ביאור:בבלי נדרים דף נז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

"קונם פירות האלו עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - אסור בחילופיהן ובגידוליהן;

"שאני אוכל" ו"שאני טועם" - מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה ^[1], אבל בדבר שאין זרעו כלה ^[2] - אפילו גידולי גידולין אסורין ^[3].

האומר לאשתו "קונם מעשה ידיך עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - ^[4] אסור בחילופיהן ובגידוליהן;

^[5] "שאני אוכל", "שאני טועם" ^[6] - מותר בחילופיהן ובגידוליהן ^[7] בדבר שזרעו כלה, אבל דבר שאין זרעו כלה - אפילו גידולי גידולין אסורין.

^[8] "^[9] שאת עושה, איני אוכל עד הפסח", ^[10] "^[11] שאת עושה איני מתכסה ^[12] עד הפסח": עשתה לפני הפסח - מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח ^[13];

"שאת עושה עד הפסח איני אוכל" ו"שאת עושה עד הפסח איני מתכסה": עשתה לפני הפסח - אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח ^[14].

^[15] "^[16] שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את ^[17] לבית אביך ^[18] עד החג": הלכה לפני הפסח - אסורה בהנאתו עד הפסח;

עמוד ב

[המשך המשנה:]

^[19] לאחר הפסח ^[20] - בבל יחל ^[21];

"שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח": הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח ^[22].

גמרא:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן על פי קונם הן לפי [אסור בחילופיהן ובגידוליהן]:

ישמעאל איש כפר ימא, ואמרי לה איש כפר דימא העלה בידו ^[23]: 'בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ^[24], ורבו גידוליו על עיקרו^[25]: והכי קא מיבעיא ליה: גידוליו היתר ^[26], ועיקרו אסור ^[27], כיון דרבו גידוליו מעיקרו ^[28] - אותן גידולי היתר מעלין את האיסור ^[29]? או לא?

אתא לקמיה דרבי אמי. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, פשט ליה מן הדא דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי: בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו - מותר ^[30].

אמר ליה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא: שביק מר תרין ועביד כחד?

מאן נינהו תרין?

דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'ילדה ^[31] שסיבכהּ ^[32] בזקינה ^[33], ו^[34] בה פירות ^[35], אף על פי שהוסיפה ^[36] מאתים ^[37] – אסור' ^[38];

ואמר רבי שמואל בר רבי נחמני אמר רבי יונתן: בצל שנטעו בכרם, ונעקר הכרם – אסור.

[ירושלמי כלאים פ"ה סוף ה"ו: רבי זעירא כדעתיה, דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן: בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו - אפילו מוסיף כמה – אסור, שאין גידולי איסור מעלין את האיסור:]

הדר אתא לקמיה דרבי אמי, ופשיט ליה ^[39] מן הדא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ליטרא ^[40] בצלים, שתיקנה ^[41] וזרעה ^[42] - מתעשרת לפי כולה ^[43] - אלמא ^[44] אותן גידולין ^[45] מבטלין ^[46] עיקר.

דלמא לחומרא שאני ^[47]?

אלא מן הדא, דתניא: 'רבי שמעון אומר:

הערות

^ בקרקע, וגדל, כגון חטה וכיוצא בה, דהיינו גידולין גמורין
^ כגון השומים והבצלים, שאינו כלה בקרקע, אלא שרבה וגדל בגופו
^ דכגופייהו דמו
^ ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה, הואיל ואמר "עלי"
^ אבל כי אמר
^ משמע: "מהן גופן איני טועם", הלכך
^ אם זרעו וצמחו
^ דאמר הכי:
^ קונס עלי מה
^ או שאמר:
^ קונס
^ שאיני מתכסה מכל מלאכתך
^ שהרי לא נדר מכל מה שתעשה אלא עד הפסח
^ אפילו אחר הפסח אסור לאכול ולהתכסות מכל שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן
^ היה עומד באדר ואמר
^ קונס
^ אם תלכי
^ מעכשיו
^ הלכה
^ והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח
^ נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח, שהרי הוא הדירה עד הפסח
^ שהרי לא הדירה אלא עד הפסח
^ ברייתא היא, איבעיא היא דאיבעיא בבי מדרשא
^ איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו
^ שאלה דומה בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג דף יז,ב; ערלה פ"א ה"ג דף ו,א; ועוד בירושלמי תרומות פ"ז ה"ג דף לח,א: הוכיח ר' חנינא תורתייה בשם רבי ינאי: בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שרבה עליו החדש מותר [לח,ב] התיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר ודבר שאין זרעו כלה אסור שזרעו כלה מותר במרבה עליו החדש ודכוותה דבר שאין זרעו כלה אסור ואע"פ שרבה עליו החדש. ר"ז כדעתיה, דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן: בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו - אפילו הוסיף כמה אסור, שאין גידולי איסור מעלין את האיסור.
^ שגדלו בשמינית
^ בהנאה: שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור
^ שהיו יותר מן העיקר
^ שמבטלין את האיסור כולו
^ דגידולי היתר מבטלין את האיסור; והכא נמי לא שנא
^ של ערלה
^ שהרכיבהּ
^ בתוך אילן זקן של היתר
^ היו
^ הערלה
^ פירות לאחר שהרכיבה
^ חלקים יותר ממה שהיתה בשעת הרכבה, אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים
^ אלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור
^ דמותר, דהווין נמי תרין
^ ממש, של
^ שעישרה כהלכתה
^ וגדלה
^ אף על פי שכבר עישר מן העיקר, והעיקר קיים ואינו כלה - צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר, לפי שבטלו גידולים את העיקר
^ הכא נמי
^ ההוא בצל שהעלה ישמעאל גידולין
^ את
^ כגון הכא, גבי ליטרא בצלים, דלחומרא קאמר דצריך לעשר משום דגדולין מבטלין את העיקר, אבל לקולא - כגון בעיא דישמעאל, דהוי להתיר - לא אמר

[1] בקרקע, וגדל, כגון חטה וכיוצא בה, דהיינו גידולין גמורין

[2] כגון השומים והבצלים, שאינו כלה בקרקע, אלא שרבה וגדל בגופו

[3] דכגופייהו דמו

[4] ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה, הואיל ואמר "עלי"

[5] אבל כי אמר

[6] משמע: "מהן גופן איני טועם", הלכך

[7] אם זרעו וצמחו

[8] דאמר הכי:

[9] קונס עלי מה

[10] או שאמר:

[11] קונס

[12] שאיני מתכסה מכל מלאכתך

[13] שהרי לא נדר מכל מה שתעשה אלא עד הפסח

[14] אפילו אחר הפסח אסור לאכול ולהתכסות מכל שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן

[15] היה עומד באדר ואמר

[16] קונס

[17] אם תלכי

[18] מעכשיו

[19] הלכה

[20] והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח

[21] נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח, שהרי הוא הדירה עד הפסח

[22] שהרי לא הדירה אלא עד הפסח

[23] ברייתא היא, איבעיא היא דאיבעיא בבי מדרשא

[24] איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו

[25] שאלה דומה בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג דף יז,ב; ערלה פ"א ה"ג דף ו,א; ועוד בירושלמי תרומות פ"ז ה"ג דף לח,א: הוכיח ר' חנינא תורתייה בשם רבי ינאי: בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שרבה עליו החדש מותר [לח,ב] התיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר ודבר שאין זרעו כלה אסור שזרעו כלה מותר במרבה עליו החדש ודכוותה דבר שאין זרעו כלה אסור ואע"פ שרבה עליו החדש. ר"ז כדעתיה, דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן: בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו - אפילו הוסיף כמה אסור, שאין גידולי איסור מעלין את האיסור.

[26] שגדלו בשמינית

[27] בהנאה: שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור

[28] שהיו יותר מן העיקר

[29] שמבטלין את האיסור כולו

[30] דגידולי היתר מבטלין את האיסור; והכא נמי לא שנא

[31] של ערלה

[32] שהרכיבהּ

[33] בתוך אילן זקן של היתר

[34] היו

[35] הערלה

[36] פירות לאחר שהרכיבה

[37] חלקים יותר ממה שהיתה בשעת הרכבה, אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים

[38] אלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור

[39] דמותר, דהווין נמי תרין

[40] ממש, של

[41] שעישרה כהלכתה

[42] וגדלה

[43] אף על פי שכבר עישר מן העיקר, והעיקר קיים ואינו כלה - צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר, לפי שבטלו גידולים את העיקר

[44] הכא נמי

[45] ההוא בצל שהעלה ישמעאל גידולין

[46] את

[47] כגון הכא, גבי ליטרא בצלים, דלחומרא קאמר דצריך לעשר משום דגדולין מבטלין את העיקר, אבל לקולא - כגון בעיא דישמעאל, דהוי להתיר - לא אמר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]