ביאור:בבלי נדרים דף לה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איתיביה: אמר לו "השאילני פרתך"! אמר לו "קונם פרה שאני קנוי לך ^[1]" ^[2], ^[3] "נכסי ^[4] עליך אם יש לי פרה אלא זו" ^[5]; "השאילני קרדומך"! אמר לו "קונם קרדום שיש לי שאני ^[6] קנוי" ^[7]; ^[8] "נכסי ^[9] עלי אם יש לי קרדום ^[10] אלא זה", ונמצא שיש לו ^[11]: בחייו ^[12] – אסור ^[13]; מת ^[14] או שנתנה לו במתנה ^[15] - הרי זה מותר.

^[16]

אמר רבי אחא בריה דרב איקא [גירסת רש"י: אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן? - כגון]: שניתנה לו על ידי אחר ^[17]. ^[18]

אמר רב אשי: דיקא נמי דקתני שניתנה לו ולא קתני 'שנתנה לו' ^[19].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: יש מעילה בקונמות ^[20] או לא?

אמר ליה: תניתוה: מקום שנוטלין עליה שכר - תיפול הנאה להקדש ^[21] - למימרא כי הקדש: מה הקדש יש בו מעילה - אף קונמות יש בהן מעילה.

כתנאי: "קונם ככר זו הקדש" ^[22], ואכלה - בין הוא ובין חבירו - מָעַל ^[23], לפיכך ^[24] יש לה פדיון ^[25]; ^[26] "ככר זו עלי להקדש", ואכלה ^[27] - הוא מָעַל ^[28], חבירו לא מעל ^[29], לפיכך אין לה פדיון ^[30] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך ^[31] לא 'מעל ^[32], לפי שאין מעילה בקונמות.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: "ככרי עליך" ונתנה לו במתנה - מי מעל ^[33]?: למעול נותן - הא לא אסירא עליה ^[34]!? למעול מקבל - יכול דאמר היתירא בעיתי, איסורא לא בעיתי ^[35]!?

אמר ליה: מקבל מעל לכשיוציא, שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא - מועל ^[36] - אף זה מועל ^[37].

עמוד ב

משנה:

ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו ^[38], ^[39] ומקריב עליו ^[40] קיני זבין קיני זבות ^[41] קיני יולדות חטאות ואשמות; ומלמדו מדרש הלכות ואגדות; אבל לא ילמדנו מקרא, אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא.

גמרא:

איבעיא להו: הני כהני ^[42] - שלוחי דידן ^[43] הוו? או שלוחי דשמיא?

למאי נפקא מינה?

למודר הנאה: אי אמרת דשלוחי דידן הוו - הא מהני ליה ^[44], ואסור; ואי אמרת שלוחי דשמיא – שרי! מאי?

תא שמע דתנן: 'מקריב עליו קיני זבין כו': אי אמרת שלוחי דידן - קא מהני ליה ^[45]!

וליטעמיך ^[46] - ליתני ^[47] 'מקריב עליו קרבנות'?! אלא ^[48]; ^[49] מחוסרי כפרה שאני ^[50], דאמר רבי יוחנן: הכל ^[51] צריכין דעת ^[52] חוץ ממחוסרי כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים ^[53] שנאמר (ויקרא טו לב) זאת תורת הזב [ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטומאה בה] - בין גדול בין קטן ^[54].

אלא מעתה, לרבי יוחנן ^[55] (ויקרא יג ז: והקריבו לפני ה' וכיפר עליה וטהרה ממקור דמיה) זאת תורת היולדת [לזכר או לנקבה] בין קטנה ובין גדולה!? - קטנה בת לידה היא? והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך: קטנה ומעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות ^[56]!

^[57] ההיא 'זאת תורת היולדת' - בין פקחת בין שוטה ^[58], שכן אדם מביא קרבן ^[59] על אשתו שוטה, כדברי רבי יהודה, דתניא [דומה לנגעים פ"יד מ"יב; וכן נזיר כד,א ועוד]: רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת ^[60] שכך כותב לה 'ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא ^[61].

הערות

^ הכי גרסינן: שאני הנאה לך
^ והכי משמע: קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי, שאני מהנה לך, כלומר: שאין לי פרה אחרת, וזו שיש לי - איני משאילך; שזו - לא רצה להשאילו, והאחרות אסורות עליו בנדר
^ או שאמר לו:
^ אסורין
^ ונמצא שיש לו פרה אחרת - אסור לישאל ליהנות
^ שאינו
^ כלומר: שלא קניתי קורדום אחר, וזה איני משאילך שאני צריך לו
^ או שאמר לו:
^ יהו אסורים
^ אחר
^ קורדום אחר
^ [של] בעל הקורדום
^ ליהנות מנכסיו כל ימי חייו; אי נמי: בחייו דמדיר - אסורין נכסיו על המודר
^ המשאיל
^ למודר
^ אמר לן המורה: האי דקתני 'מת' - לא קאי אסיפא כלל, דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני "נכסי עלי" מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר - מי מותר? הרי אנפשיה קאמר! אלא ארישא קתני, א"השאילני פרתך", שאם מת המדיר - מותר [המודר] בפרה או בנכסים של מדיר, דהא אמר "נכסַי [עליך]", ומאחר שמת - לאו נכסיה דידיה אינון; והכי נמי אם ניתנו לו במתנה. ואמר לן המורה דכה"ג 'שאני הנאה' שאינו קנוי - כינוי לשון בני אדם [הן] ~~(שרי)~~ דהכי היו נודרים בירושלים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר - וקשיא לרבא, דאמר: אף על גב דיהיב ליה במתנה אסור!
^ שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל
^ ולהכי מותר: שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר; אבל היכא דאמר ליה "ככרי עליך" ולא נתנה לו על ידי אחר - הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן – אסור; ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה, משום דהיכא דאיגנבה מיניה - הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו - כעודה בידו דמי. ואסור; אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר - יצאת מרשותו מדעתו.
^ דמשמע שהוא עצמו נתנו לו
^ היכא דאמר "קונם ככר זה" – ואכלו: מי הוי כהקדש מעליא, דיש בו מעילה ומעל
^ ומודר היינו דאמר "קונם", ומדמי ליה להקדש
^ שאמר בלשון "הקדש" ובלשון "קונם", והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון "קונם"
^ שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא
^ הואיל ויש בה מעילה
^ ויצאה לחולין, דהוי כשאר הקדש
^ אמר:
^ כיון דאמר "עלי" - עליה דידיה שוויה הקדש
^ אם אכל חייב לשלומי
^ דלא אסרה אלא על עצמו, וגבי חבירו הוי כחולין
^ שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר "עלי" - ולא על אחר, ואחר אין יכול למעול בה
^ בין אמר סתם, בין אמר "עלי"
^ בין הוא ובין חבירו, אף על פי שאמר "הקדש" - כיון דאמר נמי "קונם"
^ אליבא דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי
^ דנותן
^ גירסת רש"י: התירא ניחא לי דתיתיב לי, איסורא לא בעיתי; כלומר: דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת איסור
^ אעפ"כ - הכי נמי אף זה המקבל אף על פי שסבור זה המקבל שהיתר הוא
^ כי אכלה מעל
^ מפרש בגמרא
^ אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו
^ יכול להקריב עליו
^ וכו'
^ שמקריבין קרבנות
^ דבעלי קרבן
^ שליח לכפר כפרתו, ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו
'^ אלא מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' שמע מינה דשלוחי דשמיא נינהו
^ אם כן דשלוחי דשמיא נינהו
^ סתם
'^ מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' - שמע מינה דשלוחי דידן נינהו
^ ודקשיא לן הא קמהני ליה – תריץ: לא קמהני ליה
^ כי הני דמתניתין
^ כל הקרבנות
^ שיהו מקריבים בעלים
^ כשהן מחוסרי כפרה
^ ונשים נמי שמביא קרבן עליהן אף על פי שלא מדעתן [הב"ח] הוא הדין נמי גדולים: אין צריכין להביא כפרתן לדעתן; הלכך - הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו - לא מהני ליה: דהא לא ידע! ומותר
^ דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:
^ ודאי אלמא לאו בת לידה היא
^ אמר לך רבי יוחנן:
^ לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה
^ עשיר, אפילו
^ אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה, ולא אמרינן דאף על פי שנשאת לעשיר - עניה היא, דמה שקנתה אשה קנה בעלה, אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה
^ דהכי משמע: אחריותא עלי, וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת - אפילו שוטה; כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו

[1] הכי גרסינן: שאני הנאה לך

[2] והכי משמע: קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי, שאני מהנה לך, כלומר: שאין לי פרה אחרת, וזו שיש לי - איני משאילך; שזו - לא רצה להשאילו, והאחרות אסורות עליו בנדר

[3] או שאמר לו:

[4] אסורין

[5] ונמצא שיש לו פרה אחרת - אסור לישאל ליהנות

[6] שאינו

[7] כלומר: שלא קניתי קורדום אחר, וזה איני משאילך שאני צריך לו

[8] או שאמר לו:

[9] יהו אסורים

[10] אחר

[11] קורדום אחר

[12] [של] בעל הקורדום

[13] ליהנות מנכסיו כל ימי חייו; אי נמי: בחייו דמדיר - אסורין נכסיו על המודר

[14] המשאיל

[15] למודר

[16] אמר לן המורה: האי דקתני 'מת' - לא קאי אסיפא כלל, דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני "נכסי עלי" מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר - מי מותר? הרי אנפשיה קאמר! אלא ארישא קתני, א"השאילני פרתך", שאם מת המדיר - מותר [המודר] בפרה או בנכסים של מדיר, דהא אמר "נכסַי [עליך]", ומאחר שמת - לאו נכסיה דידיה אינון; והכי נמי אם ניתנו לו במתנה. ואמר לן המורה דכה"ג 'שאני הנאה' שאינו קנוי - כינוי לשון בני אדם [הן] ~~(שרי)~~ דהכי היו נודרים בירושלים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר - וקשיא לרבא, דאמר: אף על גב דיהיב ליה במתנה אסור!

[17] שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל

[18] ולהכי מותר: שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר; אבל היכא דאמר ליה "ככרי עליך" ולא נתנה לו על ידי אחר - הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן – אסור; ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה, משום דהיכא דאיגנבה מיניה - הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו - כעודה בידו דמי. ואסור; אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר - יצאת מרשותו מדעתו.

[19] דמשמע שהוא עצמו נתנו לו

[20] היכא דאמר "קונם ככר זה" – ואכלו: מי הוי כהקדש מעליא, דיש בו מעילה ומעל

[21] ומודר היינו דאמר "קונם", ומדמי ליה להקדש

[22] שאמר בלשון "הקדש" ובלשון "קונם", והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון "קונם"

[23] שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא

[24] הואיל ויש בה מעילה

[25] ויצאה לחולין, דהוי כשאר הקדש

[26] אמר:

[27] כיון דאמר "עלי" - עליה דידיה שוויה הקדש

[28] אם אכל חייב לשלומי

[29] דלא אסרה אלא על עצמו, וגבי חבירו הוי כחולין

[30] שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר "עלי" - ולא על אחר, ואחר אין יכול למעול בה

[31] בין אמר סתם, בין אמר "עלי"

[32] בין הוא ובין חבירו, אף על פי שאמר "הקדש" - כיון דאמר נמי "קונם"

[33] אליבא דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי

[34] דנותן

[35] גירסת רש"י: התירא ניחא לי דתיתיב לי, איסורא לא בעיתי; כלומר: דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת איסור

[36] אעפ"כ - הכי נמי אף זה המקבל אף על פי שסבור זה המקבל שהיתר הוא

[37] כי אכלה מעל

[38] מפרש בגמרא

[39] אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו

[40] יכול להקריב עליו

[41] וכו'

[42] שמקריבין קרבנות

[43] דבעלי קרבן

[44] שליח לכפר כפרתו, ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו

[45] '^ אלא מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' שמע מינה דשלוחי דשמיא נינהו

[46] אם כן דשלוחי דשמיא נינהו

[47] סתם

[48] '^ מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' - שמע מינה דשלוחי דידן נינהו

[49] ודקשיא לן הא קמהני ליה – תריץ: לא קמהני ליה

[50] כי הני דמתניתין

[51] כל הקרבנות

[52] שיהו מקריבים בעלים

[53] כשהן מחוסרי כפרה

[54] ונשים נמי שמביא קרבן עליהן אף על פי שלא מדעתן [הב"ח] הוא הדין נמי גדולים: אין צריכין להביא כפרתן לדעתן; הלכך - הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו - לא מהני ליה: דהא לא ידע! ומותר

[55] דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:

[56] ודאי אלמא לאו בת לידה היא

[57] אמר לך רבי יוחנן:

[58] לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה

[59] עשיר, אפילו

[60] אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה, ולא אמרינן דאף על פי שנשאת לעשיר - עניה היא, דמה שקנתה אשה קנה בעלה, אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה

[61] דהכי משמע: אחריותא עלי, וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת - אפילו שוטה; כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]