם
- ^ אבל
- ^ כלומר: בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה - לומדים אותן פעם שניה בשבת; ולהכי קתני 'בראשון': דרבותא קא משמע לן: אף על פי שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת - שונין
- ^ שרי למשקל
- ^ דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו - אינו מלמדו אלא בשכר, ואתי למשקל שכר בשבת; אבל שונין - דעביד ליה בלא שכר
- ^ אפילו שונין לא
- ^ ואתי למשקל שכר בשבת
- ^ כדקתני
- ^ שנותן לו שכרו של כל יום
- ^ מטומאה
- ^ לצורך העומר
- ^ בשבת
- ^ הואיל ואינו שכיר ביום שבת
- ^ שנותנים לו שבעה פשיטים שכרו לשבוע, אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד - כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע - זו היא הבלעה, ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע - נותנין שכר שבת, דהבלעה שרי
- ^ בשבת
- ^ דהא נותנין לו שכר השבת
- ^ דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין
- ^ לאו משום שכר פיסוק, ולא משום שכר שימור קאמר, דהא שרי בהבלעה!
- ^ כדי שיהו פנויין
- ^ דלהון, שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש - היו טרודין בהן, ולא היו פנויין למצות שבת: להתענג בו; אבל שונין, הואיל וכבר למדוהו - לא מטרדי בהו
- ^ שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל, ולהכי אין קורין בתחילה בשבת, דמצער להו
- ^ שמלמדין אותן תורה
- ^ אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי, דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור
- ^ ולא מצי למשקל עלייהו אגרא
- ^ עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק; להכי קרי להו 'שום שכל': שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק
- ^ דנקראין הכי
- ^ גירסת רש"י: 'ארץ ארץ': כלומר מה שקורין 'ארץ' ארץ [בשני סגולים] דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י; וכן נמי ארץ [קמץ-פתח] דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י
- ^ וכן
- ^ דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד
- ^ וכן
- ^ ולא כתיב 'תעבורו אחר', והיינו 'עיטור': שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה
- ^ ולא כתיב 'אחר נוגנים קדמו שרים'
- ^ ולא כתיב 'כהררי אל צדקתך' דהכי מסתבר טפי, ובדווקא משתעי
- ^ באחיתופל כתיב
- ^ [קרי ולא] כתיב
- ^ שניהן כתובין בירמיהו
- ^ דכולהו הני
- ^ דנעמן