ביאור:בבלי נדרים דף מד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר "תהא שדה זו מופקרת ליום אחד", "לשבת אחת", "לחדש אחד", "לשנה אחת", "לשבוע אחת ^[1]" - עד שלא זכה בה, בין הוא בין אחר - יכול לחזור בו ^[2]; משזכה בה - בין הוא בין אחר ^[3] - אין יכול לחזור בו ^[4].

רישא ^[5] רבנן ^[6], סיפא רבי יוסי ^[7]!

אמר עולא: ^[8] סיפא ^[9] נמי רבנן היא.

אי הכי, אמאי עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר - יכול לחזור בו? ^[10] שאני שנה ושבוע דלא שכיחי ^[11].

ריש לקיש אמר: מדסיפא רבי יוסי ^[12] - רישא נמי ^[13] רבי יוסי, ורישא היינו טעמא ^[14]: דלא לישתכח תורת הפקר ^[15].

אי הכי אפילו מיום הראשון נמי ליהוי הפקר ^[16]?

אמר רבה: ^[17] מפני הרמאין ^[18] דמפקירין ^[19] והדרין בהון! ^[20].

^[21] אבל מדאורייתא לא הוי הפקר ^[22] - [ואם מדרבנן הוי הפקר – שמא תהיה תקלה:]

עמוד ב

ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב! ^[23]!!

^[24] דאמרינן ליה: כי מעשרת ^[25] - עשר מיניה וביה.

מיתיבי: המפקיר את כרמו, ולשחר עמד ^[26] ובצרו - חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה ^[27], ופטור מן המעשר ^[28]' ^[29]; בשלמא לעולא ^[30]: דרבנן קתני לה ^[31] ודאורייתא קתני לה ^[32]; אלא לריש לקיש ^[33] אמאי ^[34] פטור מן המעשר' ^[35]?

אמר לך ^[36]: כי אמרי אנא - לרבי יוסי; ^[37] הא ^[38] - רבנן היא ^[39].

הערות

^ לשמיטה אחת
^ אפילו בסוף שבת או בסוף חדש
^ אפילו תוך שעה משהפקירו זכה בה שום אדם או הוא בעצמו לשום הפקר
^ הוי הפקר, דקסבר דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה; זכיה דידיה או דאחר לא חשיבא מידי עד דרפק בה פורתא, כדאמר במסכת עירובין בפרק 'עושין פסין' (כה,א) בההיא איתתא דעבדא מחיצה בנכסי הגר; אתא ההוא גברא, רפק בה פורתא ואוקמוה רבנן בידיה דההוא גברא
^ דאמר משלשה ימים ואילך אפילו לא אתא לרשות זוכה אין יכול לחזור בו, דהוי הפקר
^ היא, ובדין הוא דאפילו מיום ראשון הוי הפקר, אלא מפני הרמאים, כדאמר רבה לקמן לדברי הכל
^ דאמר: עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו, דאמר דלא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה, ומשום הכי קתני 'יכול לחזור בו' – כרבי יוסי
^ דודאי מדאורייתא אף על גב דלא אתיא לרשות זוכה הוי הפקר לאלתר, ואפילו מיום ראשון; והאי דאמר כל שלשה ימים יכול לחזור - דלגביה לא חשיבא הפקר, מפני הרמאין - דלכולי עלמא אית להו דרבה דאמר 'מפני הרמאין דהדרי ומחזקי בהו', ואמרינן דלא הוי הפקר עד שלשה ימים
^ דאמר עד שלא זכה בה לא הוי הפקר דמשמע עד דאתי לרשות זוכה
^ היינו טעמא:
^ דאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן, וכיון דזה שינה - לכך אמרו חכמים דלא ליהוי הפקר לאפקועי ממעשר כל זמן דלא אתי לרשות זוכה
^ דמשמע דלא ליהוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה
^ בתוך שלשה ולאחר שלשה
^ דלאחר שלשה ימים אין יכול לחזור בו, דהוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה
^ דמדאורייתא ודאי לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה, ולעולם כל זמן דלא אתא לידי זוכה לא הוי הפקר גמור וחייב חיוב דתרומה ומעשר; והאי דאוקמוה רבנן אתורת הפקר - לאו משום לאפקועי מתרומה ומעשר, דכיון דמדאורייתא חייב - דלאו הפקר הוא - לא מפקעי ליה רבנן מתרומה ומעשר, דלאו כל כמיניה, אלא כדי שלא תשתכח תורת הפקר; ומכל מקום גבי שנה ושבוע - כיון דלא שכיחי - אוקמוה רבנן אדאורייתא: דלא הוי הפקר עד דאתי לידי זוכה, דלא גזרו ביה רבנן משום שלא תשתכח תורת הפקר
^ כדי שלא תשתכח כו'
^ בדין הוא דלהוי הפקר מדרבנן אלא
^ דבעי לאפקועי שדותם מתרומה ומעשר
^ ואפקרי להו
^ ואי אמרינן דלאלתר הוי הפקר ופטור מן המעשר הדרי מחזקי בהו; ואדהכי כל שלשה ימים לא הוי הפקר לגבי איהו דסברי מתוך כך אתי אחר [הב"ח] ומחזיק ביה והוי דיליה ומימנעי ולא מפקרי; ולעולם אפילו לאחר שלשה ימים לא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה
^ ופריך
^ ולעולם - אפילו לאחר שלשה ימים - לא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה
^ דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר - סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר, והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר, אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי, מפני הרמאין, ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור: דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא - דלא קרינא ביה 'היוצא השדה' (דברים יד כב), ואמר: האי מדרבנן והאי מדרבנן, ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב, והתורה אמרה 'והרמותם ממנו' (במדבר יח כו): מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב, מפני שנראה כפודה תרומה, כאדם זה שפודה הקדשו במעות, ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם! הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף! ומכל מקום אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף – תרומה, הואיל שזה וזה חייב הוא. לשון אחרת: אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו - דמדרבנן הוי הפקר, אבל מדאורייתא לא הוי הפקר - השתא נמי אתי מיניה חורבא: דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר, והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא, ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב! ענין אחר: דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין: חמישים של חיוב וחמשים של פטור, והפריש מן החיוב על הפטור כור, דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה - ואתי מיניה חורבא לעולם
^ לא אתי לידי תקלה
^ מהאי 'הפקר'
^ וזכה ביה איהו עצמו
^ כמו משאר כרם
^ דחשבינן ליה הפקר
^ ואדהכי מיחייב מהני טפי ממעשר, דכתיב בהו 'תעזוב' יתירא, כדאמרינן בבא קמא בפרק 'הגוזל' (צד,א): שאני פרט דכתיב ביה 'תעזוב' יתירה: חד בפרשת 'אמור אל הכהנים' (ויקרא כג כב), וחד 'בקדושים תהיו' (ויקרא יט י), דמשמע אפילו דהפקר חייב, אבל במעשר - דלא כתיב ביה 'תעזוב' יתירא - פטור מדאורייתא, אבל מדרבנן חייב
^ דמוקים לברייתא דלעיל, דקתני 'כל שלשה ימים יכול לחזור בו' - דמדאורייתא הוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה
^ אבל רבנן הוא דאמור דלא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים מפני הרמאין
^ - הא נמי, דתני הכא 'פטור ממעשר' והוי הפקר - דאורייתא קאמר, אבל מדרבנן חייב מפני הרמאין
^ דאוקים לה לברייתא דלעיל אליבא דרבי יוסי, דאמר שלשה ימים לא הוי הפקר אפילו מדאורייתא, דלאחר שלשה ימים לא הוי הפקר אלא מדרבנן, דגזרו שלא תשתכח תורת הפקר
^ אם בצרו למחר
^ האמר רבי יוסי דאפילו מדרבנן לא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים
^ ריש לקיש
^ אבל
^ דקתני 'ולשחר השכים ובצרו - פטור מן המעשר'
^ דאמרי במתניתין: לאלתר הוי הפקר, אע"ג דלא אתי לרשות זוכה

[1] לשמיטה אחת

[2] אפילו בסוף שבת או בסוף חדש

[3] אפילו תוך שעה משהפקירו זכה בה שום אדם או הוא בעצמו לשום הפקר

[4] הוי הפקר, דקסבר דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה; זכיה דידיה או דאחר לא חשיבא מידי עד דרפק בה פורתא, כדאמר במסכת עירובין בפרק 'עושין פסין' (כה,א) בההיא איתתא דעבדא מחיצה בנכסי הגר; אתא ההוא גברא, רפק בה פורתא ואוקמוה רבנן בידיה דההוא גברא

[5] דאמר משלשה ימים ואילך אפילו לא אתא לרשות זוכה אין יכול לחזור בו, דהוי הפקר

[6] היא, ובדין הוא דאפילו מיום ראשון הוי הפקר, אלא מפני הרמאים, כדאמר רבה לקמן לדברי הכל

[7] דאמר: עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו, דאמר דלא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה, ומשום הכי קתני 'יכול לחזור בו' – כרבי יוסי

[8] דודאי מדאורייתא אף על גב דלא אתיא לרשות זוכה הוי הפקר לאלתר, ואפילו מיום ראשון; והאי דאמר כל שלשה ימים יכול לחזור - דלגביה לא חשיבא הפקר, מפני הרמאין - דלכולי עלמא אית להו דרבה דאמר 'מפני הרמאין דהדרי ומחזקי בהו', ואמרינן דלא הוי הפקר עד שלשה ימים

[9] דאמר עד שלא זכה בה לא הוי הפקר דמשמע עד דאתי לרשות זוכה

[10] היינו טעמא:

[11] דאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן, וכיון דזה שינה - לכך אמרו חכמים דלא ליהוי הפקר לאפקועי ממעשר כל זמן דלא אתי לרשות זוכה

[12] דמשמע דלא ליהוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה

[13] בתוך שלשה ולאחר שלשה

[14] דלאחר שלשה ימים אין יכול לחזור בו, דהוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה

[15] דמדאורייתא ודאי לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה, ולעולם כל זמן דלא אתא לידי זוכה לא הוי הפקר גמור וחייב חיוב דתרומה ומעשר; והאי דאוקמוה רבנן אתורת הפקר - לאו משום לאפקועי מתרומה ומעשר, דכיון דמדאורייתא חייב - דלאו הפקר הוא - לא מפקעי ליה רבנן מתרומה ומעשר, דלאו כל כמיניה, אלא כדי שלא תשתכח תורת הפקר; ומכל מקום גבי שנה ושבוע - כיון דלא שכיחי - אוקמוה רבנן אדאורייתא: דלא הוי הפקר עד דאתי לידי זוכה, דלא גזרו ביה רבנן משום שלא תשתכח תורת הפקר

[16] כדי שלא תשתכח כו'

[17] בדין הוא דלהוי הפקר מדרבנן אלא

[18] דבעי לאפקועי שדותם מתרומה ומעשר

[19] ואפקרי להו

[20] ואי אמרינן דלאלתר הוי הפקר ופטור מן המעשר הדרי מחזקי בהו; ואדהכי כל שלשה ימים לא הוי הפקר לגבי איהו דסברי מתוך כך אתי אחר [הב"ח] ומחזיק ביה והוי דיליה ומימנעי ולא מפקרי; ולעולם אפילו לאחר שלשה ימים לא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה

[21] ופריך

[22] ולעולם - אפילו לאחר שלשה ימים - לא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה

[23] דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר - סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר, והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר, אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי, מפני הרמאין, ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור: דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא - דלא קרינא ביה 'היוצא השדה' (דברים יד כב), ואמר: האי מדרבנן והאי מדרבנן, ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב, והתורה אמרה 'והרמותם ממנו' (במדבר יח כו): מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב, מפני שנראה כפודה תרומה, כאדם זה שפודה הקדשו במעות, ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם! הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף! ומכל מקום אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף – תרומה, הואיל שזה וזה חייב הוא. לשון אחרת: אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו - דמדרבנן הוי הפקר, אבל מדאורייתא לא הוי הפקר - השתא נמי אתי מיניה חורבא: דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר, והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא, ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב! ענין אחר: דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין: חמישים של חיוב וחמשים של פטור, והפריש מן החיוב על הפטור כור, דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה - ואתי מיניה חורבא לעולם

[24] לא אתי לידי תקלה

[25] מהאי 'הפקר'

[26] וזכה ביה איהו עצמו

[27] כמו משאר כרם

[28] דחשבינן ליה הפקר

[29] ואדהכי מיחייב מהני טפי ממעשר, דכתיב בהו 'תעזוב' יתירא, כדאמרינן בבא קמא בפרק 'הגוזל' (צד,א): שאני פרט דכתיב ביה 'תעזוב' יתירה: חד בפרשת 'אמור אל הכהנים' (ויקרא כג כב), וחד 'בקדושים תהיו' (ויקרא יט י), דמשמע אפילו דהפקר חייב, אבל במעשר - דלא כתיב ביה 'תעזוב' יתירא - פטור מדאורייתא, אבל מדרבנן חייב

[30] דמוקים לברייתא דלעיל, דקתני 'כל שלשה ימים יכול לחזור בו' - דמדאורייתא הוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה

[31] אבל רבנן הוא דאמור דלא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים מפני הרמאין

[32] - הא נמי, דתני הכא 'פטור ממעשר' והוי הפקר - דאורייתא קאמר, אבל מדרבנן חייב מפני הרמאין

[33] דאוקים לה לברייתא דלעיל אליבא דרבי יוסי, דאמר שלשה ימים לא הוי הפקר אפילו מדאורייתא, דלאחר שלשה ימים לא הוי הפקר אלא מדרבנן, דגזרו שלא תשתכח תורת הפקר

[34] אם בצרו למחר

[35] האמר רבי יוסי דאפילו מדרבנן לא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים

[36] ריש לקיש

[37] אבל

[38] דקתני 'ולשחר השכים ובצרו - פטור מן המעשר'

[39] דאמרי במתניתין: לאלתר הוי הפקר, אע"ג דלא אתי לרשות זוכה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]