ביאור:בבלי נדרים דף כז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והיו בה בנות שוח [1], ואמר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר" - הכלכלה אסורה, בנות שוח מותרות; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו’’; מאי? לאו דאמר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר "תאנים שחורות ולבנות אסורות [2], בנות שוח מותרות" [3], ורבי עקיבא היא [4], ופליגי רבנן [5]?
לא [6], באומר "אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר 'כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות'" [7].
מאן תנא להא דתנו רבנן: 'נדר מחמשה בני אדם כאחד: הותר לאחד מהם [8] - הותרו כולן; חוץ מאחד מהן [9] - הוא מותר והן [10] אסורין [11]?:
אי לרבה - רישא [12] רבי עקיבא [13] וסיפא [14] דברי הכל [15]; אי לרבא [16] - סיפא רבנן [17], ורישא [18] דברי הכל [19].
משנה:
נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחָלָה הוא [21], או שחלה בנו או שעכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.
גמרא:
ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא [22], ואמר [23] "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליבטלון הני זכוותאי"; איתניס ולא אתא. אמר רב הונא: בטיל זכוותיה.
אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כב כו) ולנער[ה] לא תעשה דבר [אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה] [24]; וכי תימא קטלא שאני [25] – והתנן: 'נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין [26]'?
ולרבא [27] - מאי שנא מהא דתנן [גיטין פ"ז מ"ז]: הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט – אמאי [28]? והא מינס איתניס?
אמרי [29] דלמא שאני התם,
דאי הוה ידע [30] דמית [31] - מן לאלתר הוה גמר ויהיב גיטא [32].
מאי שנא מההוא דאמר להו "אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא", אתא, ופסקיה מעברא, אמר להו "חזו דאתאי! חזו דאתאי!" ואמר שמואל: לא שמיה מתייא [33] ' - אמאי? והא מינס אניס [34]!?
דלמא אונסא דמיגליא שאני ומעברא מיגלי אונסיה [35].
ולרב הונא [36] - [37]? מכדי אסמכתא היא [38], ואסמכתא לא קניא!?
שאני הכא [39]: דמיתפסן זכותן [40].
והיכא דמיתפסין - לאו אסמכתא היא?: והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו [41], ואמר "אם אין אני נותן לו [אם איני פורע לו את שאר המלוה] מכאן עד שלשים יום - תן לו [42] שטרו [43]"; הגיע זמן ולא נתן [44]: רבי יוסי אומר: יתן [45], ורבי יהודה אומר: לא יתן, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא [46]?
שאני הכא, דאמר "לבטלן זכותיה [47]" [48].
והלכתא: אסמכתא קניא [49], והוא דלא אניס [50], והוא דקנו מיניה [51] בבית דין חשוב [52]. [53]דלא אניס 2</ref>וקנין 3</ref> ובבית דין חשוב</ref>.
משנה:
נודרין להרגין ולחרמין, ולמוכסין "שהיא תרומה" - אף על פי שאינו תרומה [54]; "שהן של בית המלך" אף על פי שאינן של בית המלך.
בית שמאי אומרים: בכל נודרין [55]
הערות
עריכה- ^ בנות שבע [– סוג תאנה; אבל כבר הוכיח יהודה פליקס [שביעית פ"ה מ"א] שבנות שוח הם מין אורן, שהיוונים קראו לאורן זה בשם דומה לתאנה; לאורן זה - גרעיניו טובים לאכילה; ולאחר שנדר תוך מחשבה שיש שם רק אצטרובלי אורן סרק]
- ^ דהיינו "פלוני ופלוני"
- ^ דהיינו נמי מין תאנים, והיינו 'נדר שהותר מקצתו' - ומקצתו אסור, דתאנים אסורות ובנות שוח מותרות
- ^ כדקתני 'עד שבא רבי עקיבא ולימד וכו'
- ^ דאמרי 'הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות' וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר "פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר" דכולן מותרין דברי הכל
- ^ תריץ לה
- ^ היינו דומיא ד"כולכם אסורין חוץ מאבא", דפליגי, ורבי עקיבא היא ולא רבנן
- ^ כגון דאמר "פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר"
- ^ דהיינו דומיא ד"כולכם אסורים חוץ מאבא"
- ^ וכולן
- ^ והכי איכא למשמע מינה דהך סיפא – ב"כולכם" קמיירי: מדקתני 'חוץ' משמע דאמר "כולכם"; ומדסיפא קמיירי ב"כולכם" - לא פליגי אלא ב"לזה ולזה"
- ^ דקתני הותר לאחד מהן הותרו כולן
- ^ רבי עקיבא היא, ולא רבנן, דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו
- ^ דקתני הוא מותר והן אסורין
- ^ והכא נמי קאמר רבה ד"בכולכם" - כולן אסורות דברי הכל
- ^ אמר "לזה ולזה" - דברי הכל מותר, וב"כולכם" פליגי
- ^ הוא מותר והן אסורין רבנן היא, דרבא לטעמיה, דאמר ב"כולכם" פליגי, ורבנן אוסרים
- ^ דקמיירי ב"לזה ולזה"
- ^ דהכי נמי אמר ד"לזה ולזה" דברי הכל מותר
- ^ מכל מקום בין לרבא בין לרבה: רישא ב"לזה ולזה" וסיפא ב"כולכם".
- ^ המדיר
- ^ שהביא שטרי זכיותיו לבית דין והיה צריך לחזור לביתו
- ^ לבית דין ולבעל דינו
- ^ משום דאנוסה היא
- ^ דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה, אבל בשאר אונסין - דליכא חיוב קטלא - לא מפטר משום אונס
- ^ ופטור
- ^ דאמר אנוס הוא ופטור
- ^ דכי מת בתוך שנים עשר חודש, דאף על גב דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום
- ^ משום הכי הוי גט אף על פי שמת בתוך הזמן:
- ^ בשעת התנאי
- ^ בתוך הזמן
- ^ מעכשיו; הלכך הוי גט, ולהכי גמר בלביה למיהוי גט, אבל האי - אי הוה ידע דאתניס - לא הוה מבטל זכוותיה, ולא גמר ומקני
- ^ אף על גב דאניס
- ^ ולא ליהוי גיטא
- ^ דזימנין דלא משתכתא בכהאי גיסא ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא אסיק אדעתיה), ואפילו הכי לא התנה; משום הכי אי מיתניס בהאי זמן - אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס, אבל בעלמא אי איתניס פטור
- ^ דאמר בטלן זכוותיה
- ^ אמאי
- ^ הא אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי
- ^ להכי קני
- ^ לבית דין, דכגבוי דמי, ולא הוה אסמכתא
- ^ שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן
- ^ למלוה
- ^ ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה
- ^ ולא פרע
- ^ השליש השטר למלוה, ואף על גב דאסמכתא היא, דסבור היה לפרוע באותו הזמן - קנה המלוה את השטר
- ^ הא הכא אף על גב דאתפיס השטר ביד [השליש] - הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב
- ^ שלא יהא בהן ממש
- ^ דזהו חמור מ"תן לו שטרו"
- ^ ואף על גב דלא מתפיס
- ^ באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא
- ^ שלא יחזור בו
- ^ שיהא מומחה לרבים
- ^ וכל הני תלת מילי בעינן בה, דאי הוה חד בלא אידך - לא קני; אלא כולהו שלשה בעינן: 1
- ^ נודרין להרגין שהוא הורג על עסקי ממון: שאם בא להורגו - יכול לדור על זה [תבואה זו] שהוא של תרומה, ויאמר "נדר זה עלי אם אינו של תרומה" אף על פי שאינו של תרומה, כדי שלא יטלם - לפי שיש חיוב מיתה לזו [לתרומה, אם יאכל אותה]; והנדר מותר; והיינו נמי נדרי אונסין, ולחרמין שהוא ליסטים בעלמא, שאינו הורג, ולמוכסין נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בעל כרחו - אף על פי שאינן של תרומה יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם; ומתניתין [שמתחיל בהרגין, ששם ההיתר קל ביותר, ועובר לחרמין ואח"כ למוכסין] - לא זו אף זו קתני
- ^ להם