ביאור:בבלי נדרים דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום - אפילו למאה - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה [1].
זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת [2] - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
גמרא:
מנלן [גירסת הר"ן: מנא הני מילי] דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון?
אמר שמואל אמר קרא: (במדבר ל ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה [או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה [3] ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה: וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה – יקמו</ref> - נדרים שהיו עליה כבר.
דלמא הני מילי שלא נראו לארוס ראשון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מיפר ארוס אחרון?
'עליה' - קרא יתירא הוא [4].
תניא כוותיה דשמואל [5]: 'נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה. כיצד? - שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת [6], ונתארסה בו ביום, ואפילו מאה פעמים - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה; שמע בעלה והפר לה [7], ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל - חוזר האב ומפר חלקו של בעל [8];
אמר רבי נתן: הן הן [9] דברי בית שמאי, אבל בית הלל אומרים: אין [10] יכול להפר [11]'.
במאי פליגי [12]?
בית שמאי סברי: נדרים נמי שנראו לארוס - נתרוקנה רשות לאב, ומיגז גייז; בית הלל סברי: אביה ובעלה אחרון מפירין נדריה ולא מיגז גייז
[13].
איבעיא להו: גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא?
למאי נפקא מינה?
כגון שנדרה, ושמע בעלה, וגרשה, ואהדרה ביומיה: אי אמר מר 'כשתיקה דמי' - מצי מיפר לה, ואי אמר מר 'כהקמה דמי' - לא מצי מיפר לה.
הערות עריכה
- ^ אפילו מה שנדרה באירוסי ראשון
- ^ שלא ניסת לאחד מהן או שלא בגרה בתוך הזמן
- ^ ח
- ^ דלא איצטריך למיכתב, דליכתוב רחמנא 'ואם היו תהיה לאיש ונדריה או מבטא שפתיה' אלא 'עליה' מופנה, משום נדרים שנראו לארוס הראשון דיכול להפר ארוס אחרון
- ^ דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מיפר בעל אחרון
- ^ דהיינו לא נראו לארוס ראשון
- ^ דהשתא נראו לארוס ראשון
- ^ לפי שאין הבעל מיפר אלא בשותפות: שבשעה שהפר עדיין לא שמע האב ובשביל הכי חוזר ומיפר חלקו של בעל עם חלקו
- ^ דאפילו נדרים שנראו לארוס מיפר האב לחודיה
- ^ אב
- ^ לא חלקו ולא חלק חבירו עד שיהא ארוס אחד עמו, הואיל ונראו לארוס
- ^ בית שמאי ובית הלל
- ^ התם [בברייתא שבתוספתא פ"ו [?] המובאת בדף סח,א] אמרי בית שמאי גבי שמע אביה והיפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת - חוזר האב ומיפר חלקו של בעל (סט,א) , ומפרשינן התם: אליבא דבית שמאי אינו צריך להפר חלקו [שוב] אלא חלק הבעל בלבד, ובית הלל אומרים: אין יכול להפר חלק הבעל בלבד אלא אם כן מיפר חלקו עמו; והכא מוחלפת השיטה: דבית שמאי סברי ד'שמע בעלה והיפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל, וחזר האב ומיפר חלקו של בעל - אינו הפרה עד שיכלול חלק הפרתו והפרת בעל בבת אחת', והכא קאמרי בית הלל 'אינו יכול להפר כלל בלא ארוס אחרון'!? אלא הכא בהא קמיפלגי: דהוו נדרים שנראו לארוס, כדקתני שמע בעלה והפר לה: הכא קאמרי בית שמאי נתרוקנה רשות לאב, וצריך להפר שניהן בבת אחת: שלו ושל בעל, והתם [בברייתא שמתחילה בסח,א ונמשכת עד סט,א] הוויין נדרים שלא נראו לבעל, כדקתני שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע וקאמרי בית שמאי מיגז גייז: דהואיל והפר האב - כבר לא אצטריך ליה להפר אלא חלקו של בעל; ובית הלל סברי: נדרים שנראו לארוס ראשון הכא - אביה ובעלה מפירין נדריה, דהאב אינו מיפר אלא עם ארוס אחרון; אבל התם, דהוויין נדרים שלא נראו לארוס - לא מיגז גייז אלא מיקלש קליש, ומיפר חלקו וחלק הבעל