ביאור:בבלי נדרים דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ותיובתא דרב הונא ^[1]!?

לא! לעולם "הריני נזיר היום" "הריני למחר", ומאי עלתה לו - לבר מההוא יומא יתירא ^[2]!

אי נמי ^[3]: כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת ^[4].

מתיב רב המנונא: ’[במדבר ו,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש או אשה כי יפלא לנדר נדר] נזיר להזיר [לה’] - מכאן שהנזירות חל על הנזירות; שיכול והלא דין הוא ^[5]: ומה שבועה חמורה ^[6] - ^[7] אין שבועה חלה על שבועה - נזירות קלה לא כל שכן!? - תלמוד לומר: 'נזיר להזיר' - מכאן שהנזירות חלה על הנזירות' - היכי דמי?: אילימא דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר" - הא - קרא בעיא ^[8]? אלא - לאו דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום" וקתני נזירות חל על נזירות!

לא!: הכא במאי עסקינן? - כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת.

ומאי חומרא דשבועה מנדר?: אילימא משום דחיילא אפילו על דבר שאין בו ממש - נדר נמי חמור, שכן חל על המצוה כרשות!?

אלא משום דכתיב בה בשבועה (שמות כ ו: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי) לא ינקה [ה' את אשר ישא את שמו לשוא].

שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל - אינו חייב אלא אחת:

אמר רבא: אם נשאל על הראשונה ^[9] - שניה חלה עליו ^[10]; ממאי? - מדלא קתני 'אינו אלא אחת' ^[11], וקתני 'אינו חייב אלא אחת' ^[12]; רווחא [מקום לחול] הוא דלית לה [לשבועה השניה, ולכן אינה חלה]: כי מיתשיל על חבירתה ^[13] – חיילא ^[14].

לישנא אחרינא:

חיובא הוא דליכא ^[15], הא שבועה איכא ^[16].

למאי הלכתא?

לכדרבא, דאמר רבא: נשאל על הראשונה - עלתה לו שניה תחתיה ^[17].

לימא מסייע ליה: מי שנדר שתי נזירות, ומנה את הראשונה, והפריש קרבן, ונשאל עליה - עלתה לו שניה בראשונה - כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת.

עמוד ב

משנה:

סתם נדרים ^[18] - להחמיר ^[19], ופירושם ^[20] – להקל ^[21].

כיצד?

אמר "הרי עלי כבשר מליח" "כיין נסך" - אם בשל שלמים [ס"א: שמים] נדר ^[22] – אסור ^[23]; אם בשל עבודת כוכבים ^[24] נדר – מותר ^[25]; ואם סתם ^[26] – אסור ^[27]. ^[28]

^[29].^[30]

"הרי עלי כחרם": אם כחרם של שמים ^[31] – אסור ^[32]; ואם כחרם של כהנים ^[33] – מותר ^[34]; ואם סתם – אסור.

"הרי עלי כמעשר" - אם כמעשר בהמה נדר ^[35] – אסור; ואם של גורן ^[36] – מותר; ואם סתם - אסור.

"הרי עלי כתרומה" - אם כתרומת הלשכה נדר ^[37] – אסור; ואם של גורן – מותר; ואם סתם – אסור.

- דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, בגליל מותרת: שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה ^[38].

סתם חרמים ביהודה מותרין, בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים ^[39].

גמרא:

והתנן: ספק נזירות להקל ^[40]?

אמר רבי זירא: לא קשיא: הא רבי אליעזר [שמקל] הא רבנן [שמחמירים], דתניא: 'המקדיש חייתו ובהמתו ^[41], הקדיש את הכוי ^[42].

רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי:

[ומסבירה הגמרא את המחלוקת:] מאן דאמר ממונו מעייל לספיקא [תנא קמא בברייתא, שאומר שכוי נדור] גופיה נמי מעייל [ונעשה נזיר בספק, במשנתנו], ומאן דאמר ממונו לא מעייל לספיקא [רבי אליעזר בברייתא] גופיה <נמי>

הערות

^ דמדקתני עלתה לו שניה בראשונה - מכלל דנזירות שניה נמי חיילא עליה
^ דמשלים אותו, ושוב מקריב קרבנו, ונמצא נזיר אותו יום שנדר עם ימי נזירות של שלשים יום
^ להכי חייב נזירות שניה
^ דאמר "הרי עלי שתי נזירות" - להכי חייב שתים אי לאו שנשאל, אבל אי אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום" - אין נזירות חל על נזירות
^ שלא תהא נזירות חל על נזירות ולא שאר נדרים נדר על נדר
^ מפרש לקמן
^ אפילו הכי
^ פשיטא: ודאי דהא איכא חד יומא יתירא
^ שבא לפני חכם ושאל על שבועה ראשונה והתיר
^ שאם עובר - חייב משום שבועה שניה
^ דאילו קתני 'חייב אחת' - הוה משמע נמי שעל כולן חייב אחת, וכן אי קתני 'אינה אלא אחת' - הוה משמע נמי שכולן - שבועה אחת היא, ואי בצרה לה - אזיל ליה חיובא
^ אלא מדקתני 'אינו חייב' - שמע מינה דחיובא חדא מיהא איתיה
^ דאי נשאל על הראשונה
^ שניה חלה עליו, דהא דלא חיילא - כי לא מיתשיל אראשונה, משום דלית רווחא, דראשונה עומדת, דחייב עליה, אבל כשנשאל על הראשונה - חיילא השניה
^ על השניה במקום הראשונה
^ כלומר: שם שבועה עליה לכי מיתשיל אקמייתא
^ כשנשאל על הראשונה - חיילא השניה
^ דאינו יודע באיה ענין נדר
^ דאזלינן לחומרא, ואמרינן: על כל דבר הנדור נדר
^ אבל אי מפרש ואמר דבדבר איסור נדר
^ דהכי הוא: כדקאמר
^ כי שיילינן ליה אמר "על של שלמים נדרתי" "על שם בשר שלמים שצריכין מלח" - דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח [ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח], ועל יין המתנסך על גבי המזבח לשמים
^ שהרי נדר בדבר הנדור
^ על שם יין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח
^ שהרי נדר בדבר האסור
^ דאמר "אין ידוע לי אם על שם שמים או על שם טומאה נדרתי"
^ דאמרינן: לא נתכוון זה אלא בדבר הנדור
^ והיינו 'סתם להחמיר ופירושן להקל': דאם פירש ואמר "לשם עבודת כוכבים נדרנא" – מותר;
^ לשון אחר: סתם נדרים דאמר "ככר זו עלי כבשר מליח וכיין נסך" - דלא הזכיר לא לשם שמים ולא לשם עבודת כוכבים – להחמיר, ופירושן - דאם מפרש בשעה שנדר ואמר: "כבשר מליח של שלמים" - משלמים ודאי קאמר, שצריכות מלח יותר משאר קרבנות, שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחת! ו"כיין נסך שעל המזבח" - דהיינו בדבר הנדור; ואם כיין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח של עבודת רוכבים – להקל
^ לכאורה כפירוש הראשון קשה ממשניות רבות להלן במסכת שמבררות פירוש שאינו מחמיר בנדר סתם; ויש לומר שבמשניות הללו הכוונה היא לברר לשון בני אדם, ואין הנדר מסוג "סתם" אלא המשנה מבררת כוונת הנודר, למה התכוון.
^ נדר, כגון שהתפיס במה שהקדיש לגבוה לקדשי בדק הבית
^ הלכך אסור, דלא ניתן לפדות, כדכתיב (ויקרא כז) כל חרם קדש קדשים הוא
^ שהתפיס כחרם של חרמי כהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח יד), דהאי הוי ממון כהנים: חרם של כהנים שמותר בהנאה לאחר שבא ליד כהנים
^ והוי מותר כחולין לכל דבריהן לאחר שבא ליד כהן; ודין חרמים מפרש במסכת תמורה (לב,א)
^ היינו דבר הנדור: שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר
^ מעשר דגן: דבר האסור, שמעשר ותרומה בשבלין אסור
^ דהיינו דבר הנדור מעיקרא, דמפריש להו לשקלים
^ [לפי שהיו] רחוקים מירושלים
^ שלא היו כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים
^ דאמרינן במסכת נזיר (לב,ב) "הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר" והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו נזיר; ונזירות - היינו כנדרים, והיכי קתני 'סתם נדרים להחמיר'
^ שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו
^ ואם היה לו כוי ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה

[1] דמדקתני עלתה לו שניה בראשונה - מכלל דנזירות שניה נמי חיילא עליה

[2] דמשלים אותו, ושוב מקריב קרבנו, ונמצא נזיר אותו יום שנדר עם ימי נזירות של שלשים יום

[3] להכי חייב נזירות שניה

[4] דאמר "הרי עלי שתי נזירות" - להכי חייב שתים אי לאו שנשאל, אבל אי אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום" - אין נזירות חל על נזירות

[5] שלא תהא נזירות חל על נזירות ולא שאר נדרים נדר על נדר

[6] מפרש לקמן

[7] אפילו הכי

[8] פשיטא: ודאי דהא איכא חד יומא יתירא

[9] שבא לפני חכם ושאל על שבועה ראשונה והתיר

[10] שאם עובר - חייב משום שבועה שניה

[11] דאילו קתני 'חייב אחת' - הוה משמע נמי שעל כולן חייב אחת, וכן אי קתני 'אינה אלא אחת' - הוה משמע נמי שכולן - שבועה אחת היא, ואי בצרה לה - אזיל ליה חיובא

[12] אלא מדקתני 'אינו חייב' - שמע מינה דחיובא חדא מיהא איתיה

[13] דאי נשאל על הראשונה

[14] שניה חלה עליו, דהא דלא חיילא - כי לא מיתשיל אראשונה, משום דלית רווחא, דראשונה עומדת, דחייב עליה, אבל כשנשאל על הראשונה - חיילא השניה

[15] על השניה במקום הראשונה

[16] כלומר: שם שבועה עליה לכי מיתשיל אקמייתא

[17] כשנשאל על הראשונה - חיילא השניה

[18] דאינו יודע באיה ענין נדר

[19] דאזלינן לחומרא, ואמרינן: על כל דבר הנדור נדר

[20] אבל אי מפרש ואמר דבדבר איסור נדר

[21] דהכי הוא: כדקאמר

[22] כי שיילינן ליה אמר "על של שלמים נדרתי" "על שם בשר שלמים שצריכין מלח" - דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח [ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח], ועל יין המתנסך על גבי המזבח לשמים

[23] שהרי נדר בדבר הנדור

[24] על שם יין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח

[25] שהרי נדר בדבר האסור

[26] דאמר "אין ידוע לי אם על שם שמים או על שם טומאה נדרתי"

[27] דאמרינן: לא נתכוון זה אלא בדבר הנדור

[28] והיינו 'סתם להחמיר ופירושן להקל': דאם פירש ואמר "לשם עבודת כוכבים נדרנא" – מותר;

[29] לשון אחר: סתם נדרים דאמר "ככר זו עלי כבשר מליח וכיין נסך" - דלא הזכיר לא לשם שמים ולא לשם עבודת כוכבים – להחמיר, ופירושן - דאם מפרש בשעה שנדר ואמר: "כבשר מליח של שלמים" - משלמים ודאי קאמר, שצריכות מלח יותר משאר קרבנות, שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחת! ו"כיין נסך שעל המזבח" - דהיינו בדבר הנדור; ואם כיין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח של עבודת רוכבים – להקל

[30] לכאורה כפירוש הראשון קשה ממשניות רבות להלן במסכת שמבררות פירוש שאינו מחמיר בנדר סתם; ויש לומר שבמשניות הללו הכוונה היא לברר לשון בני אדם, ואין הנדר מסוג "סתם" אלא המשנה מבררת כוונת הנודר, למה התכוון.

[31] נדר, כגון שהתפיס במה שהקדיש לגבוה לקדשי בדק הבית

[32] הלכך אסור, דלא ניתן לפדות, כדכתיב (ויקרא כז) כל חרם קדש קדשים הוא

[33] שהתפיס כחרם של חרמי כהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח יד), דהאי הוי ממון כהנים: חרם של כהנים שמותר בהנאה לאחר שבא ליד כהנים

[34] והוי מותר כחולין לכל דבריהן לאחר שבא ליד כהן; ודין חרמים מפרש במסכת תמורה (לב,א)

[35] היינו דבר הנדור: שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר

[36] מעשר דגן: דבר האסור, שמעשר ותרומה בשבלין אסור

[37] דהיינו דבר הנדור מעיקרא, דמפריש להו לשקלים

[38] [לפי שהיו] רחוקים מירושלים

[39] שלא היו כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים

[40] דאמרינן במסכת נזיר (לב,ב) "הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר" והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו נזיר; ונזירות - היינו כנדרים, והיכי קתני 'סתם נדרים להחמיר'

[41] שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו

[42] ואם היה לו כוי ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]