פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

מני מתניתין [1]?

רבי מאיר היא; דאי רבי יהודה - לא שני ליה "קרבן" ולא שני ליה "הקרבן"!

אימא סיפא "לקרבן לא אוכל לך" – מותר והתנן [2] "לקרבן לא אוכל לך" - רבי מאיר אוסר, ואמר רבי אבא: נעשה כאומר "לקרבן יהא", לפיכך לא אוכל לך!?

לא קשיא: הא דאמר "לקרבן" [3]; הא [4] דאמר "לא לקרבן" - דלא הוי קרבן קאמר [5]!

משנה:

"שבועה לא אוכל לך", "הא שבועה שאוכל לך" [6], "לא שבועה לא אוכל לך" – אסור [7].

גמרא:

מכלל דהא שבועה "שאוכל לך" - דלא אכילנא משמע! ורמינהו [שבועות פ"ג מ"א]: שבועות שתים שהן ארבע: "שאוכל", ו"שלא אוכל", "שאכלתי", ו"שלא אכלתי" - מדקאמר "שלא אוכל" "שאכלתי" ו"שלא אכלתי" - מכלל ד"שאוכל לך" - דאכילנא משמע!

אמר אביי: "שאוכל" - שתי לשונות משמע: היו מסרבין בו לאכול [8] ואמר "אכילנא, אכילנא", ותו [9] "שבועה שאוכל" - דאכילנא משמע; אבל [10] אמר "לא אכילנא, לא אכילנא" ותו אמר [11] "שבועה שאוכל" - דלא אכילנא קאמר.

רב אשי אמר: [12] "שאוכל" - דשבועה שאי אוכל קאמר [13].

אם כן פשיטא [14]!? מאי למימרא?

מהו דתימא [15] 'מיקם לישנא היא [16] דאיתקיל ליה [17]' - קא משמע לן [18].

אביי לא אמר טעם כרב אשי, דלא קתני [19] "שאי אוכל", ורב אשי נאדי [20] מן טעם דאביי, קסבר: "שלא אוכל" נמי משמע שתי לשונות: היו מסרבין בו לאכול ואמר "לא אכילנא, לא אכילנא" ואמר נמי "שבועה" בין [21] "[22] שאוכל" בין [23] "[24] שלא אוכל" - הדין "אכילנא" משמע דאמר [25]! ואיכא לתרוצה נמי [26] לישנא [27]: [28] "שבועה שלא אוכל" [29] "שבועה דלא אכילנא" [30] קאמר [31]! אלא [32] תנא [33] פסקה: "שאוכל" - "דאכילנא" משמע [34], ו"שלא אוכל" - לא אוכל משמע [35]!

משנה:

זה חומר בשבועות מבנדרים [36]; וחומר בנדרים מבשבועות כיצד?

אמר "קונם סוכה שאני עושה", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח" - בנדרים אסור בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות.


עמוד ב

גמרא:

"חומר" [37] - מכלל דנדר הוא [38]! והא "מותר" קתני [39]!?

[40] אסיפא דאידך בבא (לעיל יד,ב), דקתני "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר" - הרי זה בלא יחל דברו, ואומר רבינא עלה (לעיל טז,א) לעולם כדקתני "שאני ישן" ומאי בל יחל בל יחל דרבנן דהיינו איסור דרבנן אבל</ref> קתני: "שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך" – [41] אסור: זה חומר בשבועות מבנדרים [42].

חומר בנדרים מבשבועות כיצד [אמר "קונם סוכה שאני עושה", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח" - בנדרים אסור בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות]:

רב כהנא מתני 'אמר רב גידל אמר רב', ורב טביומי מתני 'אמר רב גידל אמר שמואל': מנין שאין נשבעין לעבור על המצות? - תלמוד לומר: (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה]- דברו לא יחל, אבל מיחל הוא לחפצי שמים [43].

מאי שנא נדר [44], דכתיב [45] 'איש כי ידור נדר לה'... [46] לא יחל דברו'? - שבועה נמי [47]: הא כתיב [48] 'או השבע שבועה לה' ... לא יחל דברו' [49]?

אמר אביי: הא דאמר "הנאת סוכה עלי", הא דאמר "שבועה שלא אהנה מן הסוכה" [50].

אמר רבא: וכי מצות ליהנות ניתנו [51]?

אלא אמר רבא: הא דאמר "ישיבת סוכה עלי" [52] והא דאמר "שבועה שלא אשב בסוכה" [53].

ושאין נשבעין לעבור על המצות - מהכא נפקא ליה?

מהתם נפקא ליה, דתניא: 'יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל יכול יהא חייב [54]?

הערותעריכה

  1. ^ דהכא לא קתני דלהוי מותר אלא "הקרבן שאוכל" ולא "קרבן שאוכל", ואהכי רבי מאיר היא ולא רבי יהודה
  2. ^ באידך פירקין [נדרים פ"א מ"ד]
  3. ^ אסור
  4. ^ ומתניתין דקתני 'מותר'
  5. ^ דמשמע לא להוי קרבן מה שלא אוכל לך: דאם אוכל - ליהוי קרבן, דהיינו 'מכלל לאו הן', ולית ליה לרבי מאיר מכלל לאו הן
  6. ^ כדמפרש בגמרא: דהאי "שאוכל" – "לא אוכל" משמע, כלומר: "שבועה תהא חלה עלי אם אוכל" והאי 'שבועה' - ליכא למימר דחיי שבועה קאמר, דשבועה לית בה ממש כמו בקרבן, אלא שבועה ממש קאמר
  7. ^ אפילו לרבי מאיר דהכי גמרינן במסכת שבועות (לו,א) דבשבועה אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן
  8. ^ מפצירים שיאכל
  9. ^ ומתוך כך אומר
  10. ^ כשלא היו מסרבין בו
  11. ^ מעצמו
  12. ^ הא דקתני הא שבועה
  13. ^ ולהכי אסור: דלא אכילנא הוא
  14. ^ דודאי אי קאמר שאי אוכל ודאי לא אכילנא הוא ואסור
  15. ^ האי דקאמר שאי אוכל
  16. ^ כלומר תקון הלשון הוא דבדעתו היה לומר "שאוכל"
  17. ^ ונתקל ואמר "שאי אוכל", ונימא לעולם להוי כמאן דאמר "שאוכל"
  18. ^ דלא, דודאי אסור
  19. ^ במתניתין
  20. ^ נדוד וסור
  21. ^ אם אמר
  22. ^ שבועה
  23. ^ אם אמר
  24. ^ שבועה
  25. ^ "אכילנא", דהכי קאמר בתמיה "לא אכילנא לא אכילנא" – "שבועה שאוכל" בודאי; ואם אמר "שבועה שלא אוכל" הדין משמע נמי "דאכילנא", דמשמע "לא אכילנא": "שבועה אי לא אכילנא", והיינו חדא לישנא
  26. ^ בניחותא, דמשמע
  27. ^ אחרינא
  28. ^ והאי דאמר
  29. ^ משמע דהאי דאמר
  30. ^ [ב"ח: נ"ב כלומר: באיסור שבועה יהא אי לא אכילנא] בניחותא
  31. ^ אם כן לא להוי אסור; [ב"ח: ואם כן היכי אמר במתניתין "שבועה לא אוכל" - אסור] אי נמי כי אמר במתניתין "שבועה לא אוכל"
  32. ^ ודאי ליתא לטעמא דאביי, אלא ודאי
  33. ^ במסכת שבועות
  34. ^ ולא ענין אחר
  35. ^ ולא דבר אחר; הלכך מתרץ מתניתין: שאי אוכל - דכשאוכל ודאי לאו משמע אלא אי אמר "דאכילנא"
  36. ^ הא דאמרן שבועה שלא אוכל כו' דבשבועות אסור ובנדרים מותר
  37. ^ מדקאמר חומר בשבועות מבנדרים, כלומר דזה חומר טפי בשבועות מחומרא דנדרים
  38. ^ כי אמר "קרבן לא אוכל לך" וכו', דאיסור נדר איכא מדרבנן, אלא דלא לקי מדאוריתא, ולא מיחייב קרבן שבועה כי היכי דמחייב בשבועות
  39. ^ בנדרים, דאפילו שום איסור ליכא
  40. ^ הא דקתני חומר בשבועות מבנדרים דמשמע דנדר חשיב, לא קאי ארישא דקתני קרבן לא אוכל לך אלא
  41. ^ מדאורייתא
  42. ^ ששבועה חלה על דבר אין בו ממש וחייב קרבן מה שאין כן בנדרים
  43. ^ שאם נדר לעבור על אחת מן המצות - אין שבועה חלה עליו, ומיחל לאותה שבועה, דמושבע ועומד הוא לקיימה ואין שבועה חלה עליו ויכול לחלל דברו
  44. ^ דאמר כי נדר על המצוה חל עליו הנדר וכי עבר ועשה המצוה קם ליה בלא יחל
  45. ^ שם
  46. ^ דאפילו בחפצי שמים דלה' -
  47. ^ תחול עליה אם נשבע לעבור על המצוה
  48. ^ שם
  49. ^ ד'לה’’ סמוך א'או השבע', דמשמע נמי "לה' השבע שבועה לא יחל דברו"
  50. ^ כלומר: הא דקתני מתניתין שנודרין על המצוה, כגון דאמר "הנאת סוכה עלי" - דהשתא קאסר חפצא עליה, דהכי מצי למידר אפילו לכתחילה, כדאמרינן לעיל: אף על גב דמשועבד לאשתו בתשמיש - חל עליו הנדר כי אמר "הנאת תשמישך עלי", שאינו אוסר עצמו אלא לדידה אוסר עליו, וקסבר אביי: דבכל לשון שבועה לא מצינו דתיחול עליה: דאי אמר "שבועה הנאת סוכה עלי" - דהנאתה אוסר עליו - דהא ודאי לא הויא שבועה אלא נדר! דכיון דקאמר "עלי" - היינו נדר! דכל היכא דקאמר "עלי" - אמרינן היינו נדר, וחייב באחריותו, ונדר הוא - כי אמר הכי אפילו לכתחלה מצי נדר, וקאסר חפצא עליה; אבל שבועה - לא מצי לאוקמי אלא כגון דאמר "שבועה שלא אהנה", וכהאי גוונא לא חייל עליה, דלא מצי למיסר נפשיה עליה דמצוה, כי קאמר "שלא אהנה" - דאוסר עצמו במצוה שהוא משועבד לו; וכהאי גוונא מיירי חומר בנדרים מבשבועות: דבנדרים אומר "קונם הנאת סוכה עלי" ובשבועה "שלא אהנה"
  51. ^ דקאמר "הנאת סוכה עלי"? הא לא ליהנות ניתנו, ולא מצי למיסר נפשיה בהנאתה, דהא לא חשיבה הנאה מצוה, דלא ניתנו בשביל הנאה
  52. ^ כדאמרן, דב"ישיבת סוכה עלי" קאסר חפצא עליה
  53. ^ קאסר נפשיה מן חפצא [נראה לי שכוונת רש"י כאן שאסר על עצמו את פעולת הישיבה, ופעולת הישיבה היא החפצא כאן] והא [שבועה שלא יעשה את פעולת הישיבה] - לא מצי למיעבד, דמשועבד הוא למצוה, ולהכי לא חיילא עליה שבועה
  54. ^ קרבן שבועה