ביאור:בבלי נדרים דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

נדרה והיא ברשות הבעל ^[1] - מפר לה ^[2] – ^[3] כיצד ^[4]?

אמרה "הריני נזירה לאחר שלשים" ^[5] - אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים - הרי זה מופר ^[6].

נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום - אינו יכול להפר.

זה הכלל ^[7]: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר.

גמרא:

תניא: 'אלמנה וגרושה שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא", ונשאת: רבי ישמעאל אומר: יפר ^[8], ורבי עקיבא אומר: לא יפר ^[9]'.

וסימנא ילל"י ^[10].

אשת איש שאמרה ^[11] "הריני נזירה לכשאתגרש", ונתגרשה: רבי ישמעאל אומר: לא יפר ^[12], ורבי עקיבא אומר: יפר ^[13];

אמר רבי ישמעאל: הרי הוא אומר (במדבר ל י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה] - עד שיהא נדר ^[14] בשעת אלמנות וגרושין'!

רבי עקיבא סבר: הרי הוא אומר ^[15] 'כל אשר אסרה על נפשה' - עד שיהא איסורי נדר ^[16] בשעת אלמנות וגרושין ^[17].

אמר רב חסדא: מתניתין - רבי עקיבא היא.

אביי אמר: אפילו תימא רבי ישמעאל: מתניתין תליא נפשה ביומי, ברייתא תליא נפשה בנישואין: שלמו יומי ולא נתגרשה, שלמו יומי ולא מיתנסבא ^[18].

'זה הכלל' דקתני ^[19] גבי נערה המאורסה ^[20] - לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה, דאביה ובעלה מפירין נדריה ^[21];

'זה הכלל' דקתני גבי ^[22] 'ואלו נדרים' ^[23] - לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ^[24], שאין הבעל מיפר בקודמין.

משנה:

תשע נערות נדריהן קיימין ^[25]: 1</ref>בוגרת והיא יתומה ^[26], 2</ref>נערה ~~ובגרה~~ [ע"פ הב"ח] והיא יתומה,

עמוד ב

[המשך המשנה]

3</ref>נערה שלא בגרה והיא יתומה, 4</ref>בוגרת ומת אביה, 5</ref>נערה בוגרת ומת אביה, 6</ref>נערה שלא בגרה ומת אביה, 7</ref>נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה, 8</ref>בוגרת ואביה קיים, 9</ref>נערה בוגרת ואביה קיים.

רבי יהודה אומר: אף המשיא בתו הקטנה, ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו - עדיין היא נערה.

[לפשט המשנה עיין תפארת ישראל.]

גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: זו ^[27] דברי רבי יהודה, אבל חכמים אומרים: שלש נערות נדריהן קיימין ^[28]: בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב.

[## כיצד אפשר לומר כן, כאשר המשנה מביאה את רבי יהודה כמוסיף על התשע? שלא כרש"י, על פי המאירי: ת"ק של המשנה הוא רבי מאיר; רבי יהודה מוסיף עליו; ואמר רב יהודה אמר רב: המשנה – דברי רבי מאיר ורבי יהודה, אבל חכמים אומרים שלש...

והר"ן אומר במשנה: הנך תשע – כולהו איתנהו בכלל תלת, דהיינו: יתומה בסחיי האב, ויתומה ממש, ובוגרת; דבכל חד מהנך תלתא גווני היא יוצאה מרשות אביה; ורבנן לא מנו אלא הנך תלתא דאמרן, כדאיתא בגמרא; אלא דרבי יהודה [צריך לומר לפי המאירי: רבי מאיר] פליג כל חד מהני תלת גווני לתלתא. ואמרינן בירושלמי שאף רבי יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן את התלמידים.

משנה:

"קונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך", "שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך" ^[29] הרי זה יפר ^[30].

גמרא:

תניא: '"שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך" - רבי נתן אומר: לא יפר ^[31]; וחכמים אומרים: יפר ^[32];

"נטולה אני מן היהודים אם משמשתך" - רבי נתן אומר: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר'.

ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה ^[33] אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא" ^[34] - רהיט בגפא ותובליא ולא אמצי למיתנא ^[35].

אתא רב אחא בר רב הונא, ושבשיה [בלבל אותו], ואינסיב איתתא,

הערות

^ שהיתה נשואה
^ והפר לה בעל
^ והשתא מפרש
^ נדרה
^ והפר לה בעל
^ ואף על גב דאיכא למימר 'הואיל ובשעת הנדר דינו שיחול, וכבר יצאה לרשות עצמה, ולא תועיל בו הפרה - להכי אשמעינן דהרי זה מופר, דאחר שעת אמירה קאזלינן; ואשמעינן [המשנה שני מקרים:] היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי
^ מפרש בגמרא לאיתויי מאי
^ דהפרה מועלת בו, הואיל ולא חל הנדר עד שנכנסה לרשות בעלה
^ דבתר קבלת הנדר אזלינן
^ כלומר: בבא ראשונה [לעיל] תני יפר, והדר לא יפר, בבא אחרונה [להלן] תני לא יפר והדר יפר
^ בזמן שהיא אשת איש
^ אין הפרה מועלת בו, הואיל ובשעה שהנדר חל הויא ברשות עצמה
^ דבשעת קבלת הנדר הויא ברשות הבעל
^ כלומר: קיום הנדר
^ שם
^ קבלת הנדר
^ והכי נמי דייקינן במתניתין: כל אשר אסרה, ורבי עקיבא היא
^ [לכאורה גירסת רש"י בסדר הפוך: שלמו יומי ולא מיתנסבא, שלמו יומי ולא נתגרשה, ולפי סדר זה פירש:] מתניתין בדין הוא היכא דנדרה כשהיא אלמנה, ותלתה נדרה בימים: 'עד לאחר שלשים יום' - אהכי קאמר 'אינו יכול להפר', דליכא למימר 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', דלא מסקא אדעתא דתינשא בתוך הזמן; אהכי אינו יכול להפר: דאימור: זימנין דשלמו כל שלשים יום ולא ניסת; וכי נדרה נמי ברשות בעלה ותלתה נדרה בימים - דין הוא שיפר - איכא למימר כל הנודרת כו', ולא מסקא אדעתא שתתגרש, דזימנין דשלמו יומי ולא מיגרשא, ואם הפר - הרי זה מופר; ודידי נמי: היכא דתלתה נדרה בנישואין - אהכי יפר, דעל דעת בעלה נדרה, והיכא דתלתה נדרה בגירושין ליכא למימר דתלתה עצמה בבעלה, ואהכי לא יפר
^ באידך פירקין (לעיל עא,א)
^ זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה כו'
^ דהתם לא יצאה לרשות עצמה, דאביה ובעלה מפירין נדריה
^ הכא
^ דמשמע דיוצאת לרשות עצמה
^ ולא הלך הוא עמהם, דאותה שעה יצאה מרשות האב [ו]עד שהגיעה לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה, ואין הבעל מיפר נדריה
^ שאין יכול להפר להן
^ בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר היתה יתומה מבעלה, כלומר: יתומה דמתניתין - יתומה בחיי האב, כדמפרשי רבנן בגמרא: דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב; דיקא נמי היכא דתני מיתת האב - תני לה בפירוש 'בוגרת ומת אביה'
^ דקתני תשע
^ וכולהו תשע דמתניתין נכללות בהני שלש
^ [גירסת רש"י:] קונם שאיני עושה לאבא ולאביך: כלומר: שאני נותן להם יהא עליהם קונם
^ הרי זה יכול להפר: אף על גב דלאו נדרי עינוי נפש אינון, דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה - אפילו הכי דברים שבינו לבינה הויין, ויכול להפר; כלומר: הרשות בידו
^ דקסבר: הואיל ועדיין לא חל הנדר: שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו - אינה אסורה לאביה ולאביו, ולא יפר
^ אף על פי שעדיין לא חל הנדר עליה
^ דאמר "תיתסר הנייתא דעלמא עליה
^ כלומר "תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה הלכות"
^ 'גפא' קרי סולם שעולין בו באילן; 'תובליא' = חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים; ומשל של בני אדם הוא: רץ למעלה ולמטה לעסוק ולשנות הלכות, ולא איסתייעא מילתא; ואית דמפרש דהיינו בכפא: רץ יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן; 'תובליא' = חבל, כדאמרינן בבבא בתרא (לג,ב): מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא

[1] שהיתה נשואה

[2] והפר לה בעל

[3] והשתא מפרש

[4] נדרה

[5] והפר לה בעל

[6] ואף על גב דאיכא למימר 'הואיל ובשעת הנדר דינו שיחול, וכבר יצאה לרשות עצמה, ולא תועיל בו הפרה - להכי אשמעינן דהרי זה מופר, דאחר שעת אמירה קאזלינן; ואשמעינן [המשנה שני מקרים:] היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי

[7] מפרש בגמרא לאיתויי מאי

[8] דהפרה מועלת בו, הואיל ולא חל הנדר עד שנכנסה לרשות בעלה

[9] דבתר קבלת הנדר אזלינן

[10] כלומר: בבא ראשונה [לעיל] תני יפר, והדר לא יפר, בבא אחרונה [להלן] תני לא יפר והדר יפר

[11] בזמן שהיא אשת איש

[12] אין הפרה מועלת בו, הואיל ובשעה שהנדר חל הויא ברשות עצמה

[13] דבשעת קבלת הנדר הויא ברשות הבעל

[14] כלומר: קיום הנדר

[15] שם

[16] קבלת הנדר

[17] והכי נמי דייקינן במתניתין: כל אשר אסרה, ורבי עקיבא היא

[18] [לכאורה גירסת רש"י בסדר הפוך: שלמו יומי ולא מיתנסבא, שלמו יומי ולא נתגרשה, ולפי סדר זה פירש:] מתניתין בדין הוא היכא דנדרה כשהיא אלמנה, ותלתה נדרה בימים: 'עד לאחר שלשים יום' - אהכי קאמר 'אינו יכול להפר', דליכא למימר 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', דלא מסקא אדעתא דתינשא בתוך הזמן; אהכי אינו יכול להפר: דאימור: זימנין דשלמו כל שלשים יום ולא ניסת; וכי נדרה נמי ברשות בעלה ותלתה נדרה בימים - דין הוא שיפר - איכא למימר כל הנודרת כו', ולא מסקא אדעתא שתתגרש, דזימנין דשלמו יומי ולא מיגרשא, ואם הפר - הרי זה מופר; ודידי נמי: היכא דתלתה נדרה בנישואין - אהכי יפר, דעל דעת בעלה נדרה, והיכא דתלתה נדרה בגירושין ליכא למימר דתלתה עצמה בבעלה, ואהכי לא יפר

[19] באידך פירקין (לעיל עא,א)

[20] זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה כו'

[21] דהתם לא יצאה לרשות עצמה, דאביה ובעלה מפירין נדריה

[22] הכא

[23] דמשמע דיוצאת לרשות עצמה

[24] ולא הלך הוא עמהם, דאותה שעה יצאה מרשות האב [ו]עד שהגיעה לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה, ואין הבעל מיפר נדריה

[25] שאין יכול להפר להן

[26] בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר היתה יתומה מבעלה, כלומר: יתומה דמתניתין - יתומה בחיי האב, כדמפרשי רבנן בגמרא: דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב; דיקא נמי היכא דתני מיתת האב - תני לה בפירוש 'בוגרת ומת אביה'

[27] דקתני תשע

[28] וכולהו תשע דמתניתין נכללות בהני שלש

[29] [גירסת רש"י:] קונם שאיני עושה לאבא ולאביך: כלומר: שאני נותן להם יהא עליהם קונם

[30] הרי זה יכול להפר: אף על גב דלאו נדרי עינוי נפש אינון, דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה - אפילו הכי דברים שבינו לבינה הויין, ויכול להפר; כלומר: הרשות בידו

[31] דקסבר: הואיל ועדיין לא חל הנדר: שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו - אינה אסורה לאביה ולאביו, ולא יפר

[32] אף על פי שעדיין לא חל הנדר עליה

[33] דאמר "תיתסר הנייתא דעלמא עליה

[34] כלומר "תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה הלכות"

[35] 'גפא' קרי סולם שעולין בו באילן; 'תובליא' = חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים; ומשל של בני אדם הוא: רץ למעלה ולמטה לעסוק ולשנות הלכות, ולא איסתייעא מילתא; ואית דמפרש דהיינו בכפא: רץ יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן; 'תובליא' = חבל, כדאמרינן בבבא בתרא (לג,ב): מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]