ביאור:בבלי נדרים דף יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כל שכן דלא מעייל לספיקא ^[1].

אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לספק נזירות להקל - כרבי אליעזר? אימא סיפא: ספק בכורות: אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה [חמור] בין טהורה [צאן ובקר] - המוציא מחבירו עליו הראיה ^[2], ותני עלה: ואסורים בגיזה ועבודה ^[3] ^[4]!

אמר ליה [רבי זירא]: אמאי קא מדמית קדושה הבאה מאליה ^[5] לקדושה הבאה בידי אדם ^[6]? ^[7]

[וממשיך רבי זירא ללמד את אביי כיצד אמנם אפשר להקשות על הסברו שרבי אליעזר הוא המקל בספק נזירות:]

אלא אי קשיא - הא קשיא ^[8] (משנה טהרות ד ז): ספק משקין ^[9]: ליטמא ^[10] - טמא ^[11] ;^[12] לטמא אחרים - טהור ^[13] [עד כאן לשון המשנה] - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי ~~אלעזר~~ [אליעזר]^[14] אומר, כדבריו [אם כן רואים שרבי אליעזר מחמיר בספק משקין ומטמא את המשקין – לעצמן ^[15] ^[16], אם כן מדוע לומר שהתנא שאומר ספק נזירות להקל הוא רבי אליעזר? – זו הקושיא שרבי זירא מקשה על השערתו לעיל.] ^[17] ^[18]

[^[19] אולי כוונת רש"י כאן לרמוז שאין אלה דברי רבי זירא אלא דברי הגמרא, לאחר שרבי זירא ענה לאביי – הגמרא ^[20] מקשים על רבי זירא.]

[## לכאורה כאן רבי זירא מסביר מדוע הוא אינו מבטל דעתו שהאומר ספק נזירות להקל זו דעת רבי אליעזר: משום שהוא מקשה על הברייתא בענין משקין:] ומי סבירא ליה לרבי אליעזר 'ליטמא טמא'? והתניא: 'רבי אליעזר אומר: אין טומאה למשקין כל עיקר! תדע: שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא [סוג חרק] דכן [שהוא טהור ומותר באכילה] ועל משקין בית מטבחיא [מי שטיפת המקדש שמעורב בהם דם ומים והיה אפשר לחשוב שיהיו טמאים, והעידו בהם] דכן [שהם טהורים]’! [ואם הם טהורים – אם כן כל המשקין טהורים!]

הניחא לשמואל דאמר: דכן [שטהור]’ מלטמא אחרים ^[21], אבל טומאת עצמן יש בהן - שפיר ^[22]! אלא לרב דאמר דכן' [טהור] ממש' ^[23] מאי איכא למימר ^[24]?

[מתוך הקושיא על רבי זירא – עוברת הגמרא לתירוץ אחר: לא מחלוקת רבי אליעזר ותנא אחר, אלא מחלוקת תנאים אחרים – ולפי זה נוח הפירוש השני של רש"י, שמהמילים 'אלא אי קשיא' – אין כאן דברי רבי זירא אלא חקירת הגמרא;]

אלא הא ^[25] - רבי יהודה, והא ^[26] – רבי שמעון, דתניא: 'הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד ^[27]: רבי יהודה מתיר [ספק נזירות להקל] ורבי שמעון אוסר [מחמיר בספק נזירות].'

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה: מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ^[28]? ורמינהי [נדרים פ"ב מ"ד]: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה: טעמא - דאין מכירין,

עמוד ב

הא מכירין אסורין ^[29]!

אמר רבא: ^[30] גבי כרי - קסבר: כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא ^[31], דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, על ספיקו לא מצי מגלח [## לעולם!] ^[32].

תוספות: ואם תאמר אמאי לא מצי מגלח? יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם! ואי משום חטאת דנזיר, דליכא בנדבה - מכל מקום מצי לגלח על העולה ועל השלמים, בלא חטאת, כדאמר בנזיר [פ"ו מ"ז]: אם גילח באחד משלשתן - יצא!? - ויש לומר מכל מקום לא מצי מגלח כהלכתן, על גבי שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, דאין חטאת באה בנדבה, והלכך אין יכול להביא על תנאי. ^[33]

אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אמר "הריני נזיר עולם ^[34] - מאי ^[35]?

אמר ליה: ^[36] נזיר עולם" - נמי ספיקו חמור מודאי: דאילו ^[37] ודאי, הכביד שערו - מיקל בתער ומביא שלש בהמות ^[38], ואילו ספיקו ^[39] לא ^[40].

אמר "הריני נזיר שמשון" ^[41] מאי ^[42]?

אמר ליה: "נזיר שמשון" - לא תניא ^[43].

אמר ליה: והאמר רב אדא בר אהבה: תניא: נזיר שמשון... ^[44]!?

אמר ליה: אי תניא - תניא ^[45].

[## משונה גמרא זו, שהרי במשנה נזיר פ"א מ"ב יש דיון בנזיר שמשון!?]

רב אשי אמר: ההיא ^[46] - רבי יהודה משום רבי טרפון היא, דתניא: 'רבי יהודה משום רבי טרפון אומר: ^[47] - אין אחד מהם נזיר ^[48] לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ^[49]'.

אי הכי ^[50] - מאי איריא 'שנגנב או שאבד' ^[51]?

אלא ^[52]: להודיעך כחו דרבי שמעון, ^[53]: דאף על גב דנגנב או שאבד ^[54]; קסבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא.

רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה כו' [אסורה, בגליל מותרת: שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה; סתם חרמים ביהודה מותרין, בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים]:

הא מכירין – אסורין ^[55]? אלמא ספיקא לחומרא ^[56]? - אימא סיפא: סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים – הא [אילו היו] מכירין – מותרין, אלמא ספיקא לקולא!?

אמר אביי: סיפא – רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: סתם חרמים בגליל אסורין ^[57].

הערות עריכה

^ רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי, דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא: דכיון (הב"ח) דספק הוא: אי מין בהמה אי מין חיה - מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה, וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא – כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא: דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק - לא הוי נזיר, ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל
^ כהן דבעי לאפוקי מיניה - עליו להביא ראיה שהן בכורות: שלא הפילה נפל קודם לכן; ואי תפס להו כהן - על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא
^ אף על פי דלא היה ודאי
^ אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה; והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר? והאמר רבי אליעזר: לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא
^ קדושת בכור הבאה מאליה
^ לקדושת כוי, דעל ידי אדם
^ קדושת בכור באה מאליה - להכי מחמיר בגיזה ועבודה; קדושת כוי - דעל ידי אדם - לא הוי קדושה מספק.
^ דקתני ~~סיפא~~ דהא דספק נזירות להקל
^ לכל טומאת משקין קרי ספק, משום דלית להו עיקר מן התורה: לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה, והאי דכתיב 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא' (ויקרא יא לד) - ההוא הכשר הוא [מכשיר חפצים אחרים לקבל טומאה על ידי מגע משקין]
^ לקבל טומאה לעצמן
^ ודאי טמאין
^ אבל
^ גירסת רש"י: טהורין
^ ברור לפי התוכן שגירסת הגמרא בברייתא זו כאן היא "רבי אליעזר", אחרת אין ראיה
^ "ליטמא – טמא"
^ אבל לא להכשיר לקבל טומאה, כי הכשר לקבל טומאה על ידי משקין צריך כוונה: "כי יתן" – בכוונה, או לפחות לרצון הבעלים, ולכן אומר רבי אליעזר לטמא אחרים טהור.
^ ואי רבי אליעזר היא - הא דאוקמא ~~לרישא~~ דספק נזירות כרבי אליעזר - [להקל! – מדוע רבי אליעזר מחמיר כאן בקבלת טומאה במשקין?]
^ רואים שרבי זירא טוען ששיטת רבי אליעזר – להקל!
^ ע"א: אלא אי קשיא דרבי אלעזר - הא קשיא: ספק משקין ליטמא טמא - טומאת משקין עצמן כו':
^ אמוראים מאוחרים או סבוראים
^ לא קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כרבי אליעזר [ואמנם הקושיא שרבי זירא הקשה על עצמו – בעינה]
^ ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דרבי מאיר דספק משקין ליטמא טמא, והכא, בספק נזירות אמאי מיקל? - משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות, ו'איש כי יפליא' - דיעבד קאמר, הלכך אית ליה ספק נזירות להקל
^ דאין טומאה למשקין כל עיקר
^ אמאי קאמר רבי אליעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא, והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל
^ ברייתא דספק נזירות [להקל]
^ מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר
^ ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא
^ כגון הכא, דכשנדר - לא על דעתא דהכי נדר: שאם נגנב הכרי - דהוי ספק אם היה שם מאה כור - שיהא נזיר באותה ספיקא
^ ואף על גב דבסתם נדר [אף על פי שנדרו לא היה מפורש אלא סתום], וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן; דמעייל איניש נפשיה לספיקא, דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר
^ להכי מתיר רבי יהודה
^ וכיון דספיקו חמור מודאי - ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא, אלא על דעת כן ודאי נדר: שאם הכרי בעין דמשכת ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר כדיניה, אבל לא משכח ליה בעין - דליהוי נזיר מספיקא לחומרא – לא; דגבי נזיר - מספיקא הוי חומרא יותר מודאי
^ דאילו [גבי] נזיר ודאי איכא הא קולא: דלסוף נזירותו מגלח ומביא קרבנו ונאכל, ואילו ספק נזירות - דנגנב הכרי - לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן, והא - לא מצי לאיתויי קרבן, דדלמא לא נזיר הוא, וקא מייתי חולין לעזרה; הלכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא; אבל גבי תרומה - אמרינן 'מעייל נפשיה לספיקא', דאפילו אמרינן 'תרומת הלשכה' מספיקא - לא הוי טפי חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר) אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה
^ ושם בתוספות עוד פירושים אחרים.
^ אם יש בכרי הזה מאה כור" - דהכא ליכא למימר 'ספיקו חמור מודאי', דאפילו בודאי, דמדד הכרי ויש מאה כור - לא יתגלח לעולם
^ מאי איכא למימר? אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא
^ אפילו היכא דאמר "הריני
^ נזיר עולם
^ חטאת ועולה ושלמים, כדין נזיר
^ ספק נזיר עולם
^ לא מצי לאיתויי קרבן, דשמא לאו נזיר הוא
^ דלא מגלח לעולם כלל
^ מאי איכא למימר? אמאי קאמר רבי יהודה 'מותר' - הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאו
^ לא אשכחן שום ברייתא דקתני "הריני נזיר שמשון", דליתיה כלל; וכי אמר "הריני נזיר שמשון" - דליחול עליה נזירות כלל [כלומר: אין 'נזירות שמשון' נזירות אמיתית, שהרי שמשון לא היה נזיר גמור:] משום דשמשון - לא יצא נזירות מפיו, דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו - הלכך לספיקא לא עייל נפשיה
^ שאומר "הריני נזיר שמשון" - הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער, ומטמא למתים כשמשון
^ אי משכחת ברייתא: תניא, דאיכא לתרוצי הכי - משום הכי מתיר רבי יהודה, דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה
^ ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות
^ שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא
^ הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן
^ דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר
^ דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה
^ אפילו איתיה בעיניה נמי: כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה, דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר למודדן [לפי רבי טרפון לא הוי נזיר]
^ להכי תניא 'נגנב או אבד'
^ דאמר
^ דלא אפשר למודדן קאמר רבי שמעון
^ אף על גב דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן
^ להכי פריך מסיפא [ואע"ג] דמרישא [נמי] איכא למיפרך, דקתני: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, אלמא ספיקא לחומרא! אלא קא משמע לן דבין רישא ובין סיפא [יהודה וגליל בענין "תרומה"] קשיא לאידך רישא וסיפא [יהודה וגליל בענין "חרמים"], להכי פריך דסיפא לסיפא
^ לפי שאין מכירין אלא חרמי שמים, הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי - סתמן מותר, דספיקא לקולא; ורישא רבי יהודה וסיפא רבי אלעזר. ואם הגענו לדברי רבי אלעזר ברבי צדוק – אולי מה שהחלפנו לעיל "רבי אלעזר" שאמר כרבי מאיר ל"רבי אליעזר" — ספק משקין: ליטמא - טמא, (אבל) לטמא אחרים - טהור - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר אליעזר אומר, כדבריו איננו נכון, אלא גם הוא רבי אלעזר ברבי צדוק? – אולי יש לבדוק, אך לי לא נראה, אלא נראה לי שהוא ודאי רבי אליעזר.

[1] רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי, דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא: דכיון (הב"ח) דספק הוא: אי מין בהמה אי מין חיה - מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה, וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא – כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא: דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק - לא הוי נזיר, ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל

[2] כהן דבעי לאפוקי מיניה - עליו להביא ראיה שהן בכורות: שלא הפילה נפל קודם לכן; ואי תפס להו כהן - על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא

[3] אף על פי דלא היה ודאי

[4] אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה; והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר? והאמר רבי אליעזר: לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא

[5] קדושת בכור הבאה מאליה

[6] לקדושת כוי, דעל ידי אדם

[7] קדושת בכור באה מאליה - להכי מחמיר בגיזה ועבודה; קדושת כוי - דעל ידי אדם - לא הוי קדושה מספק.

[8] דקתני ~~סיפא~~ דהא דספק נזירות להקל

[9] לכל טומאת משקין קרי ספק, משום דלית להו עיקר מן התורה: לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה, והאי דכתיב 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא' (ויקרא יא לד) - ההוא הכשר הוא [מכשיר חפצים אחרים לקבל טומאה על ידי מגע משקין]

[10] לקבל טומאה לעצמן

[11] ודאי טמאין

[12] אבל

[13] גירסת רש"י: טהורין

[14] ברור לפי התוכן שגירסת הגמרא בברייתא זו כאן היא "רבי אליעזר", אחרת אין ראיה

[15] "ליטמא – טמא"

[16] אבל לא להכשיר לקבל טומאה, כי הכשר לקבל טומאה על ידי משקין צריך כוונה: "כי יתן" – בכוונה, או לפחות לרצון הבעלים, ולכן אומר רבי אליעזר לטמא אחרים טהור.

[17] ואי רבי אליעזר היא - הא דאוקמא ~~לרישא~~ דספק נזירות כרבי אליעזר - [להקל! – מדוע רבי אליעזר מחמיר כאן בקבלת טומאה במשקין?]

[18] רואים שרבי זירא טוען ששיטת רבי אליעזר – להקל!

[19] ע"א: אלא אי קשיא דרבי אלעזר - הא קשיא: ספק משקין ליטמא טמא - טומאת משקין עצמן כו':

[20] אמוראים מאוחרים או סבוראים

[21] לא קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כרבי אליעזר [ואמנם הקושיא שרבי זירא הקשה על עצמו – בעינה]

[22] ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דרבי מאיר דספק משקין ליטמא טמא, והכא, בספק נזירות אמאי מיקל? - משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות, ו'איש כי יפליא' - דיעבד קאמר, הלכך אית ליה ספק נזירות להקל

[23] דאין טומאה למשקין כל עיקר

[24] אמאי קאמר רבי אליעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא, והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל

[25] ברייתא דספק נזירות [להקל]

[26] מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר

[27] ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא

[28] כגון הכא, דכשנדר - לא על דעתא דהכי נדר: שאם נגנב הכרי - דהוי ספק אם היה שם מאה כור - שיהא נזיר באותה ספיקא

[29] ואף על גב דבסתם נדר [אף על פי שנדרו לא היה מפורש אלא סתום], וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן; דמעייל איניש נפשיה לספיקא, דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר

[30] להכי מתיר רבי יהודה

[31] וכיון דספיקו חמור מודאי - ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא, אלא על דעת כן ודאי נדר: שאם הכרי בעין דמשכת ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר כדיניה, אבל לא משכח ליה בעין - דליהוי נזיר מספיקא לחומרא – לא; דגבי נזיר - מספיקא הוי חומרא יותר מודאי

[32] דאילו [גבי] נזיר ודאי איכא הא קולא: דלסוף נזירותו מגלח ומביא קרבנו ונאכל, ואילו ספק נזירות - דנגנב הכרי - לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן, והא - לא מצי לאיתויי קרבן, דדלמא לא נזיר הוא, וקא מייתי חולין לעזרה; הלכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא; אבל גבי תרומה - אמרינן 'מעייל נפשיה לספיקא', דאפילו אמרינן 'תרומת הלשכה' מספיקא - לא הוי טפי חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר) אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה

[33] ושם בתוספות עוד פירושים אחרים.

[34] אם יש בכרי הזה מאה כור" - דהכא ליכא למימר 'ספיקו חמור מודאי', דאפילו בודאי, דמדד הכרי ויש מאה כור - לא יתגלח לעולם

[35] מאי איכא למימר? אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא

[36] אפילו היכא דאמר "הריני

[37] נזיר עולם

[38] חטאת ועולה ושלמים, כדין נזיר

[39] ספק נזיר עולם

[40] לא מצי לאיתויי קרבן, דשמא לאו נזיר הוא

[41] דלא מגלח לעולם כלל

[42] מאי איכא למימר? אמאי קאמר רבי יהודה 'מותר' - הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאו

[43] לא אשכחן שום ברייתא דקתני "הריני נזיר שמשון", דליתיה כלל; וכי אמר "הריני נזיר שמשון" - דליחול עליה נזירות כלל [כלומר: אין 'נזירות שמשון' נזירות אמיתית, שהרי שמשון לא היה נזיר גמור:] משום דשמשון - לא יצא נזירות מפיו, דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו - הלכך לספיקא לא עייל נפשיה

[44] שאומר "הריני נזיר שמשון" - הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער, ומטמא למתים כשמשון

[45] אי משכחת ברייתא: תניא, דאיכא לתרוצי הכי - משום הכי מתיר רבי יהודה, דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה

[46] ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות

[47] שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא

[48] הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן

[49] דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר

[50] דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה

[51] אפילו איתיה בעיניה נמי: כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה, דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר למודדן [לפי רבי טרפון לא הוי נזיר]

[52] להכי תניא 'נגנב או אבד'

[53] דאמר

[54] דלא אפשר למודדן קאמר רבי שמעון

[55] אף על גב דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן

[56] להכי פריך מסיפא [ואע"ג] דמרישא [נמי] איכא למיפרך, דקתני: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, אלמא ספיקא לחומרא! אלא קא משמע לן דבין רישא ובין סיפא [יהודה וגליל בענין "תרומה"] קשיא לאידך רישא וסיפא [יהודה וגליל בענין "חרמים"], להכי פריך דסיפא לסיפא

[57] לפי שאין מכירין אלא חרמי שמים, הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי - סתמן מותר, דספיקא לקולא; ורישא רבי יהודה וסיפא רבי אלעזר. ואם הגענו לדברי רבי אלעזר ברבי צדוק – אולי מה שהחלפנו לעיל "רבי אלעזר" שאמר כרבי מאיר ל"רבי אליעזר" — ספק משקין: ליטמא - טמא, (אבל) לטמא אחרים - טהור - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר אליעזר אומר, כדבריו איננו נכון, אלא גם הוא רבי אלעזר ברבי צדוק? – אולי יש לבדוק, אך לי לא נראה, אלא נראה לי שהוא ודאי רבי אליעזר.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]