פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל שכן דלא מעייל לספיקא [1].

אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לספק נזירות להקל - כרבי אליעזר? אימא סיפא: ספק בכורות: אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה [חמור] בין טהורה [צאן ובקר] - המוציא מחבירו עליו הראיה [2], ותני עלה: ואסורים בגיזה ועבודה [3] [4]!

אמר ליה [רבי זירא]: אמאי קא מדמית קדושה הבאה מאליה [5] לקדושה הבאה בידי אדם [6]? [7]

[וממשיך רבי זירא ללמד את אביי כיצד אמנם אפשר להקשות על הסברו שרבי אליעזר הוא המקל בספק נזירות:]

אלא אי קשיא - הא קשיא [8] (משנה טהרות ד ז): ספק משקין [9]: ליטמא [10] - טמא [11] ;[12] לטמא אחרים - טהור [13] [עד כאן לשון המשנה] - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר [אליעזר][14] אומר, כדבריו [אם כן רואים שרבי אליעזר מחמיר בספק משקין ומטמא את המשקין – לעצמן [15] [16], אם כן מדוע לומר שהתנא שאומר ספק נזירות להקל הוא רבי אליעזר? – זו הקושיא שרבי זירא מקשה על השערתו לעיל.] [17] [18]

[[19] אולי כוונת רש"י כאן לרמוז שאין אלה דברי רבי זירא אלא דברי הגמרא, לאחר שרבי זירא ענה לאביי – הגמרא [20] מקשים על רבי זירא.]

[## לכאורה כאן רבי זירא מסביר מדוע הוא אינו מבטל דעתו שהאומר ספק נזירות להקל זו דעת רבי אליעזר: משום שהוא מקשה על הברייתא בענין משקין:] ומי סבירא ליה לרבי אליעזר 'ליטמא טמא'? והתניא: 'רבי אליעזר אומר: אין טומאה למשקין כל עיקר! תדע: שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא [סוג חרק] דכן [שהוא טהור ומותר באכילה] ועל משקין בית מטבחיא [מי שטיפת המקדש שמעורב בהם דם ומים והיה אפשר לחשוב שיהיו טמאים, והעידו בהם] דכן [שהם טהורים]’! [ואם הם טהורים – אם כן כל המשקין טהורים!]

הניחא לשמואל דאמר: דכן [שטהור]’ מלטמא אחרים [21], אבל טומאת עצמן יש בהן - שפיר [22]! אלא לרב דאמר דכן' [טהור] ממש' [23] מאי איכא למימר [24]?

[מתוך הקושיא על רבי זירא – עוברת הגמרא לתירוץ אחר: לא מחלוקת רבי אליעזר ותנא אחר, אלא מחלוקת תנאים אחרים – ולפי זה נוח הפירוש השני של רש"י, שמהמילים 'אלא אי קשיא' – אין כאן דברי רבי זירא אלא חקירת הגמרא;]

אלא הא [25] - רבי יהודה, והא [26] – רבי שמעון, דתניא: 'הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד [27]: רבי יהודה מתיר [ספק נזירות להקל] ורבי שמעון אוסר [מחמיר בספק נזירות].'

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה: מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא [28]? ורמינהי [נדרים פ"ב מ"ד]: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה: טעמא - דאין מכירין,


עמוד ב

הא מכירין אסורין [29]!

אמר רבא: [30] גבי כרי - קסבר: כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא [31], דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, על ספיקו לא מצי מגלח [## לעולם!] [32].

תוספות: ואם תאמר אמאי לא מצי מגלח? יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם! ואי משום חטאת דנזיר, דליכא בנדבה - מכל מקום מצי לגלח על העולה ועל השלמים, בלא חטאת, כדאמר בנזיר [פ"ו מ"ז]: אם גילח באחד משלשתן - יצא!? - ויש לומר מכל מקום לא מצי מגלח כהלכתן, על גבי שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, דאין חטאת באה בנדבה, והלכך אין יכול להביא על תנאי. [33]

אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אמר "הריני נזיר עולם [34] - מאי [35]?

אמר ליה: [36] נזיר עולם" - נמי ספיקו חמור מודאי: דאילו [37] ודאי, הכביד שערו - מיקל בתער ומביא שלש בהמות [38], ואילו ספיקו [39] לא [40].

אמר "הריני נזיר שמשון" [41] מאי [42]?

אמר ליה: "נזיר שמשון" - לא תניא [43].

אמר ליה: והאמר רב אדא בר אהבה: תניא: נזיר שמשון... [44]!?

אמר ליה: אי תניא - תניא [45].

[## משונה גמרא זו, שהרי במשנה נזיר פ"א מ"ב יש דיון בנזיר שמשון!?]

רב אשי אמר: ההיא [46] - רבי יהודה משום רבי טרפון היא, דתניא: 'רבי יהודה משום רבי טרפון אומר: [47] - אין אחד מהם נזיר [48] לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה [49]'.

אי הכי [50] - מאי איריא 'שנגנב או שאבד' [51]?

אלא [52]: להודיעך כחו דרבי שמעון, [53]: דאף על גב דנגנב או שאבד [54]; קסבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא.

רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה כו' [אסורה, בגליל מותרת: שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה; סתם חרמים ביהודה מותרין, בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים]:

הא מכירין – אסורין [55]? אלמא ספיקא לחומרא [56]? - אימא סיפא: סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים – הא [אילו היו] מכירין – מותרין, אלמא ספיקא לקולא!?

אמר אביי: סיפא – רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: סתם חרמים בגליל אסורין [57].

הערותעריכה

  1. ^ רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי, דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא: דכיון (הב"ח) דספק הוא: אי מין בהמה אי מין חיה - מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה, וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא – כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא: דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק - לא הוי נזיר, ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל
  2. ^ כהן דבעי לאפוקי מיניה - עליו להביא ראיה שהן בכורות: שלא הפילה נפל קודם לכן; ואי תפס להו כהן - על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא
  3. ^ אף על פי דלא היה ודאי
  4. ^ אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה; והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר? והאמר רבי אליעזר: לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא
  5. ^ קדושת בכור הבאה מאליה
  6. ^ לקדושת כוי, דעל ידי אדם
  7. ^ קדושת בכור באה מאליה - להכי מחמיר בגיזה ועבודה; קדושת כוי - דעל ידי אדם - לא הוי קדושה מספק.
  8. ^ דקתני סיפא דהא דספק נזירות להקל
  9. ^ לכל טומאת משקין קרי ספק, משום דלית להו עיקר מן התורה: לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה, והאי דכתיב 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא' (ויקרא יא לד) - ההוא הכשר הוא [מכשיר חפצים אחרים לקבל טומאה על ידי מגע משקין]
  10. ^ לקבל טומאה לעצמן
  11. ^ ודאי טמאין
  12. ^ אבל
  13. ^ גירסת רש"י: טהורין
  14. ^ ברור לפי התוכן שגירסת הגמרא בברייתא זו כאן היא "רבי אליעזר", אחרת אין ראיה
  15. ^ "ליטמא – טמא"
  16. ^ אבל לא להכשיר לקבל טומאה, כי הכשר לקבל טומאה על ידי משקין צריך כוונה: "כי יתן" – בכוונה, או לפחות לרצון הבעלים, ולכן אומר רבי אליעזר לטמא אחרים טהור.
  17. ^ ואי רבי אליעזר היא - הא דאוקמא לרישא דספק נזירות כרבי אליעזר - [להקל! – מדוע רבי אליעזר מחמיר כאן בקבלת טומאה במשקין?]
  18. ^ רואים שרבי זירא טוען ששיטת רבי אליעזר – להקל!
  19. ^ ע"א: אלא אי קשיא דרבי אלעזר - הא קשיא: ספק משקין ליטמא טמא - טומאת משקין עצמן כו':
  20. ^ אמוראים מאוחרים או סבוראים
  21. ^ לא קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כרבי אליעזר [ואמנם הקושיא שרבי זירא הקשה על עצמו – בעינה]
  22. ^ ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דרבי מאיר דספק משקין ליטמא טמא, והכא, בספק נזירות אמאי מיקל? - משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות, ו'איש כי יפליא' - דיעבד קאמר, הלכך אית ליה ספק נזירות להקל
  23. ^ דאין טומאה למשקין כל עיקר
  24. ^ אמאי קאמר רבי אליעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא, והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל
  25. ^ ברייתא דספק נזירות [להקל]
  26. ^ מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר
  27. ^ ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא
  28. ^ כגון הכא, דכשנדר - לא על דעתא דהכי נדר: שאם נגנב הכרי - דהוי ספק אם היה שם מאה כור - שיהא נזיר באותה ספיקא
  29. ^ ואף על גב דבסתם נדר [אף על פי שנדרו לא היה מפורש אלא סתום], וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן; דמעייל איניש נפשיה לספיקא, דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר
  30. ^ להכי מתיר רבי יהודה
  31. ^ וכיון דספיקו חמור מודאי - ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא, אלא על דעת כן ודאי נדר: שאם הכרי בעין דמשכת ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר כדיניה, אבל לא משכח ליה בעין - דליהוי נזיר מספיקא לחומרא – לא; דגבי נזיר - מספיקא הוי חומרא יותר מודאי
  32. ^ דאילו [גבי] נזיר ודאי איכא הא קולא: דלסוף נזירותו מגלח ומביא קרבנו ונאכל, ואילו ספק נזירות - דנגנב הכרי - לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן, והא - לא מצי לאיתויי קרבן, דדלמא לא נזיר הוא, וקא מייתי חולין לעזרה; הלכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא; אבל גבי תרומה - אמרינן 'מעייל נפשיה לספיקא', דאפילו אמרינן 'תרומת הלשכה' מספיקא - לא הוי טפי חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר) אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה
  33. ^ ושם בתוספות עוד פירושים אחרים.
  34. ^ אם יש בכרי הזה מאה כור" - דהכא ליכא למימר 'ספיקו חמור מודאי', דאפילו בודאי, דמדד הכרי ויש מאה כור - לא יתגלח לעולם
  35. ^ מאי איכא למימר? אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא
  36. ^ אפילו היכא דאמר "הריני
  37. ^ נזיר עולם
  38. ^ חטאת ועולה ושלמים, כדין נזיר
  39. ^ ספק נזיר עולם
  40. ^ לא מצי לאיתויי קרבן, דשמא לאו נזיר הוא
  41. ^ דלא מגלח לעולם כלל
  42. ^ מאי איכא למימר? אמאי קאמר רבי יהודה 'מותר' - הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאו
  43. ^ לא אשכחן שום ברייתא דקתני "הריני נזיר שמשון", דליתיה כלל; וכי אמר "הריני נזיר שמשון" - דליחול עליה נזירות כלל [כלומר: אין 'נזירות שמשון' נזירות אמיתית, שהרי שמשון לא היה נזיר גמור:] משום דשמשון - לא יצא נזירות מפיו, דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו - הלכך לספיקא לא עייל נפשיה
  44. ^ שאומר "הריני נזיר שמשון" - הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער, ומטמא למתים כשמשון
  45. ^ אי משכחת ברייתא: תניא, דאיכא לתרוצי הכי - משום הכי מתיר רבי יהודה, דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה
  46. ^ ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות
  47. ^ שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא
  48. ^ הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן
  49. ^ דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר
  50. ^ דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה
  51. ^ אפילו איתיה בעיניה נמי: כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה, דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר למודדן [לפי רבי טרפון לא הוי נזיר]
  52. ^ להכי תניא 'נגנב או אבד'
  53. ^ דאמר
  54. ^ דלא אפשר למודדן קאמר רבי שמעון
  55. ^ אף על גב דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן
  56. ^ להכי פריך מסיפא [ואע"ג] דמרישא [נמי] איכא למיפרך, דקתני: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, אלמא ספיקא לחומרא! אלא קא משמע לן דבין רישא ובין סיפא [יהודה וגליל בענין "תרומה"] קשיא לאידך רישא וסיפא [יהודה וגליל בענין "חרמים"], להכי פריך דסיפא לסיפא
  57. ^ לפי שאין מכירין אלא חרמי שמים, הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי - סתמן מותר, דספיקא לקולא; ורישא רבי יהודה וסיפא רבי אלעזר. ואם הגענו לדברי רבי אלעזר ברבי צדוק – אולי מה שהחלפנו לעיל "רבי אלעזר" שאמר כרבי מאיר ל"רבי אליעזר" — ספק משקין: ליטמא - טמא, (אבל) לטמא אחרים - טהור - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר אליעזר אומר, כדבריו איננו נכון, אלא גם הוא רבי אלעזר ברבי צדוק? – אולי יש לבדוק, אך לי לא נראה, אלא נראה לי שהוא ודאי רבי אליעזר.